אתה חולם על מקום אחר, יבשה מרוחקת
מדריד נחשבת עדיין למקום שקט יחסית ליהודים. "מדד UBER" קוראים לזה באירופה. זה פשוט: כשאתה מזמין נסיעה באפליקציה, במדריד לנהג קוראים חאבייר, חוסה או ריקרדו. בברצלונה הנהג שלך יהיה אחמד, מוחמד או ג'יהאד. כשפגשתי השבוע בעיר הבירה הספרדית את הממונה על השגרירות הישראלית דן פורז, הוא לימד אותי על מה שמאחורי המדד: "תראה, יש פה קבוצות ווטסאפ ישראליות של כרטיסים למשחקים, אחת של בייביסיטר, והנה זאת של תקריות אנטישמיות במדריד".
אמסטרדם: המשטרה מפזרת מפגינים פרו פלשתיניים שהפרו את איסור ההפגנות
הקבוצה האחרונה מלאה בשנאה אקראית כלפי יהודים. על קיר של מסעדה בבעלות יהודית כתבו בספרדית "ציונים החוצה". זה נשטף בגלילה. חזרתי אחורה. ליד הכיתוב יש משולש אדום - זהו סמל התנגדות החמאס, אותו סמל שבו הם משתמשים בקבוצות הטלגרם שלהם כשהם מתפארים בצליפה ב"חיילים הציונים החזירים". המשולש מופיע גם בחשבון הטוויטר הרשמי של שרת הנוער והילדים(!) של ספרד, סירה רגו שמה. תבדקו. היא תמכה בפעולות חמאס אחרי 7 באוקטובר, למקרה שתהיתם.
לפני שנפרדנו אמר לי פורז: "סבא שלי עזב כשהיטלר עלה לשלטון, ברח לישראל וניצל, והנה אני פה". כיום הוא השגריר היחיד המאובטח בספרד.
אירופה 2024. וולקאם.
הו אמסטרדם, ווי מדאם נו מדאם
פוגרום אמסטרדם לא היה יכול למצוא לעצמו עיתוי מוצלח יותר, בדיוק ביום השנה לליל הבדולח מ־1938. איזו ראייה היסטורית פיוטיתלחוליגנים המוסלמים בהולנד. הפוגרום נגמר ללא הרוגים, ולכן הוא הרבה יותר מסוכן. אנחנו, היהודים, מכורים לשקט. מומחים בלנקות את כתמי הדם ולהמשיך הלאה. בישראל מסעדה בתל אביב חוזרת להיות שוקקת שלוש דקות אחרי שיש פיצוצים בשמיים. זה סוד הקיום שלנו, זה סוד האסון שלנו.
בכלל, ענף הלינצ'ים ביהודים ידע עדנה בשנים האחרונות. בשומר החומות נשרף ראש סוכנות החלל לשעבר אבי הר־אבן במלון "האפנדי" בעכו, יהודים הוכו ובתיהם הוצתו. ב־7 באוקטובר זה כבר שוכלל. את ממדי הזוועה עדיין לא קלטנו גם שנה אחרי. אז עכשיו הענף עושה אקספורט לאירופה. ברוח הימים האלה, זאת לא התלכדות זירות - זאת הצטברות זירות.
הבעיה היא שאנחנו, היהודים, נוסעים קדימה ומסתכלים במראההאחורית. זה הספציאליטה שלנו. ככה אנחנו מספרים לעצמנו שאנחנו לומדים - עד שמגיעה התאונה.
עם תרמיל על הגב אתה מתעכב קצת בדלת
ליל הבדולח מוכר כאירוע מכונן, מותג היסטורי המצוין בכל רחבי היבשת. נו, אפשר לחשוב. נטבחו בו כ־400 יהודים, כשליש ממספר הנרצחים בטבח שמחת תורה. אם היית שואל יהודי בשנת 1938, הוא היה אומר שאסור שליל הבדולח יתחולל שוב. בוועדת חקירה היו דנים איך למנוע את ליל הבדולח הבא, לא איך למנוע שואה. וכמה סימנים היו לשואה: עליית הנאציזם וחוקי הרייך, תעמולה נאצית וליל הבדולח, מחנות ריכוז ומחנות עבודה. זה לא עזר. מחנה ההשמדה הראשון הוקם רק שלוש שנים אחרי אותו הלילה, ב־1941 בחלמנו.
בליל הבדולח, בהוראה מגבוה, נמנעו המשטרה מלהפריע לפורעים ומכבי אש מלכבות את השריפות, ולפעמים פשוט ליבו אותן. נשמע מוכר? אחרי הלילה הנוראי היהודים חויבו לשלם את הנזקים שגרמו להם הנאצים, לתת להם "סיוע כלכלי הומניטרי". מזל שלא ביקשו מהם לשלוח משאיות סיוע לפורעים.
מי שלא שילם - גורש ונרצח. כשנציג חברות הביטוח הגרמניות זומן לישיבה, גילו שזגוגיות החלונות בלבד בחנויות היהודים בוטחו ב־6 מיליון דולר. בתגובה אמר הבכיר הנאצי גרינג להיידריך: "חבל שלא הרגת 200 יהודים במקום להרוס כל כך הרבה רכוש".
אחרי ליל הזכוכיות המנופצות הבינו הנאצים שהרג יהודים ייענה בתגובה רפה מהעולםוהדרך פנויה, בבורסת הדם של העולם מניית היהודי נסחרה בירידות שערים דרמטיות. מי שהבין זאת, ברח: בנובמבר 1938 חיו בגבולות הרייך הישן כ־300 אלף יהודים, כשפרצה המלחמה נותרו מהם רק 185 אלף. 40 אחוז מהיהודים הבינו וברחו. אבל אסור לנו להוריד מבט מ־60 האחוזים הנותרים שנשארו. שלא נהיה כאלה היום.
ויוצא אל הדרך
כלל מספר אחד בניהול אסטרטגיה במערכת בחירות הוא לא להתמכר למספרים. לפעמים המועמד שלך מוביל, אבל הסתכלות נכונה על שיעורי התמיכה ומדדי אהדה או שביעות רצון בתחומים שונים מראה שהוא עומד להפסיד. לפעמים זה בדיוק ההפך: הוא נשרך מאחור, אבל המומנטום לטובתו.
מה שקורה כיום באירופה מספר את הסיפור בצורה ברורה. לא צריך עוד נתונים, תמרורי אזהרה או ניתוחים אקדמיים, כי המומנטום ברור והמסקנה צועקת: יהודי אירופה - ברחו עכשיו.
מקום המדינה ישראל היתה זו שזקוקה ליהודי התפוצות. התמיכה היתה מדינית, כלכלית, מורלית - הם היו תעודת הביטוח שלנו. זה התהפך. אחרי 7 באוקטובר ברור שישראל היא תעודת הביטוח של יהדות העולם. אם ישראל חלילה לא תתקיים - זמנם שאול. אבל גם הפוליסה הזאת מוגבלת: מה שמתרחש בימים אלה ביבשת המזדקנת והמתאסלמת כבר לא מצריך חשיבה, הוא מצריך אריזה.
בוא אלי, בוא הביתה
המשכתי ממדריד לליסבון ופגשתי את שגריר ישראל בפורטוגל, אורן רוזנבלט. "כשאני מרצה לפני קהלים נוצריים", הוא סיפר, "מגיעה תמיד השאלה 'מדוע אתם מסרבים לקבל את ישו כמשיח?'", וזה עוד בכנסייה שהזמינה אותו מתוך תמיכה בישראל. הוא מסביר שהם מסתמכים על פסוק מהברית החדשה המצוטט בהלוויות, שלפיו רק מי שמאמין בישו ינחל חיי עולם, ולצערם, אבוי, היהודים עדיין מסרבים לקבל את ישו. "זה מוטמע בהטפות יום ראשון 2,000 שנה. הרעיונות האנטישמיים של הכנסייה זורמים בעורקיהם, ורק עברו עדכון בשנים האחרונות. קשה להם לשחרר", הוא נאנח.
במראה האחורית שלנו יש כל כך הרבה דם, אש ותמרות עשן. זה הזמן להביט קדימה: אחינו בצד השני של הים צריכים לעלות לישראל, הפעם לפני שיהיה מאוחר מדי. מיליון יהודים חדשים שיבואו לארץ יהיו ההוכחה שההיסטוריה יכולה גם לא לחזור על עצמה, ושנות ה־30 יתגלגלו למאה הזאת, הפעם כשנות ההצלה והפריחה שלנו.
תשאירו את האירופאים ליהנות מכל הטוב הזה לבד, בואו הביתה.
שיר בשבוע: "לבד על הגג, שבתות וחגים" (צבי סוכות מגלה שהוא הימני היחיד שלא קיבל תפקיד בממשל טראמפ)
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו