לא כל כך יפה להגדיר כ"מצחיקה" הודעה שפרסמו מנהיגי ארה"ב, קטאר ומצרים. אולם קשה למצוא הגדרה מדויקת למשפט שנכלל בהודעתם של הנשיא ביידן, הנשיא א־סיסי והאמיר אל־ת'אני. השלושה כתבו כי "הסכם מסגרת (לשחרור החטופים) נמצא כעת על הפרק, ונותר להסכים רק על פרטי היישום שלו".
מה פירוש "רק פרטי היישום"?!
כל הסכם תלוי בפרטים, ובטח העסקה הזו שתקועה כבר חודשים, "רק" בגלל "פרטים" קטנים: כמה חטופים חיים תקבל ישראל? מה שמותיהם? כמה מחבלים ישוחררו תמורתם? מי יקבע את שמות המשוחררים? האם ועד כמה תיסוג ישראל מעזה? מה בדיוק יקרה בציר פילדלפי? מה יהיו הסדרי החזרה והבדיקה של העזתים לצפון עזה? ומה בדיוק יהיה הנוסח בנוגע להפסקת המלחמה?
זה הכל. אלה "רק" "הפרטים", שבמקרה הזה לשטן שמצוי בהם, קוראים יחיא סינוואר. ראש חמאס, שכעת השתלט גם עמדת "ראשות הממשלה" של הארגון, הוא היטלר מודרני. הסיכוי להגיע איתו להסכם - ובטח כזה שסביר מבחינת ישראל - קטן יותר מהסיכוי להגיע להסכם עם אבו מאזן, ששותף כמוהו לשאיפה להשמיד את ישראל.
אז אין בעיה, אם ביידן מבקש פסגה נוספת אפשר להיעתר לו. ובכלל צריך לשמור את הערוץ פתוח ליתר ביטחון. אבל האמת צריכה להיאמר. השיחות על העסקה הן השחתת זמן ומסיטות את תשומת הלב מהאינטרס העליון של ישראל: השמדת חמאס עד 20 בינואר 2025 (השבעת נשיא ארה"ב, א"כ)) וניצחון במלחמה הקיומית שנכפתה עלינו.
היטיב לתאר את האתגר השר לשעבר גדעון סער: "למען ילדינו ונכדינו אנחנו חייבים לצאת ממלחמה זאת כשידנו על העליונה. אנחנו מוכרחים להוכיח שתוקפנות נגד ישראל אינה משתלמת. מי שיברח מהמלחמה - המלחמה תרדוף אחריו".
האחריות לכך על נתניהו, והפעולות הראשונות שעליו לנקוט הן צירופם של סער ושל עופר וינטר למוקד קבלת ההחלטות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו