פעילות צה"ל ברשות הפלשתינית: צעד ראשון לתיקון אסון אוסלו

בשטף השערוריות של השבוע האחרון, כמעט שלא ניתנה תשומת לב לאירוע החשוב מכל. הקבינט קיבל, לראשונה, החלטה שמתחילה לקפל חזרה את הסכמי אוסלו ולתקן את הטעויות הפטאליות שלהם. לעיקר הכותרות זכו הסנקציות על בכירי הרשות הפלשתינית, שמתפקדים כאויב לכל דבר.

אבל חשובה לא פחות היא ההחלטה להחזיר לישראל, באופן מעשי, סמכויות אכיפה בשטחי B, שהופקרו לפלשתינים מאז 1994. על הדרך הוסדר המעמד החוקי של חמישה יישובים, שהוגדרו עד כה כמאחזים, ומציבים מחסום בפני המאמץ הפלשתיני לתפוס בכוח את אזורי השליטה הישראלית הבלעדית - שטחי A.

מדובר בהחלטה שגם חסידי אוסלו היו חייבים לקבל לפני 30 שנה, כאשר התברר להם שיאסר ערפאת מצפצף על כל מסמך שחתם מולם. אבל מנהיגינו, במקום לנהוג כמו צד שרומה ושההסכם איתו הופר, התעלמו, ספגו והסתירו, כולל בנימין נתניהו.

רק בסוף השבוע שעבר נרשם שינוי ראשון בדיסקט. הרקע המיידי הוא החלטת עצרת האו"ם לשדרג את מעמדה של הרשות הפלשתינית, כנגד ישראל. ההחלטה נובעת מהמהלך השיטתי של הפרטנרים להוציא את ישראל ממשפחת העמים כדי לחסל את הפרויקט הציוני.

כך, השותפים החביבים מרמאללה אחראים לתביעות בהאג, לגינויים באו"ם, להתעללות במועצת זכויות האדם, להתנעת ההסתה בקמפוסים בארה"ב ובאירופה. והנה, רק בעקבות המצוקה הקואליציונית של מנהיג הליכוד, הצליחה השרה אורית סטרוק - הרוח החיה מאחורי המהלך - לגרום לרה"מ ולקבינט לפעול.

ההחלטה לנקוט צעדי ענישה נגד ראשי הרשות היא בינתיים דקלרטיבית בלבד. צריך יהיה להכריח את מערכת הביטחון לפעול מעשית ולשלול את הפריבילגיות של ראשי האויבים שלנו. מי שעדיין נהנים מתנאי VIP ביו"ש, חופשיים לנוע בעולם ולהרעיל את הגלובוס נגדנו. למרבית האבסורד, אנחנו מספקים לראשי האויב פלטפורמה של זהב לתפעול עלילות הג'נוסייד נגדנו, ובין היתר לרתום את דרום אפריקה, אירלנד וספרד.

עיקר המלאכה עדיין לפנינו, לתרגם את ההחלטה העקרונית למעשים. בין היתר, ולא פחות חשוב, ליישם את ההחלטה להגיב מול ההסתה היומיומית של ראשי הרשות, ששוללת את זכות הקיום שלנו, מאשימה אותנו במעשי פלצות ומתירה את דמנו.

מהפכנית לא פחות היא ההחלטה העקרונית להתחיל לאכוף את ההסכמים והחוק באזורי B. באיחור של שנים, מדובר בתגובה להכרזות ולמעשים של ראשי רמאללה, שמבחינתם בוטלה החלוקה של הסכמי אוסלו לאזורים "בגדה" - הכל קרקע פלשתינית. ברוח הזו הם מנסים להשתלט בכוח, בתמיכה ובמימון אירופיים על כל השטח, בניגוד להסכמים החתומים.

כתוצאה מההחלטה החדשה ניתן גם יהיה לעצור את העיר שהפלשתינים בונים בשולי מדבר יהודה, באזור המכונה השמורה ההסכמית, בניגוד מוחלט להסכמי אוסלו. אותו הדבר לגבי אתרים ארכיאולוגיים בשטחי B, שאותם מנסים הפלשתינים להרוס, כדי למחוק כל היסטוריה יהודית ולטשטש את היעדר ההיסטוריה והארכיאולוגיה הפלשתינית.

מבלי לבטל פורמלית את ההסכמים, נמצאה הדרך להפוך את הדינמיקה ולשלול סוף־סוף סמכויות מהרש"פ. העיתוי הנוכחי נובע, במידה רבה, מהעובדה שנתניהו נלחץ אישית וקואליציונית עם הגב אל הקיר. הרי אין סיכוי שביבי היה מבצע מהלך שכזה בעבר, בעיקר עם גנץ ואיזנקוט. אבל עכשיו חובת המעשה היא בידי השב"כ, צה"ל, המשטרה והפרקליטות, ארגונים שבחלקם עדיין שרויים עמוק בתוך קונספציית ההונאה וההרדמה העצמית של אוסלו. אלא שיישום ההחלטה קריטי - הוא מחזיר אותנו לשפיות ויזריק סם חיים לפרויקט הציוני. 

לכבוש את ג'נין מחדש

ביום רביעי חוסל נידאל אל־עמאר, בן למשפחה של בכירי פת"ח ומקימי הזרוע הצבאית שלו, חללי אל־אקצא, באזור ג'נין. הוא היה מעורב בפיגוע המטען בשבוע שעבר ליד ג'נין, שבו נהרג סרן אלון סקאג׳יו ז״ל. כך נידאל, כמו אביו זיאד, חוסל כיוון שהוביל טרור נגדנו, אף ששניהם היו "קצינים" במה שמכונה מנגנון הביטחון הפלשתיני - "האמן אל־ווקאי".

בעלילות חייו ומותו של נידאל אל־עמאר מצוי מלוא הסיפור ביו"ש - האיוולת, המחדל והחובה לשנות כיוון. מייד עם החיסול יצאו הודעות של הזדהות וחיזוק מארגון פת"ח של אבו מאזן, שפרסם תמונות של האב והבן תחת הכיתוב "שאהיד מביא לעולם אלף שאהידים והם ממשיכים את המהפכה". הג'יהאד וחמאס, שעובדים יד ביד עם פת"ח, הביעו הזדהות וחיזוק. כך גם בהלוויה שנערכה עם התפאורה הקבועה של מאות נושאי נשק, מכל הארגונים.

באפיזודה הזו מומחשת המפלצת שבנינו בתוך תוכנו, שמציבה בפנינו באזורים מסוימים ביו"ש, הרבה מעבר לטרור ספורדי או כנופיות חמושות. לנגד עינינו מתגבש צבא של טרור, הכולל מנגנוני תיאום וקשר, לעיתים פיקוד משותף, הכולל את המחבלים של אבו מאזן. צבא שמצטייד והופך בכל יום מקצועי ומאומן יותר, ראו את שני החיילים שהם הצליחו להרוג לנו רק בשבוע וחצי האחרונים, ממטענים שהתגברו על המיגון הצה"לי.

עכשיו ברור עד כמה קונספציית ההתמודדות של מערכת הביטחון והממשלה בשנים האחרונות שגויה לחלוטין. כי ביו"ש אנחנו שולטים, בניגוד לעזה וללבנון. זו הסיבה שבגללה לא היתה לנו בשבת השחורה התקפה נוסח העוטף גם בפתח תקווה, בכפר סבא ובתל אביב. אבל היכן שלא קיימת התיישבות יהודית צפופה ודומיננטית, למשל במקומות שהפקרנו בהתנתקות, אנחנו מקבלים מציאות עזתית תופחת. כזו שמסכנת יותר ויותר את קו התפר וגוש דן.

זה שנים אנחנו מתעלמים מהצורך לתפוס מחדש את השטח שהפקרנו, בין היתר את מחנה הפליטים ג'נין ואת טולכרם, שממש צמודה לכביש 6. עכשיו כבר לא ניתן להתעלם עוד, וחייבים לחזור לימי טרום אוסלו, שבהם כל אקדח שבידי האויב גרר תגובה נחרצת.

התמונות המכעיסות של כלי רכב צה"ליים ממוגנים הנכנסים ליישובים ערביים וחוטפים בקבוקי תבערה, מטענים וירי, מבלי שעוצרים כדי לחסל כל מי שמרים יד, חייבות להיפסק. והכי חשוב: צריך לכבוש מחדש כל יישוב ואזור שצמחו בהם כנופיות חמושות. להציב בהם נוכחות צה"לית קבועה, שתעקור כל נושא נשק וכל זורק אבנים. זו הדרך היחידה לפרק את צבא הטרור.

ואסור לשכוח את מה שעולה מהמעורבות של אנשי פת"ח והרשות. מעבר לזליגת אנשי המנגנונים ופת"ח לצבא המשותף של הטרור, ישנם עשרות אלפי נושאי נשק רשמי ב"כוחות הביטחון" הפלשתיניים. עשרות אלפי חיילים מאומנים שעוברים שטיפת מוח אנטי־ישראלית ברחוב וברשתות, אבל גם באקדמיה הצבאית ביריחו.

הצמרת הישראלית מכחישה ומתעלמת מכך זה שנים, מסרבת להחליף תוכנה. ראו את הניסיון הבוטה הנוכחי של דובר צה"ל להסתיר ולטשטש את המעורבות של אנשי אבו מאזן בטרור. לכן, אם לא נשנה כיוון ביו"ש בחדות, מחדל 7 באוקטובר עלול להיות רק הקדימון לקטסטרופה הגדולה מכל.