בעיצומה של השבת, שעה קלה לאחר דיווחים שחמאס עשוי לקבל את רוב תנאי העסקה המצרית להחזרת 132 חטופינו וסיום הלחימה, יצאה בת קול מגורם מדיני בכיר לכתבים צבאיים: "ישראל לא תסכים לסיום המלחמה כחלק מהעסקה להחזרת החטופים". "צה"ל ייכנס לרפיח וישמיד את גדודי חמאס הנותרים בה בין אם תהיה הפוגה זמנית לשחרור חטופינו ובין אם לאו", תדרך הבכיר. לא קשה להבין מיהו לאור העובדה, שעם תחילת המלחמה מינה נתניהו דובר מיוחד שיהיה בקשר עם הכתבים הצבאיים. משמעות הדברים, שנתניהו מקריב את החטופים על מזבח "הניצחון המוחלט", שממילא לא יגיע. נתניהו מעדיף את חבריו לקואליציה על חברתם של החטופים.
בעוד יומיים נציין שבעה חודשים למחדל אוקטובר, ורפיח עדיין על ראש שמחתנו. ראש הממשלה הודיע לאמריקנים כי בכוונת ישראל להתחיל בפינוי תושבי רפיח לקראת פעולה צבאית. זה מכבר אושרו התוכניות וראש הממשלה הכריז - יש תאריך. אבל יותר מחודשיים שמאשרים ולא פועלים. ההכרזה על "תאריך" היתה הכרזה פתוחה. לא מחייבת בלוחות זמנים.
האם ההודעה שנמסרה לאמריקנים היא משמעותית? במצב שבו אנו נמצאים מולם, חשדנות מהולה בחוסר כבוד להתנהלות הישראלית, חובה לדון באסטרטגיה מול ארה"ב. גם בהמשך לסיוע בהיקף של 14 מיליארד דולר שהנשיא ביידן לחם שיאושר. המשך הרטוריקה הישראלית שמתעלמת, לפחות כלפי חוץ, מהדרישות האמריקניות (כולל התדרוך מאתמול) לא תוביל אותנו רחוק. ישראל, שהנהגתה ועמה הולכים והופכים לסדין אדום במרבית העולם הנאור, חייבת לקיים דיון עומק איך להתנהל במרחב יחד איתם ולא בצורה לעומתית. לא ייתכן שהם מחייבים את קטאר לסלק את חמאס משטחה אם זו תדחה את המתווה לסיום הלחימה, ואנחנו ממשיכים בקו שהחל ב־8 באוקטובר.
במסגרת הדיון הזה חייבים לשוב ולחשוב על הפעולה ברפיח. לפנות את התושבים, לפוצץ את המנהרות ולחסל אלפי מחבלי חמאס - יוביל אותנו חלק מהדרך. כי אם לא נשארים בציר פילדלפי, ששולט על עזה, הלחימה ברפיח משולה לבניית בניין רב קומות רק בלי מדרגות ומעלית. כלומר, חסר תועלת.
במסגרת הנסיגה מעזה החליט אז ראש הממשלה אריאל שרון שלא נשארים בציר פילדלפי, כדי לא להמשיך לשלוט בעזה ובתושביה. ייתכן שטעה. אבל, בנקודת הזמן הזו ישראל חייבת לקיים דיון אם ברצונה להישאר בעזה ואם כן, לכמה זמן. אם התשובה שלילית, אומרים לי גורמים צבאיים בכירים, אין טעם בפעולה ברפיח שתעלה בחיי אדם, לא תחסל את חמאס ורק משרתת את המשך הקואליציה. עוד הם אומרים, שבתום שבעה חודשי לחימה ובעקבות ההסלמה בצפון, יש לבחון מחדש את כל מטרות המלחמה. דיון ביום שאחרי נדחה על ידי ראש הממשלה ללא הסבר לציבור, רק מהחשש לדון בדבר שיחייב אותו לקבל החלטה. אבל יש נקודות זמן בחיי אדם, אומה, עם, שמחייבות קבלת החלטות גם אם הן קשות. אנחנו נמצאים בדיוק באחת הנקודות הללו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו