דאגה מבוססת ותרחיש אפשרי: הסיכון המחושב מול סעודיה

העשרת אורניום על אדמת ערב הסעודית היא סיכון שיש לקחת רק בתנאים מסוימים. מדובר באישור אמריקני החורג ממדיניות ארה"ב בנושא תפוצת גרעין במזרח התיכון, ולפיכך גורר התנגדות נרחבת.

סעודיה נחושה להשיג איזון אסטרטגי מול איראן. מבחינתה האישור האמריקני להעשרה על אדמת איראן מחייב קיום של מתקן דומה גם על אדמת סעודיה. הדאגה היא שתעשה זאת על ידי רכש של "מפעל העשרה" סיני או רוסי

אך מדובר גם בשיקול אסטרטגי, ולפיכך אסור שהדיון יהיה פסקני ודיכוטומי. זו לא שאלה של כן או לא, זו שאלה של מדיניות ותמורות שאותן יש לנתח.

הסוסים כבר ברחו מהאורווה

ראשית, יש להדגיש כי אין מדובר בפריצת טאבו. הטאבו על אישור אמריקני להעשרת אורניום במזרח התיכון נפרץ ב־2015, כאשר הסכימו ארה"ב והמעצמות האירופיות לכך שאיראן תעשיר אורניום על אדמתה (זו מהות הוויתור המערבי לאיראן בהסכם הגרעין). לפיכך היה צפוי שיתחיל מרוץ העשרה; זה לא מפתיע ולא חדש, ובמובן זה הסוסים כבר ברחו מהאורווה.

שנית, להבדיל מאיראן שהיא אויבת ישראל, ומהווה סיכון עולמי, סעודיה תימצא במצב של שלום עם ישראל. וגם במקרה הסעודי, ובאופן דומה לדאגה שיש בישראל מול כל מדינה שאיתה חתמנו על הסכמי שלום (מצרים וירדן), עולה החשש מיציבות המשטר. זהו תמיד סיכון במזרח התיכון, אך מתן משקל מוגזם לאפשרות זו עלול להביא להעדר כל יוזמה מדינית. ועל אף הסיכון, ראוי להזכיר את החוסן של הממלכות בעידן הטלטלה הערבית (האביב הערבי).

בעוד משטרים ערביים של מדינות לאום בעלי אידיאולוגיה פוליטית הופלו במהירות, הממלכות מבוססות הדת והמסורת נשמרו יציבות. זה כמובן לא מספק תחזית לגבי העתיד, אך זהו חלק ממערכת השיקולים הנדרשת כאשר שוקלים את הסוגיה.

שלישית, ערב הסעודית נחושה להשיג איזון אסטרטגי עם איראן. מבחינתה האישור האמריקני להעשרה על אדמת איראן מחייב קיום של מתקן דומה על אדמת סעודיה. הדאגה היא שתעשה זאת על ידי רכש של "מפעל העשרה" סיני או רוסי.

האינטרס הישראלי הוא למנוע מסעודיה ומשאר מדינות המזרח התיכון להשיג נשק גרעיני.

זו דאגה מבוססת, ותרחיש אפשרי (אף שסבירות התממשותו בינונית). מאחר שסעודיה חתומה על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני, היא זכאית לפרויקט גרעין אזרחי מפוקח. ואם הדבר יחייב אותה לחתום על הפרוטוקול הנוסף (מאפשר פיקוח הדוק יותר של הסוכנות הבינ"ל לאנרגיה אטומית) היא תחתום עליו.

סירוב אמריקני לאשר זאת עשוי להביא לתוצאה שבה יוקם מפעל העשרה סיני בסעודיה. בכך גם לא נשיג פיקוח אמריקני, וגם נגדיל את ההשפעה הסינית על ערב הסעודית. בשל אפשרות זו וכמענה לסיכון הכרוך בה, כתבו לאחרונה מספר רב של מומחים אמריקנים מכתב פתוח לנשיא ביידן, ובו הם טענו שלארה"ב יש כלים נוספים למנוע מסין למכור מפעל העשרה לסעודיה.

אם הכוונה היא להשפעת ארה"ב באמצעות סנקציות כלכליות או בידוד מדיני, ראוי לבחון בצורה ביקורתית את העדר היכולת של וושינגטון לכפות התנהגות רצויה על שחקנים סוררים רבים בעולם. האם וושינגטון תוותר על סעודיה בשל רכש חוקי תחת פיקוח? ספק רב.

המסקנה היא שהאינטרס הישראלי הוא למנוע מסעודיה ומשאר מדינות המזרח התיכון להשיג נשק גרעיני. מפעל העשרה כשלעצמו אינו איום, אולם הסבתו האפשרית לפרויקט גרעיני היא האיום החמור שיש למנוע.

וכאשר בוחנים את האפשרות של ארה״ב למנוע התממשות איום שכזה, אנו מוצאים שיש הרבה כלים אפקטיביים, ובהם החכרת האדמה שעליה ממוקם המתקן לארה"ב (כמו שגרירות אמריקנית או בסיס אמריקני, זהו שטח ריבוני אמריקני לכל דבר); הפעלת המתקן על ידי פועלי קבלן מפוקחים על ידי ארה"ב; הקמת המתקן מעל פני הקרקע, כך שאם יוסב, השמדתו מהאוויר תהיה פשוטה; הטמעת מערכת בינה מלאכותית המפקחת על מערכות המחשב במתקן, אשר בכל מקרה שתזהה חריגה מהנורמה תשבית מיידית את המתקן, ללא יכולת התערבות סעודית.

מפעל העשרה כשלעצמו אינו איום, אולם הסבתו האפשרית לפרויקט גרעיני היא האיום החמור שיש למנוע

ואחרי הכל, ייתכן שהסוסים ברחו מהאורווה. המזרח התיכון עלול להגיע למצב של מרוץ חימוש גרעיני. איראן היא כבר מדינת סף, וסביר שאם תהפוך לגרעינית היא לא תהיה המדינה היחידה במזרח התיכון עם יכולת שכזו. במקרה שכזה יש לשקול ברצינות ברית הגנה ישראלית־אמריקנית. ברית שכזו מהווה גורם מרתיע מול איראן, מספקת מטריית הגנה גרעינית, עם חובה חוזית להפעילה במקרה של תקיפת ישראל, ומהווה ארכיטקטורה אזורית הרבה יותר מרתיעה.

הפיל בחדר

הקמתו של מתקן העשרת אורניום על אדמת ערב הסעודית היא אכן סיכון פוטנציאלי, אך אין מדובר בעניין עקרוני אלא בסוגיה תלוית הקשר. ולפיכך נשאלת השאלה - מה התמורה כנגדו?

אם הנורמליזציה עם סעודיה תתפתח להסכם שלום מלא, ותכלול מרכיב פלשתיני מעשי, ישים ומוחשי - כלומר, מרכיב שיחזיר תקווה לעתיד אחר לאוכלוסייה הפלשתינית - זה סיכון כדאי. יש לזכור, כפי שהוכח במספר רב של מחקרים במכון למחקרי ביטחון לאומי: מצב כלכלי טוב אינו מונע טרור, אבל הייאוש, חוסר התקווה לעתיד, מהווים מרכיב מדרבן המרחיב את מעגל הטרור הפלשתיני.

נוסף על כך, אם הרכיב הפלשתיני יעצור את הידרדרות ישראל למציאות של "מדינת כל אזרחיה" (מדינה אחת שבה לכל תושב יהיו  זכויות אזרח, ולפיכך היא או שאינה דמוקרטית או שאינה יהודית), הרי זהו סיכון מחושב וראוי.

אלוף (מיל') תמיר הימן הוא מנהל המכון למחקרי ביטחון לאומי, לשעבר ראש אמ"ן