ביקור ביידן: הזדמנות להתמקד בסוגיות הקריטיות לישראל

מנקודת מבט ישראלית, ביקור של נשיא אמריקני הוא תמיד אירוע משמעותי. מנהיג המעצמה הגדולה בעולם, ידידתה הקרובה והחשובה ביותר של ישראל, מגיע ארצה - וזו הזדמנות למקד את השיח בנושאים האסטרטגיים הקריטיים ביותר לביטחוננו.

יש לזכור שהמזרח התיכון וישראל אינם נמצאים בראש סדר העדיפויות של הממשל האמריקני בעת הזו. המלחמה באוקראינה, מלחמת הסחר מול סין, המיתון הכלכלי המסתמן, בחירות האמצע בנובמבר - אלו הם רק חלק מהנושאים שמטרידים את הנשיא ואת צוותו. ובכל זאת, ולאחר כיול ציפיות נדרש, קיימים נושאים שהתקדמות בהם תיחשב להישג מבחינת ישראל, ונושאים שונים במקצת שהנשיא ביידן ירצה לקדם מצידו.

מנקודת מבט ישראלית, ישנן ארבע סוגיות חשובות:

1. קביעת מוסכמות לגבי קווים אדומים בתוכנית הגרעין האיראנית - למשל, קביעה שהעשרה ל־90 אחוזים היא מקרה המחייב פעולה.

2. קביעת מדיניות למערכה משולבת לצמצום פרויקט הגרעין האיראני על מנת לדחות את ההגעה של איראן למצב של מדינת סף.

3. חיזוק גוש הנורמליזציה על ידי חיזוק האינטרסים הביטחוניים המשותפים מול איראן. אין מדובר בברית הגנה, אך כן בחיבור מערכת פרקטית המטפלת באיום כלי הטיס הבלתי מאוישים והטילים האיראניים.

4. חיזוק המחויבות לביטחון ישראל על ידי הרחבת מזכר ההבנות המשותף - בכלל זה, עדכון היתרון היחסי הישראלי כעקרון־על בתחום מכירת האמל"ח.

מחויבות לפתרון לא מעשי

מנקודת מבט אמריקנית ישנן ארבע סוגיות, מעט שונות:

1. הגברת יצוא הנפט של סעודיה על מנת להפחית את מחירי הנפט בעולם. מדובר במשימה מרכזית, שבעבורה הנשיא ג'ו ביידן מוכן כנראה לוותר על החרם הלא רשמי של הממשל על מוחמד בן סלמאן שהוטל בעקבות האחריות המיוחסת לו בפרשת רצח העיתונאי חאשוקג'י. הפוטנציאל גדול, אך ההשפעה על מחיר הנפט לא תורגש במהירות. מגמה זו סותרת גם את הרעיון של מעבר לאנרגיה מתחדשת, וסותרת את המחויבות של ממשל ביידן לנושא זכויות האדם.

2. חיזוק ההגנה האזורית. על מנת להצדיק את הביקור תחת מעטה ביטחוני ולמול האתגר האיראני, חשוב לנשיא להציג הישג מעשי בקידום של תחום ההגנה האזורית. נושא רגיש שיש לעסוק בו בחדרים המתאימים, ולא מומלץ לפרסם פרטים על אודותיו.

3. ביטוי ידידות ומחויבות לישראל ולאזרחיה. ביידן הוא אוהב ישראל אמיתי. לאורך שנות שירותו הרבות בממשל, החל מביקורו הראשון כסנאטור צעיר שפגש את ראש הממשלה גולדה מאיר ועד ימינו. המחויבות הרגשית הזאת תבוא לידי ביטוי ביחסים שבוודאי ייווצרו גם עם ראש הממשלה יאיר לפיד.

4. חיזוק המחויבות של הממשל לפתרון שתי המדינות בביקור ברמאללה. לאור התגברות השיח על אודות היעדר היכולת לממש את הפתרון הזה, יפגין הנשיא את המחויבות באופן העקרוני והישיר בעת הביקור ובסיכומו. גם אם הנשיא מבין שהפתרון לא מעשי, הוא יפגין מחויבות לו.

בלי משחקי כבוד

אין ספק שהאיום הממשי והדחוף ביותר שאותו ידגישו מקבלי ההחלטות בישראל, הוא המשך ההתרחבות של תוכנית הגרעין האיראנית. ללא רעיון מסדר חדש, ישראל עלולה למצוא עצמה בעתיד במצב של צורך לפעול בתנאים ובעיתוי שאינם בשליטתה. מאחר שתרחיש הייחוס החמור כולל הידרדרות למערכה אזורית, מדינת ישראל חייבת את הגיבוי האמריקני למהלך שכזה.

אמת, אנו יכולים לפעול לבד. אך ראוי לנו להכיר בגבולות הכוח בעידן הנוכחי, שהומחשו לנו במלחמה באוקראינה. אם חיזבאללה יצטרף למלחמה הזו, צה"ל יצטרך לפעול באגרסיביות רבה מול מדינת לבנון. ומאחר שפעולה כזו לכאורה לא קשורה לתחום הגרעין האיראני, הרי שהיא עלולה להיות מאתגרת ברמה של הלגיטימציה הבינלאומית.

באשר לסוגיה הפלשתינית, שהדגשת חשיבותה היא אחת ממטרות הביקור מנקודת מבטו של הנשיא - ביידן מגיע בתקופה רגישה (תקופת הדמדומים של היו"ר אבו מאזן). תקופה זו מחייבת התייחסות אחרת. הצהרת התמיכה בפתרון שתי המדינות היא טריוויאלית ולא תקדם דבר ביציבות הזירה הפלשתינית. הרחוב הפלשתיני יקבל הצהרה זו באדישות מלווה בציניות - כמעין חיזוק לפתגם ערבי מפורסם, "אין מס על דיבורים".

מבחינה מעשית, ראוי לעסוק בחילופי הדורות, ורצוי לחשוב על המעורבות של מחנה הנורמליזציה במעבר השקט של הכוח מאבו מאזן ליורשו, באופן שיחבר את הרשות הפלשתינית באופן טבעי לגוש זה. נכון, אין לביידן ברירה, כשם שהוא מעביר מסר של סולידריות עם ישראל - הוא מעביר פה מסר של אהדה לשאיפות הפלשתינים. אבל יש לזכור שאנו מצויים בעידן שבו בזבוז זמן על כבוד הוא פריבילגיה שאיננו יכולים להרשות לעצמנו. אולי זה הזמן ליוזמה.

תמיר הימן הוא אלוף בדימוס המכהן כמנהל המכון למחקרי ביטחון לאומי