אילו רק ניתן לו, היה ארדואן משיב אותנו לאחור במנהרת הזמן, אל תקופת השלטון העות'מאני בארץ ישראל. כך הוא מעדיף אותנו: דת חסות כנועה, נתונה לחסדי האימפריה של הסולטן ולכלליה, זו שארדואן הוגה והוזה בה כבר שנים. למגינת ליבו, העם היהודי לא מסתפק בעמדת "יהודי החצר". הוא הקים לעצמו מדינה. בשבוע שעבר המדינה הזאת קבעה בחוק, באיחור של 70 שנה, כי היא־היא מדינת הלאום של העם היהודי. זה בדיוק מה שמטריף את ארדואן פעם אחר פעם. העובדה שמדינת הלאום של העם היהודי היא הריבון בירושלים ובהר הבית - רק מחריפה את התסמינים אצל המגלומן הטורקי.
רוחו של היטלר קמה לתחייה, אבל לא בישראל. טורקיה, שהופכת בהדרגה לדיקטטורה, היא שטובחת בכורדים ובסורים ומשליכה לכלא רבבות מאזרחיה. כך גם הנאצים החלו. ישראל יושבת על הגדר בכל הקשור לטורקיה. יש לה "אינטרסים" שם. היא מקווה שארדואן הוא תופעה חולפת. הבעיה היא שככל שאורכת תקופת שלטונו, כך האינדוקטרינציה שלו מחלחלת אל המוני טורקים והעוינות לישראל גוברת. זה לא רק ארדואן שרואה בחמאס ארגון צדקה ובישראל "מדינת טרור". זה לא רק ארדואן שרואה בשייח' ראאד סלאח, מנהיג הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית ששולל את הלגיטימיות של מדינת ישראל, סוג של "אמא תרזה". חלק מהרחוב הטורקי נוהה אחריו. כשחוזרים על שקר מספיק פעמים הוא מתקבל כאמת.
האם ניתן לשנות את ארדואן? כנראה לא. האם ניתן להרתיע אותו? צריך לנסות. חקיקה מתאימה יכולה להגביל את תנועת הכסף הטורקי ש"כובש" את העיר העתיקה. גם את ה"תיירות" הטורקית שמאוד חשובה לארדואן ניתן להגביל בדרכים יצירתיות, וניתן אפילו - לא בהכרח ישירות - לשקול תלונות נגדו בבית הדין הפלילי הבין־לאומי בהאג.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו