שפכים מהווים איום נוסף להתפרצות מחודשת של נגיף הקורונה, כך עולה ממחקר שנעשה במכון לחקר המים באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. החוקרים מצאו כי טיפול קונבנציונלי בשפכים אינו מבטל את הסיכון להתפשטות נגיף הקורונה, ואף המליצו לטפל בהם מעבר לטיפול המקובל, על מנת לחסל את הנגיף בתוך מפעלי טיהור שפכים.
רוב השפכים בעולם המערבי מטוהרים ע"י טיפול ביולוגי ולאחר מכן משוחררים לסביבה. בישראל, רוב השפכים עוברים בנוסף גם חיטוי באמצעות כלור ולאחר מכן מושבים לשימוש חקלאי. במהלך הסגר הראשון בחודש אפריל ובמהלך הגל השני בחודש יולי, נאספו דגימות שפכים שהצביעו על הימצאות נגיף הקורונה בשפכים הגולמיים ולאחר הטיפול הביולוגי. במקרה אחד אפילו אותר החומר הגנטי של הנגיף ביציאה ממתקן הטיהור לאחר החיטוי.
ידוע שנגיף הקורונה מגיע לשפכים בעיקר באמצעות צואה של נשאים. אם שפכים אלו לא מטופלים כראוי ומשוחררים לסביבה או משמשים להשקיה - הם עלולים להדביק אנשים הבאים איתם במגע. הסיכון גדול אף יותר לעובדי הביוב ומתקני הטיהור, אשר חשיפתם לשפכים מוגברת. בנוסף הנגיף עלול להדביק ולהשתמר בחיות בר ואולי ליצור מוטציה עמידה יותר, מה שיכול למנוע את מיגור המגפה.
"אם איננו רוצים להסתכן בגלים חוזרים ונשנים של התפרצות נגיף הקורונה, יש לנטרל גם את מי השפכים", אומר ד"ר עודד ניר, החוקר המוביל את המחקר ממכון צוקרברג לחקר המים באוניברסיטת בן-גוריון. "אנו רואים צורך מובהק בטיפול ראוי בשפכים, כדי למזער את הסיכון להפצת הנגיף ולזיהום. בכל המקרים שאותם בדקנו, שבהם חוטאו השפכים המטופלים כהלכה על ידי כלור, הנגיף כבר לא היה ניתן לגילוי. מכאן שהפתרון קיים ועלינו לאמץ אותו", סיכם ניר.
ד"ר עודד ניר מוביל את המחקר יחד עם פרופ' אריאל קושמרו מהמחלקה להנדסת ביוטכנולוגיה ע"ש אברהם וסטלה גולדשטיין-גורן, ולצידם עמלו על המחקר חוקרים נוספים.