שכחו אותנו בבית 

הם רק בני 12-10 וב־1 בספטמבר, יום שאמור להיות גדול ומשמח עבורם, הם ייאלצו להישאר בבית לבד מאחורי הדלת הנעולה - ולנסות ללמוד בלמידה מקוונת. 

לפי המתווה של משרד החינוך, תלמידי ה'-ו' ילמדו יומיים בבית הספר ובשאר הזמן, ארבעה ימים, ילמדו מהבית. ההחלטה מעלה חששות רבים בקרב תלמידים והורים. רבים מהילדים בכיתות אלה אינם בוגרים דיים כדי להישאר לבד יום שלם בבית, ואחרים פשוט מפחדים. 

עדי פתחוב, בת 10, עולה לכיתה ה' בבית ספר בראשון לציון. היא מספרת בגילוי לב: "אני יודעת להסתדר לבד בבית, אבל כן דואגת כי ללמוד לבד יהיה לי מאוד קשה. אני רוצה לחזור ללמוד בכיתה, אני מתגעגעת לבית הספר ולחברים שלי. השגרה בבית הרבה יותר קשה, יש הסחות דעת כמו טלוויזיה - פשוט קשה לי ללמוד בצורה הזאת". היא מכינה את עצמה לכך שהוריה יעזבו בבוקר את הבית וילכו לעבודה: "אני לא יודעת מה אני אעשה אם יקרה משהו למחשב או לחיבור של האינטרנט, אם תוכנת הזום או הלמידה ייעלמו מהמסך. אני לא אדע להתחבר עוד פעם. אני מאוד אוהבת ללמוד, אבל בצורה הזאת ילדים צעירים לא יכולים ללמוד, להתרכז ולהבין את החומר". 

אמא של עדי, מורן ברכה, מוסיפה: "זו פגיעה ממש חמורה בילדים ובכישורים החברתיים שלהם. עדי יכולה להישאר לבד בבית, אבל מכאן ועד להכין לעצמה אוכל או לבצע לבד למידה זה כמעט בלתי אפשרי - זה לא יחזיק מעמד. ילדים בכיתה ה' צריכים מישהו לידם, אחרת יהיה פה פער לימודי משמעותי. הם לא יודעים לתפעל מחשב, שלעיתים מערכת ההפעלה שלו באנגלית, היא לא יודעת לעשות את הדברים האלה". עוד היא אומרת: "כבר עכשיו יש לזה השלכות. הרבה ילדים משתעממים בבית, אוכלים ומשמינים. הם לא עושים פעילות ונמצאים כל היום מול המסכים".

ההורים מתקוממים

יש לציין כי הנהגת ההורים הארצית כולה יוצאה נגד מתווה משרד החינוך, ואף מאיימת שלא לפתוח את שנת הלימודים. שר החינוך יואב גלנט נשאל על כך בראיון ב"ישראל השבוע" וסיפק תשובה שקוממה את ההורים: "יכול להיות שבחלק מהמקומות הורים לתלמידי ה'-ו' יצטרכו להישאר יום אחד נוסף בבית כדי לסייע לילדים שלהם. בלית ברירה ההורה הזה יוותר על יום עבודה אחד. אנחנו לא יכולים לתת פתרון לכל".

מאורי ואראל לחמנוביץ' הם תאומים בני 10 שעולים לכיתה ה' בשוהם, ואף שיישארו בבית יחדיו עדיין יש להם חששות ממה שתביא עימה שנת הלימודים בזום. "ברור שיש כל מיני חששות. גם לא תמיד נעים להישאר בבית לבד, וגם הרבה יותר קל לי ללמוד בכיתה מאשר בבית. בשיעור בכיתה אני שומעת את המורה הרבה יותר טוב, אין תקלות, אני יכולה להבין אותה", אומרת מאורי ומוסיפה: "אני אוהבת ללמוד ופוחדת שהציונים שלי ייפגעו בגלל הלמידה מרחוק - כי אני תלויה במחשב ולא רק בעצמי". 

אראל, אחיה (שצעיר ממנה בשש דקות בלבד), מסביר את הקשיים שהוא צופה: "כבר בשנת הלימודים הקודמת למדנו בזום, אז מהבחינה הזאת זה כבר יהיה מוכר, לפחות אנחנו יודעים מה הולך לקרות. אבל אני לא מתלהב מללמוד דרך המחשב. לפעמים כשאתה לא מבין את המורה או לא הבנת משהו, היא ממשיכה וכמעט אי אפשר לעצור אותה כי אין קשר עין והיא רואה אותך רק בחלון ממש קטן". 

מאורי וגם אראל יודעים שתידרש מהם משמעת עצמית. "כשלמדנו דרך הזום, בהפסקות בין השיעורים הייתי משחק במשחקי מחשב", מודה אראל ומספר כי לעיתים משחקי מחשב היו תופסים את תשומת ליבו: "היו כמה פעמים שהתרכזתי במשחק ופספסתי את תחילת השיעור, אז הייתי מתחבר אליו אחרי שהתחיל. לפעמים כשאתה משחק אתה לא שם לב לשעה. בכללי אני חושב שאני אצליח להיות מרוכז בשיעור, למרות שזה לא תמיד קל". 

כדי שהלמידה תהיה יעילה יצטרכו בבית משפחת לחמנוביץ' לפחות שלושה מחשבים. לאחרונה רכשו ההורים לילדים גם טלפונים חכמים. "לא התכוונו לתת למאורי ולאראל טלפונים חכמים בגיל כל כך צעיר", אומר אביהם רועי, "הקורונה אילצה אותנו לעשות את זה בניגוד לתכנון, מוקדם יותר מהצפוי. אני ואשתי עובדים חיוניים מחוץ לבית, כך שאנחנו נצא לעבודה, נשאיר אותם ונקווה לטוב. מובן שבמהלך כל היום אנחנו דואגים שיתחברו לזום ויעשו את המשימות. זה מצריך פיצול קשב עצום, אתה משתעבד לזה כהורה ולכן אני מאוד מתנגד ללמידה מרחוק בגילים כאלה. ילדים צריכים לידם מבוגר אחראי, מישהו שילמד אותם, שהמטרה לא תהיה רק להספיק את החומר אלא גם לדאוג לשלומם הנפשי". 

"אין מסגרת"

איתי ששון (11) מירושלים עולה לכיתה ו'. שני הוריו עובדים והוא ייאלץ להישאר וללמוד לבד. "זה קצת מפחיד להישאר בבית לבד יום שלם, אבל צריך להתמודד עם זה ולהתרגל לזה", הוא מספר ומוסיף: "החששות הגדולים שלי הם יותר מהלמידה עצמה. קשה להתרכז יום שלם, אני פוחד שלא אבין את המשימה שהמורה נותנת ויש גם כל מיני מכשירים שמסיחים דעת כמו טלוויזיה או משחקים בטלפון. בבית הספר, בכיתה, אני יושב בשיעור ללא טלפון הנייד, אבל בבית הטלפון הנייד יהיה לידי ולכן יהיה לי קשה מאוד להתרכז". 

אמו, לירון ששון, מספרת: "הקושי הוא שאין מסגרת. לא יודעים מה הילד יעשה בכל השעות האלה. הלמידה ממש תיפגע, זה לא ישיג את המטרה. בתקופת הסגר הראשון רוב הילדים היו צריכים סיוע במשימות לאורך כל היום. זה לא ריאלי שילד בגיל הזה ילמד לבד. אני לא משאירה אותו בלב שלם בבית לבד". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו