מותשים ללא שיעור: כך השפיע שירות המילואים על אנשי החינוך

מצוקה אישית קשה, חוסר יכולת להתמודד עם בעיות משמעת וביורוקרטיה ואף חוסר מוטיבציה לעבוד עם תלמידים - מחקר חדש חושף את ההשפעות של שירות מילואים ארוך על מורים ומורות, מחנכים ומחנכות במערכת החינוך.

"כשחזרתי לבית ספר, היו לי הרבה מצבים של קוצר רוח, חוסר סבלנות ומוטיבציה", מספר עמיחי (שם בדוי), בן 26. "היה לי קושי גדול לחזור לשגרה באופן כללי ובפרט לחזור ללמד. היו ימים שפשוט לא בא להגיע לבית ספר. אף פעם לא הרגשתי את זה ברמה כזאת גבוהה". עמיחי, שמלמד בבית ספר יסודי בגוש דן, שירת במילואים במשך חודשים בעזה, שבה היה אחראי על פיצוץ מנהרות. במהלך השבוע הוא פוגש יותר מ־150 תלמידים.

"היו כמה אירועים קשים של חברים שנהרגו ממש לידנו, והיו לא מעט היתקלויות שהסתיימו במוות של המחבלים", הוא מספר. "החזרה ללמד מורכבת. רגע אחד אתה נמצא בעזה, בשיא מסוים, באדרנלין, אלו סיטואציות של חיים ומוות - ורגע אחד אתה חוזר לכיתה וצריך להתעסק בפרטים מאוד קטנים, להתעסק בבעיות משמעת, ריבים בין תלמידים, דברים טכניים. הניגוד אדיר. חלק מהדברים נראים לך פשוט לא חשובים, המערכת דורשת אותם אבל אין לך כוח או חשק לעשות אותם, זו מעין עצלות. הרגשתי לפעמים קוצר רוח, חוסר סבלנות".

לצד זאת, עמיחי מציין כי הצוות קיבל ימי עיבוד של חוויית הלחימה כשגם בית הספר גילה סבלנות רבה. "החזרה חייבת להיות הדרגתית. גם התלמידים נותנים כוח מאוד גדול, לחנך ולגדל דור היא משימה לאומית לא פחות מלהילחם במלחמה. כמו שאני מוכן למסור את הנפש עבור עם ישראל, ככה אני מוכן למסור אותה עבור התלמידים".

תחושת בדידות קשה

עם פרוץ אירועי 7 באוקטובר ותחילת מלחמת חרבות ברזל גויסו עובדי הוראה רבים - ושבו ללמד רק עם היחלשות עוצמת הלחימה. אלא שעל פי מחקר שביצע ד"ר אורן כהן־זדה, ראש בית הספר לתואר שני במכללת תלפיות, הם לא חזרו כפי שהיו. בניגוד למשרתים רבים שעובדים בתחומים אחרים וגם הושפעו ממה שחוו, תפקיד המורים מצריך אינטראקציה ממושכת עם עשרות תלמידים ואנשי צוות, ריכוז, קשב וטיפול בבעיות משמעת.

מהמחקר, שעסק בסגלי הוראה שגויסו בצו 8 למילואים, עולה כי מרבית המורים דיווחו על תחושת בדידות קשה בשבוע הראשון לקליטתם בבית הספר. לתחושה זו נוספו חוסר מסוגלות וחוסר מוטיבציה לעבוד עם תלמידים, להתמודד עם בעיות משמעת ולתת לתלמידים חוסן בזמן מלחמה. חלק מהמורים אף ציינו כי חשבו לשנות מקצוע בגלל תחושת מצוקה אישית קשה שהתגברה והלכה, ורבים מהם העדיפו לעבוד לבד ולא בצוות.

אורי (שם בדוי) הוא מורה צעיר בן 24, שמלמד בתיכון ועשה במצטבר מאות ימי מילואים בתפקיד לחימה. בימים אלה הוא עדיין בשירות מילואים פעיל, אחרי שהספיק לחזור ללמד במשך כמה חודשים. "במשך שנה אתה רואה מראות של הרג, הרס ומלחמה, וזה השפיע עלי מאוד בחיים האישיים. אני כבר פחות מתרגש מסיכונים. זה גם השפיע מאוד על העבודה שלי כמורה, כשהדבר הקשה ביותר היה לעסוק בביורוקרטיה הקטנה, במשוב לתלמידים, במילוי נוכחות, באישורי הורים ובכל השטויות האלה שאתה צריך להתעסק איתן והן לא חינוך".

"מאוד קשה להתעסק בדברים קטנים אחרי שהתעסקת בחיים ומוות, זה פשוט לא עובד", אומר אורי. "כרגע אני לא מסוגל לעשות את זה. כל המילואימניקים חזרו עם קשיים, לא רק מורים. עצם החזרה לשגרה כזאת עם דרישות של המערכת היא קשה. בעזה אתה רגיל להילחם, לאכול או לישון. אין משהו אחר לעשות, ופתאום אתה צריך ללמוד איך לחיות". לצד זאת הוא אומר: "העבודה היומיומית עם התלמידים היא מעולה. אני עושה את זה מתוך שליחות וערכיות, זה לא נפגע. ההפך: חזרתי עם הרבה תובנות".

חלק מהמורים יצאו לחל"ת

"המורים מתארים כי נתפסו בעיני קהילת בית הספר - מורים, הורים ותלמידים - כגיבורים וזכו למחוות רבות", מספר ד"ר כהן־זדה שערך את המחקר. "למרות זאת, הם טענו כי הם מרגישים לכודים בין תרבות אזרחית וצבאית, כשמורים שנשארו בעורף לא הבינו את הקשיים שאיתם נאלצו להתמודד.

"הם נמצאים בתוך בית ספר, אבל הראש שלהם נמצא בצבא. היו מורים שסיפרו כי כל רעש בבית ספר החזיר אותם לעזה. אחד מהם אפילו אמר שהרגיש שהוא מסדר את החגורה של הנשק מול התלמידים למרות שבכלל לא היה עם נשק. המורים האלה הם אוכלוסייה פגיעה שצריכים להכיל גם את התלמידים שלהם ומערכת החינוך לא מבינה כמה הם זקוקים לעזרה.

"אם הקליטה לא תהיה ראויה, הם יעזבו. בסיומו של המחקר, ומשיחות שעשיתי איתם, חלקם החליטו לעזוב את מקצוע ההוראה כשהחליטו לקחת חל"ת ולא להשתבץ במערכת החינוך עם שובם מהמילואים".

מדובר במחקר איכותני שבמסגרתו נערכו 48 ראיונות עומק עם מורים ומחנכים, נשים וגברים, שרובם הגדול שירתו יותר מ־90 ימים ברציפות. הם מגיעים מכל התחומים - אנגלית, מתמטיקה, אזרחות, חינוך גופני, היסטוריה, ועוד. חלק מהמורים צעירים בני 25־30, ואחרים נושקים לגיל 40.

"על רקע המחסור החמור במורים, ממצאי המחקר מצביעים על השלכות רחבות היקף של המלחמה על מערכת החינוך", אמר פרופ' אריה רטנר, נשיא המכללה האקדמית לחינוך על שם קיי בבאר שבע, שבכנס שלה הוצג המחקר לראשונה. "שירות מילואים ממושך מנתק את המורים מתלמידיהם ומכיתות בית הספר. מצוקת המורים מחייבת לנקוט גישה של חזרה הדרגתית לכיתות.

"במכללת קיי פיתחנו תוכניות שמסייעות לסטודנטים להוראה ששבו משירות מילואים לחזור לשגרה ולהפחית חרדות ודיכאון באמצעות הגברת החוסן האישי והפדגוגי, ואנחנו סבורים שניתן להעתיק מודלים אלה למערכת החינוך כדי להקל על חזרתם לבית הספר ולתפקודם המלא".

במשרד החינוך ציינו: "מתוך הבנת האתגרים הייחודיים, מנהלי בתי הספר, בשיתוף היועצים והפסיכולוגים החינוכיים והמפקחים, מעניקים למורים אלה ליווי מקצועי ותמיכה מותאמת אישית לחיזוק חוסנם האישי והמקצועי".