הבריחה מכלא גלבוע הופכת, כצפוי, לאירוע אסטרטגי. מה שהתחיל כתקלה איומה ובלתי נתפסת של שירותי בתי הסוהר, מאיים להצית את כלל בתי הכלא הביטחוניים, ואף לערער את היציבות הביטחונית ביו"ש, בעזה ואולי גם בערים המעורבות. האחריות המלאה למחדל מונחת על כתפי שב"ס. רשימת התקלות שלו ארוכה באופן מביך: העובדה שלא ידע על המבנה הבעייתי של הכלא; האישור שנתן לאסירים בסיכון גבוה להתגורר ביחד, למרות עברם המשותף בחפירת מנהרה באותו הכלא לפני כמה שנים; היעדר מודיעין על התוכניות, החפירה והביצוע; הירדמותה של סוהרת; ההתמהמהות מרגע שהגיע המידע הראשוני מהמשטרה על דמויות חשודות שנראו במרחב הכלא, ואחר כך הקושי בספירה אלמנטרית של האסירים; האישור שניתן לזכריה זביידי לעבור תא; הצבת אסירים בבית כלא שנמצא במרחב מגוריהם ואי־הקפדה על שינויים תכופים בהרכב התאים והאגפים; חוסר הניסיון האלמנטרי של מפקדים וקציני מודיעין בעבודתם; ומעל לכל - אי־לקיחת אחריות.
העניין האחרון מעיד על תרבות ארגונית קלוקלת, ועל הבנה עקומה של המציאות. שגתה רב־גונדר בדימוס אורית אדאטו, כשאמרה בראיון טלוויזיה בחג כי הנציבה הנוכחית קטי פרי לא צריכה להתפטר, משום שעל אירוע מבצעי לא מתפטרים. לא מדובר באירוע מבצעי, אלא בתקלה מהדהדת, רשלנית, שמלמדת על ריקבון עמוק בשב"ס. ריקבון שמחייב שידוד מערכות כולל. לזכותו של השב"ס צריך לומר שהוא ארגון בחסר (אם כי אין בכך כדי להסביר את שרשרת המחדלים). בתי הכלא מיושנים וצפופים, וכוח האדם בהם רחוק מלהתאים למשימה. גרוע מכך, מי ששולטים בבתי הכלא הביטחוניים הם האסירים, ולא המדינה. זאת תקלה שמחייבת תיקון, ועכשיו הוא המועד לכך.
אם אכן תפרוץ אלימות - והנחת העבודה צריכה להיות שכן - על ישראל לפעול לבידול מיידי בין הזירות, ולשמירה על השקט בערים המעורבות. זה לקח עיקרי ממבצע שומר החומות, ואינטרס ראשון במעלה, גם כדי להפוך את פארסת הבריחה מכלא גלבוע ללקח שלילי עבור כל מי שישתעשע ברעיונות דומים בעתיד.
למרות החשש ממהומות (שכבר החלו) בבתי הכלא, ולמרות החשש מהשפעה על המצב הביטחוני הכללי, הגיע הזמן לעשות סדר בבתי הכלא ולהחזיר את השליטה לידיים ישראליות. האוטונומיה שזוכים לה האסירים הביטחוניים היא אנומליה הזויה: מטלפונים סלולריים שמשמשים אותם לתיאום פיגועים, דרך קביעת הרכבי התאים והאגפים, ועד ליד חופשית בהכנת האוכל ובחלוקתו. Prison Resort של ממש, שלא מעט שרים לביטחון הפנים ביקשו לתקנו, ונסוגו. המהלך הזה צריך להיעשות בהחלטת ממשלה כבר מהבוקר, במקביל למצוד אחר המחבלים הנמלטים. שישה אנשים נדרשים לסייענים, למזון ולמקומות מסתור כדי לשרוד, וכל זה מייצר לא מעט מודיעין. השליטה הגבוהה של כוחות הביטחון בשטח - בצירוף יכולות טכנולוגיות מתקדמות - אמורה להפוך את הסיכוי שלהם להימלט לאורך זמן לקלוש. ובכל זאת, מערכת הביטחון נדרשת לוודא שהם לא מצליחים לחמוק לירדן, שם הם יזכו לחסינות. דווקא הימלטות לשטחים תקל על לכידתם, וגם תקטין את הסכנה (שנראית שולית כרגע) כי ינסו לפגוע באזרחים ישראלים. צריך להביא בחשבון כי לכידתם תעורר מידה מסוימת של אלימות בשטחים - בעיקר בג'נין - בוודאי אם מי מהם ייהרג במהלך המעצר.
בסיטואציה כזאת עלול הג'יהאד האסלאמי, שחמישה מששת הבורחים נמנים עם שורותיו, לשגר רקטות מעזה כאות הזדהות. מערכות ההגנה האווירית כבר הושמו בכוננות גבוהה, אבל על ישראל להבהיר לחמאס שירי כזה ייענה בחריפות. מסרים דומים עליה גם להעביר לרשות הפלשתינית. הרשות אמנם לא תוכל להתבטא בחופשיות בנושא משום שתיק האסירים נמצא בקונצנזוס מוחלט ברחוב הפלשתיני, אולם גם האינטרס שלה הוא לשמר את השקט מחשש שאלימות אפשרית תופנה גם נגדה, בוודאי בג'נין - שגם כך יש בה ניצנים לא מעטים של אנרכיה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו