הרופאים של המטוסים וקוסמי הדחפורים | הצצה נדירה לבתי המלאכה של צה”ל

בתי המלאכה של צה”ל הם הרבה יותר ממערך טכני – הם הליבה השקטה אך הקריטית של עוצמת הקרב. אלו האנשים שמאחורי הקלעים, שבזמן שלחץ מבצעי כבד תלוי באוויר – מפתחים פתרונות בזמן אמת, משיבים כלי נשק לשדה הקרב, ומשמרים את רציפות הלחימה. מארבע כנפות הצבא – באוויר, ביבשה ובים – מפקדים חושפים כיצד התחזוקה הפכה לחלק בלתי נפרד מהניצחון המבצעי.

הרופאים של חיל האוויר: “נותנים את אוויר הנשימה”

עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל, מערך התחזוקה של חיל האוויר פעל ללא הפסקה – תרתי משמע. רס”ן ע’, מפקד בית מלאכה למטוסי F-16 ותיקים מדגמי ברק 1 ו-2, מתאר פעילות בלתי פוסקת לשימור כשירות המטוסים.

“הטכנאים ובעלי המלאכה שלנו לוקחים מטוס בגמר שעות החיים שלו – ומאריכים לו את החיים”, הוא מספר. “אבל מאז שפרצה המלחמה חיל האוויר טס הרבה מאוד שעות, והאתגר שלנו היה לספק יותר מטוסים. יש מטוסים שהשתתפו בלחימה, הגיעו אלינו, שיפצנו אותם – והם חזרו לטוס שוב. אנחנו בעצם נותנים את אוויר הנשימה לחיל האוויר”.

לכל סוג מטוס יש בית מלאכה ייעודי, טכנאים ומהנדסים ייחודיים – שמתפקדים כרופאים לכל דבר. אך בזמן המלחמה, הצוותים לא נשארו מאחור – ויצאו בעצמם לבסיסים, יחד עם בני משפחותיהם, כדי להעניק מענה מיידי.

“נאלצנו לצאת מאזור הנוחות שלנו”, אומר ע’. “העברנו את אנשי המקצוע לשטח, לבסיסים ברחבי הארץ, כדי שיהיו זמינים בכל רגע נתון. אלו אנשים שיודעים לפרק מטוס ולהרכיב אותו מחדש – משאב נדיר. זה היה חשוב לנו עד כדי כך”.

ע’ מספר כי החיבור בין הטכנאים לטייסים היה מהותי. “הם הבינו עד כמה המשימה חשובה. שמו את המשפחה בצד, את הקושי בצד – ופעלו מתוך תחושת שליחות. התחושה הזו, שעובד בן 50 עוזב את הבית למספר חודשים, חי בתוך בסיס ומטפל במטוסים – ואז בסוף יום אומר לך ‘תודה שנתת לי את הזכות להיות חלק מהמלחמה’ – זה אומר הכל”.

קוסמי הדחפורים: “מצאנו פתרונות קסם”

בקרבות על הקרקע ברצועת עזה, פעלו כלי ההנדסה של צה”ל כמעט בלי הפסקה – ובזכותם נפתחו צירים, נוטרלו מטענים, והלוחמים התקדמו קדימה. מאחורי כל דחפור או כלי צמ”ה ניצבו אנשי התחזוקה, שדאגו שכלים פגועים יחזרו לפעולה תוך שעות ספורות בלבד.

רס”ן ש’, מפקד מחלקת צמ”ה בגדוד 638 של חיל הטכנולוגיה והאחזקה, מספר: “פעלנו בתוך הרצועה, ותמכנו בכל הכלים ההנדסיים שפעלו שם. במקביל טיפלנו בכלים שהוצאו מהשטח – ובתוך 24 שעות החזרנו אותם לכשירות. מדובר בדחפורים, D9 וכלים שפתחו צירים וחילצו לוחמים – הכלים שאפשרו לתמרון להתקיים”.

לדבריו, “מדובר בכלים שלא נועדו ללחימה, והיינו צריכים להסב אותם לכך. גם בחברות שמייצרות את חלקי החילוף לא הבינו מה קורה – זה לא היה בתכנון של אף אחד. היינו צריכים להפוך לקוסמים, לאבחן בעיות מורכבות ולמצוא פתרונות קסם, לעיתים תוך שעות”.

ש’ מתאר מערך תחזוקה אדיר שהוקם בזמן אמת. “שלחנו צוותים לכל מקום שנדרש. הבנו שהתמרון תלוי בנו, ושהכלים צריכים להמשיך לנוע. נתקלנו בתקלות מורכבות – גם כאלה שלא חשבנו שנצליח לפתור – אבל עשינו הכל כדי שהלחימה לא תיעצר”.

“אם אתה לא מתלכלך – אתה לא מהנדס טוב”

גם בזירה הימית, מערך התחזוקה עבד בלי הפסקה. רס”ב מ’, הוא מפקד בימ״ל ייצור במספנת זרוע הים, מתאר פעילות אינטנסיבית של תיקון, שדרוג והתאמת כלי שיט לצורכי הקרב.

“מאז השבעה באוקטובר אנחנו פועלים בפול טורבו”, הוא אומר. “מדובר בכל הספקטרום – מתחזוקת ספינות וצוללות, ועד עיבוד שבבים וייצור חלקים ייחודיים. הכל עובר דרכנו”.

בצוות שלו יש גם אנשי צוות בני 60, לדבריו, “עם רעל בעיניים” – שלא מחמיצים משמרת. “מהנדס טוב הוא מהנדס שנמצא בשטח. אנחנו מגיעים פיזית לכל מקום – לתוך צוללת, לכלי אחר – כדי להבין את הצרכים האמיתיים. מדברים עם הלוחמים, בודקים, חווים. רק אז חוזרים למחשב ולשולחן השרטוטים. אם אתה לא מלכלך את הידיים שלך בשמן – אתה לא יכול להיות מהנדס טוב”.

טנק המרכבה הבא כבר כאן

במפעל המרכבה והרק"ם במשא בחטיבה הטכנולוגית שבאגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה מיוצרים הטנקים, הנמרים והאיתנים של צה"ל.

סא”ל נ’, מפקד המפעל, מספר: “אנחנו מייצרים חלק מהפלדה, מכלילים את המערכות הטכנולוגיות – אבל מאז תחילת הלחימה תגברנו את המשמרות, והוצאנו חוליות מהנדסים לשטח. עבדנו מול הלוחמים עצמם, באזורי הלחימה”.

האתגר הגדול, לדבריו, היה לשפץ כלים שנפגעו – ולהחזירם לשימוש תוך זמן קצר. “יש כלים שחזרו אחרי שנפגעו, לעיתים גם הצוותים נפגעו. והיינו צריכים לתקן, להשמיש – ולהחזיר אותם מיד ללחימה”.

רגעי הגאווה הגיעו כשהטנקים והנמרים תוקנו – והופיעו שוב בכלי התקשורת, כשהם חוזרים ללחימה. “אין גאווה גדולה יותר”, הוא אומר, “מלראות כלי שתיקנת נלחם בתוך עזה, ושומר על החיים של הילדים והנכדים שלך. זו שליחות”.