שומרות על האינטרסים שלהן: הציר הרוסי־סיני מנסה למנוע מאיראן הסלמה

יש כמה סיבות לכך שאין עדיין מתקפה איראנית על ישראל ושאין עדיין מתקפת נקמה של חיזבאללה בעקבות החיסולים בביירות ובטהרן. אחת הסיבות היא מעורבות עמוקה וקדחתנית של רוסיה ושל סין מול ההנהגה האיראנית למניעת הסלמה רבתי.

בין הסיבות הנוספות אפשר למנות את ההרתעה הישראלית, שהושבה במידת־מה לאחר החיסולים וגם לאחר התקיפה בתימן, שיותר מרמזה לאיראן על הפגיעות של מתקני הנפט שלה ומתקנים חשובים אחרים, צבאיים כאזרחיים ברחבי המדינה. סיבה נוספת היא ברית ההגנה האזורית שהראתה את יכולותיה באפריל, ובעצם מקטינה מאוד את יעילותה של תקיפה איראנית.

עוד סיבה, טקטית, היא למעשה גרירת ישראל למצב של כוננות מקסימלית - ביטולי טיסות, פגיעה בכלכלה וכו'. נסראללה התפאר בכך בנאומו ביום שלישי.

ובחזרה לסיבה הראשונה שצוינה, ולה חשיבות מכרעת. סין ורוסיה דוחקות באיראן לא להגיב באופן שיביא להסלמה רבתי. לכל אחת מהן סיבות משלה. יחסי רוסיה ואיראן התהדקו מאוד בשל המלחמה באוקראינה. רוסיה רוכשת מאיראן מערכות נשק כמו כטב"מים מתאבדים מסדרת שאהד, המשמשים לתקיפות באוקראינה. הם נשלחים מהמפעל האיראני המתקדם בקאן, לא רחוק מאספהאן, וממפעל שהקימו בטג'יקיסטן השכנה.

ברית אנטי־איראנית

אבל האינטרס הרוסי אסטרטגי יותר. ההערכה של רוסיה, כך מנתחים במערכת הביטחון כאן, היא שהסלמה חריפה תפגע קשה באיראן ובמעמדה כמעצמה באזור, ועשויה לחזק את הברית האזורית האנטי־איראנית ולהפוך אותה לברית הגנה ממשית. פוטין שקוע בבוץ האוקראיני, ונראה שהוא ממתין להזדמנות לסיים את המלחמה בהסכם שישאיר בידיו את רוב ההישגים הטריטוריאליים, לרבות חצי האי קרים.

הסלמה במזרח התיכון, שבה הוא משויך לצד האיראני, תפגע בסיכויים להשיג הסכם כזה. פוטין שלח לטהרן את סרגיי שויגו שהיה שר ההגנה. לבד מהבטחות לשליחת מערכות הגנה מתקדמות מטילים וממטוסים, שויגו העביר את המסר הזה למנהיג איראן האייתוללה חמינאי.

בצד הסיני האינטרס העיקרי הוא הנפט. סין היא הלקוחה העיקרית והכמעט בלעדית של הנפט האיראני, במחיר מוזל אבל בכמויות גדלות והולכות. ממשל ביידן הפסיק הלכה למעשה את אכיפת העיצומים על מכירת נפט מאיראן, מקור ההכנסה העיקרי של המדינה. איראן שרויה במשבר כלכלי עמוק בעקבות היציאה מהסכם הגרעין על ידי טראמפ, ושערו של המטבע שלה הידרדר מ־42 אלף ריאל לדולר ב־2018 ליותר מ־700 אלף כיום.

מכירת הנפט נעשית בחלקה הגדול בעסקאות בארטר, סחורות תמורת נפט, אבל גם בדולרים באמצעות עקיפה של מנגנוני העברות הכספים הבינלאומיים והלבנה של המסחר האסור בנפט.

קצת מספרים. הסכם הגרעין שנחתם ב־2015 וביטל את העיצומים נגד איראן (JCPOA), הביא לאיראן הכנסות שנתיות של יותר מ־60 מיליארד דולר בשנה מיצוא הנפט. לאחר החלטת נשיא ארה"ב טראמפ לצאת מההסכם ב־2018 ההכנסות השנתיות מנפט צנחו לכ־15 מיליארד דולר. לאחר התחלפות הממשל בבית הלבן ההכנסות בעידן ביידן חזרו לעלות והן תסתכמנה ב־2024 בכ־50 מיליארד דולר. 90% מהנפט מיוצא כאמור לסין במחיר מוזל משמעותית מהמחיר בשווקים הבינלאומיים, והוא מניע את התעשייה הסינית. איום על האספקה הזו הוא איום על הכלכלה הסינית.

בנוסף, סין חתמה עם איראן על הסכם השקעות כלכלי ענק לפני שלוש שנים, ובינתיים כבר השקיעה מיליארדי דולרים בעיקר במתקני תשתית ובתעשיית הנפט - שתחת איום ישראלי ישיר בתגובה למתקפה איראנית. סין הפכה למעשה לשותפה של איראן בתעשיית הנפט ובתשתיות הנפט - והיא רוצה להגן על השקעותיה. לפי דיווחים בתקשורת המזוהה עם האופוזיציה האיראנית היו בימים האחרונים חילופי מסרים בין בייג'ינג לטהרן שהכילו את הדאגה הסינית מהסלמה.

כל זה לא מהווה תעודת ביטוח מפני מתקפה של איראן. האיראנים חייבים להגיב, בתגובה שלא תיתפס כ"יציאה ידי חובה". האפשרויות שהועלו לתגובה אפשרית של טהרן הן פיגוע או תקיפה איכותית נגד מטרה משמעותית צבאית או סמל שלטון ישראלי. אבל לאיראן יש הרבה מה להפסיד מהסלמה של ממש, ולכן זו לא צפויה בקרוב.