אין יותר משוואות וקווים אדומים: תום עידן הפחד הישראלי

ישראל היא מדינה מבלבלת ביותר, מבלבלת את אזרחיה ואוהביה, אבל גם את אויביה. איך אפשר להכיל בקנה אחד את ההצלחות הפנומנליות והכישלונות הבלתי נתפסים, את האומץ ואת המורך.

שתי המחשות קיצוניות לרף העילאי שמציבה המדינה התרחשו בין שלישי לרביעי בביירות ובטהרן, בהפרש של כמה שעות. המחשות ליכולת דמיונית שכנראה אין למדינה ולצבא אחרים בעולם. ונא לא לשכוח את הפגיעה המרשימה בחות'ים, רק לפני שבועיים. זהו קודם כל המודיעין הבלתי נתפס. הייתכן שמדובר באותה מערכת מודיעין של 7 באוקטובר? אחר כך הביצוע המושלם, הלקוח מתסריטי גיבורי העל של הוליווד, ומעל הכל התעוזה והאמירה שגלומות בשתי המכות כלפי שוחרי השמדתנו - לא מפחדים מכם, אדרבה - נראה אתכם.

בונים על הפחד שלנו

אבל האמירה הזו מבטאת שינוי מוחלט, דרמטי, של גישת ישראל, שלא רק סותר את רוח 30 השנים שחלפו, אלא מנוגד למכלול ההתנהלות שלנו בעשרת החודשים האחרונים. מאז שנות ה־90 ישראל עסוקה במסרים, באיתותים, לא מעלה בדעתה להכריע את האויב. בניגוד לרוח שאפיינה אותה ממלחמת העצמאות ועד מלחמת לבנון הראשונה, היא מחילה היגיון מערבי מנותק על אויב שמתנהל וחושב הפוך ממנה. מסרבת להאמין למה שאומרים וכותבים השכנים מפורשות, מי שמציבים כמטרה את קץ הקיום שלנו.

מעבר לקונספציות הוורודות, להונאה העצמית, טמון בקו השיטתי שלנו פשוט פחד. פחד מצד ההנהגה האזרחית והצבאית, לצד רבים ממעצבי דעת הקהל. מדובר בחולשה שסותרת את העוצמה שייחסנו לעצמנו, שמקרינה מסר אומלל לאויבים. כזה שמעודד אותם להתמיד במאמצים לערער ולחסל אותנו. זהו קו המסרים שהוליד את תיאוריית קורי העכביש של נסראללה, שאומצה בידי המועדון כולו - מטהרן ועד עזה ורמאללה.

לא ברור עד כמה האויבים שלנו מודעים ליכולות האמיתיות שלנו, אבל הם בונים על כך שאין לנו כוח נפשי ללכת עד הסוף ולמחוץ אותם, שאנחנו מפחדים מהמחיר. לכן הם הפסיקו לפחד מאיתנו וחותרים בשיטתיות למוטט אותנו. גם ההתנהלות שלנו מאז אוקטובר לא שינתה דבר. כי למרות העובדה שהחרבנו את עזה ובנותיה והרגנו מאות מחיזבאללה, אנחנו עדיין מקרינים אותה חולשה. חוסר המחץ בניהול המלחמה, גרירת הרגליים, כמעט התחנונים לעסקה עם האויב המר.

לכן העזו האיראנים לשגר לעברנו יותר מ־300 טילים באפריל, ואפס התגובה שלנו רק אושש את הקונספציה שלהם. לכן נסראללה העז לפתוח במלחמה שבה הוא קובע את הכללים. והנה, המציאות בשטח מאמתת את הלך המחשבה שלו. עובדה שהוא הצליח להפחיד אותנו עד כדי פינוי חבל ארץ שלם ושמירה על חילופי מהלומות מוגבלים, שמתאימים לעוצמות וליכולות שלו, אבל מסרסים את העוצמות ואת היכולות שלנו.

ושיא האבסורד, המציאות שבה החולדה הנרדפת יחיא סינוואר מצליח להכתיב לנו תנאים מתוך בור נידח בערבות חאן יונס. העם, החברה, הסביבה והצבא שלו מרוסקים לחלוטין, והוא מכתיב לנו תנאים. הכל בגללנו, בגלל מה שמתחולל בראש ובתודעה של החברה שלנו, לא במציאות.

לא לעצור

מה שהתרחש השבוע ממחיש יותר מכל את הפגם המנטלי שלנו. כי השבוע ברור שהיכולת לחסל את "רמטכ"ל" חיזבאללה עמדה לרשותנו כל העת, וכך גם יכולות החיסול של מנהיג חמאס. שלא לדבר על הבערת נמל השודדים בתימן. מה שגרם לביצוע שלושת המהלכים הללו היה רק התוצאות. תוצאת פגיעת רחפן נפץ גנרי בתל אביב, אחרי סימפוניות טילים שכבר שלחו החות'ים. תוצאות הרקטה שטבחה בילדים במג'דל שמס, רקטה גנרית שמאות כמוה נורו לשטחנו מאז אוקטובר האחרון.

מדוע לא הגבנו לפני חודשים, כפי שהגבנו השבוע? מדוע לא השתוללנו בגלל עצם ההתרסה, הכוונה, פוטנציאל הרצח, הפגיעה בביטחוננו, בריבונותנו, בכבודנו?

העובדה שרק התוצאה המזעזעת היא שגרמה למקבלי ההחלטות להוציא לפועל יכולות שהיו בידינו כל העת, ממחישה בעיקר את הסירוס העצמי שלנו. מלמדת עד כמה יש בידינו עוצמות אדירות, שיכלו לשים קץ מזמן להתשה השוחקת. לחסוך חיי אדם וכסף, והכי חשוב - לשדר מסר ברור לאויבינו - לא כדאי לכם להתעסק איתנו כי אנחנו נחסל אתכם.

לכן אירועי השבוע חייבים לגלם שינוי דרך. שינוי שצריך להתחיל מעצם התגובה לאיומי מועצת הטרוריסטים בטהרן, בביירות ובצנעא. אסור לקבל עוד את כללי המשחק של חילופי מהלומות, אפילו אם הם "מדודים", למי שמתעקש להגדיר יותר מ־300 טילי שיוט כמדודים. כך, גם מי שמאיים עלינו ומצפה להמשך שיטת ההתשה, צריך לקלוט עכשיו שאנחנו בדרך לתקוף ולהכריע אותו. שלא נסבול שיגור של רקטה אחת, משלוח או מימון מחבל אחד.

האויב צריך לקבל מסר באמצעות מעשים, כזה שיופנם ויחדור לעצמותיו - אין יותר משוואות וקווים אדומים. המשך הנתיב הנוכחי יביא מיידית לאימוץ מלוא היכולות של ישראל - כניסה קרקעית ללבנון, הבערת התשתיות שלה, מלחמה מלאה, שימוש בכל האמצעים שיש לאויב הציוני כדי לפגוע במדינת לבנון, ואם צריך גם באיראן, בתימן ובעיראק. זו הדרך היחידה לעצור את הדימום והשחיקה הנוכחיים, זו הדרך הבלעדית לפעול, מסר מעשי מאוד שאולי יצמצם את העימות הבלתי נמנע ובוודאי יסייע בשחרור החטופים.

אירועי השבוע האחרון מספקים בסיס ראשוני לשינוי גישה ולהצלה שלנו, אבל הם מחייבים לאמץ בקפדנות ובשיטתיות את הגישה החדשה. בין היתר, כבר עכשיו נדרש להחליט ולהבהיר שהתגובה הישראלית על "הנקמה" שמבטיחים לנו ראשי הכנופיות שמולנו תהיה ללא מורא ומורך, ללא קווים אדומים. תגובה שתשנה מהיסוד את כל מה שהתחולל פה מאז החל עידן הפחד הישראלי, עידן שחלף מהעולם.

תסמונת ברק חירם

אם יש תסמונת מקוממת שחייבים להיפטר ממנה בדרך להבראה לאומית, היא הדינמיקה שמתחוללת סביב תא"ל ברק חירם בעקבות ההאשמות בעניין הקרב בבארי. מסביב ייהום הסער, אבל התקשורת מתעסקת דווקא בשאלה אם המפקד הבכיר היחיד שהשתלט על הכאוס בבארי, קיבל החלטה טקטית אופטימלית במהלך ניהול הקרב המטורף שהתנהל שם.

אל מול ההזנחה, הקריסה, ליקוי המאורות של הדרג הצבאי העליון בשעות ובימים הראשונים, בלט מבין המפקדים הבכירים דווקא ברק חירם, שהשתלט על זירת בארי וניהל את הקרב באופן וולונטרי, באומץ, בתושייה ובגבורה. מגיעים לו רק תשבחות וקידום משמעותי. זהו זן המפקדים הבכירים שחסר לנו כל כך.

האם היה צריך לירות פגז טנק או לא, בתוך מהומת הקרב וערפל האינפורמציה, מול הסיכונים שבבריחת המחבלים - אסור בכלל לעסוק בשאלה הזו. איש לא יכול לדעת או לשפוט, ועם כל הצער שבכך, זה גם לא משנה בדיעבד. עצם העיסוק בכך חולני ומשתק, שריד לעידן ההלקאה וההשמדה העצמית, שגם אותו חשוב להעביר מהעולם. √