"בכל חילוץ מלווה אותי השאלה מה האמא מרגישה": ראיון מיוחד עם המפקד לשעבר של היחידה הארצית לחילוץ

"בכל חילוץ השאלה הזו מלווה אותי: מה האמא מרגישה? מה האמא מצפה ממני עכשיו? הרי אם היא היתה יכולה להיות פה, היא הייתה. אבל מאחר שהיא לא נמצאת ואני נמצא, אז למה היא מצפה ממני, לאיזה נחישות? טוטאלית. לאיזה רמה של רוך? טוטאלית. זה אומר שחייבים למצוא את כולם ולהוציא את כולם, בצורה מכבדת. זו משימה מורכבת".

את הדברים אומר אל"מ במיל' גולן ואך (49), שהשתתף בחילוץ החללים באסון ה־21, בראיון ל"ישראל השבוע" לרגל סיום שש שנים כמפקד של יחצ"א (יחידת החילוץ הארצית). טקס החלפת המפקדים ומינוי אלוף משנה יוסי פינטו למפקד יחצ"א, התקיים לפני שבועיים.

מבית קפה לעזה

בתום שלושה חודשי מילואים שכללו פעילות מאומצת של היחצ"א בפינוי גופות בעוטף, באיתור נעדרים ובלחימה בתוך עזה, הוריד ואך את המדים, ואז הגיע הטלפון שהקפיץ אותו שוב לעזה.

על הקו היה אחיו הצעיר, אל"מ יהודה ואך, מפקד בה"ד 1. "ישבתי בבית קפה עם הלפטופ. אני בלי נשק, ובלי תפקיד במילואים. השלמתי עם העובדה שהמלחמה ממשיכה בלעדיי. ואז יהודה התקשר וביקש שאיכנס איתו לחילוץ חייליו (19 מההרוגים שירתו בחטיבת המילואים של בה"ד 1; י"א). כמפקדם האורגני של החיילים, הוא רוצה לוודא שהוא עושה את המקסימום, ובאופן טבעי כמי שמכיר אותי וסומך עלי, היה לו חושב שאהיה לצידו. זה היה בשבילי גלגל הצלה. הפיקוד אישר לי את הכניסה, ונכנסתי כיועץ של יהודה, ובחברות מוחלטת עם יוסי פינטו, שהוא מפקד מעולה".

בפועל, מי שפיקד על אירוע החילוץ הוא אל"מ אלעד אדרי, מפקד חטיבת החילוץ וההדרכה של פיקוד העורף, שהגיעו ראשונים לזירה.  

"אני השליח של ההורים"

"השגתי מדים וציוד ותוך כמה שעות הגענו לנקודה", מתאר ואך. "נותרו אז חמישה נעדרים. השתמשנו באותם הכלים של חילוץ מרעידות האדמה. היה קשה לאסוף מידע בסיטואציה הזו, היכן עמדו אנשים לפני הפיצוץ, ולכן עשינו סריקות. זה אומר להיכנס פנימה אל תוך חללים מאוד-מאוד קטנים, למצוא אותם ולהוציא אותם החוצה, שלמים גם אם לא בריאים. האירוע נוהל היטב, והבנתי שערך המוסף שלי הוא להביא את הניסיון שלי כמחלץ בפועל, וזה מה שעשיתי.

"הייתי בתוך המחילות עם הילדים שלנו. הם בגיל של הילדים שלי, והם חיילים של אח שלי. זו תחושה מאוד אינטימית. מאוד. למרות שהנשמה שלהם כבר לא פה, אני יודע מי השמות של מי שאני עובד איתם. בנקודה הזו אני שליח של ההורים, של צה"ל, של המדינה. כשהנחנו את אחד החיילים על אלונקה, אמרתי לו בשקט: יאללה, חזרה לאמא".

הניסיון שלך ממשלחות חילוץ בחו"ל סייע לך?
"מאוד. אני לא איכנס לפרטים, אבל בחילוץ של הילד האחרון, רידבן, ברעידת האדמה בטורקיה, היתה סיטואציה טכנית, שהשתמשנו בה בטכניקה שלא ידענו אם היא תעבוד או לא. זה עבד והילד חולץ. הניסיון הזה הביא אותי למצב שידעתי בדיוק מה לעשות עכשיו בחילוץ של אחד החיילים. משלחות הסיוע של יחצ"א הם מתוך נדיבות לעולם, אבל אנחנו לומדים ומפיקים לקחים מכל אירוע".

"כל אחד מהם גיבור"

ואך מתכנן לנחם את הוריו של שגיא עידן מראש העין. "נקשרתי אליו במהלך החילוץ. כל הזמן חשבתי על אמא שלו, ומאוד התרגשתי אחר כך לראות אותה עטופה בדגל ישראל בלוויה. ברמה הלאומית 24 חיילים שנהרגים באותו היום, 21 מהם באסון אחד, זה כואב, זה מבליט את מחיר המלחמה, אבל עבור האמא האחת, מספר הנופלים באותו היום הוא לא משנה. כשיושבים ליד אמא שכולה מרגישים את הכאב הפיזי שלה על הפרידה מהבן".

"אבל כעם אני חושב שצריך להרפות, ולהבין שלמלחמה יש מחירים. כל מי שיצא למלחמה עשה זאת בעיניים פקוחות ועם נכונות לשלם את המחיר. אנחנו מוכנים למות כדי להגן על תושבי העוטף. אם ישאלו את כל 24 החללים מאותו היום: 'האם תצאו למלחמה שוב, אם תדעו שאתם הולכים חלילה להיהרג?', התשובה של כולם תהיה: 'כן, בוודאי'. כל אחד מהם הוא גיבור ולכן, אני חושב שצריך לשנות את הכינוי 'משפחות החללים' ל'משפחות הגיבורים".

הריאיון המלא יפורסם מחר ב"ישראל השבוע"