כשעבריינים מזהים את הרפיסות - הם שורפים אסמים

חכמים אמרו "אמור מעט ועשה הרבה". אפס עשייה אפקטיבית של המשרד לביטחון לאומי מובילה לנסיקת הפשיעה ולאובדן הגליל והנגב.

השר איתמר בן גביר הפך לכוכב הבחירות כשהבין שהביטחון האישי חשוב מאוד לאזרחי ישראל. הימצאותו בשטח הפיחה תקווה שאולי סוף־סוף מישהו מבין את מצוקת הביטחון של האזרחים, ובמיוחד של החקלאים. רבים מהם הצביעו עבורו לראשונה. התעקשותו על תוספת תקציבית למשרדו, והשינויים כמו העברת יחידת התכנון ממשרד החקלאות למשרד הנגב והגליל, עוררו תקווה שהוא או מנכ"לו נכונים לבצע מדיניות למיגור הפשיעה והפרוטקשן, לעצירת הגניבות וההצתות ולמניעת הרציחות.

אולם מי שמזהה בעיה, ואף מתריע מפניה בקול גדול, לא תמיד באמת יודע להציע פתרון מעשי ולהוציאו לפועל. תוספת התקציב של 9 מיליארד השקלים שבן גביר ביקש למשרדו אינה הישג, למרות מה שאמר בכנס "ישראל היום". אלו רק תשומות ולא תוצאות - ולבן גביר אין תוצאות.

במציאות, סיסמאות אמורות לשקף מדיניות, הן אינן תחליף לכזו. מדיניות דורשת תכנון, יישום ועקביות. ההופעות הטלוויזיוניות והטוויטריזם של בן גביר לא מכסים על 170 הרוגים במגזר הערבי ועל מחסור בשוטרים.

אי־היכולת והשלכותיה

כאשר גורמים עברייניים ודורשי הפרוטקשן מזהים את אי־היכולת הביצועית והניהולית של השר וצוותו, וגם את חוסר התיאום בין ראשי המערכת, הם מנצלים את ההזדמנות להעלות הילוך. המצב מעורר את התעוזה שלהם, והם שורפים אסמים וחנויות, פשוטו כמשמעו. העבריינים גונבים תוצרת חקלאית, מה שמעלה לכולנו את יוקר המחיה.

השר לא אחראי להצטברות הנזק, הפשיעה וההזנחה בנגב ובגליל בשני העשורים האחרונים, אך חוסר התפקוד שהוא מפגין מחריף את הבעיה. כשמייצרים ציפיות גבוהות ואין מעשים ותוצאות, הבעיות מרימות ראש. זה א"ב בניהול, זה א"ב בהתנהגותם של כל שוק ושל כל כלכלה.

המיקוד האובססיבי ברפורמה המשפטית מסיט את משאבי הניהול ואת תשומת הלב מהבעיות הבוערות של המדינה. תשעה חודשים לכהונת הממשלה הנוכחית, אין תוכנית אופרטיבית לנגב ולגליל ולא לביטחון האישי. נכון לעכשיו, המשרד לביטחון לאומי מצר את צעדי ארגוני המתנדבים, והחקלאים סובלים יותר.

ימי החסד נגמרו. את מדיניות ה"אמור הרבה ועשה מעט", אולי אפילו אפס ואולי אפילו נזק, אי אפשר להמשיך. אני בטוח שראש הממשלה יודע זאת: זה עולה לכולנו - וגם לו - ביוקר.

הכותב הוא יו"ר ארגון השומר החדש