אובדן משילות: "זהו מצב חירום שמחייב צעדים נחושים של המדינה כדי למגר את הפשיעה והאלימות, ולמנוע את אבדן החיים" – בשורה תמציתית זו סיכם נשיא המדינה יצחק הרצוג את תמונת המצב, בעקבות ההסלמה בפשיעה הקשה והתגברות מעשי הרצח בחברה הערבית.
מיותר להכביר מילים על חומרת המצב. נתח גדל והולך בציבור חש כי מדינת ישראל כיום איננה ממלאת את המחויבות הבסיסית ביותר של כל מדינה כלפי אזרחיה: להגן על חייהם ורכושם.
למציאות זו השלכות קשות, ברמה הלאומית וברמת הפרט - למן אובדן תחושת הביטחון האישי ושיבוש ביכולתם של אזרחים לקיים שגרה נורמלית ועד פגיעה בדימויה של מדינת ישראל בקהילה הבינלאומית ויצירת בסיס לטענות נגדה על אפליה ועל הזנחה מכוונת; למן הפגיעה הכלכלית הקולקטיבית ועד לדחיקתם של צעירים לשורות אירגוני הפשע בהיעדר מסגרת מדינתית אחרת המספקת להם חסות והגנה. הירידה בתחושת הביטחון האישי נותנת כיום את אותותיה, אפילו בהחלטות בסיסיות בשגרת החיים של משפחה בחברה הערבית.
המשטרה אינה אדישה למצוקותיו של הציבור. היא מודעת לציפיות ממנה לספק מענים מיידיים ואפקטיביים. למרות הביקורת הדורסנית כלפיה היא לא איבדה את חיוניותה. היא יוזמת, ומשקיעה מאמצים רבים, אך האתגר הגיע למימדים שאינם ניתנים לטיפול רק במסגרות הקיימות ובכלים הקונבנציונאליים שעומדים לרשותה.
מציאות זו אינה גזרת גורל. המדינה הוכיחה כי היא יודעת להתמודד גם עם אתגרים מורכבים מסוג זה. הנה חמש החלטות שיוכלו לחולל מפנה ולקדם משמעותית את המאבק בפשיעה:
1. הגדרת המאבק בפשיעה כמערכה לאומית בהובלת ראש-הממשלה: כדי להתמודד בהצלחה עם האתגר, חיוני לנהל את המאמצים במסגרת של מערכה לאומית, רב-משרדית, מתואמת ומסונכרנת, בהשתתפות כל הרשויות והגופים הרלוונטיים. בנוסף לשר לביטחון לאומי נדרשת מעורבותם של כל השרים שמשרדיהם קשורים במישרין או בעקיפין לעניין זה, ובהם משרדי ראש הממשלה, המשפטים, הביטחון, האוצר והפנים. הובלת ראש הממשלה נדרשת לא רק משום המסר ההצהרתי שבה, אלא כדי להבטיח את המעורבות האישית של כל השרים והרשויות ,כדי לשלב גופים ומנגנונים הכפופים ישירות לראש הממשלה וכדי לזרז את התהליכים הבין-משרדיים של קבלת ההחלטות. נדרשת תכנית פעולה הוליסטית, מקיפה ושיטתית, שלה יהיו מחויבים כל הגורמים השותפים במערכה. יוגדרו לה יעדים כמותיים ברורים וייקבעו לוחות זמנים להשגתם, תוך בקרה שוטפת של ראש הממשלה ובשקיפות מלאה לציבור כדי לחדש את ביטחונו ולחזור ולזכות באמונו.
2. מיצוי ההסתייעות בשב"כ בהתאם להגדרות הקבועות כיום בחוק השב"כ: במקום לכלות זמן ואנרגיות בדיונים על שינוי ההגדרות הקיימות, נכון יהיה למצות את ההסתייעות בשב"כ במסגרת החוק הקיים, לפי הפרשנות המרחיבה ביותר האפשרית. גישה פרקטית זו, תהיה מקובלת גם על השב"כ ותאפשר לו לשמור על משאביו ויכולותיו במיוחד לנוכח ההחמרה באיומי הטרור.
3. שימוש מדוד ומפוקח במעצרים מנהליים מול איומים לביטחון הציבור גם שלא ממניעים לאומניים: הביקורת על השימוש בכלי זה בחברה דמוקרטית – נכונה. גם החשש מפני מידרון חלקלק. למרות הכל, זהו כורח בל יגונה בהיעדר כלי זמין אחר בידי משטרת-ישראל לנטרל איומים מיידיים. נכון לקבוע תהליכים שיאפשרו שימוש זמני מדוד ומבוקר באמצעי זה.
5. מאבק בשוק השחור – צמצום דרמטי של עסקאות במזומנים: נכון להטיל על משרד האוצר לגבש שורה של צעדים לטווח המיידי ולטווח הארוך שמטרתם להביא להפחתה משמעותית של עסקאות במזומנים, הונאות במטבע והלבנת הון , כדי להכביד על התנהלות אירגוני הפשיעה.
5. העצמת המאבק בהברחות אמל"ח ובסחר לא חוקי בנשק:
לצורך זה הגדלת יחידות המודיעין והחקירות של המשטרה וריכוז מאמצים גם על חשבון נושאים אחרים. יש לשקול הגדרתן של עבירות האמל"ח כעבירות ביטחוניות - מה שיאפשר מעורבות גבוהה יותר של השב"כ בתחומים אלה ויגביר את ההרתעה בהם לנוכח ההתייחסות המחמירה, בכל המערכות, לעבירות ביטחוניות.
הגברת הפעילות בנושאים הללו, תחייב להתאים את המשאבים והיכולות גם בפרקליטות, במערך בתי המשפט ובשירות בתי הסוהר. שאם לא כן, כל אחת מהתחנות הללו עלולה להסתמן כצוואר בקבוק, להאט את הקצב ולמנוע את השגתו של האפקט הרצוי.
נקודת השפל שבה נמצאת תחושת הביטחון האישי של האזרחים אינה מאפשרת המתנה עד להשלמת התכניות לטווח הארוך. מנהיגי הציבור הערבי כיום לא רק נכונים למאבק זה אלא תובעים במפגיע את ביצועו ומוכנים לוויתורים משמעותיים לשם כך. רשויות המדינה נדרשות לפעול כבמצב חירום, לבנות את הכוח תוך כדי פעולה, ולבצע מהלכים מיידיים, גם אם לא מושלמים, כדי לעצור את הדימום ולשקם את תחושת הביטחון של האזרחים.
הכותב הוא ראש מכון "משגב" לביטחון לאומי ולאסטרטגיה ציונית בירושלים, כיהן כראש המל"ל בין השנים 2017-2021. קודם לכן נמנה על צמרת השב"כ.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו