לאחר הנפילה של החלק מטיל הנ"מ הסורי במהלך הלילה (בין שבת לראשון) בשכונה ברהט, הבוקר כבר לא מתוח כפי שהיה. הטיל, ששוגר משטח סוריה, התפוצץ באוויר, וככל הנראה שרידיו נמצאו ברהט. אך תחושת הפחד וההפתעה התחלפה בתסכול ותחושות של זלזול כל הנוגעים בדבר.
מאזן אלעוברה וראיד אלעוברה יושבים תחת הפרגולה שהם ישבו בה כמו בשעות שלפני הנפילה ומנסים לעכל את כל האירוע. אחד הבתים של מתחם המגורים ספג נזק רציני בחלקו העליון, "היה פה נס גדול מאוד, 10 סנטימטר ימינה וזה היה נופל על 15 אנשים שישנו שם" מספר ראיד, ומאזן ממשיך אותו ואומר "חצי שעה לקח למשטרה להגיע כי היה עוד נפל בצד השני של העיר", אבל שם לטענתם הנפילה הייתה בשטח פתוח, "מה יותר חשוב, תגיד לי אתה, שטח פתוח או מתחם מגורים", אומר ראיד.
"אין התרעה, אין הזעקה, אין כלום, זה לא נעים ולא טוב. כל ערב אני יושב פה, שקט פה ונעים. פתאום אני שומע שריקות", מספר מאזן בשיחה עם 'ישראל היום', "אני שומע וואחד בום, החלק לא התפרק הוא נפל שלם והדרדר לכאן. הוא היה חם מאוד. התקשרתי למשטרה, הם הגיעו אחרי חצי שעה. הבנתי אחרי שכל רהט הגיעו לכאן. הם טיפלו באירוע אחר. בנס לא קרה אסון כאן, תראה זה חדר שינה שלי, הילדים בחדר ליד. שלוש משפחות, כולם צפופים".
התסכול גובר עוד יותר כששעות ארוכות אחרי האירוע, איש ממקבלי ההחלטות לא הגיעו לשאול לשלומם או אולי לבדוק האם ניתן להעניק להם סיוע או טיפול. "אנחנו מדינה מתקדמת?" שואל ראיד, "אנחנו העיר הערבית הגדולה בישראל, אין אזעקות, הטיל נפל ועף הרבה זמן באוויר. אף אחד לא הגיע, ראש העיר שלנו לא הגיע. אף אחד מהצבא לא הגיע. יכול להיות שבתל אביב היו התרעות (אם זה היה קורה שם), 80 אלף איש, אין לנו פיקוד העורף, יש כאן ילדים אבל אף אחד לא הגיע לפה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו