יישובי הצפון מופקרים. חברי כיתות הכוננות ביישובים המרוחקים מהגדר לקחו את כלי הנשק מחשש שאלה ייגנבו על ידי גורמים פליליים. ביישובים שצמודים לגדר נדרשים החברים לנעול את הנשקים במנעול שמספק הצבא, אבל מחסור במנעולים מונע בשנה האחרונה מהחברים החדשים לקבל נשק. עד כמה המצב גרוע? בשלומי רק ל־14 חברי כיתת הכוננות יש נשקים. באביבים ובדוב"ב רק ארבעה חברים מחזיקים נשקים. גורם בפיקוד הצפון מסביר: "למעשה האיום הפלילי גדול מהאיום הביטחוני".

"נראה למישהו הגיוני שבזמן שייפלו כאן פצמ"רים וקטיושות ויהיה אירוע ביטחוני, רכז הביטחון של היישוב ייצא ממנו וייסע לחטיבה להביא נשקים? מי ייתן תשובות בוועדת החקירה שתקום?" תמה שגיא וקנין, רכז הביטחון של שלומי, האחראי על ביטחונם של 8,000 תושבי המועצה. כיתת הכוננות של היישוב שאמורה לתת את המענה הראשוני בזמן אירוע ביטחוני מונה 40 חברים, אבל רק ל־14 מתוכם יש נשק.

המצב דומה לאורך כל גבול הצפון ורמת הגולן. בכיתות הכוננות ביישובים שנמצאים עד ארבעה קילומטרים מגדר הגבול עם לבנון או עם סוריה חברי כיתות הכוננות החדשים לא מקבלים נשק. הסיבה: מחשש מפני פריצות, צה"ל דורש שהנשקים יינעלו במנעולים מיוחדים שהוא מייצר. הבעיה, מחסור במנעולים מעכב את אספקת הנשקים והם מאופסנים בנשקיות בחטיבות המרחביות.

ביישובים המרוחקים יותר מארבעה קילומטרים מהגדר המצב גרוע עוד יותר. כלי הנשק נלקחו מכלל חברי כיתות הכוננות. משך הזמן שיידרש להביא אותם בזמן אמת נאמד בחלק מהמקרים בשעתיים. כך בבני יהודה, המרוחק כעשרה קילומטרים מגדר הגבול עם סוריה. שם לחברי כיתות הכוננות אין נשק. הוא אופסן בבסיס נפח, כ־40 דקות נסיעה הלוך, 40 דקות חזור. "כיתת הכוננות לא רלוונטית בעליל", אומר צחי בוחניק, מנהל היישוב בני יהודה. "הודעתי לצבא שמבחינתי בבני יהודה אין כיתת כוננות. ברגע האמת רכז הביטחון יצטרך לעזוב את היישוב, לנסוע לנפח, לאסוף נשקים ולחזור - לפחות שעתיים. זה נשמע למישהו הגיוני?".

גורם בכיר בפיקוד הצפון: "האיום הפלילי גדול מהאיום הביטחוני. אי אפשר להשוות בין רמת הגולן ליהודה ושומרון. אנחנו מבצעים הערכות מצב כל העת. מספר כלי הנשק בכל יישוב עונה לצרכים ולסטנדרטים שלנו". ביישוב אביבים מכירים היטב את היכולות של השכנים מצפון. האיומים הביטחוניים ביישוב צמוד הגדר גדולים מאוד, אבל רק לארבעה מחברי כיתת הכוננות יש נשק.

גם ביישוב דוב"ב הסמוך המצב זהה - ארבעה מ־12 חברי כיתת הכוננות חמושים. גורם ביטחוני האחראי על היישובים: "אנחנו בבעיה. רק מבטיחים לנו שיטפלו בזה, ולא עושים שום דבר".

יודעים להילחם רק עם נשק

כיתות הכוננות הוקמו לפני כ־30 שנה. המטרה היא לתת מענה ראשוני בשטח במקרה של אירוע ביטחוני, עד להגעת כוחות הביטחון. במרבית היישובים מונות כיתות הכוננות כ־15 חברים. הם מתאמנים במהלך השנה ומצוידים בכלי נשק צה"ליים, שהחזקתם מתאפשרת לאחר בדיקה של המשרד לביטחון הפנים.

ביישובים המרוחקים מהגדר כיתת הכוננות מורכבת ממתנדבים, ובאלו הצמודים לגדר הגבול כיתת הכוננות היא בעצם שירות המילואים של תושבי היישוב.

כיתות הכוננות מוקפצות באופן תדיר. כך, לדוגמה, כשמסתנן חצה את הגדר והסתתר בין בתי התושבים במטולה, חברי כיתת הכוננות הם שהצליחו לעצור אותו ולהשתלט עליו.

עמית פחימה, תושב מטולה, חבר בכיתת הכוננות כבר שנה, אבל עדיין לא קיבל נשק. "באתי לכאן והחלטתי להתנדב, השתחררתי משירות קרבי משמעותי, אני רובאי 08, אבל אני לא אקפוץ לאירוע בלי נשק. צריך להבין, כשיש אירוע במטולה שולחים לנו הודעה, 'תודיעו איפה אתם ואם יש לכם נשק'. אני חי"רניק, אני יודע להילחם רק עם נשק. אני לא יודע כמה עוד אוכל להמתין. מבחינתי אין טעם להישאר באופן הזה בכיתת הכוננות, אני יכול לחזור ליחידת המילואים שלי".

ממתין למנעול כבר שנה

ביישובים לאורך הגבול מודעים לבעיה ומנסים לפתור אותה כבר זמן רב. החשש בצה"ל מפריצות לנשקיות ולבתי התושבים כדי לגנוב את כלי הנשק של חברי כיתות הכוננות גרם לכך שהתפיסה הביטחונית השתנתה. "לצערנו הנשק הוא מצרך יקר, מצד אחד", אומר גורם בכיר בפיקוד הצפון, "מצד שני, צריך לתת מענה לצרכים של כיתות הכוננות. ביותר ממקום אחד אנשים אמרו לי 'אל תביאו לנו נשק כי פורצים לנו לבתים'. בית שיש בו נשק מסומן לפריצות. לא בכל יישוב כיתת הכוננות צריכה לעבור מאפס למאה בתוך שעה, וכיתת הכוננות אינה המענה הראשוני ביישובים שאינם צמודי גדר".

צחי בוחניק מבני יהודה מנסה להיאבק במצב כבר תקופה ארוכה: "היתה לנו נשקייה ביישוב. מעולם לא נפרצה נשקייה ביישובים. הודענו לצבא שאנחנו לא משתתפים עוד באימוני כיתת הכוננות, ואפילו איימו עלי שאני מארגן מרד נגד הצבא. אבל למה להתאמן כשאתה לא רלוונטי?".

בשלומי, הצמודה לגדר הגבול, המצב דומה.

וקנין מנסה לקבל כלי נשק לחברי כיתת הכוננות שלו: "אני לא יודע להסביר, הצבא לא מאשר לנו לקנות מנעולים אלא להשתמש רק במנעולים שהוא מספק. אבל הוא לא מספק מנעולים. אולי זה עניין תקציבי, אולי זה סתם לחרטט אותנו. מספרים לנו תירוצים. בכל פעם אומרים לי 'רכשנו, זה בייצור, זה תכף יגיע'. בפועל, יותר משנה אני מחכה למנעולים והיישוב מופקר. מי ייסע להביא כלי נשק בזמן שנופלים פה פגזים? אם אצטרך לתת מענה ביטחוני ראשוני ל־8,000 התושבים אצלנו, נלך לאבדון. על מי הם עובדים שם בצה"ל?".

לא ישנים בלילה

לאורך הגבול עם סוריה בגולן מקים ארגון חיזבאללה במהלך השנים האחרונות את השלוחה הסורית שלו, ומנסה לגייס את התושבים המקומיים באזור לפעולות טרור. האיום על יישובי הגולן מתרחב.

חיים רוקח, ראש מועצה אזורית גולן, חושש: "אנחנו לא ישנים בשקט בלילה. במקום לחשוש מפריצות, שיטפלו במשילות ובמי שגורם לבעיה. הרי לא תחזיק כיתת כוננות עם מקל ונבוט, זה חוד החנית של כל יישוב".

במועצה אזורית מרום הגליל, האחראית על היישובים אביבים ודוב"ב, מסרו: "קב"ט המועצה עודכן בידי הצבא שהמנעולים יסופקו. מדובר בבעיה משמעותית שחייבת פתרון. אנחנו סומכים על צה"ל שיספק את הצורך בהקדם. כיתות הכוננות הן משמעותיות ביותר".

איתי הופמן, רבש"ץ קיבוץ מעוז חיים ויו"ר וועד הרבש"צים הארצי מבית ההסתדרות הלאומית הגיב לפרסום: "נושא לקיחת הנשקים ביישובי הצפון ובכל רמת הגולן מקומם. יישובים אלה נמצאים בקו עימות ראשון, כולל במהלך מבצע "עלות השחר" שבו הם היו ללא הגנה. כאשר כל המדינה נפיצה, מתקבלת החלטה לא ברורה לקחת נשקים מיישובים מאחר ומפחדים מגניבת נשקים. נראה שחיי התושבים לא חשובים, אך גניבת הנשקים מפחידה את מקבלי ההחלטות בחטיבה. במקום למגן את נשקיות היישובים באופן יעיל, לוקחים את נשקי מחלקות ההגנה ופוגעים במערך ההגנה של היישובים ובביטחון התושבים. אני קורא למפקדי החטיבות ומקבלי ההחלטות להחזיר את הנשקים ליישובים ולהחזיר לכשירות את מערך ההגנה היישובי. מדובר בהחלטה הזויה מאין כמותה".

סוגרים נשקיות

תגובת דובר צה״ל: "לאור הערכת מצב מתמשכת והאיומים השונים, עודכנה מדיניות החזקת הנשקים, הנבחנת אחת לתקופה. למטרת חיזוק מאמץ ההגנה בגזרה, הוחלט על סגירת מספר נשקיות ביישובים באזור הצפון.

"בנוסף, פותחו מנעולי רתק מיוחדים שעל חברי כיתות הכוננות לשאת. מנעולים אלו חולקו לחברי כיתות הכוננות בכלל היישובים ברמת הגולן ולרוב חברי כיתות הכוננות בגליל. החלוקה תושלם בהקדם האפשרי. צה״ל רואה חשיבות רבה בכיתות הכוננות וימשיך לשמור על כשירותן ועל מוכנותן בהתאם לצרכים המבצעיים ולהערכת המצב. פיקוד הצפון ימשיך להשקיע תקציבים רבים עבור מוכנות היישובים באזור מפני האיומים המשתנים בתחום ההגנה המרחבית".