הפרקליט הצבאי הראשי, אלוף שרון אפק, נדרש להכריע בין שתי אופציות רעות: להתעקש על כתב אישום מחורר כנגד מחמוד קטוסה ולהסתכן בהפסד צורב בבית המשפט, או להורות על ביטול כתב האישום ועל שחרור החשוד בידיעה שייתכן שהוא האיש שביצע את האונס בילדה בת ה־7.
בדיונים שקדמו להחלטה אמר אפק שמחובתו לקבל את ההחלטה הנכונה, ולא את זאת הפופולרית. לכן הוא בחר, ובצדק, באופציה השנייה. במצב הדברים שנוצר לא עמדה בפניו ברירה אחרת: גם הגורמים המקצועיים הבכירים שעימם התייעץ - ובראשם פרקליט המדינה וראש אגף החקירות במשטרה - סברו כמוהו, אולם ההחלטה היתה שלו. הוא קיבל אותה למרות שידע שייתקל בקיתונות של ביקורת ברשתות החברתיות, שממילא לא רוחשות לו חיבה מאז פרשת אלאור אזריה והמתקפות שהוביל נגדו השר לשעבר נפתלי בנט.
לאפק אין ספק שהילדה הותקפה מינית. החומר הוויזואלי שהועבר לו היה קשה לצפייה אפילו לפרקליט מנוסה כמוהו. הוא גם לא משוכנע לגמרי שקטוסה אינו האנס: לא רק תיאורי הילדה והעובדה שהצביעה עליו במסדר הזיהוי, אלא גם הסתירות בעדותו לגבי המקומות שבהם עבד. מנגד, לא היה די בכל אלה כדי לבסס הרשעה, ומשכך - החליט הפצ"ר לבטל את כתב האישום ולשחררו, בידיעה שהוא עשוי להיות מובך בעתיד אם יתברר כי האיש ששחרר כן ביצע את האונס.
המהלך הזה, כך הפרקליטות, משחרר את המשטרה לחקור באופן חופשי. כעיקרון, למעט במקרים חריגים ובאישור בית המשפט, לא נהוג להמשיך בחקירה אחרי הגשת כתב האישום, משום שחומר החקירה והראיות כבר הועברו לסנגורים, אולם כעת תוכל המשטרה לבצע חקירה מלאה ומסודרת כנדרש, לרבות להמשיך ולחקור את האפשרות שקטוסה הוא האנס. באגף החקירות הבהירו אתמול כי החקירה תתועדף כדי לפענח את הפרשה, אבל הזמן שחלף מציב בפני החוקרים מסלול מכשולים לא פשוט בעיקר בפן הראייתי - אלא אם יתגלה דנ"א שיסגור מעגל בפרשה.
הפרקליט הצבאי הראשי שרון אפק // צילום: דובר צה"ל
מחמוד קטוסה לאחר שחרורו מהמעצר // צילום: מרים צחי
החלטותיו של אפק לא משחררות אותו ואת הגורמים הנוספים שהיו מעורבים בפרשה מבדק בית יסודי. החקירה של המשטרה הייתה רשלנית וחובבנית, הפרקליטות שליוו את התיק צמצמו ראש, לא הנחו את החוקרים והסתפקו בלהיות צינור בינם לבין בית המשפט, והשופטים שימשו חותמת גומי (תשע פעמים!) מבלי שהעלו את השאלות והספקות המתבקשים.
בפרקליטות הצבאית משוכנעים שמדובר באירוע נקודתי, שלא מעיד על חובבנות או על גזענות. שתקלות, אם היו כאלה, קורות בכל מקום, וגם בפרקליטות האזרחית חוזרים לא פעם מכתבי אישום. שלפרקליטות הצבאית יש מספיק ניסיון בעבירות מין משלל מקרים שאירעו בצבא. ושבסופו של יום יש כאן מקרה של ילדה שנאנסה, וזה הדבר החשוב - לאתר את מי שאנס אותה ולהעמידו לדין.
אבל על הדרך צריכה הפרקליטות, וצריכה המדינה, לשאול את עצמה האם הפרקליטות הצבאית היא הגוף שראוי שינהל תיקים כאלה. נכון שהמדינה קבעה שהפצ"ר אחראי לכל מה שקורה ביו"ש, אבל המקרה הזה מוכיח שייתכן שיש תיקים שכדאי שינוהלו וילוו אחרת, כדי להבטיח את מיצוי הדין והצדק, שגם אם נעשה בעניינו של קטוסה (ואפילו הפצ"ר אינו משוכנע בכך לגמרי, למרות החלטתו), ודאי שלא נעשה בעניינה של הילדה שנאנסה.