לא, הם לא מגש הכסף אשר עליו ניתנה לנו מדינת היהודים. הם לא בחורינו האמיצים והם לא מלח הארץ. אין מה לקבל אותם בשדה התעופה כאילו היו משוחררי מבצע אנטבה.
בשורה התחתונה מדובר בנערים שההתנהגות שלהם מבישה, שחושבים שנשים הן חפץ נטול רגשות, מכונת מין שבה משתמשים ומעבירים הלאה.
"אבל היא רצתה", זה המשפט שנשמע מעכשיו מפי מי שיוצאים להגנתם. "זאת בחירה שלה, מי את שתבקרי?" אז בואו נחשוב רגע איך היינו מרגישים לו היה מדובר בבת שלנו, האם היינו יכולים לחשוב עליה בסיטואציה של מין קבוצתי עם שנים עשר גברים? כמה היינו שמחים לגלות בוואטסאפ המשפחתי או הקבוצתי סרטונים מהאירוע הכל כך ראוי לתיעוד?
בתודעה של חלק מהגברים בארץ עדיין קיימת תפיסת "המתנדבות". נשים אירופאיות שהיו באות לקיבוץ ומתנהגות בפתיחות מינית שלא היתה קיימת אז בארץ, קרי יוזמות מגע מיני, ורחמנא ליצלן, גם נהנות ממנו. אין ביטוי שלא השתמשו בו אז - "מזרן" ו"נותנת" היו רק חלק מהפנינים. מילים שלא היינו מעיזים לומר על הבנות "שלנו", ששמורות, יחד עם חיוך גברי מדושן עונג, לבחורות המתירניות משם.
איכשהו נדמה שהכל צף ועלה ברגע שהנערים הללו נעצרו בקפריסין.
הנערים שנחתו בנתב"ג מתקבלים על ידי בני המשפחות, אתמול // צילום: יוסי זליגר
אותה תפיסה מעוותת שמדברת על הבריטית חסרת הבושה שבטח נהנתה מכל רגע, ואז החליטה להפיל בפח את החבר'ה הטובים. הרי בשביל זה הילדים שלנו נוסעים לחו"ל, בשביל להשתכר ולעשות סמים ולהשתולל ולהחריב חדרים בבתי מלון ולחגוג בסקס קבוצתי עם תיירות.
בשביל להרשות לעצמם לאבד כל רסן ולהתנהג בעולם ערכים מעוות ומכוער, שאין לו דבר וחצי דבר עם דחיית סיפוקים מינימלית, עם חינוך ותרבות ועם מותר האדם.
אדם יכול להרשות לעצמו להתיר את הרסן כשהוא בחופשה. אפשר ומותר לעשות דברים שהם לא חלק מהיומיום.
אבל אם זה מה שקורה לצעירים שלנו ברגע שהם עוזבים את נתב"ג, אז שווה שנשאל את עצמנו איפה טעינו. תרבות, ערכים וכבוד הם משהו שאדם אמור לקחת איתו תמיד במזוודה. זוהי כבודת היד של כל אחד ואחת מאיתנו.