"אם יהיה זה שנית – דווקא יהיה זה אחרת", כך, בציטוט מהשיר "וידוי" מאת המשורר אלכסנדר פן, סיכם השופט רון סולקין, את הכרעת דינו של גבר שבמשך שנים העביר את בת זוגו מסכת איומים, אלימות והשתלטות על חייה. השופט סולקין גם ציין, כי הוא תקווה, שבעניינה של המתלוננת ייכתב סוף אחר, טוב יותר, לשיר.
כתב האישום בתיק זה עניינו מסכת של השפלות, ביזוי, אלימות פיזית, מילולית וגם נפשית וכלכלית, כלפי המתלוננת – שניהלה עם הנאשם מערכת יחסים במשך 11 שנה. הקשר החל עוד כשהייתה חיילת, כשהנאשם, באותה העת, היה בוגר ממנה, בזוגיות ואב לילדים, ובמהלך הקשר עימה אף התחתן עם בת זוגו, נולדו לו ילדים נוספים והוא ניהל עוד קשרים זוגיים, בעצימות כזו או אחרת, עם נשים נוספות.
תקופה קצרה, בת מספר חודשים, לאחר ההיכרות בין הנאשם לבין המתלוננת – "השתלט" עליה כליל, תוך בידודה המלא מכל סביבתה התומכת (משפחה וחברות). נוסף על כך, גרם לה לסגור את כל חשבונותיה ברשתות החברתיות, השתלט על מקורות ההכנסה שלה ולמעשה אכף סוג של "משטר פיקוח" במסגרתו היא אולצה לדווח לו על כל תזוזה ומעשה שלה ונדרשה לאישור ממנו.
במשך התקופה, הועברה המתלוננת בין מקומות מגורים שונים, כאשר לרוב חיה בתת תנאים, ללא ציוד בסיסי, ללא די מזון לה ולילדיה (שנולדו בהמשך), ללא תקשורת ואפילו ללא חשמל, כאשר החשמל היה משולם מראש על ידי הנאשם וכאשר נגמר – היתה המתלוננת שרויה בעלטה, פשוטו כמשמעו, ללא אור, ללא מקרר, ללא אפשרות לבשל, ללא קירור או חימום.
באחת הפעמים הצליחה משפחתה לאתרה, וב"מבצע חילוץ" להטיסה לחו"ל, אך לאחר שהנאשם הצליח ליצור עמה קשר ונשבע לה שלא ינקוט עוד באלימות – חזרה אליו בניגוד לעמדת בני משפחתה.
בנוסף לכל אלה, נהג הנאשם לתקוף את המתלוננת בגין דברים של מה בכך, תקיפות קשות מאוד, ובין היתר – לאור כך שנמנעה "לדווח" לו על שהות גבר – חבר של אחיה הקטן – בבית הוריה בזמן ששהתה שם – הסיע אותה לחורשה בעיר דימונה ושם היכה אותה בכל חלקי גופה ואף הורה לה ללקק את צמיג הרכב וזאת כדי שהתינוק שנושאת ברחמה – ימות מחיידקים.
במקרה נוסף – תקף אותה בכל חלקי גופה ואף ניסה לחנוק אותה באמצעות חגורה של חלוק, משום שהעזה לרדת לשכנה בבניין. כל זאת, כאשר הנאשם מגדף את המתלוננת במילים שהנייר אינו סובל ומאיים עליה לכל אורך הדרך.
הנאשם כפר באשמה ולכן – נשמעו ראיות, כשהמתלוננת הנאשם העידו, כל אחד, על פני מספר ישיבות. כן נשמעו עדים רבים נוספים וביניהם – בני משפחת המתלוננת, עו"סיות שטיפלו בה, חוקרי משטרה, חוקרת ילדים, ואף בני משפחת הנאשם.
בית המשפט החליט בסיום שמיעת הראיות לתת אמון מלא בגרסתה של המתלוננת, שהעידה לדברי השופט באומץ רב, תוך שהעמידה מולה תמונה של ילדיה הקטנים – במטרה לשאוב אומץ לעתיד טוב יותר בעבורם. בית המשפט דחה את עדות הנאשם ואת עדותם של עדי אליבי שהובאו מטעמו.
בית המשפט קבע, כי את התנהגות המתלוננת, לרבות מקרים בהם הביעה רצון לראות את הנאשם, יש לבחון באספקלריה של המצב המיוחד שבו היתה נתונה, מבודדת מסביבתה, תלויה בנאשם בכל אספקט שהוא, קיבל את הסברי המתלוננת באשר לכך והרשיע את הנאשם בכלל העובדות והעבירות שבכתב האישום.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו