איש לא יספר לכם / איך סופרמן יושב בתחתונים / ליד שולחן הכתיבה, ולא / מציל את העולם. / איך הסופרגשות שלו / מהדהדים כמו פעמון, / והוא לא ישן ולא כותב / אפילו מילה אחת", כך כותב המשורר והמחזאי יואב איתמר בספרו החדש, "חיכוך בעור", שרואה כעת אור בהוצאת 'עיתון 77', בעריכתה של ורד זינגר.
"המוטיב שבשיר הזה חוזר לאורך כל הספר – תחושת חוסר היכולת שלי לתקן את העולם, אף על פי שהייתי רוצה לעשות זאת, והפער שבין תחושת המסוגלות שלי לעומת הידיעה שלמילים שלי אין מספיק הד", אומר איתמר כאשר אני מצטטת באוזניו מתוך השיר, שהוא אחד הבולטים ומושכי העין בספר. "אני לא נשאר רק במסגרת של הכתיבה היצירתית, כפי שפעם לאה גולדברג אמרה שצריך, ויש לי גם שירה פוליטית, אבל ככל שאני מתבגר, אני חש שתיקון העולם באמת מתחיל מתיקון עצמי וזה מה שבא הספר לעשות".
עולה מן השירים תחושה שבעיניך היומיום הוא אפור למדי, בנאלי, אפילו משמים, ואילו כתיבת שירה היא הרפתקה מרגשת. כך אתה מרגיש?
"בהחלט חשתי כך כשכתבתי את השירים, בין השנים 2013 – 2016. היה בי קרע שלא ניתן לפיוס בין הצורך להיות אמן והצורך להתפרנס, ושמחתי על כל שיר שבקע ממני, כי זו החוויה שלי ביצירה, שהשיר פתאום מגיח ונולד בצורה שלמה", משיב איתמר.
אתה מדבר על הצורך לכתוב ועל הצורך להתפרנס כשני דברים מנוגדים ממש, שאינם יכולים להתקיים יחד. אי אפשר להתפרנס מכתיבה?
"במדינת ישראל, שבה יש אולי מיליון קוראי עברית, אנחנו כיוצרים צריכים להתמודד מול הטלוויזיה, הרדיו, הסמארטפונים, הפייסבוק והרשתות החברתיות, הקולנוע והאקטואליה שכולם מכורים אליה, קשה להתפרנס מכתיבה. עיני לא צרה במי שכותבים רבי מכר, אבל מכיוון שאני בתחום לא מהיום, אני יודע שאחרי מה שאתה משלם לגופים ולמתווכים, מכל ספר הכותב מקבל במקרה הטוב שקלים בודדים אם בכלל. שלונסקי פעם אמר על שיר מתורגם שהוא כמו אישה - או שהיא יפה, או שהיא נאמנה. אני אומר שהספרות, או שהיא יפה או שהיא מוכרת, קשה לשתי התכונות להתקיים בו זמנית".
"רוב השירים דלי רעיונות"
"המעבר לדרום והפיכתי לשכיר לוו בסחרחורת כלכלית, וחשבתי שזה לא יהיה הגיוני להוציא ספר במהלך המשבר שלי, גם כשהוצעה לי עזרה כלכלית, משתי סיבות", מסביר איתמר מדוע המתין עם פרסום שיריו. "קודם כל, לא היה לי פנאי לעמוד מאחוריו, לפרסם, להתראיין ולהזכיר את עצמי. שנית, זה נראה לי סוג של מותרות, שלא יכולתי להרשות לעצמי, כשאני נאבק על הפרנסה. בזכות ידידותו רבת השנים של פרופ' רפי וייכרט, הצלחתי להוציא את עצמי מהקיפאון ולפרסם את הספר סוף סוף בהוצאת 'עיתון 77' הנהדרים, שגיבו אותי ונתנו לי גמישות מקסימלית עם הספר".
המעבר לדרום נעשה לאחר שנים רבות של מגורים וכתיבה בתל אביב. השינוי הגיאוגרפי השפיע על כתיבתך?
"האמת היא שמאז המעבר, זמן רב לא כתבתי שירה וחיכיתי שמשהו יבקע. עסקתי בעיקר בתרגום ובקיבוץ רעיונות. נכון לעכשיו חזרתי לכתוב שירה, אלא שמפאת קוצר הזמן, אני כותב שירה קצרה וקצרצרה, כמו הייקו, אוקטבות, או סונטות מילה – שהן שירים בני ארבע עשרה מילים. עכשיו אני מקווה גם לטפח עוד את היכולת שלי בזכות ספרי שירה, שסוף סוף בדרום יש לי זמן לקרוא ולהפנים, במקום המצב הרווח בזמן שהייתי עצמאי − להתרוצץ כל היום 'כמו חתול עם שלפוחית שתן מלאה', כמו שאומרים בפולנית, כדי להבטיח את הצורך להתפרנס ואת הצורך בתזרים מזומנים שוטף. לאחרונה", הוא מוסיף ואומר, "אני חש שהכתיבה שלי הזדככה, משום שאין לי יותר צורך לשחק את המשחק הפוליטי של הביצה התרבותית התל אביבית ואני יכול להיות יותר כן במעשיי ובכתיבתי, ולכתוב לאו דווקא דברים שהם רק יצירתיים, אלא גם הגותיים".
-page-001 - רק כריכה קדמית.png)
איזו מחשבה אתה רוצה שתהדהד בראשיהם של הקוראים לאחר הקריאה ב"חיכוך בעור"?
"הייתי רוצה שהקוראים יסתכלו באופן חדש על החיים, הזוגיות, האהבות, השנאות, על מה שנכון או לא נכון, ויגיעו לשיח משפחתי. אני יודע שזה אולי נשמע יומרני, אבל הייתי שמח אם הספר היה יכול ללוות אנשים ולאתגר את המחשבה שלהם".
היו שירים שלא נכנסו מטעמי חשיפה רגשית רבה מדי?
"לא. זו לא החשיפה הרגשית שקשה לי, יש דברים אחרים – כמו צנעת הפרט. הסובבים אותי הם אנשים פרטיים ואני לא יכול לעשות להם אאוטינג".
• "לידה": סיפור קצר מאת יואב איתמר
אתה נוהג להראות את שיריך לקרובים אליך טרם פרסומם?
"חלק גדול מהשירים אני מפרסם בפעם הראשונה בפייסבוק, כי אין לי סבלנות לחכות שיופיעו בכתב עת או עיתון כזה או אחר, במיוחד בתקופה שבה הכול אינסטנט. אבל מעבר לקריאה של חברים ומשפחה, חשובה לי הדעה של אנשים יוצרים שאני בקשר איתם, כמו פרופ' רפי וייכרט, מנהל תיאטרון 'החדר' אמיר אוריין ולקוחות עבר שהפכו לחברים. לעיתים קרובות אני מרגיש, במיוחד עם שירה קלה יותר, שאני זקוק לעיני האחר כדי לדעת אם יש טעם במה שאני כותב, ואם זה מעניין או שזה רק הגיג הומוריסטי - או טראגי - שנכון אולי לרגע כתיבתו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו