מרחק לא רב מפריד בין עיר הולדתו של הסופר לארי טרמבלה לקוטב הצפוני. אין מה שיעצור את האוויר הארקטי הקפוא בדרכו אל חופי מחוז קוויבק, שם הוא נולד באמצע שנות ה־50 של המאה הקודמת. אבל קריאה בספרו החדש, "הפרדס", שראה לאחרונה אור בעברית בהוצאת תמיר/סנדיק, מעניקה תחושה מתעתעת – כאילו טרמבלה נולד וחי בקלחת הרותחת של המזרח התיכון.
ספרו הצנום של טרמבלה מגולל סיפור שהקורא הישראלי עשוי לחוש אליו קירבה מיוחדת. העלילה מתרחשת על הקו שבין ארץ דוברת ערבית, שמצויה בקונפליקט, למערב הבטוח, ועוסקת בילד שהצליח להיפלט מתעמולה מלאת שנאה והסתה, שייעודה היה להפוך אותו בסופו של דבר לשאהיד.
היכן בדיוק כל זה קורה? טרמבלה לא מוסר לקוראיו פרטים מזהים. הפגז שמפלח את השמיים מעל עץ התפוזים של גיבורי הספר, אמד ועזיז, ושולח אותם לגורלות נפרדים - לא נושא שום סימן היכר. ואולי די במחווה הזאת כדי לסמן את חוכמת ההסתרה שבספר (ל"פרדס" יש גם משמעויות נסתרות ביהדות), שהרי סיפור שכזה יכול להתרחש לצערנו בכל כך הרבה מקומות.
לארי טרמבלה (צילום: BERNARD PREFONTAINE)
בעוד לקוראים הישראלים זו היכרות ראשונה עם טרמבלה, בקנדה מולדתו הוא רחוק מלהיות אנונימי. הוא נולד ב-1954, מחזיק גם בתואר דוקטור לתיאטרון, שאותו רכש אחרי שנים של לימודים בהודו, ונחשב לאחד הסופרים החשובים והמוכרים בקנדה ואף היה מועמד פעמיים לפרס החשוב ביותר בקנדה לספרות הנכתבת בצרפתית. מאחוריו עשרות שנים של כתיבה ולא מעט פרסים שיעידו על כך. "הפרדס", שמתורגם מצרפתית בצורה בהירה וחיונית על ידי רוני אפרת, הוא בהחלט נקודת פתיחה טובה להתייחס ליצירתו.
לישראלים ספרך מהדהד מציאות מקומית מוכרת. מה משך אותך להגיע אליו מקוויבק הרחוקה?
"לפני 20 שנה סופרים בקוויבק היו מרוכזים יותר ביחסים בין קוויבק לקנדה. בימינו, רבים מאיתנו שמו את זה בצד. התחלנו להתרכז בקשר בינינו לשאר העולם. העולם הוא מקום יותר מחובר כיום מזה שלפני כמה עשורים, ובאופן טבעי הכתיבה שלי משקפת את זה. למזלי, לא חוויתי בימי חיי אירועים דומים למתואר בספר, אך כאדם אני לא יכול שלא להיות מושפע מהשנאה, מהמלחמות ומהטרור העולמי".
"לא תמיד יש תשובות"
למרות המרחק הפיזי, טרמבלה מספר שהמציאות הישראלית היתה חלק ממקורות ההשראה שלו. "כשכתבתי את הספר, חשבתי כמובן על לבנון ועל הסכסוך הישראלי־פלשתיני", הוא אומר. עם זאת, הוא מודע לכך שריבוי הסכסוכים בעולם הערבי, לנוכח המהפכות בשנים האחרונות, מעמעם את היכולת להצביע לגבי מי מהם הספר מתייחס. "קוראים רבים סבורים ש'הפרדס' עוסק במצב הנוכחי בסוריה, אבל חשוב לי שלא לנקוב בשם של שום מדינה או אזור, לא לנקוט עמדה ורק לשקף את מקורם של סכסוכים וגם את תוצאותיהם ההרסניות.
"רציתי להבין למה נראה שאין פתרון לסכסוך אתני, להיכנס לנעליהם של אנשים שכבולים במצבים נואשים ולהכניס לשם גם את קוראיי. עניין אותי לחקור מדוע סכסוכים אתניים ממשיכים להתפתח ללא סוף נראה לעין. לחקור כיצד מועברת אלימות מאדם לאדם, דרך הדורות".
מדוע חשוב לך לספר את הסיפור של הגיבורים בצורה אמינה ומרגשת, ובכל זאת לערפל את הרקע לסיפור הזה?
"אם הספר היה נכתב באמצעים ריאליסטיים יותר, כמו זמן ומקום ספציפיים, או באמצעות מיקוד בקונפליקט מסוים - הקורא היה עלול לסגל לעצמו תפיסה פשטנית שאומרת יש צד טוב, יש צד רע, אלה טועים ואלה צודקים. כדי לא להשיג את זה, רציתי למשוך את הקורא להתמקד בסיבות למצב, למלחמה ולשנאה האתנית בצורה כללית יותר. החלטתי להשאיר משהו לדמיון הפרטי של כל קורא.
"בעבודה שלי כסופר, יש רגעים ששייכים לקורא בצורה בלעדית. עליהם להמשיך, בצורה כזאת או אחרת, את הסיפור. הדינמיקה הזאת קובעת שהסופר לא בהכרח מחזיק את כל התשובות לשאלות שיש לקורא".
_0.png)
כריכת הספר (תמיר/סנדיק)