חנון, אבל לפניך

כשג'ף קיני, מחבר סידרת הספרים "יומנו של חנון" שביקר השבוע בישראל, נשאל אם פגש אי פעם בג'יי קיי רולינג - "האמא" של הארי פוטר - הוא עונה מיד שלא, אפילו לא אי-מייל קצר עם הקולגה המגה-מצליחה.

בצניעות מתבקשת אך לא אמינה במיוחד, הסופר האמריקני לא מבין את מקור ההשוואה בינו לבין המעצמה הבריטית. מה לגרג הפלי, החנון השפוף, התחמן, בעל שלוש השערות ותלאות חטיבת הביניים שלו, ולספרי הפנטזיה האפיים בכיכובו של לפוטר, הקוסם היתום רב התושייה? התשובה ככל הנראה גלומה בהיותם אנטי-גיבורים מובהקים, מלאי פגמים ומעוררי הזדהות - וגם בשני סופרים מחויבים שלא מנסים לחנך את הקוראים שלהם. 

ילדים ממתינים לחתימה על הספר החדש בסידרה, תל אביב, השבוע // צילום: יהושע יוסף

אם ב-2007, כשיצא הספר הראשון בסדרה על מעלליו של הפלי - שתורגמה בשנים שחלפו ל-52 שפות ונמכרה בכ-180 מיליון עותקים - היה נאמר לקיני שהוא יעקוף את רולינג ברשימת הסופרים המרוויחים ביותר בעולם לשנת 2016 על פי מגזין "פורבס" - וידורג במקום השני עם רווחים של כמעט 20 מיליון דולר - סביר להניח שהוא היה מגחך במרמור מיואש. קצת כמו הגיבור שלו, שסובל בו זמנית מחוסר ביטחון מתמיד יחד עם שגעון גדלות, שתמיד מסבך אותו בצרות משעשעות.

אבל קיני (45) עשה את זה, ובגדול. לישראל הוא הגיע לראשונה במסגרת מסע יחסי ציבור בינלאומי לקידום הספר החדש בסידרה, ה-11 במספר, "הכל או כלום" (מאנגלית: ארז אשרוב, הוצאת כנרת). מדובר בסופרסטאר, מלווה בג'ייסון וולס, מנהל השיווק של מחלקת הילדים של הוצאת אברמס, ועימו הוא מתייעץ לגבי העיתוי המושלם להעלאת ציוץ בטוויטר. הוא התקבל בנתב"ג בכבוד השמור לכוכבי ספורט גדולים, על ידי ילדים נרגשים שאחזו בשלטים בדמותו של גרג, וסיפק את תאוותם של אלה לסלפי, כשחתם על ספרו בסניפים של "צומת ספרים" ו"סטימצקי".

כריכת הספר (הוצאת כנרת)

"הספר הזה נכתב אחרי שהייתי מצוי במעין צומת דרכים", מספר קיני בראיון שנערך עימו בתל אביב, "מאחוריי היו כבר עשרה ספרים, מספר עגול שגורם לך לתהות מה הלאה. לא ידעתי אם אני רוצה להמשיך לכתוב ולאייר, אבל הבנתי שהיה לי מזל עצום עם הסידרה הזאת והחלטתי שאני פשוט רוצה להמשיך לעשות את מה שאני עושה, הכי טוב שאני יכול. זאת גם הסיבה העיקרית שהחלטתי בספר החמישי שגרג לעולם לא יגדל. גם שם הספר, 'הכל או כלום', מסמל באופן מסוים את ההחלטה שלי להמשיך ולהתמסר לכתיבת הסידרה. הספר החדש הוא מעין לידה מחדש של המחויבות שלי לעתיד של הסידרה".

והעתיד של קיני ורוד מתמיד: סרט רביעי, המבוסס על הספר התשיעי בסידרה, כבר בעבודה, במקביל עם מחזמר וסידרת אנימציה שמיועדת לטלוויזיה.

 

הדחייה ששינתה הכל

קיני, חייכן, מנומס מאוד, משוחרר קמעה ובעיקר שבע מראיונות, כלל לא רצה להיות סופר ילדים. כילד שגדל בפורט וושינגטון, מרילנד, קיני אהב לעיין בקומיקס היומי של ה"וושינגטון פוסט" יחד עם אביו, אנליסט צבאי לשעבר, שעבד בפנטגון. באוניברסיטה למד מדעי המחשב ואייר קומיקס עבור עיתון סטודנטיאלי, שבמרכזו צעיר מוזר עם... שלוש שערות וגישה יוצאת דופן לחיים. 

כבר אז קיני ידע שהוא רוצה להיות קריקטוריסט בעיתון. אבל רומנטיקה בצד, המולטי-מיליונר כיום היה צריך גם להתפרנס. הוא החל לעבוד כמתכנת מחשבים, ובזמנו החופשי אייר קומיקס מינימליסטי, לא מעט בהשראת העבודות הקלאסיות של קארל בארקס ("הדוד קמצוץ", בן הדוד של דונלד דאק), כשבראשו החלום לכתוב רומן גרפי למבוגרים.

ארבע שנים עבד קיני על המגנום אופוס שלו, שכלל 1,300 עמודים, עד שפגישה עם עורך בכיר מהתחום בכנס הקומיק-קון הוותיק בסן דייגו, טרפה את הקלפים ושינתה את מסלול חייו. גזר הדין היה חד ודרמטי: זה טוב, רק לא למבוגרים.
"לקחתי את זה קשה בהתחלה", הוא משחזר, "לא חשבתי שמה שכתבתי מתאים בכלל לילדים, עם השפה הבוטה והאיורים הלא צבעוניים, אבל בדיעבד העובדה שלא כתבתי מלכתחילה עבור ילדים, הפך את 'יומנו של חנון' לכל כך פופולרי בקרב ילדים – היצירה שלי לא התנשאה מעליהם ולא ניסתה לחנך אותם".

מעולם לא פסקו מלבקר את הספרים שלך. הורים ומבקרים טענו שהיא שטחית, שהדמות של גרג לא מוסרית וגועלית, שהוא תחמן וגם לא חבר כל כך טוב.

"כן, אני שומע את הביקורת הזאת לא מעט ממבקרים וגם מהורים. אנשים שמטילים ספק במוסריות של גרג או מבקרים את העובדה שהוא עתיר פגמים, מפספסים את העובדה שילדים חושבים שהוא כל כך מצחיק בדיוק בגלל שהוא אגואיסט וחושב רק על עצמו. אני לא מרגיש צורך שגרג יהיה מודל לחיקוי או להערצה, וגם הילדים אינם חווים אותו ככזה. הם יודעים לא לקחת אותו ברצינות. אני מרגיש די נוח לומר שאני לא חושב שגידלתי דור חדש של עבריינים".

עבריינים אולי לא, אבל שלל חקיינים דווקא כן: סידרת "יומנה של חנונית", "ערפד חנאן כותב יומן", "טימי טעות", "המדריך של צ'ארלי ג'ו ג'קסון איך לא לקרוא" ועוד. עטופה באותיות-כתב גדולות ובשורות קצרות שמדמות יומן, ואיורי השחור-לבן הדקים עם קווי השפתיים של הדמויות, שלרוב מביעים בהלה, ייאוש או אדישות - הספרות של קיני היא הקצנה עדינה והומוריסטית של שיח החירשים המתנהל לרוב בין עולם הילדים לעולם המבוגרים. לכולם יש כוונות טובות, התוצאות כמעט תמיד לא מספקות עבור שני הצדדים.

ומה בנוגע לשני ילדיו הפרטיים? כיצד העובדה שהצליח לחדור כל כך טוב לתודעתו של ילד בן 12 השפיעה על יחסיו עם שני בניו? "אני לא יכול לומר שהעיסוק שלי שינה כך או אחרת על יחסיי עם הילדים שלי, אבל הדבר הכי חזק שאפשר להגיד לילדים שלך זה 'אני מבין'. כולנו עושים טעויות, ואני בהחלט הייתי באותם המקומות שגרג היה בהם; התחושה שלא מבינים אותך, שלא 'סופרים' אותך. הספרים שלי בהחלט מתעדים את התחושה הזאת".

קיני אמנם זנח את חלום האיור לעיתון, אבל הרומנטיקה לא עזבה אותו לחלוטין. לאחרונה הוא ואשתו פתחו חנות ספרים עצמאית בעיר פליינוויל, מסצ'וסטס, מקום מגוריו, העונה לשם המקסים An Unlikely story"". והנה לכם התחלה של סיפור חדש.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו