שיר בכיף

כשספר השירה לפעוטות, "שירים לעמליה" (עם עובד), מאת דפנה בן-צבי ובאיוריה של עפרה עמית, ראה אור בסוף 2012, זה היה בבחינת אירוע. כמה כבר ספרי שירה, ועוד לפעוטות, יוצאים בישראל, ומצליחים לזקק בצורה כה יפה את המהות החמקמקה של הילדות? ספר דקיק ברקע ורוד, ובמרכזו עיגול לבן שבתוכו דב גדול מחבק שתי ילדות קטנות, כמו ספונות אחת בתוך השנייה, ושלושתם רוכנים לעבר ספר. כבר בעדינות הכה שברירית הזאת, טרם פתחת את הספרון, היה ברור שמדובר ביצירה ייחודית.

השירים עסקו בחיי היום-יום של עמליה בת ה-4: הפחד שאמא שלה תיסע ולא תחזור, הולדת אחות חדשה וקטנה, מסיבת יום הולדת שנגמרה מהר מדי, האבא שנפצע, הפחד מזאב. הנושאים הבנאליים קיבלו טיפול מדויק, לא מתחנף ולא מחנך, עתיר פואטיות ומשתעשע, חרף העצב העובר כחוט השני בשירים. הוא שכן שם לצד החיוך, לצד השמחה.

כריכת הספר (עם עובד)

כעת, שלוש שנים לאחר שהספר זכה לביקורות משבחות ומעמיקות, עלה במסגרת "פסטיבל הפסנתר" המופע המוסיקלי, ומילותיה של בן צבי זכו ללחנים של גיא לוי וטל אבן-צור. התהייה המרכזית טרם המופע היתה האם המילים המדויקות של בן צבי לא "יילכו לאיבוד" בעקבות העיבודים הקופצים והקליטים, שהרי בכל זאת מדובר במופע לילדים קטנים. אפשר לומר שהתבדיתי חלקית.

על מנת להעניק נפח סיפורי וחוט מקשר למופע, סיפור המסגרת מתאר חבורת ילדים – אלון נוימן, עלמה זק, איילת רובינסון, גיא לוי וטל אבן צור – שמוצאים כמה ארגזים מיותמים שהשאירו השכנים שעברו דירה. אמנם מדובר בערימת גרוטאות, אבל מבחינתם הם מצאו שלל יקר – המטאטא הוא בכלל חרב, אריה, שרביט קסמים או שפם של ענק. החפצים הופכים לעוגן, שממנו הם מפליגים במחוזות הדימיון, הרגש והשטות.

לחנים אינטליגנטיים. מימין: אלון נוימן, עלמה זק ואיילת רובינסון // צילום: מירי כהן

את השירים, שלחלקם התווספו בתים חדשים, מבצעים השחקנים בחדווה גדולה ומשוחררת, שמצליחה לסחוף את הילדים (ואת ההורים) הרבים שבאולם אסיא במוזיאון תל אביב לאמנות. מוצלח במיוחד הביצוע לשיר "יום הולדת", בו רובינסון המעולה, שלגמרי גונבת את ההצגה משאר השחקנים, מבכה את העובדה שיום הולדתה נגמר. הלחן הסמי-דרמטי של לוי-אבן צור משתלב היטב עם רוח השיר, ומעורר הזדהות מיידית בקהל – הרי מי לא הרגיש שסוף העולם הגיע, דקה לפני שיום ההולדת תם?

הלחנים של השירים מוצלחים, מרנינים ואינטליגנטיים; אינדיקציה לכך אפשר היה לשמוע ביציאה מן האולם בתום המופע, כשכמה ילדים והורים זמזמו את המילים בנענועי ראש קלילים.

אין ספק שמשהו מהפואטיות ותחושת העצבות ששרתה בספר, והפכה אותו לכה אותנטי ומדויק, אינו קיים באותה המידה במופע, וטבעי שכך; הקשב של הילדים הקטנים ממילא רעוע ואין לצפות שיישבו בשקט יותר משעה (המופע נמשך כ-45 ד') ויתעמקו בכל מילה. הניסיון לבדר ולא להעיק על הנפשות הזכות הוא אולי הסיבה שאחד השירים היותר מחוספסים בספר, "פצע", לא הולחן במופע. בשיר זה עמליה מפחדת לרוץ ולשחק עם אביה, היא לא רוצה שייקח אותה על הידיים, "שום דבר לא יעזור, אני רוצה שיילך עכשיו ומוכנה שיחזור רק אם הפצע יעבור".

למרות זאת, מדובר על מופע קטן ומקסים, שאהבת השחקנים לספר בהחלט מורגשת בו. בתום ההצגה הבטיחה רובינסון שתהיינה עוד הופועות בעתיד, ובימים אלה מנסים חברי הפרויקט לגייס ממון דרך אתר "הדסטארט" לטובת השלמת אלבום משירי המופע. מדובר בהשקעה מזערית יחסית ובתמורה לא קטנה בכלל. מומלץ בהחלט.

אתר ההדסטארט: https://www.headstart.co.il/project.aspx?id=18834&lan=en-US

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו