רנדי פאוש היה פרופסור אמריקני למדעי המחשב שהפך לסופר של ספר אחד - רב מכר (ההרצאה האחרונה) בעקבות הרצאה שנשא כשנודע לו שנותרו לו רק חודשים ספורים לחיות. שמונה שנים אחריו עשה ד"ר פול קלניתי, נוירוכירורג, מהלך דומה כאשר החליט לחלוק עם הציבור הרהורים קיומיים בצל המוות שארב לו מעבר לפינה.
שני המומחים גססו מסרטן, שניהם רצו להספיד את החיים, או שמא את עצמם, שניהם השתמשו בדיבור ובכתיבה כתרפיה. אבל בניגוד לפאוש, שלימד את העולם איך לחיות, קלניתי מתמקד באיך למות - כיצד להתמודד עם המוות, איך לקבל אותו.
קלניתי חלם כל חייו לעסוק בספרות ובכתיבה יוצרת, אבל בחר לבסוף ברפואה, ובתהפוכת גורל מקאברית נאלץ לנטוש את הרפואה ולחזור לחלום המקורי שלו - הכתיבה - דווקא על ערש דווי. חלק מספרו פורסם עוד במהלך חייו וזכה לתהודה ולעניין. הכתיבה עזרה לו לשמור על שפיות, על צלם אנוש, על חיבור כלשהו לחיים בזמן שהלך ואיבד את אחיזתו בהם. היא הגשימה לו חלום.
יש משהו מסקרן במה שאנשים כותבים במצב הלימינלי הנדיר והקצר הזה שבין חיים למוות. מסקרן, אבל גם מפחיד, וזו גם התחושה הראשונה שעולה בעת הקריאה בספר. מחלת הסרטן, שקלניתי מתאר באופן כן וישיר, התגלתה אצלו אחרי שסבל זמן רב מכאבי גב חזקים. זמן רב מדי, כך מתברר, כי מאחר שהדחיק את כאביו ולא הלך להיבדק (כפי שקורה לרופאים רבים) - הגיע לאבחון כשכבר היה מאוחר מדי.
סביר שאיני הקוראת היחידה עם כאבי גב לא מאובחנים שזעה בחוסר נוחות בזמן הקריאה בספרו של קלניתי. גם בהמשך הקריאה יש שיחושו חוסר נוחות לאור התיאורים המפורטים של התחושות, הכאבים והתחלואים של קלניתי, שברור לאן הם מובילים.
הספר כתוב כביוגרפיה מעניינת, אבל גם טרגית במיוחד, לאור העובדה שלא מדובר בביוגרפיה של אדם במיטב שנותיו שמביט אחורה בהשלמה, אלא בסיפור חייו הקצר של בחור צעיר, שעמד על סף זינוק משולהב לתוך החיים; שסיים זה עתה התמחות מאומצת, נישא והתכונן לחיים ה"אמיתיים" - להיות אבא, בעל משפחה ורופא, אך כל זה נקטע באופן אכזרי על ידי מחלה ארורה, אחת הנוראיות שיש.
התחושה הטרגית שאופפת את הספר היא ללא ספק אחת הסיבות לכך שבישראל הוא אינו מצליח במיוחד, בעוד במדינות אחרות הוא רב מכר ענק (ותורגם גם ל־33 שפות). המוות נוכח אצלנו מספיק, כנראה יותר מדי, ואנחנו זקוקים יותר מכל לחיים - לספרים עם אופק, עם אופטימיות, ורצוי גם עם הפי־אנדינג.
בטרם לכתי / פול קלניתי
מאנגלית: צילה אלעזר, מטר, 184 עמ'
