האמונה בגלגול נשמות ובחיים שאחרי המוות מעניקה תקווה לאנשים רבים ברחבי העולם. תקווה מסוג זה היא בדיוק מה שגיבורת הספר, ג'ייני (שנקראת משום מה ג'ני על גב הכריכה), זקוקה לו. בעקבות סטוץ חד־פעמי עם גבר שקרן, פלרטטן ונשוי, היא נכנסת להיריון ונאלצת לתפקד כאם חד־הורית. היא מגדלת לבדה את נואה, לאחר שאותו גבר נכלולי סירב לספק כל פרט מזהה על עצמו או דרך ליצירת קשר. נואה בן 4, חכם ויפה תואר, אך מגלה סימנים להפרעה נפשית קשה: הוא מתפרץ בגלל דברים של מה בכך, חווה סיוטים בלילה, מסרב בכל תוקף להתקלח, משקר באופן פתולוגי וממציא דברים שלא היו ולא נבראו, תוך כדי שהוא מסרב להכיר בג'ייני כאמו. השיא מתרחש כשהגננת של נואה דורשת מג'ייני לקחת אותו לאבחון דחוף, שמאשש את החששות שלה בדבר בריאותו הנפשית המעורערת: בנה מאובחן כלוקה כנראה בסכיזופרניה, והיא מקבלת המלצה מהפסיכיאטר שיתחיל ליטול תרופות אנטי־פסיכוטיות.
כריכת הספר
אחרי שהגננת משעה אותו מהגן, אמו, שאינה יכולה להמשיך לעבוד למחייתה בשל ההתנהגות הפרועה של בנה, נדרשת למצוא פתרונות. בצר לה, כמו רבים אחרים, היא פונה לתורת הנסתר. היא נשאבת לרעיון של גלגול נשמות ולהסבר המפוקפק־משהו שנואה אינו חולה נפש אלא גלגול של ילד אחר שנפטר, הסבר שמספק לה רוגע ונחמה. בתחקיר שהיא עורכת באינטרנט על גלגול נשמות היא מגיעה לג'רום אנדרסון, גבר מזדקן שחולק איתה בדידות, אלמן ששכל את בנו היחיד ונמצא בעיצומו של תהליך כואב בעצמו בדמות התחלה של אפזיה ראשונית מתקדמת, שלפי הצפי תהרוג אותו, לא לפני שתיטול ממנו את כל היכולות הקוגניטיביות שלו, כולל הקריאה והדיבור. אנדרסון הוא פסיכיאטר ופרופסור מכובד לשעבר, שנטש את הקהילה האקדמית לטובת רדיפה אחרי השיגעון הפרטי שלו - חקירה אובססיבית של תופעת גלגול הנשמות, שבה הוא מוצא ישועה. היא תספק לו את ההוכחה הניצחת לטענות שהוא משמיע כבר שנים רבות, תאפשר לו לפרסמן כספר ואולי לחזור לחיק הקהילה האקדמית שנידתה אותו וזלזלה בו. ג'ייני, מצידה, מקווה למצוא בעזרת הפרופסור את ההסבר והפתרון לתחלואי בנה על ידי כך שתביא אותו לצפות במשפחתו מהגלגול הקודם. כך אולי נואה יירפא.
הספר מלווה את גיבורי הספר במסעם לאתר את משפחתו הקודמת של הבן. מסע החיפוש הוא חלק מהאלמנטים האגדתיים של הרומן, לצד מוטיבים אגדיים־מיתיים אחרים כמו ההתחברות לזקן חכם, גלגול הנשמות, הריפוי העל־טבעי ומוטיב האם המושיעה. מאחורי סיפור המסע, שנקרא באופן די מרתק ומותח, מסתתר גם סיפור אחר: סיפורם של אנשים בודדים, שהחיים לא האירו להם פנים, שמנסים, כל אחד בדרכו, להתמודד עם הטרגדיות שפקדו אותם.
אבחנותיה של הסופרת לגבי נפש האדם הן אינטליגנטיות, מעמיקות ולעיתים קרובות גם משעשעות. היא מצליחה להיכנס לראשה של האם הבודדה באופן טבעי, אך גם לראשו של הגבר שהולך ומאבד את האחיזה בחיים. למעשה, יש כאן סיפור ריאליסטי ששזור בתוך סיפור פנטסטי, והסופרת, שזהו ספרה הראשון, נעה בין שניהם. אלא שלקראת סוף הספר היא נדרשת להגיע להכרעה ולפתרון נרטיבי. האם תאפשר לגיבורה שלה למצוא את המשפחה מהגלגול הקודם של בנה, והאם מפגש זה אמנם ירפא אותו, וגם יעניק לפרופסור נחת גדולה וקלוז'ר בערוב ימיו? או שמא תוביל את שני הגיבורים שלה לרגע טראגי של הכרה במציאות האכזרית - כשהאם תפנים שיש לה אכן ילד פגוע נפשית והחוקר המזדקן יבין שבזבז חלק ניכר מחייו ברדיפה אחרי תורת הנסתר. מדובר בסוף חזק וקשה, שצובע את הספר בצבעים טראגיים וגורם סבל לקורא, או סוף של תקווה ונחמה. האפי אנדינג - את זה כולנו אוהבים, אבל סוף כזה מושך את הספר חזק לכיוון הדמיון, הרוחניות והמיסטיקה והופך אותו למעין סיפור אגדה.
זמן השכחה / שרון גסקין; מאנגלית: ניצה פלד, ידיעות ספרים, 231 עמ'
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו