זה קול הסיפור

בשני העשורים האחרונים הפיחה סדרת ספרי "הארי פוטר" תקוות להגברת תאוות הקריאה בקרב ילדים. מעניין איזה שיקוי היה הקוסם הצעיר בולע למראה - או, אם נדייק, למשמע - הטרנד העדכני ביותר במערכת החינוך בישראל: האזנה לספרים מוקלטים בכיתה. 

עולם החינוך מתאמץ לרוץ בקצב האייפד והסטרימינג אונליין. כרטיסיות ההשאלה בספריות עירוניות הפכו לזן נכחד, ובמקום ספרנית נבונה שידעה לסרוק כל זאטוט ולהתאים לו ספר לפי רמתו, צצו אפליקציות דיגיטליות שהופכות את המפגש עם הספרים לפודינג זמין ומפתה - אם כי יש שיגידו שגם "אינסטנט" מדי, בלי ריח הנייר ועקצוץ הדפדוף. 

מדובר בתופעה עולמית שקונה לה אחיזה עם אפליקציות דוגמת Audible או audiobooks.com, שמאפשרות לדלג על שלב קריאת המשפטים בעיניים ולנתב את הכתוב היישר לתוך האוזניים. בישראל פועלות שתי אפליקציות בתחום המתפתח: "אייקאסט" (books.icast.co.il), שהושקה לפני שש שנים ונחשבת למובילה עם כ־1,200 כותרים, ו"סוניק בוקס" (www.sonicbooks.co.il), שמדפי הסייבר שלה מציעים עוד כמה מאות. 

כל שנדרש הוא להוריד את האפליקציה הנבחרת, לעבור רישום קצר כמנוי עם סיסמה ולקבל גישה מיידית לרשימה ארוכה של ספרי ילדים ונוער, עיון, ספרות יפה, הדרכה, פנטזיה, מתח והומור - שמוגשים בהקראה מקצועית מפי קריין, שחקן או הסופר עצמו. ולא, לא מדובר בתסכית מומחז מימי הרדיו הנשכחים, אלא בהקראה מוטעמת של הטקסט המלא, כהורה שמספר סיפור לפני השינה. העלות, 40 שקלים לחודש בממוצע, מעניקה גישה לכלל התכנים, בדומה לנטפליקס בטלוויזיה.

מנכ"ל אייקאסט, מוטי ליפמן, מסביר שמאחורי האפליקציה עומדת רוח גב של מחקרים חינוכיים מחו"ל, שמוכיחים שהאזנה לספרים משפרת בעשרות אחוזים את רמת הבנת הנקרא (או הבנת הנשמע) אצל ילדים, כמו גם את אוצר המילים שלהם ואת המוטיבציה להמשיך לקרוא.

לדבריו, אל כ־40 אלף מנויי האפליקציה הצטרפו בשלוש השנים האחרונות כ־20 בתי ספר מכל רחבי הארץ, שהבינו את תרומתה של ההאזנה להחדרת מיומנויות ומוטיבציה בקרב התלמידים הצעירים. בשנת הלימודים הקרובה צפויים להצטרף, לטענתו, כמה בתי ספר נוספים לשירות. 

בבית הספר "נירים" בחיפה, למשל, שאוכלוסייתו כוללת גם יוצאי חבר העמים, בני עולים מאתיופיה ועולים חדשים, פועלת ספרייה ייעודית של ספרים מוקלטים המציעה לתלמידים עמדות האזנה אישיות עם אייפדים המחוברים לאפליקציה, לבחירתם. לדברי מנהל בית הספר, עודד הרשקו, הספרייה היא תחליף בעבור תלמידים שהוריהם לא מספקים להם חוויה של הקראת סיפור - בשל קשיים בשליטה בעברית. 

 

"המורים מנצלים את הזמן"

ברוב בתי הספר ההאזנה לספרים מתרחשת במהלך שיעורי חברה בכיתה, באמצעות האפליקציה שמחוברת ברמקולים לטלפון או למחשב הנייד של המורה, והתלמידים יושבים כרגיל בכיסאותיהם. הבחירה בספרים נעשית בשיתוף התלמידים והיא תלויה בגילם, בתחומי התעניינותם ובמסר החינוכי שמבקש המורה לקדם - למשל, דיון בחרם כיתתי, תחושות דחייה ובעיות במשפחה. אפילו ב"בוק ריפורט" (סיכום בכתב של ספר שנקרא, י"ל) מתייחסים לרכיבים הדרמטיים בקולו של קריין הספר ולאופן שבו הקריינות יוצרת עניין בעלילה.

מוטי ליפמן, מנכ"ל "אייקאסט" // צילום: דור מלכה

"הקריינות ממלאת את חלל הכיתה, והתלמידים נודדים לתוך עולם הסיפור", מסביר איש חינוך ותיק, "הם חווים חוויה עמוקה, ובינתיים המורים יכולים לנצל את הזמן לפעולות אחרות, כמו שיחה עם תלמיד בצד, פנים אל פנים, או בדיקת מחברות. זה מצב שכולם יוצאים נשכרים ממנו".

אגף חדשנות חינוכית בעיריית חולון הזמין לאחרונה בתי ספר יסודיים נבחרים בעיר לשלב האזנה לספרים מוקלטים במסגרת פרויקט "ספרים מדברים", שנפתח באמצע אוקטובר ויימשך עד אפריל 2018. התלמידים יוכלו להאזין לספרי ילדים ונוער (ובהם של שהם סמיט, רוביק רוזנטל, אריך קסטנר, גליה עוז ועוד), ויתקיימו פעילויות לעידוד האזנה לספרים. 

 


"המטרה היא קריאה" 

תמר ישוב פז, מחנכת כיתות ה'-ו' ורכזת חינוך לשוני בבית הספר רמת אביב ג' בתל אביב, רואה באפליקציות ההאזנה שינוי תפיסתי־חינוכי. "מכיתה ד' אפשר להבחין בשחיקה עקבית וברורה ברצון של ילדים לקחת לידיהם ספר. אנחנו באים אליהם בדלת האחורית, אומרים להם, 'אתם לא צריכים להחזיק ספר ולהתאמץ לפענח משפטים - רק לשבת ולהקשיב'. המיומנות הזו היא כשלעצמה חשובה ומפתחת".

ואיך הילדים מקבלים את השינוי?

"כיף להם. הם מבקשים מזה עוד ועוד. אם הייתי אומרת להם להוציא ספרים ולהתחיל לקרוא, אחוז מאוד גבוה היה מאבד ריכוז ורואה בספר עונש. פה החוויה שונה, והיא מולידה תיאבון. זה רווח נקי של ספרים שנכנסים לילדים לראש".

לדברי ישוב פז, הספרים הפופולריים ביותר בכיתות יסודי הן סדרת "חבורת כוח המוח" של הסופרת זוהר אביב (שמוגשת בקריינותה), "חבר לא חבר" של דורית אורגד, ספריהם של ינץ לוי ואלדד אילני, וגם סדרת ההשכלה "ממציאים ומגלים".

יש מי שיטען שהאזנה פסיבית היא חינוך לעצלות מחשבתית. 

ישוב פז: "לעולם לא נוותר על הרעיון שילד יחזיק ספר פיזי ביד, אבל זה תלוי בהרבה יצירתיות. הורים שואלים אותי איך להכריח את ילדיהם לקרוא. אני עונה שדרך ההאזנה הצלחנו לעורר את הרצון והסקרנות, ולא מעט ילדים הלכו בעקבות השיעור וביקשו ספר המשך. גם בכיתות עצמן נמצא תמיד הספר בגרסתו המודפסת, כך שהאפליקציה היא גורם משלים, לא בא על חשבון. בעיניי זאת פעילות מאזנת שמתניעה לקריאה יזומה".

במה זה שונה מהמורה שנהגה לשבת ולהקריא בקולה סיפור?

"הערך המוסף באפליקציה הוא שהתלמידים נחשפים לכמה סוגי קריינים, לא רק לגרון הניחר של המורה. חדשות לבקרים טוענים נגדנו שאנחנו לא מבינים שהדור מתקדם, שהילדים משתנים ושאנחנו נשארים מולם כמו לפני 40 שנה. האפליקציות הן מענה למציאות המתפתחת הזו, שבה דברים נעשים עם קצת יותר קיצורי דרך. אנחנו צריכים מערכת שנמצאת עם היד על הדופק, אבל יש כמובן מינון סביר. מצד אחד לא לעשות מול הילדים פליק־פלאקים ולוליינות בלי סוף, ומצד שני להיות ערים לזה שאין רק דרך אחת להגיע למטרה שאנחנו רוצים - שהם יקראו".

ומה השלב הבא? שיעור ספורט מסביב לסרטון של יו־טיוב?

"לא. סולם הערכים החינוכי צריך להיות תמיד עם אזורי גמישות, להגיע לאותו יעד בדרך אחרת. במקום ראש בקיר - אתה מגמיש. לא מתוך תבוסתנות, אלא דווקא מתוך יצירתיות. נכון להיום זה הכרחי".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו