מפקד הימ"מ: "למחבלים היום יש יותר תעוזה מבעבר והם מצטיידים בנשק חם, כמו בתקופת האינתיפאדה השנייה"

בשעות הבוקר המוקדמות של 6 בספטמבר 2021, בדיוק חמישה ימים לאחר מינויו למפקד הימ"מ, עסק תנ"צ ח' בתחביב האהוב עליו. הוא התעורר לקראת 05:00 בבוקר, נעל את נעלי הספורט ויצא לריצה ארוכה של 20 קילומטרים.

מטרתו היתה להגיע לחוף הים, לנשום לכמה דקות את האוויר המלוח ולחזור בריצה לדירתו כדי להתכונן ליום נוסף של פעילות, הכולל תכנון מדוקדק של תפיסת מחבלים ביהודה ושומרון.

בטרם הצליח לחזות בגלים המתנפצים אל החוף, צלצל הטלפון בכיסו. "קמב"ץ היחידה הודיע לי על בריחה של שישה אסירים ביטחוניים מכלא גלבוע, ובהם המחבל זכרייה זביידי, מפקד הזרוע הצבאית של פת"ח בג'נין", הוא משחזר את הדרמה, "הנחת העבודה הראשונית היתה שמישהו סייע להם, שהם דאגו להצטייד בנשק וינסו להוציא לפועל פיגוע המוני. כל היחידה הוקפצה לשטח. הקמנו חפ"ק עם השב"כ ועבדנו סביב השעון, כמעט ללא שינה. חיפשנו וסרקנו אזורים שלמים בלי שהיה לנו מידע מודיעיני".

כעבור ארבעה ימים, ביום שישי בלילה, נלכדו על ידי המשטרה שניים מהמחבלים ששהו בשטח פתוח ליד נצרת. שעות ספורות אחר כך, בשבת לפנות בוקר, פנה למשטרה חקלאי מהתבור וטען כי הבחין בשני אסירים נמלטים נוספים.

"הגעתי עם הלוחמים ליישוב אום אל־גאנם, שלמרגלות התבור", ממשיך ח', "יחד עם גששים של צה"ל סרקנו את האזור, והם עלו על עקבותיו של זביידי בזכות טביעת נעלי הנייקי שלו באדמה. התקדמנו לאזור סבוך ומיוער, שהיה תחילתו של ההר. מטבע הדברים קשה יותר למצוא עקבות בתוואי שטח כזה, אז התפרסנו מסביב והתקדמנו תוך כדי עלייה. השעה היתה 02:00 לפנות בוקר, והיה חושך מוחלט.

"אחרי כמעט שעה עצרנו לתדריך במין חניון של משאיות על צלע ההר. חלק מהלוחמים שתו מים כשאחרים בדקו את הסביבה עם פנסים. פתאום אחד הלוחמים סימן שהוא רואה משהו, וכיוון את הפנס לעבר ארגז כלים שמחובר לחלק התחתון של משאית. הבחנו בזוג רגליים מבצבץ. משכנו את שני המחבלים החוצה, וזביידי התנגד בכל הכוח.

"הוא השתולל, בעט בלוחמים וניסה לברוח דרך צלע ההר. תפסנו אותו והוא נפל לקרקע ונחבל. הטענות שהעלה על אלימות מצידנו אינן נכונות. הסתכלתי עליו כשעיניו נקשרו בפלנלית, ונזכרתי איך שנתיים וחצי קודם לכן הוא נתפס על ידינו ליד רמאללה, לאחר שניסה להוציא לפועל פיגוע בישראל. הפעם המעצר היה פשוט בהרבה. הוא היה מתחת לאף שלנו".

שבוע אחר כך תפסו לוחמי היחידה גם את שני האסירים האחרונים, שהתחבאו בג'נין. בזכות המבצע הזה, ועוד עשרות מעצרים חסויים של פצצות מתקתקות, החליט ראש הממשלה, נפתלי בנט, להעניק לימ"מ את התואר שלו שאפה כמעט חמישה עשורים, והכריז עליה כעל "יחידה לאומית". זו הפעם הראשונה בתולדות המדינה שבה יחידה ביטחונית מקבלת מעמד כזה, ומשמעותו היא תוספת תקציב גבוהה בהרבה ממה שהמשטרה מעבירה. כמו כן, נבחר ח' לנציג המשטרה ומשמר הגבול בטקס הממלכתי ביום העצמאות. הוא ידליק משואה בשם לוחמי היחידות המיוחדות של הארגון, הפועלות לסיכול אירועי פח"ע.

אתה מתרגש?

"מאוד וגם קצת לחוץ", הוא צוחק, "מה יקרה אם כולם ידליקו את האש כמו שצריך ורק לי תהיה בעיה? אולי אני צריך לקחת מצית בכיס ליתר ביטחון".

"לא היה זמן להיעלב"

שלוש האותיות של ראשי התיבות ימ"מ מסתירות מאחוריהן הגדרה שארוכה אף יותר מהזרוע המופעלת נגד מחבלים: היחידה המשטרתית המיוחדת ללוחמה בטרור של משמר הגבול. היא נוסדה לפני 47 שנים והוגדרה כיחידת השתלטות שנועדה לטפל באירועי מיקוח ותפיסת בני ערובה. במהלך שנים, בשל המצב הביטחוני, מתמקדת פעילות הימ"מ באירועים על רקע לאומני ומעט במישור הפלילי. בעשורים האחרונים מוכר שמה של היחידה בעולם כאחת המקצועיות, המנוסות והטובות ביותר בתחומה.

בימ"מ קיימות כמה פלגות. שתיים מהן, א' ו־ב', מורכבות לרוב מלוחמים במדים. בכל פלגה ארבעה צוותים: צוות חוד, שעומד בראש הכוח וכולל כלבּנים; צוות פריצה, המתמחה בפתיחת דלתות ובאמצעי חבלה; צוות ממוכן, ובו נהגים מיומנים במגוון כלי רכב משודרגים; וצוות "קופים", המתמחים בטיפוס, בגלישת חבלים ובסנפלינג. שלוש פלגות נוספות, שנותנות סיוע תמידי, הן פלגת הצלפים; פלגה שלוחמיה מפעילים אמצעים טכנולוגיים מיוחדים, ובה גם כוח מסתערבים; ופלגת ההדרכה וההכשרה.

לא ניתן לספק יותר מדי פרטים על חייו של ח' (51), אב לשלושה, מחשש לחשיפת זהותו. אפשר לספר כי הגיע ליחידה בסוף 1990, לאחר שירות בן ארבע שנים ביחידת המסתערבים שמשון, שפעלה בגזרת עזה עד 1996.

"לא יצאתי לטיול אחרי צבא, לא חלמתי מייד על לימודים, וכבר בחופשת השחרור הגעתי לגיבוש", נמתח חיוך מבויש על שפתיו, "מאז אני כאן, 30 שנה, עם גיחות זמניות ליחידות מיוחדות במשטרת ישראל. שירתתי בימ"מ כלוחם, כמפקד צוות, כמפקד קורס לוחמים, כמפקד פלגת לוחמים, כקצין אג"מ וכסגן מפקד היחידה.

"בכל פעם שיצאתי לתפקיד רוחב מחוץ לימ"מ למדתי משהו חדש. חשוב לראות איך מתנהל מחלק בילוש, איך נעשית העבודה בחדרי החקירות, כיצד פועל המודיעין. גם ללוחמים אני מדגיש עד כמה זה חשוב. ככה הם ייחשפו לשיטות עבודה וניהול אחרות ויחזרו לימ"מ עם ראייה רחבה על הדרך לקבלת החלטות".

בשנים שבהן שירת כלוחם ביחידה, הקפידה הימ"מ לשמור על עמימות תקשורתית. לקהל הרחב פורסמו רק אירועים בולטים. בין הבודדים היו חילוץ גופתו של מפקד יחידת המסתערבים יו"ש, אלי אברם, שנהרג ב־1992 כשניסה ללכוד שני מחבלים בג'נין. שנתיים אחר כך חיסלו בכפר א־רם ליד רמאללה את רוצחיו של רכז השב"כ נועם כהן.

"אחד המבצעים הזכורים לי היה בעזה, ב־1992, במהלך פעילות ללכידת ארבעה מבוקשים בשכונת א־סברה", נזכר ח', "הם תכננו לבצע סדרת פיגועים נגד היישובים בגוש קטיף. עמדנו מול הבית שבו הסתתרו המחבלים, ובראש הכוח עמד מפקח עירן סובלמן. הוא הורה לא לפתוח באש מחשש לפגוע בנשים ובילדים. רק לאחר שהבין שהתרחקו מהמבוקשים, הוחלט להיכנס לבית. עירן חיסל שני מחבלים, אבל השלישי ירה בו ארבעה כדורים והרג אותו. לאחר מותו הוא קיבל את עיטור האומץ".

מבצע טרגי נוסף שהותיר בח' את חותמו אירע באוקטובר 1994 ונועד לשחרר את חייל גולני החטוף נחשון וקסמן, שהוחזק בבית מסתור בביר נבאלא מצפון לירושלים. המבצע חשף ביתר שאת את מאבקי היוקרה שהיו באותם ימים בין הימ"מ המשטרתית לבין סיירת מטכ"ל הצה"לית.

הכל החל 20 שנה לפני כן, מייד לאחר אסון מעלות ב־1974. סיירת העילית ניסתה לשחרר את 105 התלמידים ועשרת המורים שנכלאו על ידי המחבלים בתוך בית ספר, אולם חיסלה את המחבלים רק לאחר שהצליחו לרצוח 22 תלמידים. בעקבות האסון הבינו במערכת הביטחון שיש הבדל בין חילוץ בני ערובה בישראל לבין פעולות מיוחדות שנעשות בשטח אויב, והוחלט על הקמתה של הימ"מ - יחידה ללוחמה בטרור שתפתח שיטות לוחמה מיוחדות להשתלטות ולפריצה, עם כמה שפחות נפגעים.

אלא שלא הכל התנהל בקלות. בפרשת אוטובוס קו 300, שנחטף ב־1984 על ידי מחבלים כשהיה בדרכו לאשקלון, היו אמורים לוחמי הימ"מ לפרוץ פנימה ולחסל את המחבלים. אבל הרמטכ"ל, משה לוי, החליט כי ההשתלטות תיעשה רק על ידי סיירת מטכ"ל.

כשנודע על חטיפתו של וקסמן חזר התרחיש על עצמו. שתי היחידות היריבות הגיעו לשטח, אולם מפקד יו"ש לשעבר, שאול מופז, והרמטכ"ל אהוד ברק, החליטו גם אז להטיל את משימת הפריצה על הסיירת, ולא על הימ"מ. וקסמן נרצח על ידי המחבלים במהלך ניסיון ההשתלטות, וסרן ניר פורז, מפקד צוות ביחידה, נהרג במהלך מבצע החילוץ.

ח' היה באותם ימים מפקד צוות טרי בימ"מ. "הגענו לנקודת ההיערכות ליד מחנה עופר, עשר דקות נסיעה מהמקום שבו הסתירו את נחשון וקסמן", הוא משחזר, "יום לפני כן עבדנו עם השב"כ וביצענו מעצרים, שבזכותם התברר היכן מתחבאים החוטפים. בימ"מ הכינו תוכנית פעולה, אבל היא לא התקבלה. זו היתה אכזבה. לא חשבתי שלא סומכים עלינו, אלא שפשוט סמכו יותר על מישהו אחר. הימ"מ היתה באותם ימים פחות בתודעה הציבורית ואצל מקבלי ההחלטות.

"חזרנו ליחידה, וחלק מהלוחמים היו שפופים. לוותיקים היה קשה יותר, כי הם חוו על בשרם גם את העלבון בפרשת קו 300. המפכ"ל דאז, אסף חפץ, הגיע ליחידה לשיחת מוטיבציה עם הלוחמים. לשמחתי, יש פה אנשים חזקים. למחרת הרמנו ראש והמשכנו בעבודה. לא היה זמן להיעלב. זה רק דרבן אותנו להצליח. באותה תקופה אירוע רדף אירוע, כמו הפיגוע בקו 5 בדיזנגוף. ככל שרבו המבצעים ועברו השנים, כך הכירו ביכולות של הימ"מ ובמקצועיות שלה. אפילו התחרות מול סיירת מטכ"ל התאדתה".

"תפקדתי כמו רובוט"

כבר שנים שלוחמי הימ"מ נמתחים עד הקצה. למרות שפלגות א' ו־ב' אמורות לעשות ביניהן סבב כוננות, שמאפשר לאחת מהן לשהות באימונים שוטפים, לרוב יימצאו כולם בפעילות מבצעית מסכנת חיים, ובמצור רווי אש סביב ביתו של מחבל המוגדר כפצצה מתקתקת - כפי שאירע בסוף השבוע, כשלכדו את שני המחבלים שרצחו את המאבטח באריאל.

החודשים האחרונים מזכירים לח' את ימי האינתיפאדה השנייה, שהחלה בשנת 2000. באותם ימים שימש קמב"ץ ביחידה. את מראות הפיגוע בקיבוץ מצר, בנובמבר 2002, הוא אינו מסוגל לשכוח. המחבל סרחאן סרחאן, מגדודי חללי אל־אקצא של פת"ח, ירה בחמישה ישראלים מהקיבוץ הסמוך לפרדס חנה, ובהם רויטל אוחיון ושני ילדיה, מתן (5) ונועם (4).

"הפיגוע התרחש לקראת חצות והיה חשש לחטיפת בני ערובה", הוא אומר בשקט, "המחבל התרוצץ בקיבוץ וירה במי שראה. שבילי המקום נראו כמו שדה קרב. נכנסנו גם לבית של רויטל. המחזה היה מחריד ועמדו לי דמעות בעיניים. היא שכבה על המיטה, מחבקת ומגוננת על שני הילדים, וסביבם הכל היה ספוג בדם. לא הצלחתי מלהימנע לחשוב על הילדים שלי, שהיו כמעט בגילם של מתן ונועם. כשחזרתי הביתה לפנות בוקר, נכנסתי לחדר שלהם וחיבקתי אותם. שנה אחר כך סגרה היחידה חשבון עם סרחאן, כשהוא חוסל בטול כרם".

לאחרונה חווה שוב הציבור הישראלי גל טרור, שכבר גבה את חייהם של 16 איש. מתחילת מארס נדקרו יהודים באזור ירושלים, ובהם שוטרים שמאבטחים את העיר העתיקה. ב־22 בחודש התקיפות הסלימו, כשערבי ישראלי מהכפר חורה ביצע פיגוע משולב של דקירה ודריסה בשלוש זירות בבאר שבע. עד שנורה על ידי אזרחים חמושים, הוא הספיק לרצוח ארבעה ישראלים.

חמישה ימים אחר כך נרצחו בחדרה שני שוטרי מג"ב על ידי שני ערבים־ישראלים מאום אל־פחם, התומכים בדאעש. המחבלים ירו גם על עוברי אורח בניסיון לבצע פיגוע המוני. לאחר שפצעו חמישה ישראלים, הם חוסלו על ידי שלושה לוחמים מיחידת המסתערבים של מג"ב, ששהו במאפייה סמוכה.

יומיים בלבד חלפו, וב־29 במארס הגיע לבני ברק מחבל מהכפר יעבד שבשומרון ורצח ביריות ארבעה אזרחים. השוטר אמיר חורי ושותפו ע' דהרו לעברו עם האופנוע, ומחילופי האש ביניהם נפגע חורי ומאוחר יותר מת מפצעיו. ע' חיסל את המחבל.

המאבק המפרך במחבלים הגיע לשיאו בשבת לפנות בוקר, 2 באפריל, היום השני לצום הרמדאן. ממידע מודיעיני של השב"כ עלה כי שלושה מחבלים מטול כרם, חמושים ברובים וברימונים, מתכוונים לבצע פיגוע ראווה בישראל. בין התרחישים שעלו בשב"כ היו חדירה ליישוב יהודי ורצח של משפחה, או ירי לכל עבר בעיר מרכזית, בדומה לפיגוע בבני ברק.

"ביום שישי בערב, כארבע שעות לפני מבצע המעצר, התקשר אלי קצין המודיעין של היחידה ודיווח שאחד מחברי החוליה כבר יצא ברגל לכיוון עמדה של צה"ל. הוא ירה לעברם כ־50 כדורים, אבל לא פגע באף אחד", משחזר ח' את הלילה הדרמטי, שבסיומו נפצעו ארבעה אנשי ימ"מ, ובהם מפקד אחת הפלגות, סנ"צ ש'. "באותם רגעים הלוחמים התארגנו ביחידה. הם לא הספיקו אפילו לשתות קפה. בדרך כבר היה בידינו מידע מדויק. המחבלים יצאו לכיוון ג'נין. החלטנו להמתין עד שייצאו משם. מכוניות סמויות עם לוחמים, חלקם בבגדים אזרחיים, המתינו להם בצד הדרך, ליד העיירה עראבה.

"בסביבות 01:30 לפנות בוקר התקרבה אלינו המאזדה הלבנה שלהם. ידענו שברכב יושבים מחבלים חמושים. חסמנו אותם עם המכוניות שלנו ותכננו לעצור אותם. הם פתחו בירי מטווח של שלושה מטרים. היתה שם מכת אש מטורפת משני הצדדים. בעזרת אמצעים טכנולוגיים מיוחדים ומצלמות הגוף של הלוחמים צפיתי בהיתקלות מהחפ"ק, לא רחוק משם. ראיתי לוחם נפגע ונופל לקרקע, ובמקביל שמעתי בקשר שיש פצוע. מייד הבנתי במי מדובר. מפקדי הפלגות בימ"מ נמצאים תמיד בפרונט".

איך הגבת באותו רגע?

"כמפקד, אתה עושה סימולציות ומכין את עצמך לרגע כזה. תפקדתי כמו רובוט. המחבלים כבר חוסלו ומה שעניין אותי הוא הטיפול הרפואי בש'".

עברה בראשך המחשבה שאולי הוא לא ישרוד?

"בשום שלב. ידעתי שהוא יהיה בסדר".

מהתחקיר שנערך בימ"מ עלה כי ש' לא נפגע מאש המחבלים, אלא מקליע שירה אחד הלוחמים לתוך המאזדה, ונתז ממנו קפץ לכיוונו. באופן נדיר נכנסו הרסיסים ברווח מילימטרי שבין האפוד לבין גופו של ש' ופגעו בחזהו ובריאותיו.

חששת לרגע שמדובר בירי דו־צדדי?

"לא. עוד לפני סיום התחקיר אמרתי למפקד מג"ב, ניצב אמיר כהן, שלא מדובר בירי בשוגג. התמונה היתה ברורה לי כבר כשצפינו בסרטונים שתיעדו את ההיתקלות".

לאילו מסקנות הגעתם?

"שלמחבלים יש היום יותר תעוזה מבעבר. הם לא הרימו ידיים, לא הסתירו את הנשק, ואחד מהם הצליח לירות 20 כדורים לפני שחוסל. יש פה שינוי מגמה, ואני לא מדבר רק על הפעולה בג'נין. זה לא טרור היחידים של לפני שמונה שנים, ואלה לא אנשים שמגיעים עם סכין. מדובר במחבלים שמצטיידים בנשק חם, כמו בתקופת האינתיפאדה השנייה. אנו עושים כל מאמץ לעצור אותם עוד בשטחי יהודה ושומרון, ולא בתוך ישראל".

איך מרגיש היום סנ"צ ש'?

"הוא נמצא כעת בשיקום. ש' יחזור ליחידה בקרוב, ימשיך להוביל את הפלגה וייתכן שבהתחלה הוא לא יצטרף ללוחמים בשטח, אלא יישאר בחפ"ק, עד להתאוששות מוחלטת".

למרות המאמצים, ההשקעה האינסופית והמידע המודיעיני המדויק, הצליח מחבל אחד לחמוק מהרדאר של כוחות הביטחון - רעד פתחי חאזם, שוהה בלתי חוקי ממחנה הפליטים בג'נין, שביצע ב־7 באפריל את הפיגוע ב"אילקה בר" ברחוב דיזנגוף בתל אביב.

כוחות משטרה, ימ"מ, שב"כ ולוחמים מיחידות מיוחדות בצה"ל הוקפצו למרכז העיר בניסיון להתחקות אחר המחבל, שהתחבא בסימטאות. הוא אותר לפנות בוקר ליד מגדל השעון ביפו, וחוסל בקרב יריות מול לוחמי היחידה המבצעית של השב"כ.

תנ"צ ח' אמור היה לנהל את לוחמיו מהחפ"ק, אולם עזב את המקום כעבור דקות ספורות והצטרף לסריקות אחר חאזם, בין השאר בגלל אנשי התקשורת שהסתובבו בחופשיות בזירה ונצמדו לכוחות הביטחון.

"לא אהבתי את זה שמכוונים מצלמות לפנים של הלוחמים שלי, למרות שהם היו עם רעלות. דאגתי אפילו יותר, כשראיתי אזרחים חמושים מגיעים לזירה כדי להיות במרכז העניינים, ומנצלים את העובדה שהמשטרה עסוקה בלסייע באיתור המחבל. חששתי שייגרם ירי דו־צדדי בין אזרח ללוחם או לשוטר. בימ"מ לא רגילים לעבוד בסביבה רוויה בכלי תקשורת, ואני מקווה שלהבא זה לא יקרה".

למרות שחאזם הצליח להיכנס לישראל, מבהיר ח' כי לוחמיו והשב"כ מצליחים למנוע עשרות ניסיונות אחרים לבצע פיגועים בישראל. "אין שבוע שבו אנחנו לא יוצאים לפחות פעמיים או שלוש למבצע מעצרים ולסיכול פיגועים של פצצות מתקתקות. בלא מעט מקרים אנחנו תופסים מחבלים בתוך ישראל, כשהם מוכנים לפיגוע".

מדוע הפעולות האלו אינן מתפרסמות?

"עדיף כך. זה לא יהיה נכון להכניס את הציבור לבהלה מיותרת כל עוד השטח נמצא בשליטה מודיעינית של השב"כ. הפיגועים האחרונים השפיעו מאוד על המורל ועל הביטחון של הציבור הישראלי, ואין טעם להוסיף על כך. אנחנו מעדיפים לפעול הרחק מאור הזרקורים, וזה לא שונה ממה שעשינו בעבר. לאחרונה יש יותר פוקוס על הפעילות שלנו, וללוחמים לא נוח עם זה. מייד אחרי הטקס הממלכתי ביום העצמאות נחזור לשקט שלנו".

בנימוקי הוועדה הציבורית לבחירת מדליקי המשואה מתואר מפקד הימ"מ כקצין נועז ועתיר הישגים, שהוביל פעילויות מסכנות חיים למען ביטחון המדינה. ח' נבוך מהתיאור, ובלי משים נצבעות פניו השחומות בסומק קל. "מאוד הופתעתי", הוא זז על הכיסא באי־נוחות קלה, "קטונתי. אני מניח שזה קשור לכך שהכריזו עלינו כעל יחידה לאומית, בשילוב רצף האירועים הביטחוניים.

"את ההודעה קיבלתי מהמפכ"ל, קובי שבתאי. זו היתה בחירה שלו ושל השר לביטחון הפנים. בהתחלה לא התרגשתי כי לא עיכלתי. נפל לי האסימון אחרי כמה דקות. איך אני מופיע שם? איך לא מזהים אותי? מייד אמרתי שישכחו מפאה וממשקפיים. אני לא מתכוון לעשות צחוק מעצמי. אלבש מדים ואהיה עם רעלה".

כל מדליק משואה מציג את עצמו ומציין את שם הוריו. מה אתה תאמר?

"זו סוגיה שהתלבטנו איתה בהתחלה. אני אציג את עצמי כתנ"צ ח', בלי לומר את שם ההורים. אין לי ספק שבאותו רגע אתרגש".

אתה נראה יותר מובך מאשר נרגש.

"זה נכון. למזלי, אדליק את המשואה בלי שאף אחד יראה אותי לפני כן. הקהל הרחב לא יזהה אותי ויראו רק את העיניים שלי".

"סגרנו מעגל"

משרדו של ח' נמצא מול שער הכניסה ליחידה, הממוקמת במרכז הארץ, לא רחוק מהחניה של רכבי הקרקל הממוגנים והסוואנות עם סולמות הפריצה. הוא יושב במבנה פוריטני מאבן ירושלמית, ובו שולחן עץ גדול ולידו דגלי ישראל ומג"ב. מעל לראשו תלויה אמנת העקרונות של הימ"מ. צמוד לחדרו נמצא חדר ישיבות צנוע, שבו פגש את ראש הממשלה ב־1 בדצמבר.

"התהליך לקראת ההכרה על הימ"מ כיחידה הלאומית ללוחמה בטרור החל ב־2009, כששימשתי קצין אג"מ בימ"מ", הוא אומר, "מפקדי היחידה שוחחו עם מפכ"לים ועם שרים לביטחון הפנים, וידענו שבסופו של דבר זו תהיה החלטת ממשלה. הנושא עבר מקדנציה לקדנציה, וכנראה חששו שבצה"ל יכעסו. אלא שהצבא דווקא תמך לאורך כל הדרך. מפקד מג"ב והמפכ"ל לא ויתרו. בסוף מי שהכיר בימ"מ כיחידה הלאומית הם ראש הממשלה, שהיה לוחם בסיירת מטכ"ל, והשר לביטחון הפנים, ששימש מפקד הסיירת".

איך הגיעה אליך ההודעה?

"באותו יום התכוננו לקראת טקס סיום קורס לוחמים, כשהמפכ"ל התקשר בדרכו אלינו. הוא הודיע לי שרה"מ יגיע לטקס ושם יכריז על המעמד החדש. שמחתי, אבל נשימתי לא נעתקה. הייתי אפילו קצת סקפטי. מניסיוני, עד שזה לא חתום, שום דבר לא סגור. כשראש הממשלה ישב כאן בחדר הישיבות, ביקשתי לדעת מה המשמעויות של ההכרזה. הוא אמר שהתקציב והתקנים יגדלו. באותו רגע ידעתי שזה אמיתי. סגרנו מעגל. היחידה תלך ותתעצם. כשראש הממשלה הכריז בטקס על הבשורה, הלוחמים לא התאפקו ושרקו ומחאו לו כפיים באמצע הנאום".

כיצד תתבטא בשטח הגדלת התקציב?

"נרחיב את הפלגות הקיימות, ובכל צוות יהיו יותר לוחמים. על פי תרחישי הייחוס והאיומים מהגבול הצפוני ומגזרת עזה, היחידה יכולה למצוא את עצמה פועלת בכמה חזיתות בו בזמן. ההיבט השני הוא הטכנולוגיה, היכולות המיוחדות של המסתערבים ביחידה והמחקר והפיתוח. עם התקציב החדש אוכל לפתח אמצעים כמו רובוטים חדשים, רחפנים, ולשדרג את כלי הנשק שלנו. לאחרונה רכשנו כמה רובי סער חדשים, שנקראים 'ערד' ומסופקים על ידי 'מפעלי נשק ישראל'.

"נוסף על כך, היום אנחנו נשענים רק על המודיעין של השב"כ, שהוא הטוב בארץ, אבל אני רוצה לייצר גם כאן יכולות איסוף מודיעין טקטי ואסטרטגי. אנחנו זרוע ייחודית בעולם. יודעים לסכל פיגועים, לפגוע במתכננים וגם להילחם במקביל בפשיעה הפלילית. עכשיו אני יכול לתכנן את מראה היחידה חמש או עשר שנים קדימה".

סביר גם להניח שלא יהיו עוד ויכוחים בשאלה איזו יחידה תוביל את הטיפול באירוע טרור המשולב בהחזקת בני ערובה?

"סביר להניח", ח' מחייך, "כל אחת מהיחידות הקיימות היום בישראל יודעת מה תפקידה, ויש המון שיתופי פעולה. אם, לדוגמה, ייחטף חלילה חייל לעזה, זה יהיה מבצע של סיירת מטכ"ל. אם אירוע דומה יקרה ביהודה ושומרון, שם אנחנו נפעל".

מהן הפנטזיות שלך להמשך הקדנציה?

"להיות מספר 1 בעולם במודיעין ובטכנולוגיה".

tala@israelhayom.co.il