פותחים תיק: פרומיס פולס, עיירת אמצע הדרך אמריקנית טיפוסית, כמרקחה. מישהו פוצץ את מסך הדרייב־אין, ונהרגו ארבעה אנשים ובהם סופר מקומי מפורסם. בינתיים מישהו פורץ לביתו של הסופר וגונב סרטונים שצולמו בהיחבא. בתו של הסופר לוסי פונה אל הבלש הפרטי קאל ויבר, שעבר בעצמו אסון ומחפש דרך לאסוף את שברי חייו. במקביל בלש המשטרה המקומי בארי דאקוורת' מנסה להבין מי גרם לאסון בדרייב־אין, כשבד בבד הוא עוסק בחקירות שנותרו פתוחות בצד השני של העיר. ומעל הכל מרחפת השאלה מי רצח באכזריות בעיר בעבר שלוש נערות קולג', האם הרוצח עדיין מסתובב חופשי ומה מסתירים תושבי העיירה פרומיס (הבטחה, באנגלית) מתחת לחזות היפה של העיירה שלהם.
כריכת הספר (מודן)
גבולות הז'אנר: עיירות אמצע הדרך באמריקה משמשות לא פעם תפאורה קלאסית לסרטים, סדרות וספרים שעוסקים במעמקים האפלים שמוסתרים על ידי השלווה הפיוטית, ביחסים העכורים, בקנאות ושנאות העבר וברוע שיכול לשגשג דווקא בתוך הפסטורליות. זהו ז'אנר אמריקני ייחודי, שנובע מגודלה של המדינה ומהעובדה שאתה יכול להיעלם בה במקומות נידחים כשאף אחד לא יודע מי אתה ומה העבר שלך. כך יכולה השכנה החייכנית ממול להיות רוצחת סדרתית בסתר שיצאה לגמלאות, והשכן יכול להיות פדופיל ילדים. אבל כולם יחגגו יחד בשבת בברביקיו וירכלו על כולם כשהכל צבוע בפסאדה פרחונית אמריקנית קלאסית מתקתקה שאין מאחוריה אלא אימה צרופה.
מדד המתח: אין כאן מתח עוכר שלווה אבל יש כאן עיירה מטורללת עם דמויות חד־פעמיות. וכן, יש גם רוצח סדרתי ברקע, אבל לא הוא העיקר אלא אוסף העליבות האנושית שממלאת את פרומיס, ושבבחירותיה ההזויות מסוכנת לעצמה ולעולם הרבה יותר מכל רוע בדרגות גבוהות יותר.
השורה התחתונה: קלאסיקת טראש אמריקני במיטבה. לא פעם אתה עומד נפעם מול התיאור המיזנתרופי של הסופרת אבל בליבך אתה יודע, היא צודקת לגמרי.
רחוק מן האמת / לינווד ברקלי; מאנגלית: מיכל כהן; מודן, 468 עמ'
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו