עמוק באדמה: ביקור ראשון ב"בור" החדש של צה"ל

בבור החדש של צה"ל, מרכז העצבים של הצבא, אין שום דבר שמזכיר בור. בניגוד לקודמו, שהיה פשוט בור שנחפר בעומק האדמה, בלב הקריה בתל אביב, הבור הנוכחי נראה בעיקר כמו מתקן מודרני מאוד שנמצא בעומק האדמה.

שנים ארוכות דיברו עליו. בהיעדר תקציב לא בנו את הבור מהתחלה, אלא רק השאירו לו מקום במעבה האדמה. מפקדי אגף המבצעים באו והלכו, וכל אחד מהם החליף תוכניות לבור. בסוף, בראשית העשור הנוכחי, הגיע טל רוסו וחתך. התוכניות גובשו, והעבודות יצאו לדרך.

בנובמבר שעבר נחנך הבור רשמית ועבר ממשכנו הקודם לביתו החדש. הוא גם קיבל שם חדש, "מצודת ציון", אבל איש לא משתמש בו, כי כולם משתמשים בשם הישן והטוב: הבור.

לכל הכתבות, הטורים והמדורים של שישבת

הבור הקודם, ששימש את צה"ל כמעט חמישה עשורים, היה בעיקר מכוער. קירות בטון חשופים, מעברים צרים, ותחושה של מחנק ומבוך אינסופי. המעבר בין המשרדים ובין הקומות היה מסורבל מאוד, והמקום התנהל בצפיפות. כל ניסיון שדרוג היה סיזיפי; כל הכנסה של טכנולוגיה חדשה היתה כמעט בלתי אפשרית.

הבור הנוכחי הוא ההפך הגמור. מואר, רחב ידיים, מסביר פנים, הייטקי. יותר מ־10,000 מטרים רבועים מרווחים וידידותיים למשתמש. המקום נבנה כך שישרת את צה"ל עשורים קדימה.

קו הדמיון העיקרי הוא במה שלא היה שם, ואין גם פה: טלפונים סלולריים. מסיבות של היעדר קליטה, ובעיקר מסיבות של ביטחון מידע. כל מי שמגיע לבור מתבקש להפקיד את הטלפון שלו, וכל אמצעי דיגיטלי אחר - מחשבים ניידים, שעונים חכמים, אוזניות בלוטות' - באחת משתי הכספות הגדולות שבכניסה למתקן.

רבים ממאות החיילים המשרתים בבור לא טורחים לעבור את התהליך הזה. בכניסה, על הספסלים, פזורים לא מעט טלפונים. זה ייחודו של המקום: פמיליארי מאוד, ומעניק את התחושה שאו שאתה שייך, או שלא.

זאת הפעם הראשונה שצה"ל מאפשר לעיתונאי להיכנס לבור. הכל כמובן בליווי של אנשי מחלקת ביטחון מידע. ההקפדה על ביטחון המידע הדוקה מאוד, גם בלי קשר אלינו: הכניסה למשרדים ולחמ"לים, ללא יוצא מן הכלל, מתבצעת באמצעות טביעת אצבע או כרטיסים מגנטיים. לכל אחד הרשאות ספציפיות, לפי התפקיד, ואפשרות להיכנס רק לאן שדרוש, כלומר שיש חיילים שיכולים להיכנס רק למשרד שלהם ולא לשום חדר אחר.

בלב הבור נמצא מוצב הפיקוד העליון (מַצפ"ע), הלב המבצעי הפועם של צה"ל. לכאן זורם כל המידע, בשגרה ובחירום, מכאן מועברות הפקודות למפקדות השונות, וכאן (או ליתר דיוק, בחדרים הסמוכים) יושבת כל הצמרת הביטחונית־מדינית של ישראל בעיתות חירום.

משחקי שליטה

לכל אחד בחטיבת המבצעים יש דימוי אחר לבור. אחד אומר שהוא כמו חטיבת מילואים, שיש לה רק שלד קטן, סדיר, שמתפקד כל השנה, ובשעת חירום היא גדלה לממדים עצומים. אחר אומר שזה קזינו, שיש בו פעילות בכל שעה של היום או הלילה. ויש מי שמשווים אותו ללב, שפועם כל הזמן בקצב סדיר וקבוע, אבל בעת מאמץ מגביר את הקצב.

קצינים במרכז השליטה // צילום: כפיר זיו

בשונה מהדעה הרווחת, הבור הוא לא מפקדה להפעלת כוח, אלא מפקדת שליטה - הזרוע של הרמטכ"ל והמטה הכללי לקבל תמונת מצב עדכנית ולהעברת פקודות. מכאן רואים את כל הצבא: כל פעילות, כל אירוע, כל צורך. גם עניינים שהם לכאורה לא צבאיים מטופלים לא פעם מכאן. למשל, האירוע של המטוס הבולגרי שאחד מצמיגיו נקרע, והיה חשש כי לא יצליח לנחות בשלום.

"על אירוע כזה פתחנו חצי מצפ"ע", אומר סא"ל ר', ראש ענף שליטה בחטיבת המבצעים, האחראי על מוצב הפיקוד העליון. "מטוסי קרב הוזנקו כדי לוודא מה באמת מידת הפגיעה בצמיג. במקביל, היו הכנות לאפשרות שהמטוס יתרסק על הקרקע: הכנה של שדה התעופה הצבאי בעובדה, למקרה שלא יהיה אפשר לנחות בנתב"ג במשך שעות, והכנות לאפשרות שנצטרך לאכלס מאות משפחות של הרוגים שיגיעו לישראל".

גם השריפות הגדולות בשנה שעברה לא היו אירוע אזרחי בלבד. מהבור הוקצו כלי טיס של חיל האוויר לזיהוי מוקדי השריפה, כדי לכוון את הכוחות שפעלו על הקרקע. כבאיות של חיל האוויר נשלחו לסייע, ואגף הטכנולוגיה הונחה לספק צינורות מים. הפעולות עצמן בוצעו על ידי אחרים, אבל הפקודות יצאו מהבור.

בעת הצורך, מגיעים לכאן כל בכירי מערכת הביטחון. זה יכול להיות בצורה מסודרת, לקראת אירוע מתוכנן כמו פעולה צבאית או תקיפה יזומה, או בעקבות אירוע לא מתוכנן, כמו פיגוע גדול או ירי טילים ורקטות על שטחנו. חלק מהכיסאות במצפ"ע קבועים: בראש השולחן יושב ראש מחלקת המבצעים (או נציגו), ומצדדיו נציגי הזרועות והארגונים השונים.

מכיוון שכאן מגובשת תמונת המצב המטכ"לית, שהיא לעיתים קרובות גם הבסיס לתמונת המצב הלאומית, יש במצפ"ע נציגות לכל הגורמים הרלוונטיים. לכל אחד מהם יש המקום הקבוע שלו - אנשי המבצעים, אנשי המודיעין, נציגי הארגונים הביטחוניים האחרים, משטרת ישראל ומשרד החוץ, וגם אנשי דובר צה"ל, הפרקליטות הצבאית וביטחון מידע.

לעיתים מתגברים אותם במומחים חיצוניים, על פי הצורך. "לפני כמה שנים היה מקרה של רחפן שהמריא בגולן הישראלי ונעלם בגולן הסורי, בשטח שהיה בשליטת דאעש", מספר סא"ל ר'. "הזעקנו מומחה אזרחי לרחפנים, בניסיון להבין אם מדובר במעבר גבול מתוכנן או באזרח תמים, שנסחף ברוח ונפל בידי דאעש.

"הוא ראה את הסרטים, ולפי הזווית והרוחות קבע שזאת היתה חצייה מכוונת, שהוא התכוון להגיע לשם. מאותו רגע הבנו שאין לנו פה אירוע טרור, והעברנו את העניינים לטיפול השב"כ והמשטרה. מאוחר יותר התברר שזה צעיר מהצפון, ערבי ישראלי, שביקש להצטרף לדאעש".

ר' היה בעברו קצין בגולני. כבר חמש שנים הוא בחטיבת המבצעים, נשוי ואב לשתיים, מתגורר במודיעין. לא פעם הוא מוצא את עצמו נשאר לישון בלילה במשרד, בגלל אירוע מבצעי או התרעה.

"בפברואר 2018 התקבל מידע על מל"ט איראני שחדר לישראל, כנראה למטרת פיגוע. הקציתי משימות לחיל האוויר ולפיקוד צפון, אבל גם לגורמים אחרים, כמו פיקוד העורף, למקרה שהאירוע יסתבך ותתפתח חזית שתסכן את האוכלוסייה האזרחית. לא יצאתי מהמשרד. פשוט חיכיתי לו שיגיע".

המל"ט יורט לבסוף, אבל ישראל יצאה לסדרת תקיפות תגובה על יעדים איראניים בסוריה, שהובילו להתכתשות שבמהלכה הופל מטוס קרב מסוג אף 16 איי ("סופה"), וטייסיו נאלצו לנטוש. גם לכך היו מוכנים בחטיבת המבצעים עם פקודות מוכנות: מהתקיפות ועד לחילוץ הטייסים - הכל התבצע על פי תכנון מוקדם.

"אנחנו עושים משחקי מלחמה, נערכים, עוסקים במקרים ובתגובות. לא סתם יש כאן נציגים של כל הכוחות ושל כל המפקדות: הרעיון הוא להעלות כל תרחיש ולהתכונן לכל אפשרות".

סא"ל ר' מרכז למעשה את יומן המבצעים של הצבא: כל המידע, מכל הזרועות והגזרות. הוא אחראי לדיווח השוטף לרמטכ"ל, ולגיבוש ההמלצות להמשך. חלק מהמסכים בחמ"לים פתוחים בקביעות על ערוצי הטלוויזיה השונים ועל אתרי האינטרנט. בעידן התקשורתי הנוכחי, חטיבת המבצעים לא מנסה להתחרות עם כלי התקשורת. חשוב לה להיות אמינה, מדויקת, לא מתלהמת, ולספק לרמטכ"ל את כל המידע הרלוונטי.

מיטת יחיד

העולם התת־קרקעי הזה מתפקד 24/7, תחת אורות הפלורסצנט. בדקות הראשונות התחושה כאן קצת מוזרה, בעיקר הניתוק מהעולם החיצון. אחר כך מתרגלים. "יש כאן איזו תחושה של שותפות גורל", אומר סא"ל ר'. "זה מקום שכולם בו שווים - מראשון המפקדים ועד אחרונת הסמב"ציות".

במרכז הקומה נמצאת לשכתו של ראש חטיבת המבצעים, תא"ל יניב עשור. מבואה קטנה עם מטבחון, חדר לעוזרת האישית, וחדר לרח"ט עצמו. לצידו חדר ישיבות. מצידו השני של המסדרון, חדר "קדמים רמטכ"ל" - המקום שבו עורך הרמטכ"ל את ההתייעצויות והדיונים בשעת חירום. הוא לא יושב במצפ"ע, כדי שלא להפריע להתנהלות השוטפת, וגם כדי שלא להתפתות לנהל את האירועים במקום המפקדות המבצעות.

העין פקוחה והיד על הדופק. שעונים המכוונים לבירות מדינות ערב // צילום: כפיר זיו

זה אתגר לא פשוט, כי הבור יכול לראות ולשמוע כל דבר - כל מצלמה מכל אמצעי (אווירי, ימי או יבשתי, קבוע או ארעי), כל לוויין, כל דיווח בקשר. השליטה היא מוחלטת, והאתגר הוא להישאר מעל ים הדיווחים, ולא להישאב לתוכם. להניח לחיל האוויר או לפיקוד צפון לנהל את ענייניהם, ולא לנהל אותם במקומם.

בכניסה לחדר הדיונים של הרמטכ"ל קיר ועליו פסיפס עץ עם תמונות של כל 21 קודמיו בתפקיד. מיעקב דורי ועד גדי איזנקוט. כל אחד והתמונה והסיפור שלו. איזנקוט היה זה שחנך את הבור הנוכחי, במבצע "מגן צפוני" להשמדת מנהרות חיזבאללה, שהיה בעיניו אחת מגולות הכותרת של כהונתו. על הרקע הזה הוכרז הבור "מבצעי" ב־25 בנובמבר 2018.

הרמטכ"ל צריך לעלות כמה מדרגות כדי להגיע ללשכתו האישית. מבואה קטנה למזכיר או לרל"ש מובילה לחדרו של החייל מס' 1, שבירכתיו חדרון קטנטן ובו מיטת יחיד בסגנון בן־גוריוני, ומאחוריה מקלחת ושירותים. שני דברים צדים את העין: המינימליזם והמוכנות. על השולחן בקבוקי מים, והמיטה מוצעת, למקרה שבעוד רגע תפרוץ מלחמה, והרמטכ"ל יידרש לחטוף פה תנומה.

לצד לשכת הרמטכ"ל גם הלשכות של ראש אגף המבצעים, ראש אגף התכנון, שר הביטחון וראש הממשלה. מצידו השני של המסדרון, לשכת סגן הרמטכ"ל. הלשכות צנועות מאוד, רובן באותו גודל, כולל זו של ראש הממשלה, שממילא עתיד להתנהל מהבור שנחפר עבור הממשלה בהרי ירושלים. ובאותה המתכונת: שולחן ועליו כמה צגי מחשב, מאחור כוננית לספרים, שולחן דיונים קטן, ועל הקיר שמנגד מסך טלוויזיה.

לא בטוח שכל הבכירים האלה יהיו כאן במלחמה. במתאר של מערכה בעזה, סביר שהעניינים ינוהלו מהבור, וגם הקבינט יתכנס כאן. במתאר צפוני, שבו ייתכן שתל אביב תותקף בטילים, צפויה הממשלה להתנהל מהבור שליד ירושלים, שאמור לספק הגנה מפני כל סוג של תקיפה, לרבות גרעינית.

גם הקריה תפונה, מן הסתם, בעיקר מאלה שיושבים במגדלים שמעל האדמה. בבור בקריה תישאר חטיבת המבצעים על כוח האדם הרגיל שלה, שיתוגבר מאוד; גם היא ערוכה לדלג לאתר חליפי במקרה של קטסטרופה, או אם מסיבה כלשהי לא ניתן יהיה לפעול מהקריה. תפקוד בסיטואציות קצה כאלה כבר תורגל, ועמד במבחן.

באוגוסט האחרון נמתח הבור עד לקצה. קצב האירועים היה מטורף: רצף של פיגועים ביהודה ושומרון, שיגורי רקטות ואירועים כמעט יומיומיים על הגדר בעזה, תקיפה בסוריה ומתיחות מול חיזבאללה בלבנון, בעקבות התקיפה שיוחסה לישראל בביירות ותקיפה נוספת שיוחסה לה בעיראק.

המטרה שהגדיר עשור היתה "לעבור את הקיץ בשלום": לתת לישראלים להיות בחופשה, לטוס לחו"ל, ליהנות, ולתת למערכת הבחירות להתנהל, ולהסתיים. הוא עמד במשימה בהצלחה.

קפה גראז'

חטיבת המבצעים היא יחידה קטנה, כ־200 איש בסך הכל. כולם מכירים את כולם. האווירה צבאית, אבל לא פורמלית. הקצינים מסתובבים על מדי א', וכשהם בפעילות מבצעית, עוברים למדי ב'. בלילה אפשר לראות חיילים וחיילות שמסתובבים על אזרחי, בדרכם לשינה.

לקצינים הבכירים יש מיטות בלשכה. לראש החטיבה יש חדרון שינה צנוע בירכתי לשכתו. ראשי הענפים מסתפקים בארונית, שממנה נפתחת מיטה מתקפלת. כמה מהם שמו במשרד מכונת אספרסו, כדי שירגישו בבית.

"קפה גראז'". רחבה סטייל מסעדת חוף, היחידה שמזכירה את העולם שמחוץ לבור // צילום: כפיר זיו

לחיילים שנשארים לישון סודר אזור שינה, עם הפרדה בין בנים לבנות. לידו חדר כושר קטן - שלושה מכשירי ריצה, מקבילים ומתח - כדי שמי שרוצה, יוכל לשמור על כושר כאן, ולא לצאת ולבזבז שעות עבודה בחוץ.

בכלל, מי שמשרת בבור כמעט לא יוצא ממנו. את קניון עזריאלי, מקום בילוי פופולרי אצל יושבי הקריה, פוקדים אנשי הבור רק לעיתים רחוקות. במקום זה הם אוכלים כאן. ארוחת הצהריים מוגשת בחדר האוכל המרכזי שנמצא בתוך הבור. כנהוג בצה"ל כיום, האוכל מגיע מבחוץ, מחברת הסעדה. מי שאכל מעיד שהאיכות סבירה.

על פי הפקודות, הצבא נותן לחיילים בקריה רק ארוחות צהריים. אבל המשמרות הארוכות מחייבות את רוב המשרתים בבור להישאר מעבר לשעות העבודה הרגילות, וכך נאלצו חיילים לשלם מכיסם על ארוחות בוקר וערב.

תא"ל עשור, מפקד החטיבה, החליט להקצות מתקציבו, והקים לצד חדר האוכל את "קפה גראז'" - רחבה שנראית קצת כמו מסעדת חוף, רק בלי הים. עם דק מעץ, ספות לרביצה, טוסטרים ושייקרים לטובת נשנושי בוקר וערב. יש גם מכונות למכירת משקאות קלים וחטיפים.

ציור הקיר ב"קפה גראז'" הוא החצי־שרבוט היחיד בבור, שנותן תחושה של העולם שבחוץ. יש אמנם חיילים שתלו על קירות המשרדים שלהם תמונות נוף, כדי להרגיש קצת פחות חנוקים, אבל חוץ מזה, התחושה היא של חדר ניתוח משוכלל. הכל נקי, חדש, רצפת השיש מבהיקה, והקירות צבועים בלבן או מחוּפים עץ בהיר, שמכסה על ארונות חשמל ותקשורת למכביר. אין חריגות, אין אלתורים. כל שלטי השמות ושלטי ההכוונה באותו גודל ובאותו פונט, מראש הממשלה ועד למטבחון.

עיטורי הקירות היחידים קשורים לצבא או למדינה. במסדרון הכניסה - רצף של תמונות, מהחרמון, דרך עמק החולה, וירושלים, ועד לאילת. מצידו השני של הקיר, רצף תמונות מהמורשת הצה"לית, מדגל הדיו באילת, דרך שלל מבצעים ומלחמות, ועד להווה. מי שמדקדק מגלה שלגולני יש כאן שלוש תמונות, ולצנחנים שתיים (ולאחרים עוד פחות).

משום שהבור אמור לתפקד בעיקר בחירום, גם במצב שבו הקריה מפונה מכל יושביה, הוא ערוך לספק עצמאית את כל צרכיו - מאוכל וציוד שוטף, ועד לגנרטורים ומשאבות מים, שיבטיחו את פעולתו גם אם הכל מסביב קורס. כמה פעמים בשנה מדמים כאן מצב חירום ומכניסים את הגנרטורים לפעולה, לוודא שהכל עובד.

תוכנית החלוקה

שגרת היומיום בבור רגועה מאוד. במסדרונות הרחבים יש מעט מאוד קצינים וחיילים. בחירום הכל משתנה, והמקום הופך לכוורת רוחשת. זה קרה לא פעם בתקופה האחרונה: בסבבי הסלמה ברצועת עזה, במתיחות האחרונה בצפון, או בתרגיל הגדול שערך המטכ"ל בחודש ספטמבר, "אבן הראשה", שניקז לבור את כל מקבלי ההחלטות, מהדרג המדיני ומטה, וגם מאות אנשי מילואים.

הפיקוד על הפעולות השונות, בשגרה ובחירום, לא מתבצע מכאן. בצה"ל יש עשר מפקדות שכפופות למטכ"ל ואחראיות להפעלת הכוח - ארבעה פיקודים (צפון, דרום, מרכז ועורף), שלוש זרועות (אוויר, ים ומודיעין), שני אגפים (טכנולוגיה ולוגיסטיקה ותקשוב) ומפקדת העומק. לכל אחת מהמפקדות יש בור משלה - המקום שממנו היא מנהלת את הפעילות המבצעית הרלוונטית.

הכניסה לחטיבת המבצעים בבור. ערוכה לתפקד גם במקרה של קטסטרופה // צילום: כפיר זיו

תקיפות של חיל האוויר בסוריה או בעזה מנוהלות מהבור של חיל האוויר, פעולות של חיל הים - מהבור של חיל הים, פעילות באחד הגבולות - מהבור של הפיקוד הרלוונטי. פיקוד הצפון, למשל, ניהל מהבור בצפת את אירועי ההסלמה האחרונים מול חיזבאללה. חטיבת המבצעים מורידה למפקדות את הפקודות, מקצה להן את הכוחות לביצוען, ובעיקר מתכננת את ההמשך, כדי שצה"ל יהיה ערוך גם ליום המחר.

כל בוקר של ראש החטיבה, שמשרדו נמצא בבור, מתחיל בקריאה של דיווחי המודיעין היומיים. אחר כך הוא קורא דו"חות מבצעיים, כדי לדעת מה קורה בגזרות השונות.

תא"ל עשור משמש בתפקיד כבר שנה וחצי. לפני כן פיקד על אוגדת הגולן, אחרי קריירה ארוכה בגולני, כולל פיקוד על גדוד 51 במלחמת לבנון השנייה ופיקוד על יחידת אגוז, עד לתפקיד המח"ט.

הוא נשוי ואב לארבעה, מתגורר בעמק חפר, אבל מבלה כאן את רוב זמנו: מגיע בכל יום ב־6 בבוקר ועוזב קרוב לחצות, אם בכלל. כמו שאר המשרתים בבור, הקשר שלו עם העולם החיצון נעשה בטלפון קווי. מי שמחפש אותו בווטסאפ לומד שהוא "נראה לאחרונה" בדרך כלל בשעות הבוקר המוקדמות.

המשך יומו כולל אישור תוכניות ומבצעים, תחקירים, וגם בקרה ומעקב על פעולות הצבא מטעם הרמטכ"ל. כל מטרה לתקיפה מאושרת כאן. חטיבת המבצעים אחראית להסתכלות הרחבה, הכלל־צה"לית: בזמן שמפקד חיל הים או אלוף פיקוד המרכז מסתכלים על גזרתם ודואגים לה, מהבור מסתכלים רוחבית - ודואגים לכולם.

רח"ט מבצעים אחראי לאיזון בין כלל יחידות הצבא, למתח העדין שבין הפעלת הכוח בבט"ש לשמירת כוח למלחמה. בין הרצון של חטיבת גולני להיות מצוידת בכמה שיותר נגמ"שי נמ"ר בפעילות בעזה, לבין הצורך להחזיק בימ"חים כלים כשירים, שלא נשחקו, למקרה שתפרוץ מלחמה.

מכאן גם מחלקים את סוללות כיפות ברזל לגזרות השונות, ולפי זה גם קובעים את נתיבי הטיסה האזרחיים. מכאן מחליטים כמה צלפים יהיו בהפגנות של ימי שישי על הגדר בעזה (ודואגים לנייד אותם מכלל יחידות הצבא דרומה, ובחזרה). גם סידור העבודה בעולם האלקטרו־מגנטי נעשה כאן, כולל חלוקת התדרים בין יחידות המודיעין לכוחות חיל האוויר, כדי למנוע חסימות ולאפשר פעילות אפקטיבית.

לאחרונה סיימה חטיבת המבצעים עבודת מטה ארוכה על עולם הרחפנים, שהפך פופולרי מאוד באזור. עד היום לא היה ברור לגמרי מי אחראי למה: מי אחראי לאיסוף המודיעין, לזיהוי, להפלה, ומהם גבולות הגזרה. אם רחפן חודר מעזה, עד מתי הוא באחריות פיקוד הדרום, וממתי באחריות פיקוד העורף. עכשיו הדברים מוגדרים יותר; האחריות הועברה לחיל האוויר.

חטיבת המבצעים אחראית גם לגיבוש התוכניות האופרטיביות של הצבא, בכל החזיתות. מלחמה בצפון, או בעזה, תתחיל בתוכניות שהוכנו כאן, שכוללות - מלבד הקצאת כוחות ומשימות - גם את התכלית האסטרטגית ואת מצבי הסיום הרצויים.

ירי טילי השיוט האיראניים לשדות הנפט בסעודיה באמצע ספטמבר מעסיק את כולם בבור בשבועות האחרונים. ההבנה היא שמי שירה לסעודיה עשוי לירות גם לישראל. חטיבת המבצעים אחראית לקבוע מה עושים עם זה, איך נערכים, ואיך מתמודדים במקרה שבו טילים מצליחים לחדור את מערכי ההגנה ולפגוע ביעדים בישראל.

תפקידו הרשמי של רח"ט מבצעים הוא להיות הזרוע המבצעת של הרמטכ"ל. לקחת את הרעיונות שלו ולהפוך אותם לפקודה בהירה, שתועבר לכוחות השונים לביצוע. הוא גם זה שמדווח לרמטכ"ל על כל אירוע. בשגרה הוא עולה ללשכת הרמטכ"ל לדיונים, לישיבות, לדיווחים; בחירום או בתרגילים הרמטכ"ל יורד אליו לבור.

שתי מחלקות כפופות לו: מחלקת המבצעים, שכוללת את הזירות השונות, ומחלקת התכנון האופרטיבי. גם יחידת המו"מ המטכ"לית, שמנהלת אירועי מיקוח, פועלת תחתיו, וכמוה היחידה המטכ"לית לאבטחת אישים, שאחראית בעיקר לאבטחת הרמטכ"ל ובמקרה הצורך אלופים נוספים, על פי רמת האיום עליהם.

המשולבים

למודיעין קומה משלו בבור. בשעת חירום, כל האגף יורד לכאן, כדי שיוכל להמשיך לתפקד. מלבד זה, גם בקומה הכללית יש חמ"ל מודיעיני, וחמ"ל נוסף ששייך לענף משולבים - האחראי להפעלת חילות האוויר והים והיחידות המיוחדות, ולקשר המבצעי עם המוסד והשב"כ.

הענף הזה מופרד מיתר הפעילות גם בגלל האינטנסיביות הגבוהה, וגם בגלל המידור. כל מי שמשרת כאן הוא שותף סוד ברמה גבוהה. חטיבת המבצעים כולה מחייבת סיווג גבוה (רוב הקצינים גם עוברים בדיקות פוליגרף), וענף המשולבים - במיוחד.

סא"ל ה' מפקד על הענף. הוא נשוי ואב לשלושה, משרת בבור כבר יותר מ־10 שנים. שירת בעבר בגולני, נפצע במלחמת לבנון השנייה בבינת ג'בייל, יצא ללימודים והגיע לבור. יש תחתיו שלושה מדורים - שניים שאחראים לתכנון, ואחד לביצוע השוטף.

קיר הרב־אלופים. פסיפס עץ עם תמונות של כל 21 הרמטכ"לים הקודמים - כל אחד וסיפורו // צילום: כפיר זיו

ענף משולבים מנהל את הקצאת כל מערך כלי הטיס הבלתי מאוישים בצבא - מרחפנים ועד מטוסים ללא טיס, את מערך האיסוף האווירי, וחלוקת אמצעים מטכ"ליים נוספים בין הגזרות, כמו מסוקי קרב וסער, ממסרים שונים ופעולות הקשורות בלוחמה אלקטרונית.

"אלה אמצעים שאין מהם הרבה, אבל יש הרבה צרכנים שזקוקים להם", אומר סא"ל ה'. "אתה כל הזמן נמצא כאן במתח שבין הדרישות האינסופיות בגזרות השונות, לבין מה שאתה יכול לתת. בין הרצוי למצוי. התפקיד שלנו הוא להסתכל על התמונה הרחבה: להבין שגם כשיש מתיחות בצפון, המצב נפיץ גם בעזה, וביהודה ושומרון יש התרעות לפיגועים, וכל הזמן הזה יש פעילות אחרת שמחייבת גם היא תשומת לב ומשאבים".

הפיקוד על המשימות מתבצע מהמפקדות השונות: חיל האוויר, חיל הים או אגף המודיעין. הם שיפעילו אש אם צריך, יפקדו על חילוץ או על הזרמת כוחות קרקע. ענף משולבים מחלק להם מראש את האמצעים והמשימות, ודואג לסנכרון. אם, למשל, פעולה של השב"כ דורשת מעטפת חילוץ, ייפגשו כל הגורמים המעורבים בענף משולבים כבר בשלב התכנון הראשוני, יתאמו את כל מה שדרוש, ומכאן תצא פקודה שתקצה משימות ואמצעים, ותגדיר סמכויות.

בעתיד הקרוב יוקם כאן חמ"ל איסוף חדש, ובו נציגים קבועים של יחידות האיסוף באגף המודיעין, גורמי חיל האוויר ואנשי חטיבת המבצעים, כדי שאפשר יהיה למצות טוב יותר את כל תחום האיסוף המבצעי בצבא.

המנחוס

המצפ"ע מאויש 24/7. בכל רגע יש בו לפחות שני אנשים: מנהל לחימה (מנל"ח) וקצין מודיעין, בדרגות רב־סרן. יש שלושה מנהלי לחימה, שמתחלפים ביניהם; כל אחד מנהל משמרת של 24 שעות. בסיומה הוא הולך הביתה לנוח, וחוזר למחרת למשמרת הבאה.

המנל"ח אחראי להפעלת המצפ"ע בשגרה ובחירום, ואחראי גם לגיבוש ולשיקוף תמונת המצב בזירות המלחמה השונות לפיקוד הבכיר. הוא מנהל את החמ"ל המבצעי, שאליו זורמים הנתונים מהזירות השונות, וכל דיווח מבצעי עובר דרכו. זה יכול להיות חייל שנהרג בתאונת דרכים, אזרח ישראלי שנתקע על יאכטה סמוך למצרי טיראן ומחכה לחילוץ (אירוע אמיתי מהתקופה האחרונה), אבנים שנזרקו על רכבים ישראליים בכביש 433, או אסון טבע אי שם ברחבי העולם, שמוביל לדיון אם לשגר לשם משלחת סיוע ישראלית.

רס"ן ע' היא מנל"חית במצפ"ע. בת 27, רווקה, מתגוררת בתל אביב. בעבר היתה קצינה בחמ"ל ואחראית להערכות המצב לרמטכ"ל, ואחר כך שירתה בענף משולבים, שאחראי לקשר עם חיל האוויר, חיל הים, היחידות המיוחדות והארגונים המקבילים (מוסד ושב"כ). יצאה לפקד על פלוגה בבה"ד 1, ואז חזרה להיות מנהלת לחימה.

"התפקיד הזה היה שמור פעם לגברים לוחמים, כאלה שהיו מ"פים או סמג"דים", היא אומרת. "חשבו שרק מי שיודע איך מרגישים כשמתפוצץ עליך מטען יכול להבין איך לנהל לחימה. היום החשיבה היא אחרת. הכל אפשר ללמוד. יותר חשוב להבין את המערכה הרחבה, את ההשלכות. לדעת לעבוד עם קצינים בכירים ועם הדרג המדיני, להמליץ להם את הדברים הנכונים, לשקף להם תמונת מצב הוגנת ואובייקטיבית, בלי פרשנויות.

"הדבר הכי חשוב בתפקיד הוא סקרנות. להתעניין, לשאול, לחקור. מי שאין לו את זה, לא יכול להיות כאן. חשוב גם לדעת לעבוד בצוות. למרות שזה צבא, שעובד על פקודות, בבור האווירה מאוד שיתופית וחברית, קצת כמו קיבוץ. אולי זה בגלל הניתוק מהעולם החיצון, ואולי בגלל המיקוד המבצעי וההתעסקות התמידית בעיקר".

כמעט כל האירועים הסבוכים עד היום קרו במשמרת שלה, ועל כן קיבלה את הכינוי "המנחוס". הפיגוע בעין נטפים (כביש 12) באוגוסט 2011 קרה ביומה הראשון בבור הישן. מאז, צברה קילומטרז' אינסופי של אירועים. היא היתה תורנית במצפ"ע במוצאי שבת באוגוסט האחרון, כשחיל האוויר סיכל את פיגוע הרחפנים מסוריה, ועל פי פרסומים זרים, גם תקף באמצעות רחפנים רכיבים הקשורים לפרויקט הדיוק של חיזבאללה בביירות ושיירה איראנית בעיראק.

באירוע הרחפנים בסוריה עקבה ישראל כמה ימים אחרי החוליה, שהופעלה על ידי משמרות המהפכה האיראניים. במוצאי שבת הוחלט לפעול.

"קיבלנו מידע מודיעיני. חיל האוויר היה בכוננות, והקפצנו לכאן את כל הגורמים מצה"ל ומגופים אחרים, כי זה מסוג האירועים שאתה יודע איך הוא מתחיל, אבל אין לך מושג לאן זה יתגלגל. ישבנו כאן וניסינו להבין איפה המחבלים נמצאים, מה הכוונות שלהם. זה לא שיש לנו אנשים בשטח, שאתה יכול לדבר איתם ולדעת מה קורה. הכל נובע מהבנה מודיעינית, שמגיעה מאמצעים שונים. ברגע שהיתה הזדמנות - ניתן האישור לפעול".

גם בתגובת הנקמה של חיזבאללה בגזרת אביבים, כעבור שבוע, ע' היתה תורנית. המצפ"ע היה בכוננות שיא, לקראת התגובה שעליה הכריז נסראללה. בחטיבת המבצעים נערכו מראש לאפשרות של פגיעה בכוח של צה"ל בגבול: המטוסים החמושים המתינו על מסלולי ההמראה, וליחידות בשטח ניתנו פקודות מקדימות למקרה של הסלמה.

"זה התחיל בדיווח תקשורתי שהפילו לנו רחפנים", מספרת רס"ן ע'. "ניסינו לבדוק מה קורה, ואז נורו טילים על הכוח באביבים. הדבר הראשון שאתה מנסה לעשות הוא להבין אם יש נפגעים. אחרי שהתברר שאין, נשמנו לרווחה". 

shishabat@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו