שר החוץ גבי אשכנזי, שבר שתיקה בכל הנוגע לנסיגה מלבנון ופרסם היום בצהריים (ראשון) פוסט בקבוצת הפייסבוק "סיפורים מלבנון – מה שקרה במוצבים" שבו התייחס לדרישה של אלפים להעניק אות לבוגרי הלחימה. אשכנזי היה אלוף פיקוד הצפון ומפקד הנסיגה מרצועת הביטחון ב-24 במאי 2000, כך שלדבריו משקל גדול במיוחד. כפי שעשה זאת בעבר בני גנץ, כתב אשכנזי מחשבון פייסבוק חדש לחלוטין, ללא תמונה או זיהוי אחר.
"עברו עשרים שנה בדיוק מאז אותו לילה. לילה שבסופו סגרנו את השער – כשכל חיילי צה"ל על אדמת מדינת ישראל. לילה רועש – ובבוקר שקט מהדהד. לפתע שומעים את הדממה. לראשונה ניתן לשמוע את הציפורים מצייצות לאורך הגבול", כתב לאלפי הלוחמים שהתקבצו בחודשיים האחרונים בקבוצת הפייסבוק שהצליחה לעורר מחדש את השיח על רצועת הביטחון.
"על האדמה המקוללת של לבנון השארתי את טובי מפקדיי, חבריי ופקודיי. עשרים שנה הייתי שם, כמפקד צעיר, וכמפקד בוגר יותר. כמג"ד וכמח"ט גולני, כמפקד 769, מפקד יק״ל וכאלוף פיקוד הצפון. האדמה הזו ספוגה בדמם של גוני ושל ארז, של חידו ושל קותי, של אמיר, ושל עוד רבים ויקרים. הרשימה ארוכה וכואבת. רבים מדי לא חזרו. רבים מדי שחזרו עם פציעות קשות בגוף, ובנפש"
עוד בנושא:
• אל"מ הישאם איברהים: "בכל יום קמנו למלחמה, זה מבגר אותך"
• תיעוד מדהים: 20 שנה אחרי - המוצב המפורסם קפא בזמן
• בפוסט חושפני בפייסבוק: הלוחמים חשפו את הסיוט היום יומי
"השארנו שם במוצבים, בדרכים ובוואדיות, ומאחורי השיחים והבולדרים, את נעורינו ובחרותנו, את חברינו ואת חלומותינו. אנחנו "דור לבנון" וזר לא יבין אותנו. זר לא יכיר את השפה או את הריחות המיוחדים. לא יבין את הברית עם צד"ל. אינספור פעמים חצינו את הגבול. פעמים רבות חזרנו בשורות חסרות. אך כשהבטנו דרומה, אל אורותיה של קריית שמונה, של משגב, של כפר יובל - הרגשנו שכל עם ישראל מאחורינו. עמדנו במשימה. הגנו על יישובי הצפון", הדגיש אשכנזי.
"אמנם יצאנו, אבל לבנון לא מאחורינו. השקט עשוי להטעות. גם היום, מאחורי השיח והוואדי עדיין מסתתרת שנאה יוקדת ורצון עיקש לפגוע בנו. ישראל חזקה ועוצמתית היום הרבה יותר, חיזבאללה מורתע וצה"ל ערוך, גם היום, לבצע כל משימה".
אשכנזי, אחד מהקצינים המזוהים ביותר עם רצועת הביטחון והלחימה בחיזבאללה, קרא להענקת אות לתקופה זו. "18 שנות הלחימה ברצועת הביטחון היו מלחמה ללא שם וללא אות, ואני שמח על הרצון לעשות תיקון מאוחר ולבחון הענקת אות למערכה זו. משפחות החיילים שנפלו, והחיילים שלחמו, זקוקים להכרה ולהוקרה. גם אנחנו כמדינה זקוקים לזה – גם בחלוף עשרים שנה".
"ולכם אחיי היקרים לנשק בני דור לבנון, לכם שמתקשים, ואולי גם לא רוצים לשכוח, שזוכרים את הריחות, את הפחד, את הקרב ואת המחיר – לכם אני רוצה רק לתת חיבוק חזק, לבקש שתמשיכו לספר ולזכור, בכך נשמור על זיכרון חברינו שנפלו ואינם. ואנחנו המפקדים נפעל להענקת אות למערכה הזאת. בהצדעה לכולכם". טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו