שר הביטחון בני גנץ הודיע הערב (חמישי) כי מסוק התובלה הבא של צה"ל, שיחליף את היסעור הוותיק, יהיה ה-CH53K מתוצרת לוקהיד מרטין. בסך הכל צפויה ישראל לרכוש 18 מסוקים מסוג זה: 12 בשלב ראשון ו-6 בהמשך.
גנץ מסר כי "ההחלטה על רכישת מסוקי תובלת סער חדשים לחיל האוויר, לאחר עשרות שנים, היא צעד משמעותי בבניין הכוח של צה"ל וחיונית לביצוע מגוון רחב של משימות מבצעיות בשגרה ובלחימה. המסוק החדש מותאם לצרכים המבצעיים ולאתגרי שדה הקרב המשתנה".
עוד נמסר כי "ההחלטה התקבלה בתום עבודת מטה מקצועית שכללה טיסות בכל המסוקים המוצעים, וכן בחינת החלופות השונות בהיבטים של הנדסה, טכנולוגיה, אחזקה ועוד. כל הפרטים, כולל מספר המסוקים המבוקש, יובאו לאישור ועדת השרים להצטיידות בהקדם האפשרי". בעקבות ההודעה, ביררנו מה היתרונות של המסוק החדש של צה"ל.
נחמיה דגן, תת אלוף במילואים ומפקד טייסת היסעורים הראשונה, מסביר כי הבחירה בסיקורסקי ולא בצ'ינוק נובעת מהדגש של צה"ל על מבצעים מיוחדים, במקביל לטיסות התובלה.
"מסוק הצ'ינוק הוא מעין מנוף ענקי. הוא יכול לקחת משא מאד כבד ממקום מוגן אחד למקום מוגן שני. זה הכוח והיתרון שלו, אבל זו גם הסיבה שהוא לא מתאים לצה"ל. בצה"ל היסעורים הם לא רק מסוקי תובלה, אלא הם גם מסוקים למבצעים מיוחדים - ובתחום הזה הצ'ינוק לא מהווה ברירת מחדל. זאת בניגוד לסיקורסקי שהוזמן עבור הנחתים, והוא מסוק מתמרן שיכול לפעול בתנאי קרב ובמבצעים מיוחדים וחשאיים. לכן הוא המסוק המתאים לצבא גם לתובלה וגם להובלת כוחות מיוחדים.
"בנוסף לכך", מסביר דגן, "לצ'ינוק יש שני רוטורים (מדחפים), וזה הופך אותו ליותר פגיע. הנקודה הכי פגיעה במסוק היא הרוטורים שלו, וכאשר יש שני מוטות רוטור המסוק פגיע יותר מאשר עם מוט אחד כמו שלסיקורסקי יש.
"אגב, גם לפני שקלטו את היסעורים בצה"ל בשנת 1969 היה בדיוק את אותו ויכוח אם צריך מסוק לתובלה בלבד או למבצעים מיוחדים, וגם אז היה ויכוח בין היסעור למסוק הצ'ינוק - ומאותם טעמים נבחר היסעור", נזכר דגן. "אלא שהיסעורים התיישנו והיה צריך יסעור חדש, ולכן בחרו את הסיקורסקי שיכול לשאת הרבה יותר משא. הוא ברמה של F-35 ביחס למסוקי העבר, קרי מסוק מהדור הנוכחי שהוא כולו טכנולוגיה ויכולות דיגיטליות, מעבר כמובן לכוחות התמרון שלו במבצעים מיוחדים ותחת אש.
"כמובן הוא מסוק חזק יותר ורחב יותר, אבל זה כאילו אותו מסוק יסעור - רק ממש חזק, חדיש ואמין. כאילו לקחו את היסעור הישן ובנו משהו דומה עם כל הדברים הטובים שיש היום לעולם המודרני לתת למסוק. זו גם הסיבה שחיל הנחתים רצה אותו. הצ'ינוק מתאים לכוחות היבשה האמריקניים שמובילים איתו דברים, אבל למבצעים, ליכולות סער - אתה צריך משהו כמו היסעור שיהיה חזק, מהיר, אמין ובעל יכולות לטווח רחוק".
האתגר של לוקהיד מרטין
על פי גורם המעורב בעסקה, מדובר במסוק המערבי הכי מתקדם וכבד בעולם, שיכול לשאת משקל כפול מזה שנשא על עצמו מסוק היסעור. "מבחינת המבנה שלהם מדובר במסוקים דומים מאוד למסוקי היסעור, כי חיל הנחתים האמריקני ביקש במיוחד מסוק דומה כדי שלא יצטרכו בכלל לשנות את מבנה נושאות המסוקים שלו.
"זה העמיד אתגר בפני לוקהיד מרטין, שבנתה מסוק שנראה דומה ליסעור. עם זאת, למסוק יש שלושה מנועים מול השניים של היסעור, הוא יכול לטוס במהירות של 170 קשר בחירום עד 210 קשר מול היסעור שטס במהירות של 120. מעבר לכך, הוסיפו לו רוטור אחד וכופפו את קצות הרוטורים, כך שהתמרון וכוח העילוי של המסוק יותר טובים. כדי להסביר כמה המסוק יותר חזק וטוב, אפשר להגיד שהוא תדלק ממטוס הרקולס כשהוא נושא מבחוץ משקל של 12 טון. כלומר למרות התנועה של המשא מתחת למסוק, הוא היה מספיק יציב כדי לתדלק בסיטואציה הזו, שזה אתגר עצום עבור מסוק עם משא כבד".
הגורם ציין גם כי כל המסוק טכנולוגי הרבה יותר וממוחשב, בלי שום מערכת אנלוגית מיושנת. לדבריו, "תא הטייס ממוחשב והמסוק מטיס את עצמו, דבר שמוריד המון-המון לחץ מהטייסים, ששקועים במשימה המרכזית שלהם. המחשוב של המסוק גם אפשר יותר מקום לעוד דברים מאחור, וזה גם פקטור רציני.
"מעבר לכך, כמו ברכב היום, כל המידע של המסוק מתחבר למחשב. במקרה של נזילת שמן אז במסוקי היסעור הישנים היה צריך לפרק את כל מערכת השמן כדי למצוא את הבעיה. כאן המחשב של המסוק יודע להכווין את הטכנאי בדיוק אל המקום שבו יש את הנזילה או את החלק הפגום. זה מקצר מאוד את טווח התחזוקה, מאפשר למסוק להיות זמן רב מאוד באוויר ומפחית את זמן התחזוקה על הקרקע".
"מתאים לנשיאת משאות עצומים"
בכלל, תחום התחזוקה היה לדברי הגורם השיקול המרכזי שגרם לחיל האוויר לבחור ב- CH53K. "צריך לדעת שהסיקורסקי יקר יותר מהצ'ינוק ובכל זאת חיל האוויר בחר אותו, כי מבחינת חלפים ותחזוקה לאורך זמן החלפים והתחזוקה מאוד זולים. כשאתה קונה מסוק תובלה ל-50 שנה אתה צריך שיהיו לך כל הזמן חלפים, שיהיה קל לתחזק את המסוק, שיהיו מעט תקלות. לכן דווקא לטווח הארוך הסיקורסקי הוא יותר זול.
"לטייסת היסעורים של צה"ל, למשל, הייתה בעיה בשנים האחרונות למצוא חלפים, כי לא היו חלפים למסוקים בשוק. לא היו חילות אוויר כמעט שהשתמשו עוד ביסעורים, וזו הייתה בעיה קשה. מבחינה זו הסיקורסקי הוא מסוק עם מעט חלקים במנוע ומעט חלקים שיכולים להיפגע ולהיסדק. קל להחליף אותם והם מאוד זולים. לכן לטווח של 50 שנה קדימה, המסוק יחזיר בגדול את ההשקעה בו", אמר.
מעבר לכך, מבחינה של נשיאת משקלים וטווח טיסה, מסוק הסיקורסקי יכול לטוס ללא תדלוק אווירי בעודו נושא משקל מלא לטווח מדהים של 2,000 קילומטרים - דבר שמכסה מבחינת צה"ל את המזרח התיכון כולו ומדינות בפריפריה הרחוקה של המזרח התיכון. זאת כאמור ללא תדלוק אוויר, שמאפשר הכפלה של המרחק הזה.
כמו כן, אומר הגורם כי "היסעור יכול לשאת 42 אלף ליברה והמסוק החדש יכול לשאת 91 אלף ליברה, שזה המון כוח והמון משא למרחקים האלו. המסוק נשא בתרגולים את הג'יפ החדש הממוגן של כוחות הנחתים האמריקניים".
"אף על פי שיש למסוק שלושה מנועים, הרעש שלו זהה בעוצמתו לזה של שני המנועים של היסעור, וזה אומר שהוא לא יבלוט יותר בשטח. עם זאת, אין עליו טכנולוגיה חמקנית כי האמריקנים בנו כאן מסוק תובלה, וזה מה שצה"ל ביקש. כמובן, חיל האוויר הישראלי יוכל להתקין עליו כל מכשיר שהוא ירצה, זה לא תלוי בחברה. המסוק מתאים לנשיאת משאות עצומים לטווח ארוך, מה שישימו עליו ועוד יכולות - זה חיל האוויר יבחר".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו