בבית הקפה "רגע" בתל אביב כבר מתקבצים משכימי קום מאזור חיוג שינקין, אבל למרות השעה המוקדמת, עבור פרופ' דן אריאלי זו כבר הפגישה השלישית באותו יום. לאריאלי, אחד מאנשי האקדמיה הבולטים והמבריקים בעולם, וחילוני על פי הגדרתו, יש עניין מיוחד בשבת ובהשפעתה על חייו של אדם. הוא מתיישב לשולחן עם ד"ר רות קבסה־אברמזון, שבשנים האחרונות הקימה את מיזם שבת UNPLUGGED וממנכל"ת אותו - שילוב ישראלי של שתי תנועות עולמיות שזוכות להצלחה: האחת קוראת להתנתק ממסכים ומאלקטרוניקה, והשנייה קוראת לגלות מחדש את השבת כיום של חיבור בין קבוצות שונות בעם.
זהו מפגש מעניין בין שתי דמויות מורכבות, שלא מתאימות בקלות להגדרות המקובלות; קבסה-אברמזון נולדה בחצור הגלילית, כתבה את הדוקטורט שלה בסורבון, רואה את עצמה כמסורתית אך מעדיפה את ההגדרה "יהודייה". אריאלי נולד בניו יורק אבל גדל בישראל, מרצה מבוקש בנושא כלכלה התנהגותית, חילוני אבל מצדד בתפקידה החיובי של דת בכלל, והיהדות בפרט. הוא השתתף ב"פרויקט השבת העולמית" של הרב הראשי לדרום אפריקה, ד"ר וורן גולדשטיין, שמקדם שמירת שבת אחת בשנה בכל רחבי תבל. אין פלא שזו נקודת הפתיחה לשיחה ביניהם.
קבסה־אברמזון: "מאיפה התעורר הצורך או הרצון לעסוק בשבת?".
אריאלי: "שאלתי את הרב גולדשטיין ואת הרב הראשי של בריטניה לשעבר ג'ונתן סאקס - 'אם הייתי צריך לשמור על מצווה אחת ביהדות, מה לעשות?' שניהם אמרו 'שמירת שבת'. תראי, יש מצוות שלא צריך להסביר. 'לא תרצח', 'לא תגנוב' - זה מוסר בסיסי. שבת זה דבר מעניין. אנחנו חושבים שאנחנו רוצים להתקדם בחיים, והשבת הרי לוקחת לנו שביעית מהזמן, אבל הטענה היא שלקחת לעצמנו יום בשבוע ורק לחשוב על החיים - עוזר לנו להתקדם אפילו יותר.
"דווקא שבת, עם הזיקה ליהדות, ואצל חלק גם עם זיקה לאלוהים - מייצרת תרבות שעוזרת לנו ושיש בה חוקים. אם היינו רוצים להתנתק ככה ביום רביעי זה לא היה עובד. לדת יש אלמנט של תיאום חברתי. הרבה אנשים עושים את זה יחד".
קבסה־אברמזון: "ולמה דווקא שבת שלמה? למה לא לאפשר לכל אחד ליישם מתוך השבת את החלק שמתאים לו?".
אריאלי: "חקרנו את הנושא הזה. עלתה שאלה אם אפשר לבנות את השבת כחוויה הדרגתית, אבל את השבת אפשר לחוות רק כשאין טלפונים ופיתויים אחרים. כי כשיש אופציה לעשות משהו אחר - אנחנו מוסחים. ככה זה גם ביחסים. מי שבטינדר, למשל, גם אם כבר הכיר מישהי, אם החשבון שלו עדיין פעיל אז מרגיש צורך לבדוק מה קורה שם. הרעיון שמאחורי שמירת השבת היה כמו מדיטציה - להיות ללא פיתויים".
"יש מצוות שלא צריך להסביר" // צילום: יהושע יוסף
קבסה־אברמזון: "מעניין. אני דווקא מאמינה בחוק ההחלטות הקטנות. אם אתה רוצה להפסיק לעשן, תדחה סיגריה אחת בשעה. למי שמעוניין לשפר את חוויית השבת שלו בלי להיכנס להתחייבות כבדה מדי, מה אתה ממליץ?".
אריאלי: "לשים לב לשעות כניסת השבת ויציאת השבת. אני אוהב את נקודות ההתחלה והסוף שהן חיצוניות לנו. אם כל אחד היה יכול לבחור לעצמו מתי להתחיל את השבת - זה לא היה קורה, כי תמיד יש עוד אי־מייל לסיים ועוד משהו לעשות. גבולות חיצוניים עוזרים, חושבים מראש איך להתכונן לזה. אני חושב שחייבים להוריד דברים אלקטרוניים. אני לא מתכוון לחשמל, אלא לדברים שמביאים להיסח הדעת ומפריעים לנו להתחבר זה לזה".
קבסה־אברמזון: "נקודת המוצא שלך מעניינת וכלל לא מובנת מאליה. אם אני מבינה נכון, אתה מדבר פה על ריטואלים וטקסים שנובעים מתוך העולם היהודי ומייצרים המשכיות ותרבות משותפת, שבונה אותנו כעם ועוזרת להתקרב אחד לשני".
אריאלי: "כן, זה למעשה פרויקט היהדות. למרות שאני לא מאמין באלוהים, אני חושב שכדאי לשמור על איזשהו צביון, איזושהי מעטפת תרבותית־דתית, כי זה עוזר לנו לשמר, ויש לזה כוח שמחזיק את עצמו".
קבסה־אברמזון: "מה המשמעות של טקסים וריטואלים לפי המסקנות שלך?".
אריאלי: "עשו מחקר שבו נתנו לאנשים לאכול גזרים, אבל בכל פעם לפני שהם אכלו, הם היו צריכים לעשות מעין טקס, והתברר שזה הגביר את ההנאה שלהם מהגזר. מה קורה בטקסיות? היא מחברת אותנו למשהו, מפקסת אותנו. אפילו טקס נטילת הידיים - כשעושים אותו חושבים עליו. אם את חושבת על טקסיות חילונית - כמעט אין, בטח לא ביום־יום. את יכולה לאכול את ארוחת הערב הכי נהדרת כשאת עובדת על המחשב ולא תדעי שזה קורה. זה אחד הדברים שאני אוהב אפילו בהיבט של בית כנסת. כולם קוראים את אותם הטקסטים, עושים את זה יחד ויש מחקרים שמוכיחים שכשאנשים חווים ביחד את אותה חוויה - המוח שלהם מסתנכרן".
מה זאת מנוחה?
בשיחה מסביר פרופ' אריאלי שמבחינתו החיבור לשבת נובע מהשאלות שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו: מה זה חיים טובים? איך אנחנו רוצים לחיות? האם אנחנו רוצים להתחבר לאנשים אחרים? "אני לא חושב שמישהו יגיד שהוא מעדיף לחיות חיים בודדים", הוא אומר.
קבסה־אברמזון: "אז בשבילך השבת היא קודם כל עניין של איכות חיים?".
אריאלי: "אני חושב שרעיון כמו עשרת הדיברות זה איכות חיים עבורנו, כאינדיבידואלים וכקבוצה. אם את שואלת למה אנחנו צריכים דת, התשובה היא שקשה לנו מאוד לעשות דברים שמיועדים לעתיד הרחוק שלנו, ואם אנחנו רוצים לגרום לאנשים להתמודד באופן עקבי עם מה שטוב לכולנו הלאה - הדת באה ומנסה לעשות את זה".
קבסה־אברמזון: "מה מפתיע בשבת?".
אריאלי: "אנשים שניסו לשמור שבת הופתעו לגלות עד כמה הם ניקו לעצמם את הזמן. הם לא ציפו לאיכות הזמן עם המשפחה, ועד כמה שזה היה פשוט. זו ההפתעה בשבת - עד שלא חווית אותה, אתה לא מכיר אותה. מי שיתחיל בקטן לא בהכרח יחווה את זה".
קבסה־אברמזון: "זה מעניין, כי בסקרים שנערכו הרבה אנשים דיווחו שהם נחים בשבת ונמצאים עם המשפחה. עם זאת, קשה לעמוד על טיב המנוחה ומה היא בדיוק".
אריאלי: "נניח שמישהו העביר את כל השבת במיטה עם הטלפון ביד, גלש בפייסבוק. הוא היה אומר לך 'נחתי', אבל אני לא הייתי קורא לזה מנוחה כי היו לו המון הסחות דעת. אבל אם הוא היה אומר 'שכבתי במיטה והרהרתי על החיים' או 'ביליתי עם בת הזוג' - זה עולם אחר".
קבסה־אברמזון: "אמרת בעבר שמצאתם שאנשים לא מספיק מעריכים את האפשרות שהשבת נותנת לנו להתחבר למשפחה ולפנות לנו זמן איכות".
"אני חושב שחייבים להוריד דברים אלקטרוניים" // צילום: יהושע יוסף
אריאלי: "אנחנו בכלל לא מבינים מה המשמעות של הפרעות. בארצות הברית ערכו ניסוי: סטודנטים התבקשו לפתור בעיות במתמטיקה והובטח להם דולר על כל בעיה שהם פותרים. את הטלפון הם התבקשו לשים בצד. במהלך הניסוי הטלפון צלצל מדי פעם - ובכל פעם יכולת הריכוז של הנסיינים ירדה. לכמה זמן? לרבע שעה. אין לנו תיאוריה נכונה על הסחת דעת, אנו לא מבינים כמה היא עוצמתית".
קבסה־אברמזון: "זה בדיוק מה שגרם לי להתאהב בשבת - ההתנתקות המוחלטת מכל מה שקשור לשגרה. בשבת אני לא חושבת על שום דבר מהנושאים שמטרידים אותי או ששייכים לעתיד. רק מה שעכשיו".
אריאלי: "בגלל זה צריך לחשוב על שבת סביב הרעיון של הסחת דעת. להקדיש זמן למשפחה ולהימנע מהסחת דעת - זה מה שחשוב, והשאלה היא מה ייצור את זה".
רק לא בכפייה
חלקו השני של המפגש מתקיים סביב שולחן האוכל בדירתו של אריאלי שבמרכז תל אביב. גם הפוליטיקה, שממנה ניסו להתחמק עד כה, מצליחה להשתחל פנימה.
קבסה־אברמזון: "השבת יכולה להיות עוגן לאומי?".
אריאלי: "זה כואב ומסובך ויוצר אנטגוניזם. גם אני, כחילוני, רואה את השבת כסממן לכפייה דתית. דת חייבת לבוא מאהבה ומרצון. לצערי, התנהגות הפוליטיקאים מרחיקה אנשים מהדת. אני התחברתי ליהדות רק כשעזבתי את ישראל. כל עוד אתה חי במקום שאומר שהדעות שלך שגויות ושבכלל אסור לך להחזיק בהן, זה יוצר קרע. הגישה של כפייה דתית היא טעות נוראית".
קבסה־אברמזון: "שבת היא לא בהכרח דתית. ביאליק דיבר על השבת כעוגן רוחני־חברתי של העם והמדינה. לך יש חזון בעניין הלאומי?".
אריאלי: "אני מודאג מאוד מהפיצול בעם, מזה שלא אכפת לנו אחד מהשני, מהאלימות, מהוולגריות, מהשנאה. הייתי רוצה שהמשפט 'מה ששנוא עליך - אל תעשה לחברך' יתפוס מקום מרכזי יותר".
קבסה־אברמזון: "בחזון שלי השבת היא עוגן להעצמת הפרט, אבל גם עוגן לביסוס אמון. כל הפעילויות ששבת UNPLUGGED תומכת בהן עוסקות בחיבור שבין ישראלים ובשיפור הלכידות החברתית".
אריאלי: "זה חשוב מאוד, אבל קשה. יש בישראל שכונות שונות עם מרקם חברתי שונה ואנשים לא מתערבבים. גם פעילויות השבת הן ברובן עם אנשים שגרים איתך באותה שכונה".
קבסה־אברמזון: "אז אולי הטכנולוגיה היא ברכה, כי היא מאפשרת לאנשים להתחבר אלה לאלה יותר מבעבר?".
אריאלי: "אבל היא גם יוצרת את היסח הדעת. תחשבי רגע על הטלפונים שלנו - זה שדה קרב של אפליקציות שונות, שכולן מתחרות על המשאב הזה שקוראים לו קשב. הטלפונים גם נותנים לנו תחושה של שייכות לייט. גילינו, למשל, שאנשים שעוקבים אחרי מישהו בפייסבוק לא יעשו משהו חברי־אמיתי בשבילם. עשינו ניסוי ושאלנו אנשים מה היה קורה אם מישהו שהם מכירים בפייסבוק נאסר וצריך לשחרר אותו בערבות. מתברר שלהכיר מישהו בפייסבוק לא עוזר. לשתות קפה יחד - כן".
קבסה־אברמזון: "קשה להימנע מהשאלה הזו כשמדברים איתך: שבת כמו זו שאנחנו מקדמים, שעוסקת בחיבור למשפחה, לחברים, למנוחה ובהתנתקות ממסכים - יכולה להיתפס כרציונלית?".
אריאלי: "כשאנחנו חושבים לטווח הקצר - נגיד כשיש לי הרבה משימות לבצע, אז אני אעבוד גם בשבת, כי מבחינה פרודוקטיבית זה בזבוז זמן. אבל אם אני מבין שמעצם זה שנחתי בשבת כל השבוע שלי ישתפר - שמחת חיים, פריון, אנרגיה - אז בעצם עשיתי משהו שהוא לא בהכרח טוב לטווח הקצר, אבל יעשה לי טוב לטווח הרחוק".
קבסה־אברמזון: "ועם כל הטוב הזה, אילו שינויים עשית בשאר 51 השבתות בשנה?".
אריאלי: "אני צריך להשתפר".
• לכתבות שבת UNPLUGGED באתר המיזם
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו