מכירים את זה שגברים לא ממש מצחיקים אבל בעלי תפקידים בכירים ומחסור במודעות עצמית טוענים שנשים לא מצחיקות? אז תשכחו מזה. יותר ויותר נשים אוזרות אומץ, עולות לבמה ויורות תכנים קורעים, שמכוונים את הזרקור לנושאים המזוהים עם בנות המין היפה. והקהל? ובכן, הוא מצביע ברגליים.
הקשיים שבאימהות, הקושי במציאת בן זוג וההשלכות החברתיות והרגשיות שברווקות, יציאה לדייטים כושלים, דימוי גוף שלילי ועיסוק אובססיבי בדיאטות הם רק חלק מהנושאים שאפשר לעשות מהם לימונדה. כל אחת ואחד יוכלו לזהות את עצמם בסיפור הזה, שאם הוא לא היה מצחיק - הוא היה עצוב. פגשנו ארבע נשים שמוכיחות שלפני הכל, הוא פשוט קורע.
"עצבים וחרא זה אחלה חומרים"
"יש את הקטע הזה שסורקים אותך תמיד אחרי לידה - 'היא חזרה לעצמה? היא לא חזרה לעצמה?' אוי ואבוי! יש כאלה שלא חוזרות משם... ואני רוצה להגיד לכם, שגם זאת שנראה שחזרה לעצמה והיא מאופרת ומתוקתקת - יש לה טחור ענק בתחת שהיא קיבלה כמתנה ללידה ועכשיו היא צריכה לטפל בו כמו בתינוק".
נגה ד'אנג'לי, בת 33, נשואה ואמא לילד בן שנתיים וחצי ולבת חודשיים, עומדת על הבמה ומספרת את כל האמת על אימהות - והקהל בוכה מצחוק. היא התחילה לעשות סטנד־אפ לפני חמש שנים, לפני זה למדה משחק וחיפשה דרך לבטא את עצמה בצורה הכי טובה באופן קומי.
"סטנד־אפ תמיד נראה לי כמו משהו מזוקק ומטורף", היא מסבירה, "היכולת לספר סיפור וגם להצחיק, כשאין צנזורה, הכל אפשרי. הריגוש והיכולת להביא את מה שקורה בחיים לבמה זאת תחושה אדירה ומשחררת יותר מכל דבר אחר".
"הריגוש והיכולת להביא את מה שקורה בחיים לבמה זאת תחושה אדירה ומשחררת". נגה ד'אנג'לי // צילום: אפרת אשל
אחרי שפילסה את דרכה לתודעה הציבורית באמצעות סרטונים שהעלתה לרשת, בשנה האחרונה עלתה לבמות עם מופע מלא ובמופע הקבוצתי "נשי ותהני" וגם על המסך יש סיכוי טוב שראיתם אותה בתוכנית הסאטירה "עד כאן" בתאגיד ועוד.
"התחלתי להופיע בתכנית שבועיים אחרי הלידה, כשכולם אמרו לי 'מטורפת, את תקרסי', אבל מבחינתי להישאר 24 שעות ע התינוקת זה הטירוף. עבודה היא הקלונקס הכי טוב שיש", היא מספרת, "אגב, זאת המדינה הכי כיפית לעשות בה סאטירה. אין סוף לטמטום שיש פה.
"השילוב של הסטנד־אפ בחיים זה הדבר הכי כיף בכל הסיפור הזה, כי כל דבר שקורה הוא בעצם חומר. נגיד היה לי קטע עכשיו בהיריון שהרגשתי כזאת 'דאבה' ולא סקסית וכל ההורמונים השתוללו, והלכתי ליוגה עם בן זוגי, וכל השיעור אכלתי סרט שיש לו משהו עם האסיסטנטית הפצצה של המורה, ואני רק מחפשת 'קייס' כדי לעשות דרמה. הייתי באמוק על זה, ואז הוא העביר לה איזה אביזר באמצע השיעור וזהו, אמרתי לעצמי 'יש ביניהם משהו'. מה ההבדל בין זה לבין חדירה? נכון, הם לבושים, אבל הוא העביר לה כרגע משהו. יצאנו משם והשתוללתי מרוב קריזה, ובו זמנית הרגשתי הכי מפגרת כי הבנתי שזה אידיוטי ואני מביכה. אחרי שעתיים צחקנו ועליתי עם זה להופעה בערב".
ד'אנג'לי מסבירה שבהיריון, בלידה ובאימהות יש כל כך הרבה אומללות, שהכי משחרר לצחוק על זה אחר כך. "סבל, עצבים וחרא הם אחלה חומר והחיים, תודה לאל, גדושים בזה. בסטנד־אפ, הריגוש על הבמה הוא קיצוני וזה ממכר. הבנתי גם כמה זה משחרר לדבר על המחשבות הכי נסתרות, בלי צנזורה, כי ברגע שאת מדברת, למשל, על כמה את מרגישה אמא כושלת כי אין לך כוח לילדים, אבל בצורה מצחיקה, זה פתאום כבר לא כל כך נורא...".
שמנה, אבל לפניך
"עד גיל 30 הייתי קצינה בצה"ל, ובחופשת הלידה האחרונה שלי הרגשתי שמשהו בקופסה ההורמונלית שלי עבר משהו", מספרת הסטנדאפיסטית מיכל שם טוב, "הרגשתי שאני חייבת למצות מהחיים האלו יותר. לא ידעתי מה, עד שבמקרה בערב שיכון בצבא תפסתי מיקרופון ואלתרתי. עד היום מדברים איתי על הערב הזה".
שם טוב, בת 37, נשואה לאריאל, אמא לרום בן ה־11 ולניב בת ה־9, מנהלת תחנות רדיו בקבוצת רדיו ישראל, כותבת ספרים בנושא דימוי גוף ומרצה בבתי ספר בנושא ובכלל. בתוך כל זה, גם היא נדבקה בחיידק הסטנד־אפ ומופיעה הרבה. "יש פה טיפול קתרזיס שעוברים על במה בכל הופעה וזאת תחושה ממכרת. סוטה. הזויה. רק מי שמופיע יבין. זה חולני ולא הגיוני".
היא אישה גדולה ונאה, שעוסקת בהופעותיה במודל היופי וביחס של עצמה ושל החברה לגופה המלא. "את התובנות שלי לגבי דימוי הגוף גיליתי תוך כדי ההתפתחות שלי כסטנדאפיסטית", היא מספרת, "היה לי קונפליקט - למה לעסוק רק בזה? אבל מאה הקילו האלו נוכחים על הבמה. זה מה שמגדיר אותי ואי אפשר להתעלם מזה. סטנדאפיסט שחור או קומיקאי מכוער נורא, למשל, לא יכולים לא לדבר על זה שהם כאלה... אם לא ניגע בנושאים של מי שאנחנו באמת - נצא פתטיים".
הפרספקטיבה הקומית שלה על המשקל אמורה לעורר באנשים סלידה. ההזדהות כדמות חיננית־בלונדינית על הבמה היא מתריסה, ולפעמים היא גם יורדת על עצמה בלי רחמים, מה שגורם לאנשים לנוע באי־נוחות במושבם. "סיפרתי באחת ההופעות שלי שנרשמתי לחדר כושר. עד שבחורה כמוני יוצאת מאזור הנוחות שלה ומגיעה למכון, היא מקבלת כל מיני הערות. הגיעה אלי התזונאית של חדר הכושר, והיא אומרת לי - 'מיכל, זה לא כושר מה שאת צריכה לשנות, זה הכל בתזונה', אז אמרתי לה - את בת ז***".
"פשוט תפסתי את המיקרופון ואלתרתי". מיכל שם טוב // צילום: אפרת אשל
לפי שם טוב, אישה בעלת תפיסה קומית היא לא מצרך נדיר, אבל אישה שמוכנה לשחרר את זה בלי עכבות היא כן דבר נדיר, ולכן הנשים ככלל עדיין חריגות בנוף הסטנד־אפ וזוכות לפחות לגיטימציה, אף על פי שלדעתה נרשמה התקדמות משמעותית בתחום בשנים האחרונות, וייצוג של נשים שלא חוסכות במילים גסות ובפרובוקציה על המסך הולך וגדל.
בנוסף, סרטון פרודיה לפרסומת סקסית של בר רפאלי, שבו השתתפה לפני כשלוש שנים וזכה למאות אלפי צפיות ביו־טיוב, גרם לה לקחת את העיסוק בנושאי דימוי גוף צעד קדימה - לאקטיביזם. שם טוב הקימה שדולה בכנסת שעניינה חקיקה בנושא והעלאת המודעות לענייני דימוי הגוף בתקשורת, בחינוך ועוד.
"מזדמנת גם בחיפה"
"ישבתי עם אמא שלי לקפה והיא שואלת אותי, 'נו יש מישהו? מה עם מחזרים?' אז אמרתי בשיא הכנות שאני יוצאת, מבלה ושיש לי גם 'מזדמנים'. אמא שלי יושבת בשוק, פותחת זוג עיניים, מתקרבת, שחלילה לא ישמעו, ואומרת לי, 'מה? הבת שלי מזדמנת בתל אביב? הבת שלי לא תזדמן בתל אביב!" סיפור אמיתי מחייה של הסטנדאפיסטית מיכל קירזון (40), והיא מספרת אותו במופע שלה עם עוד פאנץ' מסכם שהוסיפה: "במקרה, מישהו לידנו שמע ואמר לה, 'זה בסדר, היא מזדמנת גם בחיפה!'"
"מגיל אפס אני זוכרת את עצמי עושה פרצופים, רוקדת ועושה חיקויים", מספרת קירזון, היום מתל אביב, חיפאית במקור. אחרי שלמדה משחק ותיאטרון באוניברסיטת חיפה, שיחקה בתיאטרון חיפה, בבית ליסין ובמופעי אלתורים, היא נחשפה לראשונה לעולם הסטנד־אפ לפני קצת יותר מעשור, כשהלכה למבחני קבלה ל"אקדמיה לצחוק". "פעם ראשונה בחיי עשיתי סטנד־אפ, כאודישן, מול שופטים כמו דני קרפל ורותם אבוהב. אמנם לא עברתי, אבל זה פתח צוהר להמשך".
כשהופיעה לראשונה ב"קאמל קומדי קלאב", התאהבה במקצוע. "עליתי לשלוש דקות ובום - צוחקים! ואני הרגשתי בעננים. בכל שבוע באתי בלילה וגם לפני עשרה אנשים הופעתי".
"מגיל אפס אני זוכרת את עצמי עושה פרצופים, רוקדת ועושה חיקויים". מיכל קירזון // צילום: אפרת אשל
משם התגלגלה להופעות ב"צוותא" וב"קומדי בר", להופעות פרטיות ולמופע "בנות עם ביצים" (17.8 בבית נגלר בחיפה), תוך שהיא אוספת חומרים למופע מלא משלה. "הופעתי במרתונים של סטנד־אפ ובדקתי חומרים בפאבים, חיממתי מופעים של אמנים יותר ותיקים, ובעבודה סיזיפית בניתי את המופע 'מיכל קירזון מצחקת אותה'".
מבחינת קירזון, היותה אישה בתחום גברי למדי זה דווקא יתרון, כי בתקופה שבה החלה לא היו הרבה קומיקאיות, ובמרתונים של גברים במועדוני הסטנד־אפ יכלה תמיד להתבלט. במופעיה היא עוסקת בסוגיית הרווקות: "אמא שלי אומרת לי, 'מיכל קחי את הזוגיות כפרויקט'. אמרתי לה, 'תביאי תקציב יהיה לך פרויקט!'"
בחיים שמחוץ לבמה, דווקא לא תמיד מתחשק לה להיות המצחיקה. "בדייט לא בא לי להיות המצחיקולה, כי זה לא תמיד סקסי. הרבה פעמים זה מכניס אותי לנישה של הידידה הסחבקית. מה ידידה? רוצה שתקרע לי ת'צורה!".
קירזון מודה שאינה יודעת לפלרטט, והעניין מביך אותה. "אני מקנאה בבנות שיודעות להיות סקסיות ופתייניות. בהופעה אני ממש עושה חיקוי של זה". במופע היא נוגעת בנושאים של דייטים, אתרי היכרויות והלחץ המשפחתי הנלווה לחייה כרווקה, אבל בחודשים האחרונים היא דווקא נמצאת בזוגיות ומתחילה להבין היבטים חדשים בצד הזה של המתרס. "זה מביא לקטעים חדשים, למשל הפנטזיות שלך על זוגיות שמתממשות - שזה כיף שיש עם מי להתכרבל ולאכול גלידה ולראות סרטים וסדרות, ות'כלס... זה קצת משעמם, לא?"
"הציצים זה מאבא"
"אבא שלי תמיד מתלבש חגיגי לכבוד הקידוש ביום שישי - בוקסר וגופייה, ואני מגיעה לארוחה ושואלת אותו, 'נו ראית את מופע הסטנד־אפ שלי? מה חשבת?' אז הוא אומר לי, 'תראי.. אני לא כל כך מבין למה בחורות צריכות לדבר...' אבל זה בסדר, אני אוהבת את אבא שלי, כי בכל זאת - ירשתי ממנו את הציצי".
מרינה שני, בת 34 ואם לתינוק בן חודש, פותחת כל הופעה כשהיא מספרת שאמנם יש לה שם רוסי, אבל היא בכלל בוכרית. "חשוב לי לצחוק על זה שלגדול בבית בוכרי זה אומר לגדול בבית שמרן. זו עדה פטריארכלית, וזה משמעותי במיוחד כשאת בחורה".
"ההורים שלי לא הכריחו אותי להתחתן עם מישהו מבני הדודים שלי, כי כולם כבר היו תפוסים". מרינה שני // צילום: אפרת אשל
היא נישאה לקיבוצניק, מה שלדבריה כבר מפריך את הסטיגמות. "את רואה? ההורים שלי לא הכריחו אותי להתחתן עם מישהו מבני הדודים שלי, כי כולם כבר היו תפוסים". גם כשעבדה כקופירייטרית, תמיד חלמה להיות סטנדאפיסטית אבל רק לפני שנתיים הרגישה בשלה. כבר בפעם הראשונה שעלתה על הבמה היה לה ברור שזה ייעודה. כיום היא מופיעה בין היתר בהרכב "נשי ותיהני" שהקימה חגית גינזבורג, חבורה של חמש־שש בנות שמופיעות יחד כבר שנתיים ונהיו חברות טובות.
"אני לא רואה את עצמי כאישה מצחיקה, אלא כבן אדם מצחיק, ואני לא מבינה למה מקשרים הומור למגדר", היא מספרת. "לא מזמן, באחת הפעמים שהופעתי, מי שהזמין אותי לבמה אמר, 'בנות, במיוחד בשבילכן סטנדאפיסטית...' הייתי בשוק מזה, בחיים לא תראי מקרה הפוך שיגידו, 'בנים, במיוחד בשבילכם - סטנדאפיסט'".
מצד השני, היא רואה בסטנד־אפ הנשי יתרון, כי הנושאים שמועלים במופעים מרעננים ודווקא הגברים הם מושא הצחוק לשם שינוי. "בסוף כל ריב שיש לי עם בעלי אני ישר חושבת איך להפוך אותו לפאנץ', כי ללכת לטיפול זה הרבה יותר יקר, ובכלל בתור סטנדאפיסטית את יודעת שמה שלא יהיה - תמיד תוכלי לחלטר ביום האישה".
איפור: טל בוצר
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו