בתאל ירימי לא מתנצלת. לא על כיסוי הראש הצהוב והבולט שלראשה, שאולי מציק לכמה צופים חילונים, לא על המכנסיים שהיא לובשת במקום חצאית, שאולי לא מתקבלים בעין יפה במגזר הדתי, ובעיקר לא על זה שהיא שרה בפני גברים ומשתתפת בתוכנית ריאליטי - עובדה שכנראה מטרידה מאוד כמה רבנים בציונות הדתית.
"זה החלום שלי, ואין לאף אחד זכות לקחת אותו ממני", היא אומרת. ואת התחושה שלה לגבי אנשים ששופטים אותה מעל במות ציבוריות היא מסכמת בשתי מילים: "אז מה?"
"כולם כולם": הקאבר החדש של בתאל
ירימי (30) הבליחה על המסך לפני כמה שבועות, כשהצליחה לרגש את השופטים של "דה וויס". ממורה למתמטיקה ולשפה, שמתגוררת בקדומים, נשואה לבחור ישיבה לשעבר ומגדלת שלושה ילדים, היא הפכה ברגע אחד לדמות מוכרת בציבור הדתי ובציבור החילוני גם יחד - בין השאר משום ששרה על הבמה עם נסרין קדרי, שאותה גם בחרה כמנטורית שלה, ולאחר שהצהירה קבל עם וריאליטי: "גם לדתיים יש חלומות".
לכל הכתבות, המדורים והטורים של "שישבת"
אנחנו נפגשים במסעדה תל־אביבית באמצע יום עמוס במיוחד. בבוקר היא בצילומים לקראת גרסת קאבר חדשה לשיר "כולם כולם" של דודי בר דוד, מנצלת את ההזדמנות להתנעת הקריירה, בצהריים בחזרות לקראת הופעה משותפת עם בר דוד, ובערב מחכה לה זמן איכות עם הילדים. "מזל שהתוכנית משודרת בחופש הגדול", היא פורצת בצחוק מתגלגל, "כי גם פרנסה צריך להביא הביתה".
בזמן שרוב המשתתפים בתוכנית צעירים ממנה בהרבה, היא צריכה לנווט בין המשפחה לעבודה, לקריירה החדשה ול־15 דקות התהילה. "אבל אני מאמינה מאוד ב'דלת פותחת דלת', ולכן, למרות שזה מאתגר, ברגע שמזמינים אותי, אני אומרת כן".
ב"בליינד אודישן", מול הגב של חמשת השופטים, ביצעה ירימי את השיר "יחפה" של אביב גפן. השיר, היא מייד מדגימה לי בקולה, מתאר את חייה באופן מושלם: "כמו ילדה קטנה שמגלה / שיש גן משחקים גדול מאלה / שהיו בילדותי עד לא מזמן / העיר צפופה רועשת מזיעה / ויש בזה קצת קסם וקצת פחד / אמרתי לעצמי, יש לי מזל".
ראשונה הסתובבה קדרי, ומייד אחריה גם יובל דיין ושלומי שבת. "לא התלבטתי בכלל, היה ברור לי שאבחר בנסרין. היא אישה עוצמתית, שהולכת עם הבחירות שלה, וזה משהו שאני מעריצה בה".
את מתנחלת מקדומים, והיא ערבייה ישראלית שהתגיירה. זה נראה כמעט מתוכנן.
"לא ידעתי בכלל שהיא תסתובב, והיא לא ידעה מי אני. ידעתי שאם היא תסתובב אלך איתה, כי יש לה את העוצמות הווקאליות הטובות ביותר שיש בישראל, ויש לי המון מה ללמוד ממנה. וזה מעבר לאישיות שלה. היא מדהימה".
משנה לך שהיא ערבייה?
"לא מזיז לי. אני רואה אותה כזמרת, הדעות הפוליטיות שלה לא מעניינות אותי. אי אפשר כל הזמן לתייג אנשים ולשים אותם בתוך משבצות. גם תיוג של אדם זה חטא, כמו שברמת העיקרון, לשיר מול גברים זה חטא. התפיסה הזאת חמורה מאוד, כי היא מובילה אותנו לשנאת חינם, והקב"ה רוצה אותנו בלי שנאה זה לזה".
הזמנת אותה אלייך הביתה?
"בטח, היא אמרה שתבוא לשבת".
• • •
היא גדלה בנתניה, במשפחה דתית־לאומית, "לא דוסית ולא לייטית, באמצע". יש לה אח בכור, אלעד (בן 32), ושתי אחיות - אוראל (22) ועדיטל (14). בילדותה למדה בנתניה, ואחר כך עברה לאולפנת כפר סבא. עם סיום הלימודים יצאה לשירות לאומי במרכז עמ"י להעמקת החינוך, וכעבור שנה, כשהיתה בת 19, התחתנה עם לירן, שגדול ממנה בארבע שנים.
"הכרנו באתר היכרויות דתי בשם 'שניים שהם אחד'. מאוד רציתי להכיר בחור, אבל לא ידעתי איפה ולא סמכתי על החברים שלי, ולכן נרשמתי. ההורים שלי הרימו גבה, כי הייתי בת 18 בסך הכל, רק סיימתי י"ב.
"התחלנו לצאת, ובפגישה השלישית הוא כבר שאל אם אני רוצה להתחתן. קסם לי להתחתן עם בחור ישיבה, למרות שלא באתי מבית כזה. היו בינינו הבדלים, גם ברמה הדתית וגם בדברים נוספים באישיות, הוא ידע את זה ואני ידעתי את זה".
הם התחתנו לפני עשר שנים. תחילה גרו בקרני שומרון, שם למד לירן בישיבת הסדר, ואחר כך עברו לקדומים. שנה אחרי החתונה נרשמה ירימי ללימודי תואר ראשון בחינוך במכללת תלפיות בחולון. בשנת הסטאז' היא כבר היתה מחנכת כיתה א' בבית ספר חילוני באלפי מנשה.
התאומים יהונתן וטליה נולדו לפני שבע שנים וחצי, ועולים עכשיו לכיתה ב'. אחריהם נולדה צופיה, בת ה־4.
"יש לי משפחה מאוד תומכת". עם ילדיה טליה (מימין), יהונתן וצופיה // צילום: מרים צחי
את החלום לשיר על במה מטפחת בתאל כבר מילדות. "בגיל 12, בתחרות כישרונות צעירים בנתניה, הגעתי למקום השני. אני בחברה טובה, עם הראל סקעת ושירי מימון", היא צוחקת.
רק בגיל 25 היא אזרה אומץ לעשות את הצעד הראשון. "הייתי יותר דתייה אז, ולא רציתי שגברים ישמעו אותי שרה. לכן הופעתי רק במסגרות של נשים.
"לירן מנגן בגיטרה, וביקשתי ממנו לנגן איתי. זה לא היה קל, כי האופי שלו שונה משלי, וזה שיש לאישה שלו כישרון לא אומר שהוא צריך לעלות איתה לבמה. אבל אחרי הרבה ניסיונות שכנוע הוא הסכים להתלוות אלי. זה היה מלווה בהרבה חששות, לא ידעתי אם זה יעבוד, אם אצליח להגשים את עצמי".
ההופעות הראשונות שלה היו מאולתרות, "בבתי כנסת, בפורומים קטנים מאוד לנשים. לא היו הרבה, אפשר לספור אותן על אצבעות יד אחת. לא היה לזה ביקוש, ואולי לא עשיתי מספיק כדי שיהיה ביקוש. הרגשתי שזה לא מספק אותי, שזה מיניאטורי וקטן, והפסקתי עם זה".
זה לא פשוט לעשות קריירה משירה לפני נשים בלבד.
"לא פשוט אבל אפשרי. דין דין אביב, למשל, עושה עבודה יפה. אבל נכון שזמר שואף לקהל הרבה יותר רחב. כשאני מצמצמת את עצמי למגזר מסוים, לסגנון מוזיקלי מסוים ולמגדר מסוים, אני עושה זום מאוד גדול".
• • •
ההצלחה הגיעה לפני שלוש שנים, ומכיוון בלתי צפוי. "מכיוון שאני אוהבת לשיר, אני מעלה לפייסבוק הרבה פוסטים בלייב, שבהם אני שרה. לאחד הביצועים שלי היתה צופה סקרנית, שהקפיצה אותי קדימה בכמה רמות: המשוררת חלי ראובן".
ראובן כתבה כמה ספרי שירה ומופיעה ברחבי הארץ עם שיריה. "היא משוררת דגולה, מתמללת את החיים בצורה מדהימה. כשראתה סרטון שלי שרה, החליטה שהיא רוצה אותי בהרכב שלה.
"היא פנתה אלי דרך בת דודה שלי, שהיתה קלידנית שלה. ואני, נפתחה לי דלת אז אגיד לא? לא עניין אותי מהרבנים, שירת נשים או שירת גברים, כסף או לא כסף. חלי ראובן מזמינה אותי לשיר - אני באה.
"אני מופיעה איתה כבר כמעט שלוש שנים, על במות נחשבות, וזה נתן לי רעב גדול. הופעה על במה מטעינה אותי. כשאני על הבמה, אני מרגישה כמו בטיפול פסיכולוגי. אני ממליצה לכל אחד לעשות את זה".
בגיל 19 היית מסוגלת לעשות את זה? לשים פס על הכל וללכת להופיע עם חלי ראובן?
"ממש לא. הייתי ילדה. אבל בגיל 30 עברתי את הלחץ. אני אמא, יש לי אחריות לחיים, אני עומדת כל הזמן לפני קהל - ילדים בבית ספר. זה סוג של במה. אני מנוסה. ניסיון החיים וההתמודדות חישלו אותי".
ההופעות עם חלי הובילו לבסוף גם ל"דה וויס". "פנו אלי מלהקים. בהתחלה הייתי בכלל באודישנים לריאליטי של אביב גפן ואייל גולן, אבל לא התקבלתי בגלל חוסר מקום. הכל לטובה, אחרת איך הייתי שרה עם נסרין?"
במהלך האודישן חיכו לה מאחורי הקלעים בעלה לירן ושלושת ילדיהם. כשנשאל אם הוא תומך בצעד שלה, ענה לירן: "אני מכבד".
"הוא נותן לי להגשים את עצמי", היא מסבירה. "מעבר לזה, ברוך השם יש לי משפחה מאוד תומכת, שמסייעת עם הילדים כשצריך, וביישוב שלנו קל להתנהל, כי יש המון נערות שעושות בייביסיטר".
מה הביא אותך פתאום לתחרות שירה? משבר גיל 30?
"להפך, פריחת גיל 30. נכון, אני מורה, ואני טובה בזה, אבל רציתי משהו אחר. הרגשתי שאני חייבת לשיר. לקח לי עשר שנים להבין את זה.
"אני לא בועטת בהכל, זה ממש לא העניין. אני פשוט לא מייצגת אף אחד. אני סוף־סוף עושה צעד בשביל עצמי, בלי לתת דין וחשבון לאף אחד".
• • •
מאז ההופעה הראשונה שלה מול קהל מעורב ב"דה וויס", מתמודדת ירימי עם תהיות והערות בנוגע לרמת הדתיות שלה - "דתומטר", כפי שזה מכונה בציבור הדתי.
"יש לה את העוצמות הווקאליות הטובות ביותר שיש בישראל". בדואט עם נסרין קדרי // צילום: מיכה לובטון
"התחלתי לשמוע את המשפטים האלה ברגע שהחלטתי שאני הולכת לתוכנית. אבל אני לא מקשיבה להם. אמרו? עשה להם טוב שאמרו? שייהנו. זה לא נוגע בי, כי אני שלמה עם הצד הזה בחיים שלי. מה אנשים יגידו? שיגידו".
היא שוב מדגימה לי בקולה, הפעם מתוך השיר "רוצי קטנה" של רמי קלינשטיין: "אל תחשבי יותר מדי / לאנשים תמיד יהיה מה לומר / שיגידו, שיגידו, אז מה?"
"בן אדם לא יכול לתת לאחרים לנהל את החיים שלו. בזכות מי ובשם מי? אני צריכה לתת דין וחשבון לאלוהים. אני יודעת שאני עושה דבר שהוא לא מותר. לומר שזה הדבר היחיד שאני עושה שהוא לא מותר? לא. יש עוד המון דברים.
"אבל מנגד, יש מיליון מצוות שאני עושה, שהן טובות מאוד, אז אנחנו נתקזז. אלוהים ברא אותנו שנעשה טוב, ואני לא עושה רע לאף אחד. אלוהים לא נתן לי את הקול סתם, ומי שלא רוצה לשמוע אותי, או שחושב שזה לא ראוי - שלא ישמע. אני לא כופה את עצמי על אף אחד".
ואם מישהו ירגיש לא נעים שאת שרה לידו?
"אז אבין את זה משפת הגוף שלו ואפסיק. ואם מישהו יגיד לי משהו, אז אשתוק. כשאני נכנסת לחדר המורים בבית הספר ורואה שם את אחד הרבנים שמלמדים אצלנו, אני לא מתחילה לפזז ולשיר. אבל כשהם לא בסביבה ובא לי לשיר, אני שרה. אני לא כופה את עצמי על אף אחד.
"עשו עלי ידיעה באתר 'סרוגים', והיו שם המון תגובות. זה היה המקום היחיד שבו רוב התגובות היו שליליות. מצד אחד, הגיוני שזה יקרה. מצד שני, זה אבסורד. אתם פונים לבן אדם שעשו עליו כתבה, מביישים אותו בציבור. איך אתם עוברים על איסור לא פחות חמור, של הלבנת פנים?"
מה המורות שלך מהאולפנה היו אומרות אם היו רואות אותך שרה על במה?
"אני בטוחה שיש מורות שהיו אומרות: 'כל הכבוד שהיא מגשימה את עצמה'. לא כולן, אבל ברור לי שהיתה תמיכה. בסוף אמנם יש איסורים ומסגרת, אבל צריך גם להיות מאושר ולעשות מה שאתה רוצה. אלוהים לא הביא אותי לכאן כדי להיות מדוכדכת".
מכעיס אותך שמתייגים אותך בתור "הדתייה הזמרת"?
"אין לי שליטה על מה שאחרים יגידו עלי, ואני לא מתיימרת לשלוט על מה שיגידו. אני חיה את חיי, ושכל אחד יתפוס אותי איך שבא לו. שיכתבו מה שרוצים. עשיתי צעד משמעותי בחיים, בשבילי, אגואיסטי ככל שזה נשמע. עד שאני עושה צעד בשביל עצמי, גם את זה לוקחים לי? לא מוכנה".
מצד אחר, את לא מורידה את כיסוי הראש ולא מסתירה שאת דתייה. זה סמל סטטוס, שבאים איתו הרבה דברים.
"אני לא מסוגלת לשמוע את ההגדרות האלה. גם ב'דה וויס' נמנעתי מההגדרה 'דתייה', כי אני לא אוהבת את זה. אני אוהבת את המטפחת, זה נראה יפה. יכול להיות שביום מן הימים אוריד אותה, ולחלופין יכול להיות שאכסה את כל השיער. לא יודעת מה יקרה מחר. אני חיה את חיי כמו שאני רואה לנכון, ואנשים יכולים לדבר.
"העולם שלנו הרבה יותר אינטליגנטי ממה שאנחנו חושבים, ולא הכל זה משבצות והגדרות. יש כאן אנשים עם תחושות ורגשות, אנשים מורכבים, שיש להם רצונות משלהם".
גם נסרין קדרי סיפרה בתוכנית שניסו לגרום לה להפסיק לשיר, בגלל האיסור על פי הדת המוסלמית.
"בסך הכל יש הרבה נקודות השקה בין שתי הדתות. חגים, צומות, מותר ואסור, כיסויי ראש, לבוש. הם מאמינים במשהו מסוים ואנחנו במשהו אחר, אבל ברור שיש קווי דמיון".
• • •
בימים אלה מנצלת ירימי כל הזדמנות כדי לקדם את הקריירה שלה. מלבד גרסת הקאבר לשיר "כולם כולם", היא ממשיכה להופיע ולשיר בלייב בפייסבוק. מבחינתה, רגעי החשיפה שקיבלה ב"דה וויס" הם רק שלב נוסף בדרך למטרה הגדולה - קריירה מוזיקלית.
מה את יותר, מחנכת או זמרת?
"זמרת, חד־משמעית. אבל אני ממשיכה בהוראה כי צריך פרנסה, ואני גם טובה בזה. אם תשאל את ההורים והתלמידים איזו דמות חינוכית אני, הם יספרו שאני מביאה ערך מוסף ללימודי מתמטיקה או שפה.
"גם כשהפכתי למורה מקצועית נשארתי מחנכת. אני מייעצת לתלמידים, אומרת להם מה נכון ומה לא נכון. הם מאוד אוהבים אותי. עכשיו, עם 'דה וויס', אפילו עליתי רמה - כי התלמידים הפכו בעצמם לסוג של סלבס בבית הספר. הם כל הזמן מתחננים שאשיר להם בשיעור".
את רואה את עצמך מודל לנערות דתיות שרוצות להיות זמרות?
"אני לא אומרת לאף נערה דתייה לפתח את השירה שלה, לשיר מול גברים וללכת נגד ההלכה. בחיים לא אגיד את זה. אגיד לה ללכת עם הלב שלה, כי בסוף היא לוקחת אחריות על ההחלטות והבחירות שלה. אם לא עשית - תאשימי אחר כך את עצמך, ולא אף אחד אחר. ואם עשית ונכשלת, או שיצאו מזה דברים רעים - את יודעת שזה שלך, שעשית משהו".
ההצהרה שלך ש"גם לדתיים יש חלומות" גררה הרבה תגובות ברשתות החברתיות.
"מיכאל אלוני שאל אותי איך הדת והחלום מתחברים. זו שאלה מוזרה בעיניי. דתיים הם לא בני אדם? אין להם חלומות? אין להם דחפים ורצונות? גם משה רבנו לא היה מלאך".
אז מה החלום שלך?
"שאני מופיעה בקיסריה עם סינגלים שכל אחד מכיר. שאנשים יעברו בכביש וישמעו מהקיוסק בצד שירים שלי ברדיו. שישמיעו במסעדה שבה אנחנו יושבים עכשיו שיר שלי, רגע אחרי שיר של שלמה ארצי. שמישהי תקדיש שיר שלי למישהו שהיא אוהבת.
"זה מה שיעשה אותי מאושרת: שהצלחתי לגעת בהרבה אנשים, ושיבחרו לשמוע אותי כי העברתי בהם צמרמורת".
shishabat@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו