הקשר הצרפתי: ונסה מבשלת כל הדרך לגמר

אלה היו צהרי יום שמש של אמצע מארס 2003, כשוונסה וידל אביטן נכנסה עם שני ילדיה הקטנים, אווה ואלון, לג'יפ השחור והחדש שלה, שחנה באחד מרחובותיה היוקרתיים של פריז. את אלון, שהיה אז בן שנתיים, חגרה בכיסא הבטיחות, ואת אווה, אז בת 4, התכוונה להושיב בבוסטר. היא עצמה היתה בתחילת היריון עם בתה השלישית. 

רגע אחרי שחגרה את אלון והתרוממה לרגע מתוך הג'יפ, הגיחו משום מקום שני רעולי פנים על אופנוע. אחד מהם ירד, תפס בזרועה של ונסה העדינה והמבוהלת, וניסה לשחרר מידיה את מפתחות הרכב.

"את אווה הספקתי לגרור איתי החוצה, ביד שנשארה פנויה, אבל אלון היה חגור מאחור, והבנתי שאם אני משחררת את המפתחות - הם גונבים לי את האוטו עם הילד", היא משחזרת את הטראומה. "נלחמתי על החיים שלי, שהיו באוטו. צעקתי לעזרה בכל הכוח.

לכל הכתבות, הטורים והמדורים של שישבת

"לא יודעת מאיפה קיבלתי את הכוחות, אבל הצלחתי בסוף להבריח אותם. משם טסתי לבית החולים, לבדוק שהכל בסדר עם העוברית שלי בבטן, זה היה שוק גדול מאוד".

כעבור ארבעה חודשים ארזו ונסה ואֶדי כמה מזוודות ועלו לישראל עם שני ילדיהם, כנגד כל התוכניות שלהם, היישר לדירת נופש בת שני חדרים שהחזיקו באילת. אורנלה, בתם השלישית, נולדה כבר ביוספטל. "הייתי בהלם שיומיים אחרי הלידה שחררו אותנו הביתה, בפריז זה כמעט שבוע של אשפוז מפנק".

הם תמיד חלמו להגיע לישראל, אבל תכננו לעשות זאת כשהילדים יגדלו. "התחלנו כאן הכל מאפס. לא דיברתי עברית, לא הבנתי עברית, וזה היה קשה מאוד. כשהייתי יושבת להכין עם אווה שיעורים בעברית, היא חשבה שאני יושבת לעזור לה, אבל האמת היא שישבתי ללמוד איתה. עברתי איתה את כל כיתה א', וככה למדתי לכתוב ולקרוא באותיות דפוס.

"ואיזה מזל שעלינו לארץ! טוב לנו פה. אני מרגישה בטוחה כמו שלא הרגשתי בשום מקום אחר. יכולה לחיות כמו שאני אוהבת, לא פוחדת להיות יהודייה. ואני אוהבת את המדינה מא' ועד ת'. אוהבת את מזג האוויר, אוהבת את המנטליות, וכמובן, אוהבת את האוכל".

• • •

עוגת לימון חמה, שיצאה זה עתה מהתנור, ומגש קומות גדוש בעוגיות וניל עם ריבת פטל ורימונים, שוונסה עצמה רקחה כי "זה ממש פשוט להכין", מחכים על השולחן במטבח המעוצב ורחב הידיים. באגרטלי זכוכית ענקיים ממתינים לה ארטישוקים, דלועים ולימונים. 

היא לבבית, חמה וחייכנית, ממש כמו הדמות המוארת והשזופה שלה מ"מאסטר שף", זו שקל להתאהב במבטא הצרפתי הכבד שלה ובטעויות העברית החינניות. היא פותחת את דלת ביתה בלב רעננה ("עברנו מאילת אחרי שהמשפחה גדלה"), ומכניסה אותי לבית שכאילו יצא מדפי ז'ורנל צרפתי יוקרתי: בוהק בניקיונו, מוקפד לפרטים, עם ספות מעצב מזמינות ונרות שדולקים גם בשעת צהריים, מפיצים ריח נעים.

לוָנסה ("ככה השם במקור. פה בארץ קוראים לי וֶנסה, כבר התרגלתי") לא היה שמץ של מושג שבתה אווה (20) רשמה אותה לעונה השמינית של ריאליטי הבישול. בעבר, כשהיו צופות יחד ב"מאסטר שף" הצרפתי, ונסה הודתה בפניה שהיא חולמת להשתתף, "אבל האוכל שם לא כשר, אז אין סיכוי".

"אווה הציעה לי כמה פעמים לרשום אותי לגרסה הישראלית, ואני הייתי עונה לה: 'נו באמת, אני בקושי מדברת עברית, יש לי מבטא על הפנים, אני אעשה בושות, לא רוצה, מה פתאום". אבל אווה הפתיעה ורשמה את אמה בכל זאת, והנה, ונסה כבר בשלישיית הגמר, לצד שחר לוי וגל קספרס (הגמר ישודר במוצ"ש ב־21:15 בקשת 12), והשמיים הם הגבול.

"ידעתי מההתחלה שאמא תגיע לגמר", אומרת אווה, סטודנטית לתקשורת דיגיטלית, במבטא צרפתי קל. "אני יודעת כמה היא מוכשרת ואילו יכולות יש לה, וידעתי שהשופטים יתאהבו בסגנון הבישול המיוחד שלה. כל הזמן אמרתי, 'אמא, את תגיעי עד הסוף". אווה מנהלת את עמודי הפייסבוק והאינסטגרם של אמא שלה, שבכל אחד מהם כבר יש כמה אלפי עוקבים.

"מון שרי שלי", עונה לה ונסה, "את מסתכלת עלי בעיניים של אהבה, ברור שתראי אותי בגמר. אבל אני הייתי יותר עם רגליים על האדמה. אני, עד שאני לא רואה את הדבר קורה, אני לא מאמינה. חייבת לראות כדי להאמין, חוץ מאלוהים. הוא היחיד שאני לא רואה באופן מוחשי, ובכל זאת מאוד מאמינה בו".

אבל את יודעת לבשל.

"אני יודעת לבשל, אבל הקהל שלי הוא המשפחה שלי. לא הייתי מעזה לחלום לעמוד מול אנשים מקצועיים ולקבל ביקורת על האוכל שלי, ואז אולי להיכשל ואולי לאכזב את המשפחה. והייתי מתביישת שאין לי שפה. בזכות המתנה הענקית של הילדה שלי, החלטתי לעבור את החוויה. להוכיח לששת הילדים שלי שאם יש חלום, צריך לעשות הכל כדי להגשים אותו. אסור להשאיר חלום בלב, כי אז מרגישים פספוס, וחבל. חייבים לנסות. עצם הניסיון הוא כבר ניצחון".

• • •

1 בצהריים, והבית של ונסה (43) ואדי (53) מתמלא בילדים שחוזרים מהלימודים, כולם במסגרות דתיות. הבנות לבושות בחצאיות, מנשקות את כל מי שנוכח בבית, כולל אותי, הרגל של הכנסת אורחים חמה.

אל הבית נכנסים אלון (18), שיתגייס לצבא בדצמבר; אורנלה (16), תלמידת כיתה י"א; אנדי (10), תלמיד כיתה ה'; איזי (7), תלמידת כיתה ב'. כולם חזרו רעבים, ואמא משתדלת להכין לכל אחד מהם מאכל שהוא אוהב. 

"אני אוהבת כל דבר עם פטריות, אבל זה בסדר לאכול היום סלט אנדיב", אומרת לי אווה. אלון מחכה לכבד האווז שאמא בישלה למענו עם קוניאק, ואנדי מעדיף סלט לארוחת צהריים. איזי אוכלת הכל מהכל, אורנלה מחכה שאמא תאפה בערב פאי לימון, וכשנס בת השנתיים תחזור מהגן, בארבע, יחכה לה ברוקולי מבושל. כן, זו ארוחת הצהריים שלה. 

עם הוריה, בעלה וששת ילדיה. מימין: אווה, רוג'ר, איזי, אורנלה, אדי, נס, ונסה, אנדי, קמיל ואלון. "אני מנהלת בבית מסעדה קטנה לכולם"

ונסה מחייכת ברוגע יוצא דופן. "אני מנהלת מסעדה קטנה. לא רק הילדים שלי, גם החברים שלהם אוהבים לאכול פה. אני ואדי צמים ביום הכיפורים ושומרים שבת, אבל הילדים צמים בכל הצומות היהודיים. ואת יודעת מה קורה אצלנו כשמסתיים צום? אני תמיד מכינה להם שולחן עמוס כל טוב, שאני אופה מראש: בריושים וחלות ועוגות ועוגיות. כל צעירי רעננה פה סביב השולחן שלי".

אורנלה מספרת שהמורה שלה שיבחה אותה היום על תשובה נכונה בשיעור תנ"ך ואמרה לה: "כל הכבוד! את מקבלת הערה טובה, אבל בתנאי שאמא שלך תאפה לי פרֶזייֶה!" (עוגת תותים ומרציפן, מורכבת להכנה).

"אורנלה, תגידי למורה שאין בעיה, היא תקבל", אומרת האם.

אווה: "כיף שאמא נהייתה כוכבת, אפילו שלא פשוט ללכת איתה בקניון. זה מאוד משמח ומחמיא, ולא אכפת לנו שכל שנייה עוצרים אותנו לצילום".

אורנלה: "ולא מסתפקים בסתם תמונה, אלא מבקשים וידאו, כדי לשמוע את המבטא של אמא".

האיכויות של ונסה כבשלנית ייחודית, עם אסתטיקה חסרת פשרות, סייעו לבדל אותה משאר מתמודדי העונה. הר' של הקרפצ'ו נשמעת אצלה כמו ח', ההטעמה המלרעית הופכת למלעילית, וכשהיא רצתה להגיד סלט רענן, יצא לה "סלט ערני". 

אבל המבטא, בתוספת הקול הדק והגבוה, הפכו דווקא לחלק מהקסם שלה. "החלטתי עם עצמי: אוקיי, אין לך שפה, ואת לא כל כך מבינה מה אייל שני אומר. את בטוחה ש'מנת הדגל' זה לבשל דג, ואת צריכה שיסבירו לך מה זו המילה 'רכיבים'. אבל את אוהבת לבשל, ובישול הוא בעצמו שפה, ואת יכולה להגיד הרבה דברים דרך הצלחת שלך. קדימה, דברי בשפה שאת טובה בה. וזה מה שהיה".

• • •

היא נולדה בדרום צרפת לקמיל (67) ורוג'ר (77), שניהלו מסעדת כריכים קטנה. בגיל 17 עברו ההורים לנהל בראסרי גדול יותר בפריז והשתקעו בעיר. ונסה עצמה מלצרה שם.

היא היתה בת יחידה. "אמא שלי ניסתה שנים ארוכות להרות אחריי, ולצערי לא הצליחה. תמיד היתה לי גישה לילדים ואהבתי לטפל בתינוקות. עם ששת ילדיי אני עוברת חוויה מתקנת. את רואה את שולחן האוכל הגדול שלנו בסלון? תמיד חלמתי שיהיה לי כזה, מלא בילדים שאבשל להם. ההורים שלי עלו גם הם לארץ בעקבותינו, והם גרים לא רחוק ממני ברעננה. גם הם חוֹוים את התיקון הזה. אבא שלי עוזר לי עם ההסעות לבית הספר בכל בוקר, כי יש ימים שאני מרגישה כמו מונית, ואמא שלי תמיד פה לעזרתי. זאת מתנה גדולה".

את לימודיה האקדמיים בצרפת היא התחילה דווקא בפקולטה למשפטים, "כי אמא שלי מאוד רצתה שאני אלמד משפטים. אבל אחרי שנתיים אמרתי לה, 'אמא, זה לא מה שאני רוצה ללמוד. אני רוצה ללמוד תקשורת. ועשיתי תואר שני בתקשורת, בהצטיינות".

עוד במהלך הלימודים התקבלה לעבוד במערך יחסי הציבור של בית האופנה היוקרתי קלואה. "זאת היתה חוויה מטורפת. המעצב קארל לגרפלד בדיוק עזב, ונכנסה סטלה מקרטני (בתו של פול מקרטני; ח"ר). וואו, כמה שהיא מוכשרת, ואיזה שינוי היא עשתה".

יש לך סטלה מקרטני בארון?

"אה, ברור. התחתנתי בשמלה שלה, וגם שמלת החינה שלי היתה שלה".

את אדי, איש נדל"ן ויזם פרויקטים של תמ"א 38, הכירה בחופשה בקלאב מד בספרד, לשם נסעה עם בן דודה לחגוג את סיום התיכון. "אדי היה שם עם חבר'ה יהודים, שדאגו לכל עניין הכשרות. הוא לא הפסיק לחזר אחריי בג'נטלמניות. ב־1998 התחתַנו. אנחנו נשואים כבר 21 שנה, עושים הכל יחד, ומול הילדים מדברים בקול אחד. אני רוב הזמן אמא במשרה מלאה, ואחראית לקטלוגים שהוא מכין, שמיועדים ללקוחות בצרפת. אדי נושא אותי על כפיים, לא מחסיר ממני כלום.

"על 'מאסטר שף' הוא ממש פרגן לי. נעדרתי מהבית ימים שלמים בגלל הצילומים, ואמא שלו נפטרה במהלך הזמן הזה. היה מאוד לא פשוט, אבל הוא לא הפסיק לפרגן ולתמוך. המשרד שלו קרוב מאוד לבית, וכשהוא יכול, הוא קופץ בצהריים לאכול".

אתם יוצאים למסעדות?

"לפעמים. יש כמה מסעדות מצוינות שאנחנו אוהבים, בשריות וחלביות, ואז אני קצת משוחררת מהמטבח".

השפים כבר מזהים אותך?

"כן, בטח. מפנקים אותנו, מוציאים לנו מנות על חשבון הבית, מזמינים אותי לתוך המטבח ומבקשים את חוות דעתי על המנות. זה וואו. אני מקבלת כל כך הרבה אהבה, ממש אהבת חינם. לפעמים זה מביך אותי, כי אני לא מבינה מה עשיתי כדי לקבל את כל זה. כשאני הולכת בשוק, בסופר, בחדר הכושר, קוראים לי מכל עבר, כי מרגישים שמכירים אותי. אני נהנית מכל רגע. רק מה, כשאני נוהגת אני כבר לא יכולה להגיד כל מה שאני רוצה, כמו פעם, כי לא נעים לי. אני ממש מתאפקת לא להגיד דברים לא יפים".

כמו?

"אני כבר לא אומרת 'מֶרְד', שזה כמו 'שיט' רק בצרפתית. מקפידה לא להגיד את זה ברכב, וגם לא להגיד בכלל, למרות שבמהלך העונה שמעו אותי כמה פעמים אומרת את זה ברגעי לחץ".

• • •

הזיכרון הקולינרי הראשון שלה קשור למטבח של סבתא שלה מצד אמה, מסעודה, שהגיעה לצרפת ממרוקו וגידלה 11 ילדים.

"אח, כמה למדתי ממנה. את כל החופשות והחגים הייתי מבלה אצלה. הבית שלה היה תמיד מלא באנשים ובאקשן, וככה לא הרגשתי בודדה, כי בבית שלי היינו רק אני והכלב. היא היתה בשלנית נהדרת, מבשלת בלי מתכונים. היו הרבה רגעים העונה שחשבתי עליה, ידעתי שהיא מסתכלת עלי מלמעלה ובטח גאה בי.

"הייתי ממש קטנה, אולי בת 8, עומדת לידה במטבח ושואלת: 'סבתא, איך את עושה את החלות?' והיא היתה מראה לי את הכמויות עם הידיים ואומרת: 'תראי, בִּנְתִי, את לוקחת ככה וככה'. ואז היא היתה לשה את הבצק עם הידיים. כשאני אופה, אני מחקה בדיוק את תנועת הלישה שלה. אחר כך היא היתה אומרת: 'עכשיו את נותנת לבצק לנוח, ששש, לא לגעת ולא להרים את השמיכה. תני לו את השקט שהוא צריך, ואת הזמן. ששש.

"היום אני בדיוק כמוה, מכסה את סיר החמין עם שמיכה ואומרת לבנות שלי: 'ששש, שקט. תנו לו את הזמן שהוא צריך לנוח'. אני יודעת שזה יעבור גם לנכדים שלי, המסורת של סבתא מסעודה".

אז אפשר להגיד שאת מבשלת כמוה?

"הבישול שלי שונה. סבתא בישלה אוכל צרפתי כבד, עם הרבה שמנת וחמאה וגבינות. המטבח שלי הוא קצת צרפתי, קצת ישראלי והרבה ים־תיכוני. יש בו קיבוץ גלויות אחד גדול".

משהו בבישול שלך השתנה מאז התוכנית?

"כן. לגמרי. ב'מאסטר שף' התחברתי למטבח המזרחי והערבי, הרבה בזכות פרח רסלאן. לפני זה המטבח שלי היה קצת יותר קלאסי, פחות חריף. עכשיו אני משלבת חריפות, והכל יותר שמח בצלחת. אני משתמשת בסומק, בזעתר. אני אוהבת את הטוויסט שהזעתר עושה לאוכל, והוא מתחבר מעולה לבסיס של המטבח שלי. יש משהו יותר טעים מלבַּנה וזעתר?"

מה עוד יהיה לך תמיד במטבח?

"שמן זית, אורגנו, תימין, בזיליקום, רוזמרין, יין לבן, יין אדום, בקבוק קוניאק. אני גם אופה עם אלכוהול. גיליתי שהאלכוהול משפר את טעם האפייה כשאני חייבת לאפות פרווה לשישי־שבת. יש לנו יופי של יינות בארץ. כמו כל צרפתייה, היין אצלי קדוש. אנחנו שותים כוס בכל ארוחת ערב. אה, ומובן שהבסיס לכל המטבח שלי זה בצל ושום".

במקרר שלך יש שום כתוש מוכן?

"אוי ואבוי, מה פתאום! אני משתמשת רק בשום טרי. יש אמונה טפלה שאסור להחזיק שום כתוש במקרר בלי להשתמש בו, וגם לא חצי בצל. סבתא מסעודה אמרה שזה מביא מזל רע, ואני מקשיבה לה. חוץ מזה, לא כדאי לבשל עם שום שהוא לא טרי".

עם איזה ירק את הכי אוהבת לבשל?

"פטריות. זה וואו. בארץ יש היצע גדול, ואמא שלי מביאה לי גם מצרפת".

אתם מזמינים לפעמים פיצה הביתה?

"אממ... ממש לא. אני מכינה פיצות טעימות, אז למה להזמין? האוכל היחיד שאני מזמינה הביתה, ושמגיע עם שמיכת טלוויזיה וערב כיפי ומפנק בסלון, זה סושי".

מאז התוכנית אנשים מבקשים ממך מתכונים?

"כל היום. ברחוב, בקניון, אבל הכי הרבה דרך האינסטגרם והפייסבוק. מזלי שהבנות שלי עוזרות לי עם העברית, כי זה לא פשוט. בישול הוא אמנות. אם אני רוצה שמנה תהיה מקורית שלי, אני לא ארצה להעתיק, אבל כן אשמח לקבל השראה.

"אני מקבלת השראה מספרי מתכונים, מהשוק שאני הולכת בו בין הדוכנים, וגם מהבן שלי, שאומר: 'אמא, בא לי לאכול את זה ואת זה'. הוא ממציא כל מיני מנות, ואני מגשימה לו אותן בסיר.

"מבחינתי, יש שני סוגים של אנשים בעולם: מי שאוכל כדי לחיות, ומי שחי כדי לאכול. זה ברור איפה אני פה בחלוקה הזו, נכון? יש ביטוי בצרפתית שאומר: 'מי שרוצה - יכול לאכול הרים'. בעברית זה להזיז הרים, אבל בצרפתית אומרים לאכול. כל כך מתאים לי".

בסוכות היא מזמינה את כולם לפגוש אותה בדוכן הצרפתי בפסטיבל האוכל הבינלאומי בירושלים, שם היא מתכוונת לבשל. "וגם, בעזרת השם, אני אפתח סדנאות בישול גם לדוברי צרפתית וגם לדוברי עברית. אני מגשימה חלום להתחיל ללמד, ויהיו שם היד שלי והאסתטיקה שלי, שהיא קדושה, לא פחות, והצִלְחות שלי".

• • •

בצילומים לתוכנית היא נהנתה כמעט מכל רגע. "כל יום הביא איתו עוד הפתעות. כמו לונה פארק אחד ענקי. אני לא אוהבת לונה פארקים, אבל הלונה פארק הזה היה מיוחד. והשופטים היו מקצועיים וחמים, וכל כך עזרו לי."

אל מי הכי התחברת?

"כולם מדהימים. איך חיים (כהן) אמר לי באחת התוכניות? 'יש ביסים בחיים שאתה אוכל, ואתה מקנא במי שבישל. זה מה שאני מרגיש עכשיו, אני מקנא בך על המנה הזו'. יש מחמאה יותר גדולה מזאת? אני חושבת שבחיים מקבילים, חיים כהן היה יכול להיות פסיכולוג. הוא כל כך חם ומכיל ויודע לדבר. תמיד הסביר לי דרך מטאפורות מה כדאי לי לעשות.

חיים כהן. "הוא יכול להיות פסיכולוג" // צילום: גדעון מרקוביץ'

"אהרוני הוא אנציקלופדיה קולינרית מהלכת, מסביר ומדייק, ויודע כל כך הרבה דברים. את מיכל לא הכרתי לפני, ולכן באודישן בחרתי לבשל דווקא את המנה שלה, כדי להכיר אותה טוב יותר. אני אוהבת לראות אותה אוכלת, כי כל שפת הגוף שלה מדברת את ההנאה מהאוכל.

"השופט שכן הכרתי לפני, בגלל שיצא לי לאכול הרבה במסעדות שלו, הוא אייל שני. אליו אני כן מרגישה חיבור מיוחד. אפילו שאני לא תמיד מבינה אותו, אני אוהבת את איך שהוא מדבר ואת כל השיגעון הזה והכריזמה שהוא מביא לאוכל ולצלחות שלו".

מי מהמתמודדים יישאר חבר שלך?

"זכיתי בחברה לחיים, גל קספרס. היא גרה לא רחוק ממני, בהרצליה, והילדים שלה קרובים בגיל לגדולים שלי. נוצר חיבור חברי מקסים בין שתי המשפחות. זו עוד מתנה שקיבלתי מהעונה. המתנה הכי משמעותית היא העובדה שאני פשוט לא אותה ונסה. אני אישה אחרת. מצאתי משהו שלא חשבתי שאני מחפשת".

תסבירי.

"עד ההשתתפות הייתי מסודרת בחיים. ברוך השם, יש לי בעל נהדר ושישה ילדים ובית גדול, כולם בריאים ומרגישים טוב, לא חסר לי כלום. והשגרה היא בסדר, עם מה שהיא מביאה איתה.

"ככל שהתקדמתי עם העונה, הבנתי שמשהו היה חסר לי למרות הכל: הייתי חסרה לעצמי, לא היתה ונסה. הייתי אשתו של, ואמא של, והבת של, רק לא הייתי ונסה. לא באמת הבנתי מה אני רוצה לעשות עם החיים שלי.

"היום אני יודעת איך אני רוצה להטביע את חותמי בארץ שאני כל כך אוהבת: בדרכי שלי, ודרך האוכל. אני מאמינה שהכל משמיים, ושזאת הדרך המדויקת שהייתי צריכה לעבור. מי יודע איפה הייתי, אם לא היו מנסים לגנוב לי את הג'יפ באותו יום?

"ברחוב צועקים לי, 'ונסה, את כוכבת', ואני נזכרת איך אהבתי להופיע בפני הדודים שלי כשהייתי קטנה. הייתי שרה ורוקדת ומשחקת, למדתי דרמה במשך שנים. והנה אני פתאום אחרי שישה ילדים, בגיל 43, נמצאת בפריים טיים, מצטלמת לקמפיין אופנה של קרייזי ליין, שבחרו אותי כפרזנטורית.

"את רואה מה זה גלגל החיים? עבדתי ביחסי ציבור של חברת אופנה, ופתאום עושים לי יחסי ציבור בחברת אופנה. זו דרך מטורפת. 

בקמפיין לקרייזי ליין. "זה גלגל החיים שלי" // צילום: זוהר שטרית

"אני כל הזמן חושבת לעצמי, איך הכל מגיע בזמן הנכון כמו שצריך. ואת יודעת מה הכי חשוב בתהליכים האלה, נכון? סבלנות. זה הכל עניין של סבלנות. אם ישאלו אותי מה הטיפ הכי טוב שאני יכולה לתת למי שמתחיל לבשל, אני אומרת: סבלנות.

"אבל זה נכון לא רק לגבי המטבח. זה נכון גם לגבי החיים. סבלנות זה פתרון של הכל בחיים. סבלנות. הכל בסוף יגיע".

דג בבצק ברוטב מרוקאי של ונסה

להכנת הבצק: 

מערבבים 200 גרם קמח ו־220 גרם קוביות חמאה קרה מאוד. מוסיפים 4 כפיות סוכר, 1 כפית מלח ו־90 מ"ל מים מינרליים. מערבבים במעבד מזון. נותנים לבצק לנוח במקרר למשך שעה, ואז מרדדים אותו על משטח עבודה מקומח. מקפלים אותו על ידי קיפול הבצק העליון מעל הבצק התחתון. חוזרים על הפעולה ארבע פעמים.

להכנת הרוטב: 

מבשלים בסיר 2 פלפלים אדומים חתוכים לרצועות, 4 שיני שום, 1 פלפל חריף, 1 חבילת כוסברה, 2 פרוסות לימון, מלח, פלפל, פפריקה מתוקה, 1 כף פפריקה מעושנת ושמן. מבשלים בסיר עם כוס מים קטנה למשך 30 דקות.

מסננים את הרוטב כדי שיהיה צלול, אך שומרים על כל המרכיבים.

בינתיים מסירים את העור מ־2 פילטים של דג בס, מוסיפים מלח ופלפל ומניחים את מרכיבי הרוטב בין שני הפילטים. מגלגלים את הבצק ל־2 מלבנים, מניחים את הדג בין מלבני הדגים וסוגרים הכל בצורה של דג (אפשר לסמן קשקשים בעזרת סכין). מברישים בחלמון ומכניסים לתנור ל־30 דקות ב־170 מעלות.

מגישים עם הרוטב, ובתיאבון!

hagitr@israelhayom.co.ilאיפור ושיער: כנרת כהן ל"סולו",  סטיילינג: אייל חג'בי ל"סולו", בגדים - חולצה, חגורה וחצאית: "קרייזי ליין", תכשיטים: Millerטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו