פסק דין בפרשת מאיר טוביאנסקי
בעקבות חבלה במתקנים אסטרטגיים סודיים של תשתית המים בירושלים, במהלך מלחמת העצמאות, נפל חשדו של איסר בארי, ראש "שירות הידיעות" (ש"י, לימים מחלקת המודיעין של צה"ל), על מאיר טוביאנסקי, שפיקד באותה עת על שדות התעופה בירושלים. בארי האמין שטוביאנסקי ריגל בשירות האויב.
ב־30 ביוני 1948 נעצר טוביאנסקי בתל אביב, נחקר בידי אנשי מודיעין, בהם בארי עצמו ובנימין גיבלי, והועבר בתום החקירה לבית נטוש בן קומתיים בהרי ירושלים. במקום נערך לו משפט שדה, כשהחוקרים, ובראשם גיבלי, הפכו לשופטי בית הדין. בתום משפט הבזק נקבע ש"טוביאנסקי אשם בבגידה - ודינו מיתה". הוא הוצא להורג בו במקום, בידי כיתת יורים.
"אבא נסע לתל אביב ולא חזר", סיפר השבוע בנו היחיד של טוביאנסקי, יעקב בנטוב, שהיה בן 11 בעת שאירעה הפרשה. "אמא התרוצצה וניסתה לאתר בכל מקום מידע על אבא, אך ללא תוצאות".
לכל הכתבות, הטורים והמדורים של שישבת
חקירת פרשה אחרת של הוצאה להורג ללא משפט, של סוכן ערבי בשם קאסם, הובילה אל איסר בארי, והוא נשפט וסולק מהצבא. ועדת בדיקה שהוקמה בעקבות זהות שני המקרים קבעה ש"אין כל יסוד לחשוב שטוביאנסקי שירת את האויב או התכוון למסור לו ידיעות נגד ההגנה". טוביאנסקי זוכה מכל אשמה, והוענקה לו דרגת כבוד של סרן.
איסר בארי נעצר והועמד למשפט. ב־22 בנובמבר 1949 הוקרא פסק דינו, ובו נמצא אשם בהריגה ובחריגה מסמכות, אך עקב התחשבות בנסיבותיו הוא נידון לעונש סמלי של יום מאסר אחד.
הבושה הגדולה סביב פרשת טוביאנסקי הביאה להסתרתה מתחת לפני השטח. לפני כמה שנים החל גדעון מיטשניק, לשעבר ראש ענף היסטוריה ומורשת באגף המודיעין וכיום מנכ"ל מכון ז'בוטינסקי, לפעול להנצחתו של טוביאנסקי. "חייל הוצא להורג על לא עוול בכפו, ואי קבלת האחריות על הפרשה, מצד גורמים צבאיים בכירים דוגמת גיבלי, לא טופלה כראוי. הדבר גרם לנזקים נוספים בפרשות אחרות שבאו בשנים שלאחר מכן", מסכם מיטשניק.
סערה ירושלמית: איזה מס יוטל על ירושת העשיר?
מותו של איש העסקים הירושלמי עזרא קוקיא ז"ל, השבוע לפני 70 שנים, הפיח משב רוח רענן במפרשיהם של כל רכלני העיר, ויושבי הקרנות עסקו בהנאה גלויה בחישובי גובה המס שאותו ייאלצו לשלם יורשיו של המנוח (מס הירושה בישראל בוטל רק ב־1981), שנחשב לעשיר כקורח.
משפחת קוקיא, שעד היום נמנית עם אחת המשפחות האמידות בירושלים, החלה את סיפורה ב־1870, עת עלה לארץ מגאורגיה אפרים יעקב הלוי קוקיאשווילי, שהגיע עם הון שעל אודות מקורותיו קיימות כמה אגדות.
מלון פלטין, אחד מנכסיו הרבים של עזרא קוקיא ז"ל
בארץ הוא שינה את שמו לקוקיא והחל ברכישת קרקעות רבות, שאותן הוריש לשני בניו, דוד ויוסף. אלה הרחיבו את רכישות הנדל"ן מצפון לעיר העתיקה של ירושלים, וכשהתרחבה העיר אל מחוץ לחומות נמצאו קרקעות המשפחה במקומות היוקרתיים ביותר.
בני הדור השלישי של משפחת קוקיא, עזרא ופנחס, ירשו את ההון המשפחתי העצום והגדילו אותו פי כמה וכמה, בעסקאות מסחר, בנקאות ונדל"ן, ואף החזיקו כמה בתי מלון מפורסמים בעיר, בהם מלון תל אביב שבכיכר ציון, שלימים נקרא מלון רון, ומלון פלטין, שניצב בצומת הרחובות אגריפס והמלך ג'ורג'.
לפי ההערכות, הוריש עזרא קוקיא לשלושת ילדיו סכום אסטרונומי במונחי אותם ימים של כמיליון לירות (מאות מיליוני שקלים בערכים של היום). אחרי התגוששות משפטית ארוכה בין היורשים לבין מנהל העיזבון מטעם המדינה, נקבע שירושת קוקיא עומדת על כ־700 אלף לירות. היורשים, מצידם, נדרשו לשלם מס עיזבון בגובה עשרה אחוזים.
תופעה: המדינה מפקיעה קווי טלפון מאזרחים - לטובת "אישים חשובים"
מכתב תלונה שפרסם ב־18 בנובמבר 1949 אזרח בשם צבי גוטליב, במדור "קוראים כותבים" בעיתון "מעריב", גרר אחריו מבול של תלונות דומות מאזרחים זועמים ברחבי הארץ, שהאשימו כולם: "המדינה לקחה לי את הטלפון".
וכך כתב גוטליב: "יום אחד, בספטמבר לפני שנה, חדל פתאום הטלפון שלי מלפעול. במשך 12 חודשים רצופים פניתי שוב ושוב לכל הגורמים המוסמכים, ועד עצם היום הזה, 14 חודש מאז המכשיר שלי נאלם דום, לא קיבלתי תשובה או התייחסות משום גורם".
טלפון בדירה בשנות ה־50 // צילום: פריץ כהן, לע"מ
גוטליב סיפר ש"לאחר חקירה בלשית שניהלתי התברר לי, לתדהמתי, שמספר הטלפון שלי הועבר, ללא ידיעתי ורשותי, לביתו של מנכ"ל משרד החוץ, ד"ר ולטר איתן. כשהתקשרתי למספר הטלפון של עצמי, והוא ענה, התלוננתי בפניו שהוא עושה שימוש ברכושי ובמספרי. הוא ענה ביובש, 'הכל נעשה כחוק', וטרק את הטלפון".
משרד התחבורה היה אחראי ב־1949 גם לקווי הטלפון, וחיים בן מנחם, המזכיר האדמיניסטרטיבי, ענה לגוטליב מעל דפי העיתון: "בשל הביקוש הגדול לטלפונים, הקיים מקום המדינה, נאלצנו להפקיע קווי טלפון רבים מאזרחים פשוטים ולהעבירם לרשות אישים חשובים, כדי לאפשר פעולה תקינה של המוסדות הממשלתיים. האזרח גוטליב מתבקש להזדיין בסבלנות ולהמתין כמו רבים אחרים לחידוש קו הטלפון בביתו".
נקבעו חוקים לפלאפל
משרד האספקה והקיצוב פרסם השבוע לפני 70 שנים את החוקים שיהיו קבועים מעתה ואילך בעניין המאכל הלאומי הפופולרי, הפלאפל: "מחירה של מנת פלאפל יהיה 25 פרוטות, והיא תכלול חצי פיתה, 40 גרם של כדורי חומוס מטוגנים (המכונים בשם 'קציצות'), סלט ירקות במידה הראויה לחצי פיתה וטחינה".
בתיאבון! // צילום: משה פרידן, לע"מ
עבריינים צעירים - לאילת
ב־21 בנובמבר 1949 פורסם בעיתונים שבקרוב יוקם באילת מוסד ארצי לעבריינים צעירים בגילאי 15-10, שם הם יחונכו במקצועות הדיג והספנות, "מתוך מגמה שמקצועות אלה יהיו עבורם תחליף נאמן לגניבות ולפשיעה" - כדברי שר הסעד, יצחק מאיר לוין. השר הודיע שמשרדו יתקצב את המוסד המתוכנן, כדי "לתת חינוך קונסרבטיבי לילדים לקויי חינוך אלה". בראש המוסד הועמד דוד אלון, פדגוג וחובל בצי המסחרי של ישראל, ונמסר שבשלב הראשון יועברו לאילת 120 מתוך 360 הנערים העבריינים שפעילים בישראל.
מאבקים בלשכת עוה"ד
השבוע לפני 70 שנים התפתחו מאבקים קשים על השליטה בלשכת עורכי הדין, במסגרת האסיפה השנתית של עורכי הדין, שהתכנסה בתל אביב. הסיבה: הודעת עורכי דין הקשורים למפא"י ולמפ"ם שהם רואים בעורכי הדין שנבחרו לוועד המרכזי "אנשי קנוניה ימניים", שחברו יחדיו לדחוק את חברי השמאל מהוועד.
עורכי דין מהאגף הימני טענו בתגובה ש"אנשי השמאל פועלים לכבוש את הלשכה, במגמה להכניסה לפעילות תחת כנפי הסתדרות העובדים".
התברר, אם כך, שבלשכת עורכי הדין קיימים שלושה גושים, הנאבקים על שליטה בה: אנשי הימין, אנשי השמאל וגוש המרכז, שהיווה את הרוב ויצא בדרישה "לא לגרור את הלשכה לקלחת המפלגתית".
הנעלמים / סלנג של פעם
"אני לא רוטנברג"
ביטוי לחוסר שביעות רצון של בעל הבית, כשהיה מגיע בערב ומוצא שכל האורות דולקים. הביטוי נאמר בטון חצי נוזף, חצי מחויך, ובכך היה מזכיר האב לילדיו שהוא, בשונה מפנחס רוטנברג, לא נהנה מאספקת חשמל בחינם. רוטנברג היה מייסד חברת החשמל ומנהלה הראשון, שהקים ב־1932 בנהריים (שהוחזרה בימים אלה לירדן) את תחנת הכוח הראשונה שסיפקה חשמל לארץ ישראל.
איור: אמי רובינגר ז"ל
הצרכנייה / פריטים מאז
"פרסים"
קראו להם "פרא־סים" - תמונות חלקות, קטנות ומבריקות, צבעוניות ונאיביות, של מלאכים, פרחים, נסיכות, ילדים, תינוקות ועוד. תמונות אלה היו מצורפות לעטיפות של דברי מתיקה שונים, ולאורך שנים היו אחד האוספים הפופולריים של בנות בזמנים ההם, לצד אוספי תמונות של שחקניות קולנוע. לפרסים היתה היררכיה של חשיבות לפי מידת נדירותם, והיו גם סדרות ("סריות") של תמונות בנושאים שונים.
צילום: ארכיון אתר נוסטלגיה אונליין
איתרנו את הטייס!
המוני קוראים הגיבו על תמונת הטייס שהוצגה כאן לפני שלושה שבועות (למעלה, בעיבוד צבע של שי פינקלמן) וסייעו לאתר את צבי לבון, בוגר קורס הטיס מספר 1 של חיל האוויר, שהסתיים ב־1 באוגוסט 1950 (בתמונה הגדולה, בעיגול). הקורס כונה "קורס השואה", מאחר שרוב בוגריו היו ניצולים. בטקס הסיום, במחנה סירקין, קיבלו 14 בוגרים את כנפי הטיס מראש הממשלה, דוד בן גוריון. צבי לבון שירת בחיל האוויר במשך 20 שנה, ואחריהן שימש קברניט בחברת ארקיע. הוא התגורר בגבעתיים ונפטר ב־2017, בגיל 89. בנו, יוסי לבון, הלך בדרכו, ומשמש כיום קברניט באל על.
תודה על הסיוע לאבי משה סגל, אוצר מוזיאון חיל האוויר.
יש לכם תמונות או מזכרות מימיה הראשונים של המדינה? כיתבו לנו: shishabat@israelhayom.co.il
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו