ההורים אמרו: "הגשמת לנו חלום"

"ידעתי שאני חייבת לקחת חלק בפרויקט שבו מנציחים את סיפורי העלייה של יהודי אתיופיה, זה משהו שמאוד מדבר אלי עוד מהבית", כך אומרת הודיה מוקריה על המיזם "כנפי יונה" שבו השתתפה, ושבמסגרתו ראיינה את הוריה ושמעה מהם פרטים מרגשים על המסע שלהם לישראל.

"לאורך השנים חוויתי מהם את סיפורי העלייה בצורה שונה לגמרי", מספרת הודיה (28) מהיישוב גן נר, המתגוררת כיום בבאר שבע, "אבא שלי תמיד סיפר, אבל כילדים הקשבנו לו בחצי אוזן. בליל הסדר היה לו חשוב לספר לדור הצעיר גם על העלייה של המשפחה שלו. הרגשתי שהוא רק חיכה שאשב כמו שצריך ואשמע את הסיפור שלו. כשראיינתי אותו ישבנו כמעט שלוש שעות, והוא פשוט הוציא הכל. שמעתי דברים שלא הכרתי קודם ממנו. אמא שלי, לאורך השנים, כמעט לא סיפרה לנו בכלל מה שקרה". 

מימין: פיני שאטו (דודה של הודיה), הודיה מוקריה, האחות שקד, האם שרה־ישרג והאב ציון־סיום, בטקס במכללת ספיר // צילום: דודו גרינשפן

ב"כנפי יונה", הפועלת בשיתוף תוכנית המלגאים של מפעל הפיס, "סטארט אפ להצלחה" מבית חברת "כיוונים" ומכללת ספיר, התבקש כל סטודנט לראיין שני עולים מאתיופיה, כדי להעלות דרך סיפוריהם את המודעות לנושא בקרב הציבור הרחב ולהעבירו גם לדור הצעיר. הודיה, כסטודנטית לעבודה סוציאלית בספיר, התחברה מייד לנושא וידעה בדיוק את מי תראיין. 

"פתאום ראיתי את הניצוץ בעיניים שלהם, את הרצון לשתף", היא אומרת, "גיליתי המון דברים על הדרך שבה, למשל, סבא וסבתא מצד אמא מתו באתיופיה. לאורך השנים היא אמרה 'הם נהרגו שם', אבל לא פירטה". 

• עמוד "הישראלים הטובים" באתר "ישראל היום"

בראיון סיפרה האם, שרה־ישרג, על הטרגדיה הראשונה שפקדה אותה. הודיה: "היא היתה בת 10, ויום אחד הלכה עם אחותה ועם אמה, שהיתה בהיריון, לכפר נוצרי כדי למכור כדים. אמה ביקשה שתלך לחנות להביא כדור לבעיה רפואית שממנה סבלה. אמנם בכפר המליצו לה ללכת למישהו שירפא אותה בדרך מסורתית, אבל היא התעקשה, ואחרי שבלעה את הכדור חשה ברע וכעבור זמן קצר נפטרה".

אחרי פטירת האם עברה ישרג לגור עם אביה, אך מכיוון שלא הסתדרה עם אשתו השנייה (הוריה היו גרושים) עברה לגור אצל דודתה. כעבור ארבע שנים חלה אביה ונפטר. כשהיא שמעה על האפשרות לעלות לישראל, הצטרפה לקרובי משפחה שהחלו את המסע המפרך. בסודן, כשהגיע הרגע לצאת לכיוון המטוס, התבקשה אמה של הודיה לשאת על גבה ילד, שבדיעבד הציל את חייה. וכך תיארה בראיון: "נשאתי ילד על הגב וכשבאתי לעלות על אחת המשאיות, הילד החל למשוך אותי ואמר לי 'לא, אנחנו פה! אנחנו פה!' והצביע על המשאית השנייה שעליה היתה המשפחה שלו, וככה עליתי איתם. 

"לא הכרתי את הילד הקטן, אבל הוא היה המזל שלי; המשאית הראשונה שרציתי לעלות עליה נשברה באמצע הדרך ובזכות הילד עליתי למשאית השנייה עם המשפחה שלו. בזכותו ניצלתי! אני לא זוכרת כמה שעות הנסיעה הזאת נמשכה אבל אני זוכרת את הצפיפות שהיתה במשאית. מרוב עומס נפטרו במהלך הנסיעה תינוקת ואישה מבוגרת, רק כשירדנו שמתי לב לכך. זו היתה נסיעה קשה, עד שהגענו ליעד".

איחוד משפחתי מרגש

אביה של הודיה, ציון־סיום, שמע מגיל צעיר  על ישראל ועל האפשרות להגיע לארץ שהיא בית עבור כל היהודים. "הם נחשפו לספרי תורה ולחפצים יהודיים עוד בילדותם, אז החלום הגדול תמיד היה להגיע לישראל", מספרת הודיה. "אמא של אבי היתה בהיריון עם אחיו הקטן ולא היתה אפשרות לצאת, אבל לאבא לא היתה סבלנות, אז הוא ועוד ארבעה חברים צעירים יצאו לסודן, שם פגש את סבתא רבתא שלו ואת הדוד ובני משפחה נוספים. הם היו בהלם שילד בן 15 הצליח להגיע לשם, ויחד הם עלו לישראל עם דרכונים מזויפים במטוסים סודניים".

ציון־סיום הגיע ארצה, אבל המצפון הציק לו בגלל שהוריו נותרו מאחור, ובמהלך השנים הראשונות בארץ חשב שהלכו לעולמם. בראיון עם הודיה סיפר: "הפחד הזה ליווה אותי כל יום בפנימייה. עברו ימים ולילות שבכיתי כי אף אחד לא ידע מה קורה עם משפחתי". ארבע שנים אחרי שהגיע ארצה עלו גם הם, וכשנפגשו לא ידע את נפשו מרוב התרגשות.

סיפורי הוריה של הודיה, כמו גם אלו של יתר המרואיינים ב"כנפי יונה", ראו אור בספר אישי שקיבל כל אחד מהם בסוף הפרויקט. הספרים הוענקו להם בטקס שהפיקו הסטודנטים במכללת ספיר, לזכרם של אלו שנפלו במהלך המסע ארצה. 

צילום: מהאלבום הפרטי

הודיה אומרת כי הרגע המרגש ביותר מבחינתה היה כשהוריה ראו את תמונותיהם הגדולות בטקס ולצידן את הספרים. "אבא לקח את הספר, נעמד והתחיל לקרוא", היא מספרת. "הוא הסביר שאינו יכול להתאפק. אחר כך בא אלי עם אמא שלי ושניהם, בדמעות, אמרו לי 'הגשמת לנו חלום'. זה רגע שלא אשכח כל החיים". את הסיפורים ששמעה מהוריה, לצד תכנים ערכיים נוספים על העלייה, העבירה לתלמידי תיכון ולתלמידי שנת שירות בשנה השלישית שלה במכללה, במסגרת פרויקט המעורבות החברתית. "אני מאוד מקווה שהפרויקט הזה יתפתח לעוד מקומות, ולא יישאר רק במכללת ספיר", מסכמת הודיה.

ארז גרניט, מנהל יחידת המלגות במפעל הפיס: "מפעל הפיס מעניק השנה כ־30 אלף מלגות לסטודנטים מכל הארץ בדגש על רשויות הפריפריה החברתית והגיאוגרפית. 'כנפי יונה' הוא דוגמה מצוינת לעשייה המדהימה של מלגאי הפיס, שחיברו בין הסיפורים המרתקים של עולי אתיופיה, שבאו מסודן, לבין הקהילה ברשויות שבהן הם מתגוררים. מפעל הפיס ימשיך להעמיק את השקעתו בתחום המלגות כך שגם בשנים הבאות נוכל להמשיך לפעול יחד עם הרשויות המקומיות ועם מלגאי הפיס, ולהוביל יחד איתם מיזמים לטובת הקהילה והחברה הישראלית כולה".

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו