בימים האחרונים נכתבת ההיסטוריה האנושית מחדש. בעצם, לא נכתבת. משוכתבת. תנועת המרד, המבקשת לכבוש את העולם באלימות פיזית ותרבותית, מרשה לעצמה למחוק מעל דפי ההיסטוריה אנשים מהרמה הכי גבוהה שבן אנוש יכול להגיע אליה, בשם פגמים שהם מזהים בהתנהלותם, בדיעבד.
צ'רצ'יל, למשל, נפסל אף שהציל את אירופה ואת הציביליזציה המערבית מידי היטלר, בגלל אמירות שבסטנדרטים של היום נחשבות גזעניות. פסלו הושחת. מהטמה גנדי, האיש שהוליך את הודו אל עצמאותה, מוקע בגלל שהתגזען על אפריקנים, כמנהג הימים ההם. גם פסלו ניזוק.
תנועת ההפיכה העולמית מנסה בימים אלה להשתלט בעזרת טריק זול. לחפש את השלילי, את הפגום, את המיושן, כדי לבטל אדם שהוא ערך תרבות, גיבור נצח. הם מניחים הנחת עבודה שאומרת שפעם היה כמו עכשיו. שמה שמקובל היום היה מקובל אז, שאין התפתחות, התפכחות, השתפרות. מה שלא עומד כבר מאה שנה ברף שהם קבעו היום, מבוזה. כאילו הערכים שנוצרים היום, האנשים שחיים היום, מושלמים, ואי־המושלמות היתה רק בעבר. המהפכנים־דמיקולו כמובן מושלמים, אין להם חלילה פינות באישיות שאם ייחשפו, גם הם היו נזרקים מחוץ למחנה.
אני זוכר שהבאתי את חברתי הראשונה לסבתא שלי. החברה היתה כהה מאוד, וסבתא היתה גזענית מאוד. גזענית של פעם, כשהתנשאות על עדה אחרת היתה מובנית בתוך התרבות, לא מאותגרת על ידי אף אחד. נורמה. אז סבתא ראתה אותה ואמרה בקול רם מדי: "היא משלנו???"
וצחקנו. כי בעולם שלה עוד היו "משלנו" ו"לא משלנו". בעולם שלנו כבר אין, אבל אני לא מתווכח עם הלכי מחשבה קדמוניים בדיעבד. בטח לא עם הלכי מחשבה של מתים. ככה צ'רצ'יל חשב, מפגין קטן, ועם המחשבה העקומה הזאת, לצד הרבה מחשבות מדויקות וחכמות, הוא ניצח במלחמת העולם השנייה. מה אתה עשית עם מחשבתך התקינה? שרפת סופרמרקט?
ויש כמובן פסלים של אנשים גרועים, שטוב שמפילים אותם, וכיף שמטביעים, וטוב היה לולא נוצקו מלכתחילה. ובכלל, הנצחת אנשים בכיכרות היא מנהג משונה, שטוב שכמעט אין אצלנו, כי אני לא יכול לחשוב על ישראלי אחד שהיה מונצח על סוס דוהר, שלא היה מופל עוד כשהבטון רטוב.
קטינות
אם אתה בדרך לפרסום נוצץ, או אם אתה כבר סלב ושוקל לתרגם את הפרסום ליחסי מין מהירים עם בחורות ש"בחיי, לא נראות בנות 16", או אם יש מישהי שמעריצה אותך ומוכנה, בנפש חפצה, לכאורה, למסור את גופה בידיך תמורת סטורי או אישור לקיומה - אני אומר, סבבה. לך על זה. רק קודם, הנה הוראות ההפעלה:
1. נתקלת בקטינה? ברר את שמה המלא. שאל מה היא מרחיבה לבגרות, שאל אחרי מי היא עוקבת בטיקטוק, באיזו סדרה היא צופה באדיקות ומה הפרק האהוב עליה, שאל מי מודל ההשראה שלה. אה, זה משעמם אותך? אל תבעל קטינה.
2. אתה מתכוון לבעול קטינה? שאל לשלומה. בדוק מי החברות שלה. ברר שיש מי שתאסוף אותה בחיבוק אם היא תהיה עצובה אחרי שאתה לא תתקשר אליה לעולם. אה, זה לא משנה לך? אל תבעל קטינה.
3. בדעתך לקיים יחסים עם קטינה? שאל על המשפחה שלה. יש לה אחים קטנים? גדולים? היא קרובה אליהם? מה היא אוהבת באחים ובאחיות שלה? מה הם אוהבים לעשות יחד? על מה הם רבים? אה, איבדת עניין? אל תבעל קטינה.
4. חשבת לשכב עם קטינה? תאם מולה ציפיות. שאל לאיזה מקום היא היתה רוצה שהקשר ביניכם יתפתח, מה היא היתה רוצה שתהיה עבורה, איך היא היתה רוצה להציג אותך בפני אנשים אחרים. אה, אתם לא רואים את הדברים באותה צורה? אל תבעל קטינה.
5. שוקל לבעול קטינה? התעניין בהורים שלה. עד כמה הם קרובים אליה? במה הם עוסקים? בני כמה הם? קרובים לגילך? אולי תבקש לראות תמונות שלהם ולשמוע סיפורים עליהם. אה, זה מכבה אותך? אל תבעל קטינה.
6. עלה בדעתך לגעת בקטינה? קח דף, כתוב עליה משהו. במה היא טובה? במה היא מתקשה? מה מרגש אותה? מה מעציב אותה? מה מעליב אותה? מה היא חולמת להיות? נסח קווים לדמותה. אה, אין לך מושג? אל תבעל קטינה.
7. אם תשכב עם הנערה, ייתכן שהיא תתלונן, ובצדק, ואז תסתבך בענק. המוניטין שלך ושלום הבית שלך חשובים לך? אל תבעל קטינה.
8. כשהדגדוג מפציע, דמיין את הכותרת בעיתון. ואת הילדים שלך קוראים אותה. וגם את ההורים של החברים שלהם בכיתה. כואב? משפיל? אל תבעל קטינה.
בגיר יקר, רוב הנשים בעולם אינן קטינות. השאר לבנות ה־15 את ילדותן. אל תהיה ילד. אל תבעל קטינה.
חופש
כבר דיווחתי כאן על בואו של ארנב מחמד אל ביתנו, נבט שמו. כבר כמה חודשים מסתובב המכרסם החמוד הזה בבית שלנו, חופשי, ועושה ככל העולה על רוחו. מה עולה על רוחו? להסתובב ברחבי הבית, לרחרח כל דבר כאילו נפגשו לראשונה, לדלג על ספות, לקפוץ על הפוף, לזחול מאחורי כל דבר שיש לו מאחורה, וכמו בכל קרקס טוב, בכל יום, בשעה 9 בערב בדיוק, הוא דופק נאמבר מרהיב של ריצה מהירה, עצירה בבת אחת, פנייה לכיוון אחר, ניתור ענק, בורג באוויר, וכל התמרונים שארנבים עושים כששועל רודף אחריהם. קשה באימונים, קל בקרב. בינתיים, כשבאים אנשים זרים הביתה הוא נעלם, וכשרק המשפחה נמצאת הוא עובר בין בני הבית ומלקק אותם ביסודיות.
חששתי להביא הביתה חיית מחמד שנהוג להחזיק בכלוב. זה נראה לי לא סביר לזַמן חיה כדי לעורר בילדים אהבה לבעלי חיים, ואז לכלוא אותה בצינוק. זה נראה לי ממש לא לעניין לשים חיה שנולדה לרוץ, זו שידועה במהירותה, בכלוב של 80 סנטימטר וגם לצפות שהיא תהיה אסירת תודה.
כל עסקי השרקנים, אוגרים, ארנבים, אופוסומים וכל החיות שאפשר לדחוס לכלוב הם בעיניי לא מוסריים. ואני לא הולך לקיצון שאומר: אינך יכול להשתמש בבעל חיים לתועלתך בשום דרך. אני אומר: אם כבר משתמשים בבעל חיים למשהו - אירוח חברה לילד, הפקת צמר, רכיבה, חלב, בשר (לא עלינו), עור - אז גידול בעלי החיים חייב להיות בתנאים של חופש.
לא חופש מוחלט. לא כל שרקן צריך לקבל רב־קו ודמי כיס. אבל שטח מחיה גדול, שבו הוא יכול לבטא כמה שיותר תכונות חייתיות שלו - מציאת מסתור, תנועה במרחב, משחק, מפגש עם חפצים, עם מרקמים ועם ריחות. בקיצור, משהו שדומה לחיים. לא ריצה אינסופית בגלגל פלסטיק קטן בכלוב, לא צנצנת ריבה ריקה עם מים לדג לוחם.
נדמה לנו שהעבדות עברה מהעולם, אבל היא לא. חיות המחמד וחיות המשק הן העבדים הקטנים שלנו היום. אם יש לכם בבית כלוב - אתם משעבדים חיה. תנסו לפתוח לה את דלת הכלוב, אולי עם אימון מתאים, תגלו חיה חכמה ומשתפת פעולה. אצלנו זה עבד, ויש לנו גם ארנב, גם מצפון נקי וגם המון כבלים אכולים של מטענים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו