השעה היתה 03:55 בבוקר יום שלישי, 12 בנובמבר 2019. את האוויר בקרון ההפעלה של המל"טים בבסיס פלמחים היה אפשר לחתוך בסכין. עיניהם של המפעילים היו נעוצות במסכים. המפקדים עמדו לצידם דרוכים, ממתינים לרגע האמת. בבור בקריה בתל אביב ישבו הקצינים הבכירים, ובהם אלוף פיקוד הדרום הרצי הלוי, וחיכו לרגע המיוחל.
בשעה 04:00 בדיוק ניתן האות. טיל שוגר מהאוויר אל ביתו של בהאא אבו אל־עטא בשכונת שג'עיה בעזה, והתפוצץ בתוך חדר השינה. אבו אל־עטא ואשתו, שישנו במיטתם, נהרגו במקום.
זה היה החיסול הראשון של בכיר פלשתיני מאז שלהי מבצע צוק איתן. בצה"ל ידעו שזו תהיה יריית הפתיחה לסבב חדש של אלימות בדרום, שצפוי לכלול גם טילים לעבר גוש דן.
אחרי פניות רבות של "ישראל היום", אִפשר לנו חיל האוויר לקבל הצצה אל התכנון והביצוע של מבצע החיסול, דרך הפריזמה של יחידת כלי הטיס המאוישים מרחוק (כטמ"מים). היחידה הזו זוקפת לזכותה בשנים האחרונות אינספור פעולות מודיעיניות, לצד פעילויות רבות ומגוונות בעומק שטח האויב - ובהן, על פי מקורות זרים, גם תקיפות. הפרטים הנוגעים לדקות הארוכות שלפני החיסול, לצד המעקב הממושך אחרי אבו אל־עטא באמצעות מפעילי הכטמ"מים, מתפרסמים כאן לראשונה, במגבלות הצנזורה.
זה היה אחד האירועים הביטחוניים המשמעותיים ביותר בישראל בשנים האחרונות. מפקד החטיבה המזרחית של פלוגות אל־קודס בג'יהאד האסלאמי, שבפועל פיקד מבחינה צבאית על הארגון כולו בעזה, כונה זה שנים פצצה מתקתקת, אולם חיסולו נדחה שוב ושוב, בין השאר בגלל ההשלכות כבדות המשקל שהיו עלולות להיות לכך.
בגלל המידור הקפדני המפעילים והמפקדים לא ידעו את שמו של היעד וכינו אותו בשם קוד בלבד, שאסור בפרסום גם היום. רק שותפי סוד מעטים ידעו במי מדובר, ועד כמה קריטי החיסול למדינת ישראל. כלי הטיס הבלתי מאוישים עקבו אחר האיש 24 שעות ביממה, גילו היכן הוא ישן, היכן הוא אוכל, היכן הוא מבלה. הרזולוציה של המעקב היתה כה גבוהה, עד שהם ידעו גם מתי נמצאים ילדיו לצידו, ומתי הוא לבדו.
"כל האמצעים כשרים"
בהאא אבו אל־עטא נולד בשכונת שג'אעיה בעזה בשנת 1977. ב־2007 עבר הכשרה מבצעית בסוריה, וכעבור שנה מונה למפקד חטיבת עזה בפלוגות אל־קודס, הזרוע הצבאית של הג'יהאד האסלאמי. בהמשך מונה למפקד החטיבה הצפונית של פלוגות אל־קודס.
במהלך מבצע עמוד ענן, ב־2012, ניסתה ישראל לחסל את אבו אל־עטא מהאוויר בשעה שנפגש עם בכירים בארגון באחד המגדלים בעזה, אולם המהלך לא יצא לפועל. שנתיים מאוחר יותר, במבצע צוק איתן, הופצץ ביתו בצפון הרצועה, אך הוא לא שהה בו באותה עת.
ב־2018 הגיעו בישראל להבנה שאבו אל־עטא הוא האיש שגורם לערעור האיזון העדין המתקיים בין ישראל לארגונים ברצועה. במשך קרוב לשנה נעשו ניסיונות לעצור אותו באמצעות מהלכים דיפלומטיים, אך אבו אל־עטא סירב להבין את הרמזים העבים. הוא עמד מאחורי 99 אחוזים מהפיגועים שיצאו מהרצועה.
באותה שנה החלו במערכת הביטחון הדיונים על חיסולו, אך בשל היציאה למבצע מגן צפוני לאיתור מנהרות חיזבאללה, החליט הרמטכ"ל דאז, גדי איזנקוט, להימנע מהחיסול כדי לא להיקלע ללחימה בשתי חזיתות בו בזמן.
המעקב אחר אבו אל־עטא לא החל בהחלטה על חיסולו, אלא הרבה קודם לכן. על משימת איסוף המידע המודיעיני הופקדו אנשי חטיבת ההפעלה באגף המודיעין, הגוף האופרטיבי של ראש אמ"ן, שמטרתו לאגד את המידע ולספקו בצורה מושלמת למקבלי ההחלטות ולקצונה הבכירה בצה"ל. "זה אירוע שחיבר את כל הקהילה באמ"ן, לצד חיל האוויר כגורם אש, השב"כ, פיקוד דרום ויחידה 9900 (עוצבת המודיעין החזותי, שמפעילה בין השאר לוויינים)", אומר רס"ן א' מחטיבת ההפעלה, "בסוף אנחנו היינו המפעילים של כל האירוע, מכיוון שאנחנו רואים את היכולות של אגף המודיעין מקצה לקצה ומסנכרנים הכל.
"ההחלטה על חיסול של אדם כזה לא מתקבלת בִן־לילה. אנחנו אוספים עליו לא מעט מודיעין - כל האמצעים כשרים, מקצה לקצה. ידענו להצביע על הבית שלו, איפה האיש נמצא, ועוד. אין ספק שרצועת עזה היא אתגר, כי האויב משקיע לא מעט בהיטמעות ובהסתוות בתוך החברה האזרחית, אבל יש לנו את היכולות שלנו".
"לשמור על מידור מירבי"
אחד הגופים המרכזיים שהופקדו על משימת המעקב אחר אבו אל־עטא בחודשים לפני החיסול הוא טייסת 200, שמפעילה את המטוס ללא טייס "שובל". במשך ימים ארוכים, 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, עקבו המל"טים הישראליים מקרוב אחר הבכיר הפלשתיני, מתעדים את כל פעולותיו ושגרת יומו.
מפקדת המשימה היתה סגן ג' בת ה־24 (שהועלתה השבוע לדרגת סרן), שהיתה בשירות הסדיר מדריכת סימולטור "שובל" והכשירה את המפעילים. לקראת סוף השירות החליטה שהיא רוצה להיות מפעילת מל"ט בעצמה, ובסיוע מפקדיה צלחה את קורס המפעיל והפכה לקצינה מן המניין. "התאהבתי במערך, במשימות וביכולות, ורציתי לתרום יותר", היא אומרת.
הניסיון הרב שצברה ג' בהפעלת ה"שובל" ובפיקוד על מפעילים היה השיקול המכריע שהביא את מפקד היחידה להטיל עליה את משימת המעקב אחר אבו אל־עטא, היעד מספר 1 לחיסול ברצועה - כמה שבועות אחרי שהגיעה לטייסת. משימה כזאת מוטלת לרוב על קצין מפעיל שהוא בעל ניסיון של שנה ויותר.
"קיבלנו את המידע על האיש ותמונות שלו, ונדרשנו לעקוב אחריו, בלי לדעת במי מדובר. ידעתי בערך מה תפקידו. שם הקוד היה X. הבנתי שמדובר ביעד חשוב במיוחד, ברגע שסגן מפקד הטייסת ביקש לעבור על התדריך שהכנתי לפני העלייה למשמרת.
זה נותן תחושה של סיפוק אדיר, וגם כבוד גדול. אני זוכרת יום שבו מפקד הבסיס נכנס לקרון ההפעלה כדי לראות איך אנחנו מתקדמים, ואני יושבת איתו ועם סגן מפקד הטייסת, ושניהם עוברים יחד על התדריך שלי".
זה לא מתסכל שאת לא יודעת במי מדובר?
"לפעמים, אבל זאת המשימה שלנו. יש לנו מטרה, והגורמים למעלה יחליטו מה עושים איתה. אנחנו צריכים לוודא שאנחנו עומדים במתאר שהוגדר, ושאם יוחלט לפגוע בו, נדע שאנחנו לא פוגעים בשום אדם שלא אמור להיפגע".
"כדי לבצע משימה כזאת בהצלחה חייבים לשמור על מידור מרבי", אומר רס"ן א', "מי שלא צריך לדעת פרטים שלא עוזרים לו לתפקיד, לא יודע אותם. אין סיבה. כשאני מספק מידע לחוקר מודיעין אחד, חוקר אחר לא צריך לדעת את זה. בסוף הכל מגיע לחטיבת ההפעלה, שמתכללת את המידע ומרכיבה את הפסיפס".
במשך כמה חודשים עקבו המפעילים בטייסת אחר X. הם תיעדו כל דקה ודקה, בחנו כיצד הוא מתנהל וזיהו נקודות תורפה. אם אתם מדמיינים סצנה מסרט ריגול, זה בדיוק מה שזה.
"המטרה היתה להבין איפה הוא מתחבא, מי האנשים סביבו ואם יש שם גם בלתי מעורבים. במשך זמן ממושך אנחנו היינו מעליו, מחוברים עם כל היכולות המודיעיניות שלנו ומנסים להבין מה הוא עושה ולאן הוא הולך. מצלמים ומשקפים את התמונה למטה ולאנשי המודיעין. הצוותים בקרון מתחלפים בכל ארבע שעות, אבל המטוס כל הזמן מעליו כדי שלא נפספס כלום".
אנחנו מדברים על רזולוציות מאוד קרובות של מעקב.
"נכון, ולפעמים אתה תופס את עצמך בקרון ההפעלה ואומר לעצמך, זה מצב שלא הייתי אמור להיות שותף לו, או שהוא לא קל לצפייה. אבל זה חלק מהאתגרים שלנו. מפעילי הכטמ"ם לוקחים חלק בכל פעילות מבצעית, אנחנו הראשונים להגיע והאחרונים לחזור.
"כדי להתמודד עם זה צריך לפעמים לעשות זום אאוט, לצאת מהגוף שלך ולהתמודד עם האירועים הללו אחר כך, באמצעות שיחות עם החברים בטייסת או עם פסיכולוגים. בסוף אתה מבין את הרציונל לכך שאתה עושה את מה שאתה עושה, וזה נותן לך את הכוח להמשיך".
ידיעת הזהב
ב־2 בנובמבר 2019 התקבלה ההחלטה לחסל את אבו אל־עטא. "למעשה, הוא לא היה הבכיר היחיד ששמו עלה כיעד לחיסול", אומר רס"ן א', "שמנו על השולחן את שמו יחד עם שמות נוספים. בסוף הוא היה היעד שדרג מקבלי ההחלטות החליט לסכל. ברגע שקיבלנו את הפקודה, יצאנו לנוהל קרב".
המידע שהתקבל מהגופים ומהארגונים השונים, כולל זה שהגיע מטייסת 200, הפך בתוך זמן קצר לתיק חיסול.
"ידענו שאבו אל־עטא אחראי להפרת השקט בדרום, והיה לנו לא מעט מידע עליו ליום פקודה", אומר רס"ן א', "כשקיבלנו את האור הירוק, ידענו להביא את כל הגופים לשולחן ולהשקיע את המשאבים במבצע המתקרב. במקרה הזה היה שיתוף פעולה יוצא דופן כדי לבצע את המשימה. השקענו את כל המשאבים שיש לנו באירוע הזה, כולל כלים חזותיים מגוונים ואמצעים משמעותיים שאפשרו לנו לדייק את המעקב אחריו. למשל, ידענו להצביע על החדרים ועל המרחבים בבית".
בשל הרגישות הרבה, לווה המבצע באופן ישיר על ידי ראש אגף המודיעין, אלוף תמיר היימן. בכל יום בוצעו בחטיבת ההפעלה כמה הערכות מצב, והיימן עודכן בממצאים.
בשעות הערב המאוחרות של 11 בנובמבר התקבלה ידיעת הזהב. גורמי המודיעין הודיעו כי אל־עטא - שנהג תמיד להקיף את עצמו באנשים כמגן אנושי - שוהה בביתו עם רעייתו, ללא אנשים נוספים. המבצע יצא לדרך, בפיקודו של אלוף פיקוד הדרום, הרצי הלוי.
"בחצות הייתי אמור להיכנס לגיחה שגרתית", מספר רס"ן ר', סגן מפקד טייסת 200, מפקדה של סגן ג' ומי שפיקד על המשימה בקרון ההפעלה בשעות הגורליות. "רגע לפני שתדרכתי את הצוות שלי, מפקד הטייסת תפס אותי ואמר לי: 'זה הולך לקרות בגיחה שלך'.
"המתח בקרון הפך למוחשי. כבר בוצעו בעבר משימות מורכבות, אבל חיסול שמשמעותו המיידית היא ירי טילים לעבר גוש דן, כפי שהיה ברור שיקרה, הוא לא משהו רגיל. ישראל לא ביצעה חיסול כזה כבר שנים, אם כי אנחנו מתאמנים הרבה, ויש גם אירועים מבצעיים שדומים לאירוע כזה.
"המפעילים שהיו בקרון הטיסו עד היום לא מעט טיסות כאלה, גם באימונים וגם בפעילות מבצעית. למרות שהמהות כאן קצת שונה, היא לא אמורה להשפיע עלינו כצוות. הדבר היחיד שאני צריך לדאוג לו הוא להכין את הצוות שלי מנטלית, להיות דרוך. כל אחד צריך להיות הכי טוב שהוא יכול להיות".
"להיות מספיק חדים"
בחצות התיישב רס"ן ר' על כיסא המפעיל. "בגדול, הכרנו את התרחיש, מה הולך לקרות. אנחנו מחוברים ל'קרב' (המטוס שמבצע את התקיפה; ח"ג), ומתחילים לעבוד. מחפשים בלתי מעורבים, שזו המשימה העיקרית שלנו, כדי שאף אחד שלא אמור להיות שם לא ייפגע.
"כמפקד המשימה, תדרכתי את הצוות שלי על תרחישים אפשריים שונים בזמן הפעולה. למשל, אנחנו צריכים להיות מספיק חדים כדי לזהות שלא יהיו יציאות מהבניין. לראות שהוא לא בורח במקרה.
"אמנם אנחנו לא האחראים היחידים מבחינה מודיעינית, אבל מבחינתי ומבחינת הצוות שלי, כל מה שנפספס עלול לשבש את המבצע. יש הרבה על הכתפיים שלנו".
עיני כולם היו נשואות לתמונות שהגיעו מכלי הטיס שתצפתו על הבית. מסביב לבית היה שקט, איש לא נראה ברחוב.
רס"ן ר': "אנחנו מתצפתים על הכניסה לבית ומוודאים שהיעד לא יוצא, ושאף אחד לא נכנס. ברקע אנחנו שומעים את הזמנים של מטוס הקרב - מתי הוא יוצא לדרך, מתי הוא מתייצב מעל הבית, ומבינים מתי תתבצע התקיפה".
"האישור הסופי התקבל ממש בסמוך לאירוע", אומר רס"ן א', "ישבתי בתא השליטה, ואז התקבל האור הירוק לסיכול".
בשעה 04:00 שוגר טיל אחד מהמטוס לעבר ביתו של אבו אל־עטא. על פי מראה הנזק והעשן הכבד שהיתמר מהבית, היה ברור שמי ששהה בחדר השינה לא נותר בחיים.
בסרטי הריגול זה השלב שבו המתח נשבר, והצוותים פורצים במחיאות כפיים סוערות. החלק הזה קצת שונה במציאות. "הרגע שאחרי התקיפה הוא השלב שבו צריך את החדות הגדולה ביותר", אומר רס"ן ר', "זה הזמן הכי גרוע לשאננות.
"אחרי שראינו את הפיצוץ, המשכנו לעבוד. וידאנו שאף אחד לא בורח מהבית. ראינו שמתחילה התקהלות מסביב לבית, כפי שמתרחש בכל תקיפה ברצועה או במקום מיושב אחר. במקביל, שמענו בקשר שהמשימה בוצעה בהצלחה".
חצי שעה אחרי התקיפה סיימו אנשי הצוות את המשמרת. "תחקרנו את האירוע בזריזות, ראיתי שהחבר'ה בסדר והלכנו לישון. היה ברור לי שאני הולך להיות ער בלילות הקרובים ולנהל את האירוע המתגלגל. שעתיים אחר כך כבר התעוררתי מאזעקות בעקבות שיגורים לגוש דן".
אתה מסיים אירוע כזה בתחושה טובה, שחוסל האדם שאחראי לרצח של ישראלים רבים?
"התחושות טובות, כמו בכל עמידה במשימה שנותנים לי. אני לא מתעסק במהות של כל אירוע ברמה שהיא מעל הטקטית. ברור שאישית אירוע כזה משמח אותי, וכשאתה רואה את הדברים בחדשות, אתה מבין שביצעת את המשימה שלך על הצד הטוב ביותר. לפעמים המשימה היא להציל חיים ולפעמים לקחת חיים, בשני המקרים אני שמח באותה מידה כשאנחנו משלימים אותה בהצלחה".
רס"ן א': "יש לא מעט פעמים שאתה חוזר הביתה אחרי אירוע, ורק מחייך. לא מספר לאישה מה קרה, כי זה מסווג - רק מחייך לעצמך וממשיך לדבר החשוב הבא. בתור אזרח אני ישן טוב בלילה, יש לנו יכולות מדהימות".
שעתיים אחרי החיסול הותר לפרסום כי צה"ל חיסל את אבו אל־עטא, שם שרוב הישראלים לא הכירו עד אז. בהודעת דובר צה"ל נאמר כי "אבו אל־עטא תכנן בימים הקרובים לבצע ירי רקטי קונקרטי למרחב העוטף, לשגר רחפני נפץ, לבצע פיגועי צליפה, ועוד. בחרנו בלית ברירה באופציית הסיכול מהאוויר. הרמטכ"ל יזם ודחף למימוש הפעולה, כי הרגיש שאין ברירה אחרת".
"הכל היה על השולחן"
בשעה 06:30 החל הג'יהאד האסלאמי לירות עשרות טילים לעבר הדרום וגוש דן.
"כשאתה מסכל גורם כזה בג'יהאד האסלאמי, אתה ערוך לכל תרחיש, כי ברור שתהיה תגובה ושהצד השני לא יישאר בשקט", אומר רס"ן א', "היינו מוכנים לכל דבר, כולל הסלמה מעבר לכמה ימי קרב. היינו ערוכים גם למבצע, אם היה מתקבל אור ירוק להמשך. הכל היה על השולחן, כולל בנק מטרות לסיכולים נוספים.
"יש לנו מידע על כל מי שצריך ברצועת עזה, ואנחנו יודעים להביא מודיעין מדויק על כל מי שמפר את השגרה. בנינו לאורך זמן תיקי יעד, כדי שנהיה מוכנים ביום פקודה. לאף אחד אין תעודת ביטוח".
סגן ג', שהיתה במקרה בערב חופשי כשהחיסול יצא לפועל, אחרי הרבה לילות לבנים, שמעה עליו רק בדיעבד. היא התעוררה בדירתה בתל אביב למשמע קולות האזעקה.
"כן, התבאסתי שלא הייתי שם ברגע הכי חשוב, כי בסופו של דבר, זה משהו שעבדתי עליו הרבה זמן. אבל היתה לי גם הרגשה טובה, שהמטרה הושגה. היו שמועות באותו ערב שזה הולך לקרות, ויצאתי מהבסיס ברגשות מעורבים, אבל לא יכולתי לדעת.
"אחרי האזעקה שמתי בתיק כמה חולצות ומכנסיים ויצאתי לבסיס בדהרה, כדי להבין את תמונת המצב ולהיכנס לפעילות, שהיתה בעיצומה. הפעם הראשונה ששמעתי את השם אבו אל־עטא היתה בחדשות באותו בוקר, והיתה לי תחושה של סיפוק. הייתי גאה בכך שאני הייתי חלק מהקבוצה שעצרה אותו מלהמשיך לפגוע בישראלים. עמדתי במשימה והגשמתי את מה שרציתי, השפעתי על שדה הקרב.
"הקתרזיס של המפעילים הוא לא רק ברגע הביצוע, כשהטיל נורה מהמטוס, אלא עוד בזמן איסוף המודיעין. העבודה שלנו היא יותר קשה מהפיצוץ שבקצה. זה גם יותר מעניין - לעשות את כל הדרך, לא רק להביא את התוצאה בסוף. אני מקבלת את הסיפור המלא ויודעת שעשינו הכל כדי שהמשימה תושלם כמו שצריך".
מה הרגשת כששמעת שאשתו היתה איתו בבית ונהרגה?
"תחושות מורכבות. לפעמים יש מחיר שצריך לשלם כדי להפסיק מחבל כזה, ומקבלי ההחלטות הם אלה שמחליטים מה המחיר שישראל מוכנה לשלם. אנחנו פועלים על פי עקרון המידתיות, מנסים להיות כמה שיותר הומניים ולצמצם את הפגיעה כמה שאפשר. זה לא משחק מחשב, לאף אחד לא קל לעשות את הדברים האלה. אתה חורץ כאן גורלות, ואתה מבין את המשמעות של מה שתעשה: האם זה ילד או מבוגר, האם זה פעיל או הילד הקטן שלו".
סא"ל ר', מפקד בית הספר למפעילי כטמ"ם ומפקד טייסת מבצעית בעברו, שהיה אחראי למשימות המל"טים במבצע צוק איתן, מסכים. "אנחנו אולי לא נמצאים בשדה הקרב, אבל אנחנו רואים אותו מקרוב ומחוברים למשימה ברמה גבוהה מאוד. התמונה שאנחנו רואים מאפשרת לנו להבדיל בבירור בין פעיל טרור לאזרח תמים".
"היה ברור שאם אבו אל־עטא יעבור לעולם הבא, יהיה יותר שקט", אומר רס"ן א', "לכן התוצאה היא אירוע משמעותי שהציל חיי ישראלים. אפשר לראות שהשנה האחרונה היתה שונה מקודמתה - פחות ימי קרב, פחות שיגורים".
***
כלי הטיס
"משמשים גם לתקיפה"
פיתוחם של מטוסים זעירים ללא טייס החל בישראל כבר בשנות ה־70. מאוחר יותר הם הפכו לכטב"מים (כלי טיס בלתי מאוישים), ובשנת 2016 שונה השם שוב בידי מפקד חיל האוויר דאז, אלוף אמיר אשל, שהכניס לשימוש את המילה כטמ"ם - כדי להדגיש את העובדה שהכלים מופעלים מרחוק בידי מפעילים.
צה"ל מפעיל לפחות חמישה סוגים של כלי טיס מאוישים מרחוק, שמיוצרים בישראל. ארבעה מופעלים על ידי חיל האוויר: "איתן", "שובל", "זיק" ו"כוכב". חיל התותחנים מפעיל את מל"ט "רוכב שמיים". בחיל האוויר כמה טייסות מל"טים, שתפקידן המרכזי הוא איסוף מודיעין קריטי לקראת פעולות ובמהלכן, הכוונה של חימוש באמצעות לייזר ובחינה של תוצאות הפצצה. על פי פרסומים זרים, חלק מכלי הטיס מבצעים גם תקיפות. לתעשייה האווירית יש כמה כלי טיס שמוגדרים "חימוש משוטט", שמטרתו להתרסק על מטרה ולהשמידה.
המל"ט הוותיק ביותר של צה"ל, שנמצא בשירות כבר 21 שנה, הוא "זיק" (הרמס 450), שמיועד למשימות מודיעין. ה"זיק" מסוגל לשאת מטען ייעודי במשקל 150 ק"ג ולשהות באוויר במשך 20 שעות בגובה של עד 18 אלף רגל. על פי המפרט שלו, אפשר לציידו בטילי אוויר־קרקע, והוא מופעל בצורה אוטונומית, כולל גרסאות שמסוגלות להמריא ולנחות באופן אוטומטי.
"הרון 1", שמוכר יותר בכינוי "שובל", נמצא בשירות צה"ל מאז 2005. הוא מסוגל לשאת מכ"מים מסוגים שונים, חיישנים אלקטרו־אופטיים וציוד מודיעין. טווח הטיסה שלו הוא 350 ק"מ, אך יתרונו הגדול בכך שהוא מסוגל לשהות באוויר זמן ארוך במיוחד - בין 45 ל־52 שעות, בגובה 30 אלף רגל.
ב־2015 הצטרף לצה"ל גם "כוכב" (הרמס 900), שדרוג של ה"זיק", שמסוגל לשאת ציוד מכ"ם וצילום מתקדם, ועל פי מקורות זרים, גם חימוש לטובת מבצעי תקיפה וסיכול ממוקד. הוא יכול לשאת מטען ייעודי במשקל של עד 350 ק"ג ולטוס ברציפות מרחק של יותר מ־9,000 ק"מ.
כלי הטיס הגדול ביותר הוא "איתן" ("הרון TP"), שהוא בעל מוטת כנפיים גדולה במיוחד - 26 מטר, קטן רק במעט מבואינג 737. הוא מסוגל לשאת יותר מ־1,000 ק"ג ולשהות באוויר במשך 36 שעות בגובה 45 אלף רגל. על פי הירחון הצבאי "Jane's", הוא מבצע משימות תקיפה ומסוגל גם להשמיד טילים בליסטיים. ב"טיימס" הבריטי פורסם ב־2009 כי מל"ט מסוג זה השתתף בהפצצת שיירה בסודאן שיוחסה לישראל, שהובילה נשק עבור ארגוני הטרור בעזה.
בתקשורת הזרה דווח לא פעם על תקיפות שביצע צה"ל באמצעות כלי טיס מאוישים מרחוק. המגזין "אוויאיישן וויק" דיווח ב־2006 כי חיל האוויר מפעיל מל"טים מסוג "זיק", המצוידים בטילי אוויר־קרקע. לאחרונה צוטט ב"גלובס" קצין בחיל האוויר הגרמני, מיכאל הופאקר, שאמר כי מל"טים מסוג "איתן" מסוגלים לשאת טילים. זאת, כחלק מהליך לאישור החימוש של המל"טים במסגרת מכירתם לגרמניה.
בשנת 2004 דווח בתקשורת הזרה כי כלי טיס תוקפים הם שביצעו את חיסול מנהיגי חמאס אחמד יאסין ועבד אל־עזיז א־רנתיסי. בשנתיים האחרונות דווח בתקשורת העולמית כי חיל האוויר מפעיל מל"טים תוקפים נגד יעדים אסטרטגיים בסוריה, בלבנון, ואפילו בעיראק ובסודאן.
***
המפעילים
מקורס טיס למל"טים
הזמזום בבסיס חיל האוויר בפלמחים מזכיר לרגעים זמזום של דבורים בכוורת, אבל כולם כאן כבר רגילים. בכל כמה דקות נוחת או ממריא כלי טיס בדרך לעוד משימה מבצעית בעזה או באיו"ש, בגבולות ישראל ומחוצה לה. הפלשתינים מכנים את המל"טים "זנאנה" (מזמזם).
"המערך שלנו מבצע כ־75 אחוזים משעות הטיסה המבצעיות של חיל האוויר", אומר סא"ל ר', מפקד בית הספר למפעילי כטמ"ם. "כמעט בכל רגע נתון יש באוויר כלי טיס מאוישים מרחוק, שאוספים מודיעין ומוכנים לתגובה לאירועים מתפרצים". לפני עשר שנים, אגב, עמד שיעור הטיסות של המל"טים על 25 אחוזים מכלל הטיסות בחיל.
הלחץ שמתלווה למשימה הוא הסיבה המרכזית לכך שרוב המפעילים מגיעים מעולם הטיס - לרוב מדובר בחניכי קורס טיס שפרשו ממנו לאחר שנה (אחרי טיסות "צ'ק קרב" בסיום שלב בסיסי). הם עוברים קורס מפעילים של חצי שנה, שבו יוכשרו כקצינים וילמדו לתפעל את המערכות ולקבל החלטות בלחץ. מעטים מצליחים להגיע לתחום לאחר שהצטיינו כמדריכי סימולטורים או ביחידות אחרות.
"השנה שהם עוברים בקורס טיס היא חלק משמעותי בתהליך ההכשרה", אומר סא"ל ר', "הם מטיסים שם מטוסים, לומדים מה זה מרחב אווירי ומתנסים בהתנסויות קרקע שבונות את האופי שלהם, כמו שבוע שבי".
אחרי ההכשרה ממשיכים המפעילים לקורס אימון מבצעי של שלושה חודשים, שבסיומו הם הופכים למפעילי כטמ"ם. כולם חותמים לשירות של חמש שנים, שבמהלכן הם מבצעים הכשרות נוספות.
***
כשאתם לוקחים רק אנשים מקורס טיס, אתם מונעים מהרבה נשים וגברים בעלי יכולות מעולות, שלא מתאימים לטיס, להתגייס לתפקיד כזה.
"הדרך היחידה לבנות היום אופי בצבא היא דרך פעילויות פיזיות. העובדה שבהכשרה שלי הלכתי 100 ק"מ ביום בלי לאכול בנתה לי אופי, והאופי הזה הוא חיוני ביותר למפעיל כטמ"ם, למרות שהוא לא נמצא פיזית בשדה הקרב. התנאים שהוא יכול לחוות הם קיצוניים, והדרישות המנטליות גבוהות מאוד.
"האם זה אומר שמישהו שלא עבר את ההתנסות בקורס טיס יכול להיות מפעיל? אולי. אבל באירועי קיצון, שבהם אדרוש מהמפעיל את הקצה, אני חייב לדעת שהוא עבר את התהליך שעיצב וחישל אותו. אני חייב לדעת שהוא מסוגל לזה".
היית רוצה לראות בקורס צעירים שמגיעים מלכתחילה כדי להיות מפעילי כטמ"ם, בלי להזדקק לשלב הטיס בדרך?
"כן, הייתי רוצה שהבת שלי תוכל ללכת בעקבות אבא שלה, כרגע זה לא אפשרי. בסוף, הדנ"א של חיל האוויר נקבע בבית הספר לטיסה. אבל זה משתנה: המפעילים תופסים היום יותר נפח ומשמעות בכל נקודות המפתח בחיל. הרבה תפקידים שבוצעו בעבר בידי טייסים מבוצעים היום על ידי מפעילים. מפקד חיל האוויר יודע היטב מה זה להיות מפעיל, הוא פיקד על מאות פעולות של כטמ"מים. מתישהו, כשלא יהיו בכלל מטוסים מאוישים, מפקד חיל האוויר יפעיל כטמ"מים".
***
לא מדובר בתיאוריה בלבד. בשנים האחרונות מערך כלי הטיס המאוישים מרחוק צובר תאוצה בצה"ל. המפעילים בקרונות ההפעלה בפלמחים משוחחים ישירות עם הקצינים הלוחמים שנמצאים בשטח, ונותנים להם תמונה מדויקת של המצב שאי אפשר לראות מלמטה.
"היום כמעט לכל פעולה קרקעית, בכל מקום, יש מטוס מאויש מרחוק שמלווה אותה. אנחנו יודעים להוריד את המודיעין מהר יותר למטה, ולא רק לקצין שבבור, אלא גם ללוחם בגולני, שמקבל מודיעין בזמן אמת ויודע על פיו איך לפעול".
סא"ל ר' מספר כי המל"טים הם גם הכלים הראשונים שמגיבים במקרה של אירוע אמת בגבול. "כשיש אירוע בגבול, בצפון או בדרום, אנחנו שם בתוך דקות ספורות. כשהכוח הקרקעי מגיע, אנחנו כבר יודעים לחבר אותו במהירות לתמונת המצב בשטח. הדבר מחייב את טייסות הכטמ"ם לעבוד כל הזמן. בניגוד לטייסת מאוישת, לטייסת כטמ"ם אין הפסקה - אנחנו צריכים כל הזמן להתאמן למלחמה, להיות מוכנים לכל אירוע ולכל תרחיש".
מה אתם עושים כשקורות טעויות?
"אנחנו מתייחסים לזה בכל כובד הראש. מתחקרים ומנסים להבין איך יכולנו להיות טובים ומדויקים יותר. כשאני מסיים פעולה שבה נפגעו בלתי מעורבים, רע לי ברמה האישית ורע לי ברמה המקצועית. אני רוצה לוודא שזה לא יקרה שוב".
מחקר שנערך ב־2013 בצבא ארה"ב גילה ששיעור גבוה ממפעילי המל"טים לוקים בפוסט־טראומה. הנושא עלה גם בסרט קולנוע בשם "חיסול ממוקד" ("Good Kill") משנת 2014. לדברי סא"ל ר', היחידה מסתייעת בפסיכולוגים, שמקיימים שיחות עם החיילים. "ערכנו מחקר בנושא ב־2017, והתברר שאין ביחידות הכטמ"מים של צה"ל תופעה של פוסט־טראומה", הוא אומר, "אחת התובנות של החוקרים היתה שהחיבור החזק של המפעילים למשימה, והעובדה שאנחנו נלחמים על הבית, מאפשרים לנו להמשיך לתפקד".
הסימולטור
אדרנלין בשמיים
בבניין משרדים נמוך בבסיס פלמחים נמצא סימולטור של המטוס "שובל", שאליו מגיעים המפעילים כמה פעמים בשנה כדי להתאמן על תרחישים שונים, שאת חלקם אי אפשר לתרגל "על רטוב". כאן הם יושבים מול מסך גדול עם ג'ויסטיק ביד, כשמאחורי הפרגוד עומדת מדריכת הסימולטור ומציבה בפניהם עוד ועוד אתגרים, כדי לגרום להם להיות טובים יותר וחדים יותר בהכנה למה שיקרה בעולם האמיתי.
סרן ע', מדריך סימולטור ומפעיל מל"טים במילואים, מדגים איך זה עובד. הוא יושב ליד מסך גדול ועוקב אחר מטרה: מכונית כסופה שנעה לעבר בית בכפר אקראי ביהודה ושומרון. הירידה לפרטים מדהימה: כל שביל, בית ואדם נראים בבירור. לפתע עוצרת המכונית, ואדם יורד ממנה ומתחיל לרוץ. ברגע אחד צריך לקבל החלטה אם לעקוב אחר הנמלט או אחרי המכונית. ברקע מדמה המדריכה צעקות של חפ"ק שמבקש סיוע דחוף במקום אחר. זהו רק אחד מהתרחישים הרבים שמתרגלים כאן בכל יום.
"אין מפעיל שלא עבר כאן עשרות פעמים", אומר ע', "בגלל האינטנסיביות של פעולות הביטחון השוטף, קשה לבצע תרגולים מבצעיים. יש לנו גיחות שאין דרך אחרת לתרגל אותן, תרחישים שמסוכן מדי לתרגל במציאות, כמו תרחיש של כוחות קרקע שפועלים במהלך לחימה בתוך רצועת עזה, או מעצר של מחבל בידי כוח קרקעי באיו"ש".
סמ"ר איילת, מדריכה בסימולטור, מספרת כי אחד האתגרים המשמעותיים ביותר הוא יצירת האדרנלין למפעילים, כדי שיוכלו לתרגל כאן את מה שיידרשו לו בשטח. "האתגר הוא לייצר דימויים, לבנות תרחישים עם אירועים שהם לא ציפו שיקרו. בסופו של דבר, אני מעין שחקנית, והמטרה שלי היא ללחוץ על המפעיל ולדרוש תוצאות במידה הנכונה. אני צריכה לבוא למפעילים שעושים את העבודה כבר 20 שנה ולחדש להם, להיות מעודכנת ולקלוט מערכות חדשות".
התרחישים המטורפים ביותר, דווקא בגזרות שלא תמיד נחשבות חמות ביותר מבחינה מבצעית, הם אלה שלעיתים מצילים חיי אדם ברגע האמת. סרן ע' מספר כי ב־2016 סייעו מפעילי כטמ"ם לחלץ שני חיילים שנלכדו בלב מחנה הפליטים קלנדיה ממה שעלול היה להיות לינץ' מחריד. זה היה תרחיש שמפעילים תרגלו בעבר על יבש, אבל קשה היה להאמין שיתרחש בפועל.
"צוות שלנו, שסיים רצף של משימות, חזר לבסיס, אבל כמה דקות לפני הנחיתה הפנו אותם מהבור של חיל האוויר מזרחה, לכיוון איו"ש. המפעילים קיבלו מידע שכמה חיילים נכנסו איכשהו לקלנדיה שליד רמאללה, והלכו שם לאיבוד.
"הצוות סרק את הכפר מלמעלה וזיהה את החיילים יורדים מכלי הרכב, ובמקביל ראה סביבם מהומה אדירה. המוני אנשים על הגגות, זורקים מכל הבא ליד - כולל מקררים, מכונות כביסה ובקבוקי תבערה. הרכב של החיילים עלה באש מפגיעה של בקבוק תבערה.
"הצוות יצר קשר עם החיילים והכווין אותם לעבר היציאה מהכפר. במקביל, הוזעקו כוחות מיוחדים, שאותם הכווינו המפעילים אל המקום שבו נמצאים החיילים. הם חולצו אחרי חילופי אש כבדים. חמישה לוחמים נפצעו באירוע, ושני פלשתינים נהרגו. זה אירוע שממחיש את ההסלמה של מצבים בשטח. אתה כבר מוכן לנחיתה, ואז בתוך רבע שעה אתה שוב בשטח, במשימה עם סכנה לחיי אדם ועם אדרנלין בשמיים. האחריות היא עליך, ואתה צריך לתפקד בלחץ עצום".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו