סרט רע

מהומה בשכונה: הישיבה של חסידי גור, הנטועה באמצע השכונה כפירסינג באפה של רבנית, הפכה באישון ליל למלונית קורונה. שיירת אוטובוסים מבני ברק הביאה 260 תלמידי ישיבה שחלו אל הישיבה, והפכה את הבניין הקטן לקפסולה מבעבעת של מגיפה בלב שכונה ירוקה בכל המובנים.

תכף אני ממשיך ומספר מה היה, אבל קודם: בישיבה הזאת למד מזמן חבר שלי, חסיד גור, שפתח לי צוהר קטן למה שמתרחש שם בפנים, לעולמם של הנערים האלה, שנעים ברחובות השכונה בבגדיהם השחורים, בכיפותיהם הגדולות ובפאותיהם המגולגלות מתחת לכיפה, כדרך גור, ולא מחליפים מילה, מבט או מחווה גופנית כלשהם עם אף חילוני. אף פעם. הולכים מהר, לא מביטים לצדדים. 

החבר שיצא מהקהילה סיפר על גיהינום לילדים, שבו הם היו חשופים גם להטרדות מיניות חמורות, עם גיבוי בשתיקה, וגם לדיכוי היצר המיני המתעורר בבחורים בהתבגרם ושליחתם לפסיכיאטרים פושעים שנותנים להם כדורים לריסון האש בחלציהם. מדובר בקורבנות במחנה עינויים, שיצאו משם שרוטים לגמרי, וזה מתבטא היטב במשפחות שהם הקימו, ביחסיהם עם נשותיהם, ילדיהם, קהילתם. גור שאני מכיר זה הצפון קוריאה של החסידויות. בלילות אני חולם איך אני מבקיע את קירות הישיבה ומשחרר את הנערים העדינים האלה לחופש. אבל מה יעשו בחופש? לזה אין פתרון בחלום.

ולעניין. חולי קורונה בישיבה. 260. סערה בקבוצת הפייסבוק של השכונה. מה? מי? איך? ראש העיר! מחלה! חרדים! זוועה! זעקה! תקשורת!!!

שכן אחד מדווח כי בשעה 03:10 בלילה ראה שאין שמירה על פתח הישיבה. אולי מישהו יצא? וגם אני תהיתי: כשיש 260 חולים במקום אחד, אולי נוצר מנשיפותיהם מין ענן נגיפי, שיוצא מהחלון הפתוח בקומה השנייה ומכסה את כל השכונה? מישהו חקר את זה? האדמו"ר ישמור. בקיצור, כולם בסרט רע.

ורק שכנה אחת, ליטל, כתבה: "מישהו מהשכנים בקשר איתם, שם בפנים? אולי הם צריכים משהו?" אהההה... אנחת רווחה קולקטיבית נשמעה ברחובות ובבתים. מישהי הפכה את הפחד לנתינה. ונוצר הקשר, והועברה רשימת צרכים של הנצורים בפנים, והגיעו ארגזים לישיבה, ממש לפני כניסת החג. מה ביקשו? בקבוקי מוגז מתוק בכל הצבעים. אדום, כתום, צהוב, ירוק. בטעמי הרמזור של קריסטל אפילו הקורונה לא פוגעת. 

 

מסכים

כשיצאתי לטיול

דגים

אומרים, יש הרבה דגים בים. ובכן, עדכון: לא נכון. הדגים בים נגמרו. 90 אחוזים מאזורי הדיג בעולם נמצאים על סף קריסה, או כבר אחרי. טרפנו את הים.

האוקיינוס, שהיה שוקק אינספור צורות חיים, הפך למדבר כחול וגדול, ספינות משוכללות סורקות את קרקעיתו כדי לדלות בעלי חיים שאיכשהו שרדו, ומחריבות אותו סופית. שרשראות מזון שהתקיימו מיליוני שנים נשברות, וגם חיות שאיננו אוכלים נעלמות במהירות, כי האדם אוכל להן את ארוחת הצהריים ולא משאיר פירור. ותודה לסושי.

מכל צורות ההרג של בעלי חיים למאכל, דיג בים הוא הצורה הפחות מטרידה. בניגוד לבקר או לעוף, סביר להניח שלדג היו חיים מלאים עד שניצוד. גם אם אישית הייתי מעדיף שייטרף על ידי דג גדול ממנו במהלך מרדף שבו יש לו סיכוי להימלט, ניחא. אבל זה בתנאי שהדייגים אחראיים מספיק כדי לשמור על המגוון הביולוגי, וכל עוד אנחנו לא מחסלים במשמרת שלנו את מה שהתפתח על פני כדור הארץ במשך מאות מיליוני שנים.

במקביל, צומחת בעולם וגם בישראל תעשייה רצינית של ייצור חרקים למאכל, בין שבצורתם המקורית הדוחה, חרגולים כשרים וזחלי זבובים מבחילים, ובין שכחלבון שנוסף כאבקה לשאר מזונות. ייצור חרקים למאכל חסכוני הרבה יותר מייצור בעלי חיים גדולים, החלבון שלהם מעולה, וכנראה לא תהיה לנו ברירה. אכלנו את כל הטבע, נותרו רק החרקים. סוג של עונש משמיים.

ואני, בתור צמחוני, האם מותר לי לאכול אבקת חרגולים? האם לחרגול יש מספיק תודעה כדי שאחוס עליו, כפי שאני חס על כלבים, חתולים, פרות, תרנגולות, דגי בס? או שהוא קרוב יותר לצמח, שאמנם יש בו חיים, אבל אין בו לכאורה תודעה? הבטן שלי מסרבת לדון בשאלה כעת. כשיבשילו החגבים.

צריך האדם לתת לים חופש של חמש שנים מכל דיג. לפצות את כל הדייגים, להאכיל את העולם בחלבונים אחרים, עדיף מהצומח. ואחרי חמש שנים לחזור לאט לדיג סביבתי, מתחשב, עדין. כי דייג אוהב דגים.

avrigilad@gmail.com

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו