את שיחות הטלפון שלו משתדל יהודה גליק לפתוח באיחול "יום של הארת פנים".
"התחושה שלי היא שיש מחסור בהארת פנים - במכולת, בשכונה, ברשתות החברתיות, למרות שזו התקופה שאנחנו הכי צריכים את זה", הוא אומר.
זאת אחת התקופות היותר קשות של המדינה.
"נכון, התפרקה לנו הסולידריות. כואב לי. אנחנו צריכים להיות עם אחד ולהאמין שכל אחד רוצה בטוב. הייתי מצפה שדווקא עכשיו נשים את כל הדברים בצד ונמצא את המחבר. במקום זה יש כל היום התנגחויות, חרדים וחילונים, 'בלפוריסטים' נגד 'ביביסטים', אנשי אקדמיה ואנשי עמל כפיים, ישראל הראשונה וישראל השנייה. אפילו המאבק בין אנשי הפריפריה והקיבוצניקים חזר לחיינו סביב נחל האסי.
"יש התנשאות. אם אני מסתכל עליך וחושב שאתה בבון ואני האור, אז יש פה בעיה. דווקא בעת מצוקה עולמית היה מצופה שדווקא במדינת ישראל נשים את הדברים האלה בצד ונמצא את המחבר".
המצוקה שעליה מדבר גליק מובילה אותו למה שהוא מגדיר כמשימת חייו בחודשים הקרובים. "קיבלתי החלטה שאני מגיש מועמדות לנשיאות המדינה. אני רוצה להיות הנשיא הבא של מדינת ישראל. אני מרגיש שיש לי את היכולת. לא רוצה להישמע כאילו אני קוסם, אבל דווקא בגלל שאני לא מרגיש נשגב או מורם מעם, אני יכול לעשות את התפקיד הזה טוב.
"בתפקיד הנשיא צריך לכהן אדם שלא נישא מעל העם, אלא בא מתוך העם, מכוח העם. שיאפשר לעם להביע את דברו. נשיא עם מוטיבציה, עם רצון להפשיל שרוולים ולרדת אל העם ולשמוע אותו. בישראל התחושה היא שנשיא זה ג'וב שנותנים לפוליטיקאי ותיק לאות כבוד. אני לא רוצה ג'וב, אני לא רוצה את הכבוד. אני בא ממקום הפוך, ממקום של ענווה. אני רוצה לסייע לעם הזה, להילחם בקיטוב ובשנאה שמפלגת. להחזיר את הסולידריות.
"אני מרגיש קרוב לכל חלקי החברה הישראלית. כשאני יושב עם חרדים, אני מרגיש בבית. כשאני יושב עם אנשי רוח משמאל, אני מרגיש בבית. בדימונה, בהתיישבות או בתל אביב - עם כולם אני מרגיש בבית".
במה זה שונה מ"שיח השבטים" של הנשיא ריבלין?
"הנשיא מדבר על ארבעה שבטים - חילונים, דתיים, ערבים וחרדים. אמרתי לו שלדעתי הוא שכח שני שבטים גדולים - היהודים המסורתיים ויהדות התפוצות. יש המון אנשים שלא נמצאים בשבטים שריבלין ציין. בירושלים, בבאר שבע, בעיירות הפיתוח, במה שמכונה 'ישראל השנייה', אפשר למצוא את השלד המרכזי של החברה הישראלית, עמך ישראל. המסורתיים. למשל, סגן שר הביטחון, מיכאל ביטון, הוא מכחול לבן. לא דתי, לא חילוני, לא חרדי ולא ערבי. הוא מסורתי. זה רוב העם.
"ויש גם את שבט יהדות התפוצות, שגם להם יש אופי מיוחד, שלפעמים לא מתכתב עם אף אחד מארבעת השבטים שהנשיא ציין".
למה לדעתך הוא חילק את זה ככה?
"אני לא רוצה לשפוט אותו. הוא עבר שנה לא פשוטה, אני יודע מה זה להיות אלמן ולאבד את אהבת נעוריך. הוא אמנם בא מעולם ערכי בית"ריסטי, אבל אנשים הרגישו במהלך הכהונה שלו שהוא בא להטיף, והם לא אוהבים את זה. חלק גדול מהציבור לא התחבר אליו, ונהיה לנו נשיא של חצי עם. אם יש נשיא של חצי עם, אז לא צריך נשיא. יש לנו מספיק ויכוחים ומלחמות.
***
"היו לו כוונות טובות, אבל בעת הזאת היה מתבקש שמוסד הנשיאות יהיה פעיל בשטח. כי יש אנשים שמפגינים וכואב להם, ויש אנשים שחושבים שצריך להפסיק את ההפגנות, וגם להם כואב. אני מאמין לשני הצדדים. דווקא במקום הזה, בית הנשיא היה אמור להיות הבית של העם, בית שכל חלקי העם מרגישים בו בנוח להתבטא, לפעול.
"מכאן, לדעתי, הצורך שלנו בנשיא שבו האדם בתפקיד הוא לא מרכז העניין - הציבור הוא מרכז העניין. מקום שיהיה מחובר לדתיים וחילונים, ערבים ויהודים, עצמאים ושכירים, עולים חדשים ואזרחים ותיקים, קשישים ובעלי מוגבלויות - כל חלקי החברה צריכים למצוא שם פתחון פה".
והנשיא ריבלין לא עושה את זה?
"הוא לא עושה את זה. בשטח הוא לא קיים. אני לא מרגיש שבעת הזאת, כשהארץ זועקת, הוא שם. אם אהיה נשיא, אשתדל לא לעשות את הטעויות שעשה רובי. לא אנסה להוכיח שאני 'ערביסט' יותר מכל השמאלנים, ולא אנסה להוכיח שאני איש שמאל. אלו טעויות שרובי עשה.
"אני לא פה כדי להטיף מוסר לאף אחד. לא אגיד לראש הממשלה שהוא לא בסדר, לא אציג עצמי בפוזה של אדם מוסרי ואיכותי יותר מכולם. אני לא בא ממקום של אדם נשגב מהעם, אלא מתוך העם".
בסוף, זהות הנשיא נקבעת בכנסת, ברוב פוליטי. איך אתה מתכוון להשיג רוב?
"כשאני לוקח על עצמי משימה, אני שואל שלוש שאלות: האם יש צורך, האם אני מסוגל, והאם יש לזה סיכוי. אני משוכנע שיש בזה צורך. האם אני מסוגל? כל כולי מגויס לזה עכשיו. האם יש סיכוי? אם הייתי חושב שאין, לא הייתי הולך על זה. זה מצריך עבודה. לא יהיה ח"כ אחד שלא ישמע ממני. אני מגויס לזה כל כולי.
"למעשה, הבחירות ייערכו בעוד כשבעה חודשים, בסביבות מאי. הקדנציה של רובי ריבלין מסתיימת ביולי. עד עכשיו נפגשתי כבר עם 40 ח"כים מכל הקשת הפוליטית. אמנם לא כולם אמרו שיתמכו בי, אבל קיבלתי עידוד, גם מאנשים שעמוק בימין וגם מאנשים שעמוק בשמאל. אגב, רבים מהם העריכו שלא הכנסת הזאת תבחר את הנשיא הבא, כי אנחנו בדרך לבחירות".
עם עידוד לא נכנסים לבית הנשיא.
"באתי להסביר להם את המקום שאני נמצא בו. את הצורך. את מה שאני יכול להביא. רבים מהם אמרו לי, 'אתה מועמד מעולה'. זה חיזק אותי".
היה מישהו שאמר שיצביע עבורך?
"אמרו 'אני איתך', ואמרו שהם רוצים לראות את תמונת המצב בבוא הזמן. לא ביקשתי התחייבויות או חתימות".
יש מולך מתמודד קשה, בוז'י הרצוג.
"הוא חבר טוב שלי ואדם שאני מעריך. כשהחלטתי לצאת לדרך, הוא היה אחד הראשונים שצלצלתי אליהם וסיפרתי על זה. קיבלתי ממנו את ברכת הדרך. הבטחתי לו שלעולם לא אגיד עליו מילה רעה, שאספר רק על עצמי.
"בוז'י הוא אדם טוב שעושה עבודת קודש בסוכנות היהודית, חבל שיפסיק את זה. אני חושב שיש לי היכולת לרדת לעם ולשוחח עם אנשים בגובה העיניים, אפילו יותר טוב ממנו. אתמודד בצורה חברית ודמוקרטית. אנסה לשכנע שאני יותר מתאים".
מה הוא אמר לך כשאמרת לו שתתמודד מולו?
"הוא השיב לי בספורטיביות מכובדת. אנחנו חברים. לא תשמע ממני מילה רעה עליו".
הוא עובד קשה, נפגש עם הח"כים, שומר איתם על קשר, מחובר גם לדתיים וגם לערבים.
"כן, הוא עובד קשה. זה ידוע. לכן היה לי חשוב להתקשר ולומר לו שאני יוצא לדרך".
ואם מרים פרץ תרצה להתמודד על התפקיד?
"אני מעריך אותה. לא שמעתי שהיא מסתובבת בכנסת ונפגשת עם אנשים. נכון שהיא ובוז'י אנשים מצוינים, אבל אני חושב שיש לי יתרונות מסוימים על שניהם. מצד אחד, היכולת לדבר בגובה העיניים, בלי פוזה, ומצד שני, גם הקשר עם יהדות התפוצות והגורמים הלא־יהודיים".
אם היא תתמודד, תסיר את המועמדות שלך?
"לא, אני בא כדי להתמודד ולנצח. אני מאמין שזה מה שעם ישראל צריך, ושאני האדם המתאים לתפקיד הזה בעת הזאת. לקח לי זמן לשכנע את עצמי שאני לא אומר את זה מתוך שחצנות, אלא ממקום של ענווה אמיתית. אני מאמין שיש לי את זה. יש לי את היכולת לרפא את הפצע המדמם של החברה בישראל, זה הדבר היחיד שמעניין אותי".
יש סיכוי שהערבים יצביעו לך?
"אני לא מוותר על אף אחד. אבוא ואדבר עם כולם. הבחירות לנשיאות נערכות בצורה חשאית, יכולות לקרות הפתעות".
איך אדם שפועל להעלות יהודים להר הבית יזכה בתמיכת הערבים?
"רובי ריבלין הוא איש ארץ ישראל השלמה, איש ירושלים המאוחדת. הוא מיצב את עצמו במקום אידיאולוגי ימני, ובכל זאת היו ערבים שהצביעו לו. אני יכול לספר לך שקיבלתי טלפונים מח"כים ערבים שהביעו הערכה על כך שהלכתי לנחם את המשפחה של איאד אל־חאלק (הנער הערבי האוטיסט, שנורה למוות בירושלים על ידי שוטרי מג"ב; י"ש).
"שיתפתי פעולה עם ערבים בכנסת במאבק בעישון, לא הייתי מצליח בלעדיהם. רכשתי את האמון של חלקם. אני יודע שיש כאלה שמתנגדים לי בחריפות, אבל יש כאלה שיודעים להעריך את המקום שממנו אני בא.
"בתור נשיא לא אפעל בשום נושא פוליטי. לא אתערב בפוליטיקה, אבל גם לא אטייח ואטשטש את מי שאני. לא אהפוך להיות איש שמאל שתומך ברשות הפלשתינית. אחפש דברים הומניטריים ואנושיים שאפשר להתחבר אליהם".
איך תשכנע את תמר זנדברג וניצן הורוביץ להצביע לך?
"עם זנדברג עבדתי באופן הדוק בכנסת במלחמה נגד העישון, הגשנו גם הצעת חוק בנושא איסור מכירות נשק למדינות שמפירות זכויות אדם. יש בינינו הערכה הדדית, ויש גם ויכוחים נוקבים. אבל נשיא לא צריך להיות אדם פוליטי. למה שלי יחימוביץ' יכלה לפעול למען בחירתו של רובי ריבלין, ותמר זנדברג לא תוכל לפעול למען יהודה גליק? אני לא מדבר על נשיאות פוליטית, אלא על נשיאות שתיתן פתחון פה לכולם.
"הנשיאות כשלה כשהיא שימשה תפקיד למישהו שהרגיש עצמו חשוב ומורם מהעם, או התערבה בפוליטיקה, או הטיפה מוסר לעם. אני לא בא להטיף מוסר, לא להסתכל על עצמי כשחצן, אלא לתת אפשרות להקשיב לכל מי שפועל במדינה".
מה אתה אומר למי שחושב שאין באמת צורך במוסד הזה?
"אם המוסד הזה שייך לנשיא של חצי העם, אז המוסד הזה מיותר. יש מספיק ויכוחים בעם. אבל אם המוסד הזה הוא מה שאני טוען - מקום של העם, מקום לסולידריות, לחיבור - אז הוא נדרש מאוד".
***
עכשיו יתחילו לפשפש בעברך, כמו שקורה לכל מתמודד לתפקיד ציבורי. אתה מוכן לזה?
"כשקיבלתי על עצמי שליחות ציבורית, התחייבתי לעצמי לעולם לא להשתכר ממחמאות, ולעולם לא ליפול מהשתלחויות. אני מעדיף שיח של פרגונים מאשר שיח של השתלחויות, אבל יודע שיש נשמות טובות שמחפשות. עברתי דברים כאלה בכל מיני שלבים. קוללתי והושמצתי שאני ימני קיצוני שמביא מלחמת עולם שלישית בגלל העלייה להר הבית, ושאני שמאלני קיצוני שמשתף פעולה עם ערבים כשהלכתי למשפחה של איאד. אמרו עלי שאני רפורמי אפיקורס ושונא ישראל כשלא תקפתי רפורמים, וכו' וכו'.
"מניסיוני, הקללות מימין ומשמאל הן כולן אותו סוג של קללות, הטיות של השורש ז.י.ן או מ.ו.ת. זה בא מהשוליים. רובו המוחלט של הציבור הישראלי לא רוצה ולא משתמש בשפה הזאת".
מה ימצאו עליך?
"אין לי סודות. אני אדם פתוח וחשוף. כל מה שניסו להטיח בי, הלכלוכים, הבוץ - הכל כבר ידוע ומוכר. היתה מישהי שהגישה נגדי תלונה על הטרדה מינית, והמשטרה זרקה אותה מכל המדרגות והוציאה הודעה שלא מצאה מקום לפתוח בחקירה".
גליק מדבר על פרשה שהתפרסמה בשנת 2018, אז טענה אשת התקשורת יוספה ברק כי גליק הטריד אותה מינית בחילופי הודעות ביניהם. עם סיום הבדיקה אימצה הפרקליטות את המלצת המשטרה, שלפיה לא התגלתה תשתית לעבירה פלילית המצדיקה פתיחה בחקירה. גליק אמר אז בראיון לגל"צ כי "לא היה פה רומן, לא פלירט ולא שיחות ארוטיות. רק שיתוף בין שני אנשים על המצוקות שלהם". לשאלה מדוע החליט לחשוף את שמו אמר: "מהרגע שהמשטרה החליטה שאין פה שום כלום, אני עומד בפני הציבור ולא הולך לשום מקום".
אז מה היה שם?
"המשטרה סגרה את התיק ואין לי עניין להיכנס לזה שוב".
השאלה אם זה לא משהו שייפתח שוב.
"היתה תלונת שווא, המשטרה אפילו לא זימנה אותי לחקירה, אמרו שלא מצאו שום סיבה לפתוח בחקירה. אז מה יש פה? סיפור שלא היה ולא נברא".
אם תהיה נשיא, זה לא יצוף?
"עברתי כבר הכל. המשטרה ניסתה להאשים אותי שאני פרובוקטור שמנסה להתסיס בהר הבית, עברתי ניסיון התנקשות שהשאיר בי צלקות עד היום. מי שירצה לחפש עלי דברים - האינטרנט מלא בהם - יכול לחפש. אני מניח שעשיתי טעויות בחיים, אני בן אנוש. אני מציג עצמי כמו שאני".
יש כאלה שיטענו שאתה ליצן, לא ממלכתי מספיק לתפקיד.
"אני מי שאני, אבל אפעל בהתאם לכללי התפקיד. לא אשתמש בתפקיד לפרובוקציה. לא אעשה דברים שעלולים לפלג. מדינת ישראל חשובה לי. החברה הישראלית חשובה לי. אתנהג בצורה הכי מכובדת ומכבדת. אנשים מכירים אותי כאדם שההתייחסות שלו רצינית".
***
אחד הדברים הבולטים שעשה גליק בחייו הוא המאבק נגד הגבלת כניסה של יהודים להר הבית. "עליתי להר הבית בפעם הראשונה ב־1989. הייתי בחור ישיבה בישיבת הר עציון, בתמיכת הרב שלי, יהודה עמיטל. ב־2005, כשהפכתי למנכ"ל מכון המקדש, החל המאבק הגדול. עשינו מהפכה של שלום, מהפכה שאמרו שאין סיכוי לעשות.
"עד לפני חמש שנים, כל יהודי שעלה להר הבית היה קורבן לאלימות פיזית ומילולית. כל מי שעבר בהר, הם היו צורחים עליו, זורקים אבנים, כיסאות, נעליים. המשטרה פחדה להתמודד איתם. מפכ"ל המשטרה, מפקד המחוז והשר לביטחון פנים דאז, יצחק אהרונוביץ', אמרו לי: 'אתה תגרום למלחמת עולם שלישית'.
"פעלתי בצורה אינטנסיבית שממשלת ישראל תוציא את המוּראבּיטוּן והמוּראבּיטַאת (ארגונים אסלאמיים של גברים ושל נשים, שתקפו יהודים שעלו להר; י"ש), שהיו הבריונים פורעי החוק שפעלו בהר הבית. מגיע קרדיט לשר גלעד ארדן, שהוביל את המהלך להוציא אותם מחוץ לחוק, יחד עם השר בוגי יעלון.
"היום העלייה להר שקטה יותר, ויש הרבה יותר יהודים שעולים. כשעליתי ב־1989 היו עולים רק 100 יהודים בשנה, ב־2019 עלו קרוב ל־50 אלף. גם תיירים עולים יותר. ב־2014 עלו 180 אלף תיירים, וב־2019 - 800 אלף".
עלייה להר הבית היא לא הקונצנזוס שאתה מדבר עליו. זה מקום נפיץ שעלול לגרור את ישראל לסבבים ביטחוניים קשים.
"כשהרצל דיבר על הציונות, הוא היה רחוק מהקונצנזוס, חשבו שהוא מסכן את העם היהודי. כשהתחלנו לעלות להר, נתפסנו כקוריוז קיצוני ולוחמני. אני ראיתי בו מקום של זכויות אדם וכבוד לכל אדם.
"בהסכם השלום עם איחוד האמירויות דיברו על הבאת מוסלמים נוספים להר הבית, ואני שמחתי על כך. שיבואו מוסלמים ונוצרים. השאיפה היא שהמקום הזה יהיה מקום של שלום. מקום של מאמינים. זה לא צריך להיות מקום של מלחמה בין העמים, אלא מקום שמכיל את כולם".
נעצרת שם לא פעם.
"נכון. עצרו אותי כשאמרתי תפילה, כשאמרתי תפילה לשלום המדינה, כשהלכתי לאט מדי, כשערבים הרביצו לי. יש לא מעט מקרים שבהם נעצרתי, והמשטרה נאלצה לשלם לי פיצויים על מעצר שווא".
איך אדם שנעצר בעבר כמה פעמים יהיה נשיא המדינה?
"אמיר השכל מהמחאות בבלפור, שנעצר לפני חודש, הוא אדם פלילי? אני פעלתי לשינוי המציאות בהר הבית, והמשטרה התייחסה אלינו בצורה פוגענית. אני מקווה שהימים האלה עברו מן העולם. מעולם לא הפרתי הוראות של המשטרה, לא הפרתי חוק. לא פגעתי בסדר הציבורי. עשיתי מאבקים לגיטימיים כדי לקדם דברים שהאמנתי בהם. אני אדם שומר חוק, שמקפיד על קלה כחמורה".
***
מה דעתך על ההפגנות בבלפור?
"יש לי אמון מלא בכך שהם באים לבטא כאב אמיתי, וזו זכותם לעשות את זה. באותו זמן, הם צריכים להיות קשובים לצרכים הבריאותיים ולקולות ששומעים מתוכם - שיח אלים, שונא, בוטה. אני לא אוהב שיח בוטה וגס. אני לא בטוח שאלה שהתבטאו בשיח הגס מייצגים את כלל הציבור שם.
"באופן כללי, ההתקהלויות לא נראות טוב בתקופה הזאת. הפתרון שכל אחד יוכל להפגין קרוב לביתו הוא פתרון מכובד. אם מפגינים בלי אלימות, כוחנות וגסות, זה דבר מבורך. אני גם מבין מאוד את אלה שמתנגדים להפגנות מחשש בריאותי. גם הם מאמינים שהם צודקים.
"אם הייתי הנשיא, הייתי יושב עכשיו עם מנהיגי המחאה בבלפור, מנהיגי הביביסטים והמשטרה, ומוצא יחד איתם את השביל הזה, שאיתו אפשר לחיות בחברה פלורליסטית, דמוקרטית ובריאה. צריך לרכוש את האמון של כל הצדדים - לאפשר לאנשים להביע מחאה וכאב, ובאותו זמן, להסכים על אופן ההתנהלות של השיח".
ומה שקורה במגזר החרדי? אי שמירת ההנחיות הבוטה?
"צריך להיזהר מהכללות. התרשמתי שחלק גדול מהציבור החרדי מקפיד על הכללים. אני גר בירושלים, הסתובבתי בשכונות החרדיות, ואני רואה שמקפידים. חרדים שמצפצפים על הכללים - זה חמור מאוד.
"זה יושב על חוסר האמון שהם חשים. הם מבטאים פגיעה קודמת, בכל מיני מקרים שהיו חשובים להם ולעגו להם, ביזו אותם. חוק הגיוס, סוגיית המרכולים. לכן הם איבדו אמון במוסדות המדינה.
"גם פה צריך להיות קשוב. לשבת עם ראשי הקהילה, לתת להם מקום, לרפא את הפצע. בשנים האחרונות יש בחברה החרדית יותר השתלבות. מותר להעביר ביקורת, צריך להיזהר מהכללות ומשנאה".
מה אתה חושב על התפקוד של נתניהו בתקופה הזאת?
"אני מאלה שחושבים שיתרונותיו של נתניהו עולים אלפי מונים על חסרונותיו, ואף על פי כן, אני חושב שהתוצאה הסופית כרגע היא שיש תחושה לא טובה. האם הוא היה יכול לעשות דברים אחרת? הוא עצמו אמר שיצאנו מהסגר הראשון מהר מדי, למרות שבאותם ימים היתה זעקה שחייבים לסיים עם הסגר כי הכלכלה קורסת.
"מי שטוען שנתניהו מתעניין רק בטובתו האישית, טועה. באמת אכפת לו מעם ישראל. יכול להיות שהוא עשה טעויות. הבעיה הכי גדולה היא שהוקמה ממשלה שבתוכה יש חוסר אמון הדדי, הם לא מאמינים אחד לשני. בלתי אפשרי לעבוד ככה.
"אני חושב שניתן עדיין לתקן את הקלקולים. זה דומה מאוד לשנת הנישואים הראשונה, שבה כל צד מנסה למשוך בחבל. אם נלך לגירושים, זה לא טוב בטווח הארוך. צריך לבנות אמון".
בפריימריז האחרונים בליכוד היית במחנה סער.
"נכון. נתניהו ניצח, ויום למחרת כל המפלגה נעמדה מאחוריו".
אתה חושב שהוא ורוב הח"כים במחנה שלו בליכוד יתמכו בך?
"אני לא מתמודד על הנשיאות כנציג של מפלגה או של מחנה בליכוד. אני מתמודד כמישהו שבא מתוך הרצון הגדול של עם ישראל. אפנה לכל אחד מ־120 הח"כים, אסביר לכל אחד מהם למה אני הכי מתאים בתקופה הזאת".
בכנסת לא כל כך הסתדרת.
"הכנסת לא היתה מקום בשבילי. זה מקום שבו כל אחד מנסה לחדד את ההבדלים בינו לבין אחרים, לומר במה הוא שונה, ואני באתי ממקום של בניית גשרים.
"כשהגשתי הצעה בנושא העישון, עם איתן כבל ממפלגת העבודה, חטפתי על זה מיו"ר הקואליציה דאז, דודי אמסלם. אמרתי לו שלא באתי לקדם את עצמי או את כבל, אלא את הנושא. אני מבין את הצורך בקרדיטים, אבל יותר חשוב לי שילוב הזרועות, למצוא מקום אצל האחר. לצערי, הכנסת היא לא מקום לחיבורים, אלא לוויכוחים, לעימותים. לא התאמתי למשחק הפוליטי הזה".
מה דעתך על המתרחש במערכת המשפט ועל הביקורת עליה?
"ברגע שיש מערכת שמשוכנעת שכל האמת אצלה והיא חסינה מכל ביקורת, זה דבר חמור. המאמרים של קלמן ליבסקינד היו מאמרים חשובים, שמחייבים את מערכת המשפט לבחון את עצמה. מצד שני, אני לא חושב שבגלל פגמים במערכת המשפט צריך לשפוך את התינוק עם המים. יש מצווה לחזק את מערכת המשפט, הם לא אנשים רעים ורשעים".
***
גליק (55) התאלמן מאשתו הראשונה יפי ז"ל בינואר 2018, אחרי 26 שנות נישואים. "בעקבות ניסיון ההתנקשות בי, היא הידרדרה לפוסט־טראומה קשה מאוד, ואף הוכרה כנפגעת פעולות איבה, עם מאה אחוזי נכות. היא נפטרה מהסתבכות קשה של המחלה הזאת.
"הפטירה שלה היתה שבר שאי אפשר לתאר. שבר אישי ומשפחתי. במשך תקופה ארוכה הייתי צל של עצמי, צל של בן אדם. תחושה קשה של עצב, בדידות, וכאב פיזי ממש. תקופה שמשאירה צלקות".
הציעו לך שידוכים אחרי שיפי נפטרה?
"כבר בתוך השבעה הציעו הצעות. רק אחרי שמונה חודשים הסכמתי להתחיל לשמוע. יצאתי עם כמה בודדות".
תשעה חודשים אחרי מותה של אשתו פגש גליק את הדס דיסין (היום בת 49), אלמנה, יו"ר עמותת "אמיצים", שעוסקת בסיוע לאלמנות וליתומים צעירים. היא באה לכנסת כדי לקדם את העמותה שלה.
מתי הרגשת שהפגישה ביניכם היא כבר לא רק פגישת עבודה?
"היו שותפים למהלך. אנשים שהכירו את שנינו וביקשו לקדם שידוך. זה נחת עלי מכיוונים שונים. הצעתי לה שנתחיל לצאת. אחרי שלושה חודשים יחד, שנה אחרי שיפי נפטרה, התחתַנו. מובן שהיו גם נשמות טובות שאמרו שזה מהר מדי".
ומה ענית להן?
"שגם בסיבוב הראשון התחתנתי די מהר. מהפגישה הראשונה שלי עם יפי ועד החתונה עברו חודשיים. כבר אחרי הפגישה הראשונה הרגשתי שיש סיכוי. בתקופה ההיא היתה עלי אבטחה צמודה בגלל האיומים מהקיצונים האסלאמים, ולעשות דייטים עם מאבטח זה לא כיף".
גליק מתגורר עם הדס וילדיהם בשכונת קריית מנחם בירושלים. "הילדים זה מסובך", הוא אומר בחיוך גדול. "כשהתחתנתי עם יפי, היא היתה אלמנה עם שני ילדים. יחד הבאנו לעולם ארבעה ילדים, ולקחנו שתי ילדות באומנה, סך הכל היו לנו שמונה ילדים. הדס התאלמנה מיוסי ז"ל לפני 20 שנה, יש לה ארבעה ילדים.
"מתוך שמונת הילדים שלי, ארבעה התחתנו, ויש לי תשעה נכדים. אוטוטו, בעזרת השם, העשירי בדרך. בין הארבעה שלא התחתנו יש אחד שהוא סטודנט שגר בירושלים, אחד שמשרת ככתב בגלי צה"ל, ושתי בנות בתיכון.
"להדס יש בן אחד נשוי, אחד סטודנט מחוץ לבית, בן שמשרת בחיל הים ובת שסיימה שנתיים שירות לאומי".
כמה ילדים יש בבית ביומיום?
"בת אחת שלי ובת אחת של הדס. בסופי שבוע נשפכים הביתה חיילים וסטודנטים. הדס, הצדיקה והמדהימה, נותנת למען כולם. כביסות, בישולים, ובעיקר לב ענק וחוכמת חיים.
"פרק ב' של נישואים זה משפחות מורכבות. לוקחים שני כלים שבורים ומחברים אותם עם פס זהב. זה מחייב כל אחד מאיתנו להתרגל. אנחנו לא זוג צעיר בתחילת הדרך. אני מודה להקב"ה על כך ש־23 שעות ביממה מתעסק בללוות אותי ובשעה אחת עוסק בשאר ענייני העולם".
שניכם אלמנים. איך עושים את המעבר הרגשי?
"זה מורכב ומסובך. גם יפי ז"ל וגם יוסי ז"ל משמעותיים בבית שלנו, יש תמונות של שניהם. הילד הגדול של הדס היה בן 7 כשאבא שלו נפטר מדום לב, והקטנה בת שבעה חודשים, אז הם בקושי זוכרים. יפי נפטרה לפני פחות משלוש שנים, הילדים זוכרים אותה זיכרון מאוד נוכח.
"זוגיות היא דבר טבעי. לא טוב היות האדם לבדו. הפטנט הוא לדעת שלא ויתרת על שום דבר. לא ויתרתי על יפי, אני אוהב אותה, היא חלק משמעותי מהחיים שלי. אני נשוי להדס, שהיא אהבת חיי היום. יש רגישויות מול הילדים, שמחייבות לפעול בשֹום־שכל, להיות רגיש, לרצות להמשיך להבין שזה לטובת כולם".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו