את סיפור הסינדרלה של גילי אלגבי, נסיך אימפריית הביוטי הכוללת איפור, שיער וסטיילינג מוקפד, גם תסריטאי הקורונה לא היה יכול לכתוב. הדיסוננס בין הילד שגדל בפרדס כץ להורים מסורתיים ממוצא טריפוליטאי, לבין דמות האלטר אגו הצוהלת שלו, גילה, כוהנת לייף סטייל ישראלית, יכול לפרנס בשקט כמה פסיכולוגים.
אבל אלגבי ואחותו טלי, אשת שיווק המבוגרת ממנו כמעט ב־17 שנה, לא מבינים מה הדרמה הגדולה. עבורם החיים התפתחו באופן הכי טבעי שאפשר, מגלאם לפאן להאפי ולג'וי, מוטיבים שהביאו אותם להיות הצמד האהוב בעונת האולסטארס של "המירוץ למיליון".
"אני מקבלת תגובות מדהימות, מחבקות, מעודדות. אוהבים אותנו למרות שבואי, אנחנו לא הזוג הכי חזק והכי מבטיח שם", יורה טלי בראיון שנערך בזום. "אנשים תומכים בנו ואוהבים אותנו", היא לוגמת קפה ראשון של 10 בבוקר, וגילי/גילה מתערב/ת: "אנחנו מרגישות מ־עו־לה!"
רגע, גילי, איך לפנות אליך? גילי או גילה?
"כשזה רציני זה גילי, וכשזה בהומור זה גילה. אני מקבל המון הודעות ברשתות בגלל העניין המיני שלי, שבו הכל גלוי. כותבים לי, 'איזה כיף שאתה פותח את הדברים', 'מדהים שאתה מרשה לעצמך להיות מי שאתה ולא מסתתר מאחורי המסיכה'.
"אני חושב שהתוכנית גרמה לנו להראות מי אנחנו באמת. אנחנו מצחיקים, כיפיים, זורמים וקלילים, אבל גם אמיתיים מאוד. אנחנו מי שאנחנו נטו, אוכלים טילון כשבא לנו. אנחנו עושים כל ערב ריצה בטיילת של תל אביב".
כמה קילומטרים?
"אנחנו עדיין לא בקילומטרים", הם נחנקים מצחוק. "אנחנו רצים ומקבלים אלפי תגובות מאנשים. עוצרים אותנו להצטלם. עכשיו, בקורונה, אנשים צמאים לדבר, לשתף, להחמיא. זה מטורף".
הם גרים בניין ליד בניין בשכונת פלורנטין בדרום תל אביב, וסדר היום שלהם מורכב מקפה משותף בבוקר, שלאחריו טלי, מנהלת שיווק ברשת מלונות, עובדת מהבית, בעוד הלו"ז של גילי מורכב מצילומי כוכבות לשערים, מעריכת סרטונים ומפעילות ענפה ברשתות החברתיות - הכל תחת עננת המגיפה, ששיבשה גם להם את השגרה. "העבודה הרבה יותר בקטנה", מודה גילי, "בינתיים נחשפתי למטבח וקצת התאהבתי. אני מנסה להכין פסטות, עוגות, מאפים. פעם הולך לי ופעם נשרף לי.
"שנייה לפני שהתחילה הקורונה הייתי במילאנו, ממנה טסתי ללונדון ומשם לארץ. כבר אז הסתובבתי במסיכה בשדה התעופה, ואנשים לא הבינו. קלטתי מבטים של 'מי המטורף שמסתובב עם מסיכה?'"
גם טלי היתה בעיצומה של תנופת עשייה, וביוני עברה לעבוד מהבית. "אני ממשיכה בפעולות שחייבים לעשות, אבל המלון עצמו סגור, ואני מפנה זמן לספורט. אני עושה אימון בכל יום, בטן או אירובי, וגם עברתי דירה בתחילת הקורונה, אז השקעתי הרבה זמן בעיצוב שלה, שתילים וצמחייה. אני חובבת אמנות, אז אני עושה יצירות - מקרמה, סורגת שטיחים ו־DIY".
אתם במקור מפרדס כץ. איך היה לגדול שם?
"גדלנו בבית מזרחי חם, קצת מסורתי, אבל עם חינוך פתוח מאוד, ליברלי, אוהב ומקבל. גדלנו בכפפות של צמר גפן. אמא שלי פינקה בייחוד את גילי, בגלל זה הוא כזה דיווה", מספרת טלי, דיווה לא קטנה בזכות עצמה.
להורי הדיוות, רינה (65) וניסים (70), נולדו חמישה ילדים: טלי (47), אבי (44), מיכל (42), שי (40) וגילי (30). "אבא נולד בטריפולי ועלה לארץ כילד עם המשפחה. הם היו שמונה נפשות והגיעו למעברות", מספרת טלי, "אבא ואמא הכירו בחוף הים. היא נולדה וגדלה באשקלון, ולאבא היתה משפחה שם. יום אחד הוא נסע לבקר את הקרובים, טייל על החוף - ושם הוא פגש אותה והתאהב".
גילי: "וואו, אני שומע את הדברים האלה בפעם הראשונה".
טלי: "מזל שיש ראיון".
ניסים אלגבי עבד מגיל צעיר באטליז בפרדס כץ, ועם השנים ניהל אותו, עד שהעביר את העסק לבנו שי. רינה היתה עקרת בית מסורה כל השנים, מגדלת את הילדים, מבשלת ומאכילה מסביב לשעון.
"אין מצב שהייתי מגיע הביתה ואמא לא היתה שם, אין חיה כזאת", מתרפק גילי, "אני הייתי הילד הכי מפונק בבית. בכל צהריים כשחזרתי מבית הספר המתינה לי צלחת עם צ'יפס מטוגן, זה כל מה שרציתי לאכול.
"הייתי שמח מאוד לחזור לילדות שלי, שהיתה מושלמת. רואים שאני אדם משוחרר ואופטימי, וזה נובע מהמקום שבו גדלתי. אני מאחל לכל ילד הומו לחיות במשפחה כמו שלי ולגדול עם מעגל חברים ואנשי מקצוע כמו זה שהקיף אותי".
טלי: "היתה לנו ילדות באמת מאושרת, עם הרבה חברים בחוץ, משחקים וטבע. זאת היתה תקופה אחרת של תמימות, והיחס להורים היה שונה. לא היינו חברים שלהם, ומה שהם אמרו היה קדוש".
גילי: "אני חושב שיצאתי תזזיתי כזה גם בגלל אמא שלי. היא תמיד היתה בעשייה, מכינה משהו בבית, לא יכולה להיות במנוחה".
טלי: "אמא שלנו אוהבת לפטם. היא מכינה אוכל טריפוליטאי טעים. הכי־הכי מוכשרת במטבח".
גילי: "אסור להיכנס לה למטבח. בפעם היחידה שהכנתי עוגה, היא עמדה מעלי ואמרה לי מאה פעם, 'לך, לך, אני אמשיך מכאן'. לא טוב לה שנכנסים למטבח שלה".
איך ההורים קיבלו את הנטייה המינית של גילי? היה רגע של "יציאה מהארון"?
"לא היתה שיחת יציאה מהארון", מודה גילי באגביות, "בפעם הראשונה שהבאתי בן זוג לישון איתי, אבא שלי אמר לי בערבית, 'תעשה מה שטוב לך. כל עוד אתה מאושר - אני מאושר'. מעבר לזה לא היתה עוד יציאה דרמטית. לא באתי ואמרתי, 'היי! אני הומו'.
"נראה לי שהבינו את זה עלי מגיל צעיר. אני לובש ורוד, משחק בברביות, בנים באים לישון אצלי. לא היה פה מה להתבלבל, זה היה די ברור. כבר בתמונות שלי כילד, עם בגד גוף ופפיון, רואים".
טלי: "כבר בילדות החברות אמרו לי, 'איזה גיי אחיך', אבל לא כגנאי, בקטע של הבינו את זה מגיל אפס".
להורים מסורתיים, בסביבה שמרנית, זה לא היה קשה?
טלי: "ברגע שיש קבלה ואהבה, הנטייה המינית לא משנה. ההורים שלי שמרו מסורת, אבל לא הכריחו אותנו לצום או לא לנסוע בשבת. הם היו ליברליים. נטייה מינית היא חלק מהאדם. אם לגילי היו עיניים כחולות או שיער בלונדיני, היינו אוהבים אותו פחות? אלה דברים שהם לא רלוונטיים".
גילי: "מגיל צעיר היו לי חברות וחברים גייז מתל אביב. בגיל 14 היינו יוצאים למסיבות, וכבר אז הבאתי הביתה הרבה דמויות. אמא שלי ראתה בבית טרנסקסואליות, הומואים, לסביות, ומעולם לא אמרה לי, 'אל תביא אנשים כאלה אלי הביתה'. היא נתנה לי חופש מלא והרגשה שהיא סומכת עלי.
"התחושה שקיבלתי היתה 'תעשה מה שנכון לך, ורק תשמור על עצמך'. לא חוויתי אפילו לשנייה משהו אחר, ולכן לכל מקום שאני מגיע, אני שם את זה על השולחן ואומר: 'נכון, הנטייה שלי היא להיות עם גברים, אבל זה לא כל מה שאני. זאת לא המהות שלי. יש עוד הרבה דברים מעבר להיותי הומו'".
פער הגילים ביניכם גדול, כמעט 17 שנה.
טלי: "כשגילי נולד הייתי בת 16 וחצי, אז הייתי סוג של אמא קטנה בשבילו. אני הייתי לוקחת אותו לטייל, מחליפה לו, משחקת איתו, הכל".
גילי: "וכשגדלתי היו לנו טקסים קבועים, כמו פורים למשל. טלי למדה אמנות, והיא היתה ואן גוך של תקופתה. בכל פורים היא היתה עושה לי תחפושת הום־מייד, חיפשה אותי למגדלי התאומים ולטלפון סלולרי. פעם אחת, כשהייתי בכיתה ט', היא שכחה להכין לי תחפושת ובבוקר אלתרה ממני פסל חירות. כמה צחקו עלי בבית הספר".
מה חלמתם להיות כשתגדלו?
גילי: "טלי שאפה להיות מדונה".
טלי: "הייתי גם מעריצה של אלי אוחנה. אני וחברה שלי איילת היינו שרופות על בית"ר ירושלים. התפלחנו למשחקים של הקבוצה באצטדיון רמת גן. אוחנה היה האליל שלי".
גילי גדל על ברכי טלנובלות ארגנטינאיות ("המורדים", "קטנטנות"), ובגיל הנעורים למד בעל פה כרזות של הצגות ופסטיגלים, שאותן איגד בקלסר כאחרון המעריצים האובססיביים. "הייתי הולך להצגות, שמעתי את הדיסקים. החלום שלי היה להיכנס לעולם הזה יום אחד.
"המון שנים הייתי הולך לפסטיגל. התלהבתי בטירוף, חלמתי שיום אחד אהיה שם. ובאמת, אחרי שהפכתי לאיש ביוטי, אחת העבודות הראשונות שלי היתה בפסטיגל, לפני שש שנים, וזה היה צמרמורות. אחר כך עשיתי עוד המון הפקות גדולות - אבל היה משהו בפסטיגל שהיה הכי מרגש. שם הגשמתי את החלום".
הדרך של טלי להגשים את עצמה היתה שונה משל אחיה הצעיר. גם היא חלמה תמיד על אמנות, אבל למדה בתיכון עיוני, שירתה בקרבי כסמב"צית ברמאללה ובפיקוד צפון ("היינו יוצאים עם מיגוניות, והיו חודשים שלא יכולתי לצאת הביתה מרוב בלאגן"), ורק בגיל 20 פלוס התחילה ללמוד אמנות באוניברסיטת תל אביב.
גילי למד באורט טכניקום בגבעתיים ("רציתי ללמוד איפה שהאשכנזים לומדים"), ארבע שנים שבמהלכן נסע בשני אוטובוסים בכל יום, כדי להגיע למוסד החינוכי שהצליח להכיל את הדיווה הצבעונית מפרדס כץ.
"החלפתי מאה מגמות. התחלתי בפסיכולוגיה, חשבתי שאני פרויד. השתעממתי, עברתי לאדריכלות, שם השתעממתי עוד יותר, דמיינתי שאני בא לעשות הום סטיילינג וטעיתי. אז עברתי ללמוד קולנוע. שם גיליתי שיש מיליון פרטים קטנים לפני שמצלמים סרטים, אז זה לא היה בשבילי. עברתי למגמת גרפיקה. בשנתיים האחרונות בתיכון הייתי מצטיין המגמה, עשיתי תפאורות להצגות ונהניתי מאוד, אבל ידעתי שכשאגדל, אעסוק בדברים אחרים, עם צבע ותוכן".
***
אנחנו עוצרים את הראיון לצורכי סטורי באינסטגרם. לגילי שלושה חשבונות פופולריים באינסטה (וגם חשבון טוויטר ועמודי פייסבוק), לטלי יש עמוד משגשג, ויחד הם מספקים 24/7 של תוכן למאות אלפי עוקביהם. טבעי שאת הסטורי הזה לא יהיה אפשר לעצור.
"די לצלם אותי בלי להגיד לי", היא גוערת בו. "אז תהיי יפה כל הזמן", הוא מחזיר לה. "לא רוצה", טלי עונה. "אין מה לעשות, צריך להעלות סטורי. שבי זקוף, סדרי את החולצה ותדברי", מסכם גילי בביצ'יות.
זה הרגע לגולל את סיפור הקמת האימפריה. כשגילי היה בן 16, הוא החליט ללמוד איפור. אביו הסכים, בתנאי שהבן ישיג בגרות מושלמת. פגישה מקרית עם המאפרת עדה לזורגן, שאמרה לאלגבי הנער "יום אחד תהיה מאפר", הובילה אותו להפוך למצטיין בכיתתה - ולבן טיפוחיה.
אלגבי חדר לתעשיית ההפקות כעוזר של לזורגן, הפך למאפר בתוכניות טלוויזיה, ובהמשך מונה למאפר ראשי ב"כוכב נולד", ב"נולד לרקוד" וב"רוקדים עם כוכבים". משם ההצעות התחילו לזרום. אינספור הפקות של שערים במגזינים ("קיבלתי במה גדולה גם ב'ישראל היום', ואני מודה על זה"), תוכניות ופרויקטים.
אבל גילי מגלה שלא הכל היה דבש ונצנצים. "כשעשיתי איפור קלטתי שלא עובדים איתי, כי לכל סלב היה כבר צוות משלו, ולא רצו אותי. אז התחלתי לאלתר בשיער ובסטיילינג, וככה זה התחיל.
"בגמר העונה השביעית של 'רוקדים עם כוכבים' למיכל אמדורסקי לא היה מה ללבוש, ואני, כמאפר התוכנית, אלתרתי לה בגד. זה היה בשבת בבוקר, בירושלים, תפרנו תכשיט למחוך - וזאת היתה עבודת הסטיילינג הראשונה שלי".
.jpeg)
אחרי אמדורסקי הגיעו דנה אינטרנשיונל, אייל גולן, ליאור נרקיס, אופירה אסייג, ומשם הקריירה התפוצצה. "אין מפורסמת בארץ, כל סלבית שתגידי, משרית חדד ועד שרה נתניהו, דרך בר רפאלי, שלא פגשתי. בתחילת הדרך אמרו לי, 'אתה לא תצליח', 'תפרוש עכשיו'. היו סוכנות שאמרו לי לחפש תחומים אחרים כי ביוטי זה לא בשבילי, ואחרי כמה שנים חזרו אלי וביקשו שאחתום אצלן. אבל אני לא מתעסק עם מי שלא פרגנו לי בהתחלה, רובם כבר לא במקצוע.
"היו כאלה שפרגנו לי ועודדו אותי, כמו מיקי בוגנים וראובן כהן. היום המסר שלי למי ששואפים להיות כמוני הוא: אל תפחדו להצליח. אם אני הצלחתי - כל אחד יכול. זה שילוב בין עבודה קשה לבין כוח רצון".
כיום מונה הסטודיו של אלגבי בפלורנטין כ־30 עובדים, מהם חמישה במשרה מלאה ועוד 24 מאפרים וסטייליסטים פרילנסרים, את כולם גיבש ליחידה מובחרת בשנתיים האחרונות. "אחרי האירוויזיון וטקס המשואות שעשיתי ב־2019 קלטתי שלבד אני לא אוכל להמשיך. היום אנחנו צוות הביוטי הטוב בישראל, נקודה. אף אחד לא יכול עלינו במקצוענות, במהירות וביעילות".
ויש לו פסגה נוצצת במיוחד בקריירה. "ב־2015 הבוקרית שלי התקשרה אלי ב05:30 לפנות בוקר ואמרה לי 'מריה קארי בישראל, והיא צריכה שתבוא לאפר אותה'. מבחינתי, זאת היתה הגשמת חלום. המאפר שלה היה חייב לטוס לאנשהו, והבוקרית אמרה לי לעוף מהר למלון רויאל ביץ', לאפר את קארי למסיבת העיתונאים. התייבשתי בסוויטה שלה שעתיים עד שהיא התקלחה והתארגנה. היא היתה קצת בלתי בלתי בלתי.
"אחרי חצי שנה קיבלתי את 'האח הגדול', וזה גם היה נס. אבל שלושת השיאים הגדולים שלי היו האירוויזיון, שהבשיל אחרי תהליך שלקח חצי שנה, 15 טיסות ל־15 יעדים לטסטים ולבדיקות; סדנת האמן שארגנתי ל־11 בנות, ושהפכה לאירוע הביוטי הגדול בארץ, עם יותר מ־600 כרטיסים שנמכרו בתוך שעות; ו'המירוץ למיליון', שם היתה הפעם הראשונה שהגעתי בתור גילי, ולא 'גילי המאפר'".
עם מי אתה חולם עוד לעבוד?
"עם מלניה טראמפ, קים קרדשיאן, בריטני ספירס, כריסטינה אגילרה וליידי גאגא. אני מכור לעבודה שלי. מטוסים היו בית שני שלי. אין יעד בעולם שלא הייתי בו, קובה, סנטוריני, מקסיקו, סין, המלדיביים, כל ארה"ב, כל אירופה. לעבוד בחו"ל זה הכי מרגש".
מה הדבר הכי מוגזם שקניתם לעצמכם?
טלי: "יש מכירות של H&M עם מעצבי על, שקורות פעם בשנה, ואנחנו נוסעים לשם באופן קבוע. עומדים מ־5 בבוקר לקנות דברים נדירים. יש לי משם ז'קט של ורסצ'ה, כולו ניטים עד הברך, משהו חללי־חייזרי. פעם נסעתי איתו ללונדון, ובארמון המלכה אחד השומרים שם, מהפסלים שלא זזים, לא התאפק ואמר לי, 'וואו, איזה ז'קט!'"
גילי: "יש נעליים של דיור שקניתי לה ב־6,000 שקל".
טלי: "המחלה שלי היא קוסמטיקה וטואלטיקה. כל מה שיוצא אני קונה. אני מכורה לקרמים, למסיכות, לחומצות. את כל הטיפולים שלי אני עושה בבית. אני משקיעה המון בחומרים ועושה כמה שיותר בוטוקס וחומצות. ניתוחים עוד לא".
טוב, בואו נדבר על אהבה.
גילי: "אני נמנעתי במשך שנים מזוגיות, כי הזוגיות האחרונה קצת שברה לי את הלב. היה לי בן זוג, ונפרדנו לפני שלוש שנים. הייתי שבור ברמות. הבטחתי לעצמי שבני הזוג הבאים שלי יאהבו אותי עד אובססיה, ואני אוהב אותם קצת פחות. מאז התרכזתי בעבודה ולא היה לי זמן לחשוב על זוגיות. אבל אחרי הקורונה אני מבין שצריך למצוא את הבית שיש בו חבר טוב. אני בתחילת קשר עם בחור חמוד, נראה לאן זה ילך".
טלי: "אני רווקה, ויש הצעות. אני שמחה, כי זוגיות זה משהו שאני רוצה".
גילי: "זוהי קריאה נרגשת לכל הגברים מגיל 30: אנחנו מקבלים אתכם בזרועות פתוחות וקוראים לכם לצאת לדייט עם טלי".
***
העונה של "המירוץ למיליון - אולסטארס" (רשת 13, שבת ורביעי, 21:30) צולמה ב־2018, כשעטלף היה רק עטלף וקורונה היתה רק בירה. שדות התעופה בעולם היו פתוחים, והזוגות המתחרים החתימו דרכונים בפיליפינים, בהולנד ובארמניה. האחים לבית אלגבי מיצבו את עצמם מייד כזוג לא מאיים מבחינה פיזית, אבל חזק מאוד מבחינה חברתית.
למה בכלל הלכתם למירוץ?
טלי: "אני וגילי גרנו בעבר יחד, ובכל ערב היתה לנו שגרה של סטורי באינסטגרם, שהפכה לסוג של קאלט. אנשים כתבו לנו שהם לא נרדמים בלי הסטורי המצחיק שלנו. ואז הגיעו הצעות לגילי מכל מיני ריאליטי. הוא התעקש שנלך לאודישן ל'מירוץ', ולמרות שאיחרנו בשעתיים וחצי - ישר התקבלנו.
"באנו לתוכנית בחששות מאוד גדולים. המשימות הפיזיות, השינה, האוכל, הלחץ. היו לנו התמודדויות קשות, והיינו חלשים גם מנטלית. זה מחליש כשאתה רואה זוגות מתקתקים ורצים, ואתה האחרון".
למדתם משהו חדש זה על זה?
גילי: "תמיד היינו מחוברים, אבל המירוץ גרם לנו להבין שהקשר בינינו חזק יותר מכל דבר אחר. זאת חוויה מטורפת לחיים".
טלי: "במירוץ חיים יחד חודש שלם. בארמניה היה קור אימים, הגענו בלילה, ויש רק שעתיים לישון. אנחנו בחדר אחד, ואדון גילי החליט שחם לו והוא רוצה חלון פתוח. בחוץ מינוס 17 מעלות, אתה נורמלי? זאת דוגמה אחת למה שעוברים במירוץ עם בן הזוג".
גילי, אתה חווית התקף חרדה בצילומים.
"כן, בארמניה, במשימת הקיר. הייתי תקוע על הר לבד, בין שמיים וארץ, ופתאום הגיע ההתקף. זה לא חדש לי. היו לי התקפי חרדה בעבר, את הראשון חוויתי בגיל 24. טיפלתי בעצמי באופן מקצועי והמשכתי אחר כך לעשות תרגילים ונשימות. בארמניה ידעתי שאני חווה שוב התקף, וזה היה קשה. אבל בסוף אתה מבין שעם כוח רצון, הבנה ושותף שמחזיק אותך טוב, אתה באמת יכול לעשות הכל.
"סיימתי את המשימה, היד כאבה לי, ושעות אחר כך לא יכולתי להזיז אותה. הגוף שלי נחסם רגשית. התפרקתי בבכי של שעה. המפיק וטלי חיבקו אותי, והייתי במצב רע עד למשימה של הקרדשיאנס, שם התאוששתי".
תעשו ריאליטי נוסף?
טלי: "מבחינתי לא".
גילי: "אל תראי אותה ככה. בסוף אנחנו נעשה 'האלגביז', בדיוק כמו הקרדשיאנס".
טלי: "לי תוכנית ביוטי תתאים מאוד".
גילי: "אם מחר יציעו לה לעשות תוכנית שיפוצים וניתוחים - היא קופצת על זה. אנחנו זורמים ומקבלים הכל בזרועות פתוחות, משתדלים להוציא את הכי טוב והכי מצחיק בדרך. אה, וגם לא שוכחים לצחוק על עצמנו. כל הזמן".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו