אלה היו השבועיים המטלטלים ביותר בחייו של ניצב קובי שבתאי. מאז נכנס ללשכת המפכ"ל בקומה השנייה במטה הארצי בירושלים, כשהוא עדיין על תקן ממלא מקום, לא היתה לו שנייה אחת של שקט. כאילו לא די באכיפת הסגר ובעימותים הקבועים מול מפגינים, נאלץ שבתאי להתמודד כבר יומיים לאחר כניסתו לתפקיד עם אירוע מורכב, שהציג את השוטרים באור לא מחמיא.
זה קרה בעיר החרדית ביתר עילית, בחתונה המונית שנמשכה שעות ארוכות, למרות הסגר. אחר הצהריים הגיעו למקום שוטרים, אבל עזבו לאחר שלא הצליחו להיכנס לתוך ההילולה. מאוחר יותר הגיעו שני קצינים מביתר עילית וביקשו לשוחח עם האדמו"ר מחסידות תולדות אברהם יצחק, שחגג את נישואי נכדו. אלא שבמקום לפזר את האירוע, תועד אחד מהם כשהוא אוחז בידיו של הרב וראשו מורכן מטה, לקבלת ברכה.
צילום: דוברות המשטרה
שבתאי ראה את התמונות והתחלחל. באותו רגע קיבל את ההחלטה הפיקודית הראשונה שלו - והורה להעביר את שני הקצינים מתפקידם, עד לבדיקה בעניינם. "כמי שמכיר את קובי שנים רבות, היה ברור שהוא לא ייתן לחריגה כזו מהנורמה לעבור בשקט", אומר קצין משטרה בכיר. "כארגון, יש לנו שליחות, והציבור מצפה מאיתנו לטפל בהפרות כאלה, ולא להתרפס בפני המפירים. במשטרה נוהגים למרוח מקרים כאלה, אבל קובי היה מהיר וענייני".
הוא לא עלול להצטייר בעיני השוטרים בשטח כמי שאינו דואג להם?
"הוא לא יזרוק שוטר מתחת לגלגלים רק בשביל פופוליזם ציבורי. הוא ייתן גיבוי למי שמגיע לו, אבל יידע גם לקבל החלטות קשות. במקרה הזה, השוטרים התנהלו בצורה שאינה ערכית ואינה מקצועית".
לאחר שנתיים שבהן מילא ניצב מוטי כהן את תפקיד מ"מ המפכ"ל ולא קיבל את התואר המיוחל, קיווה שבתאי (56) שהבחירה שלו למפכ"ל על ידי השר תאושר בממשלה. הוא צלח את ועדת גולדברג למינוי בכירים במגזר הציבורי, אבל השבוע, ערב כינוס הממשלה, הוא נתקל במחסום שעלול להשאיר גם אותו כממלא מקום, אפילו עד לאחר הבחירות. ראש הממשלה בנימין נתניהו דחה את ההצבעה על המינוי בעקבות נאומו של ראש הממשלה החליפי בני גנץ, שבו קרא למפלגות המרכז־שמאל להתאחד נגד נתניהו.
"קובי לא ייתן למהמורה הקטנה הזאת להרוס לו את היום ואת העשייה", אומר קצין המשטרה. "ראיתי אותו לפני כמה ימים בסיור בצפון, והוא היה נמרץ וחיוני כהרגלו. מה שבלט לי אצלו היה תג השם החדש שלו, שבו נכתב שמו כ'יעקוב' עם שגיאת כתיב, במקום יעקב. הוא לא שם לב מרוב שהיה עסוק".
אפילו שבתאי עצמו לא האמין כיצד הפך למועמד המוביל למפכ"לות. לאחר חודשים שבהם שגשגה בורסת השמות, נראה היה שהבחירה תיפול על אחד המועמדים הכריזמטיים - מפקד מחוז ירושלים, ניצב דורון ידיד, או מפקד המחוז לשעבר, ניצב בדימוס יורם הלוי. אלא שהשר לביטחון פנים, אמיר אוחנה, בחר בסופו של דבר במפקד מג"ב, שמוכר בארגון כאיש צנוע, ערכי ומקצועי.
בקצונה הבכירה של המשטרה קיבלו את המינוי ברגשות מעורבים. לא בגלל אישיותו של שבתאי, שהשכיל במהלך שירותו לדלג על מחנאות, אלא בשל הנסיבות שהובילו למינוי. הודעת הפרישה של מוטי כהן, שבה טען כי נאלץ להתמודד עם ניסיונות להתערב בעבודתה ובעצמאותה של המשטרה, טלטלה את הארגון. "עשיתי כל שלאל ידי על מנת להדוף ניסיונות התערבות אלו ולהותיר את המשטרה נקייה מכל שיקול זר", כתב כהן. "סוד גלוי הוא, כי ניתן היה במספר הזדמנויות במהלך השנתיים האחרונות למנות מפכ"ל במינוי קבע. במשטרת ישראל קצינים בכירים רבים הראויים להמשיך ולהוביל את הארגון ובכוחם לייצר בו יציבות. נראה כי ההחלטה שלא למנות מפכ"ל קבוע במשך זמן כה ממושך לא היתה נטולת שיקולים זרים".
הגוף ששבתאי מקבל לידיו חבוט ומותש. לאחר שלוש מערכות בחירות, שלושה סגרים והפגנות שבועיות שיוצאות לעיתים מכלל שליטה, כוח ההרתעה הציבורי של המשטרה נפגע. הפשיעה משתוללת, בעיקר במגזר הערבי, קצינים בכירים מסתבכים באירועי אלימות, ופוליטיקאים מכל המחנות תוקפים בפומבי את עבודתם של כחולי המדים. על כל אלה אפשר להוסיף את מערכת הבחירות הקרבה ואת היעדר התקציב. רק אדם עם חשיבה יצירתית במיוחד יצלח את הכהונה הזאת.
"נתוני הפתיחה שלו לא קלים", מודה ניצב בדימוס דוד צור, שהיה מפקד מג"ב ומפקד מחוז תל אביב. "לכל מפכ"ל יש בדרך כלל חודשיים-שלושה כדי להתארגן, להיערך, לעשות שיחות, אבל קובי לא קיבל אפילו כמה ימי חסד, אלא נשאב מייד לתוך תקופה מטורפת, שכוללת את אכיפת ההנחיות של משרד הבריאות. אני מעריך שכל ההפגנות והמחאות ילכו ויקצינו בתקופת הבחירות, והוא יצטרך להתמודד עם זה באופן מיידי. במקביל, הוא ייאלץ לייצב את הארגון לטווח הארוך והבינוני".
מהן לדעתך המטרות המיידיות שלו?
"קודם כל השבת אמון הציבור במשטרה, ואחר כך ייצוב המערכת. לכניסה שלו מתלווה גל פרישות של קצינים בכירים, והוא ייאלץ למנות מהר מאוד אחרים תחתיהם, וכל זה כשהוא עדיין ממלא מקום, ובלי דרגת רב־ניצב. בעיניי מדובר בחלם.
"אתגר נוסף הוא המגזר הערבי. קובי צריך לקבוע מגמות: האם הוא רוצה משטרה קהילתית או משטרה אוכפת. הוא צריך לשמור גם על עצמאות טכנולוגית.
"ביקורת על הארגון תמיד היתה, אבל לא בעוצמות כאלה כמו בשנים האחרונות. זה מגיע מהרמות הכי גבוהות של הדרג המדיני. כיהנתי כראש המטה המבצעי במשרד לביטחון הפנים לצד שני שרים - שלמה בן עמי בממשלת אהוד ברק, ועוזי לנדאו בממשלת אריאל שרון. אני מכיר את העבודה מול המפכ"ל, וקיים מתח מובנה מול שתי הלשכות. לא תמיד זה קשור לסמכויות, הרבה פעמים זה סביב ענייני אגו וקרדיטים".
שבתאי, המתגורר כעת בכרכור, הוא בעל תואר ראשון במנהל עסקים ותואר שני בחינוך. נשוי לטלי (53), מטפלת באמצעות בעלי חיים, ואב לשלוש בנות - בר (28), פסיכולוגית, יער (24), שוטרת סיור, ופלג (20), לוחמת מג"ב המשרתת בחטיבה הטקטית, שמטפלת באירועי טרור ובהפרות סדר.
לפני כשלוש שנים סיפר שבתאי בראיון ל"ישראל היום" כי בגלל שירותו, החמיץ את גידול בנותיו. "הכרתי אותן רק בגיל 18, כי רוב השנים כלל לא הייתי בבית. אני גאה שהן ממשיכות את דרכי. גם אני הלכתי בדרכו של אבא שלי, שהיה קצין במילואים. אני שומע מהבנות שלי עצות, ודעתן חשובה לי מאוד. הן לימדו אותי דברים שאני מיישם כמפקד - את התפיסה איך לדבר, לא לחפור, להגיד תכלס מה אני רוצה, ומה השורה התחתונה. אני גם לוקח מהן את הקשב. נשים יודעות להקשיב בצורה מדהימה".
הוא נולד וגדל בשכונת שיכונים באשקלון, בן להורים יוצאי עיראק, השלישי בין ארבעה ילדים. אמו, תקוה, עדיין מתגוררת בבית שבו גדל. אביו, ששון, היה בצעירותו חבר במחתרת היהודית בעיראק, ושם למד עברית בסתר, התאמן בנשק וסייע באיסוף מודיעין שהועבר להגנה. בתחילת שנות ה־50 עלה האב לישראל והתגייס לצה"ל. את שירותו עשה בהג"א, ובמילואים שירת כקצין האחראי למחסני החירום בדרום.
מדי פעם לקח איתו את בנו למילואים. הילד קובי הסתובב שם מוקסם ושמע מאביו על חשיבות אהבת הארץ והשירות הצבאי. שם, אמר בעבר, ניטעו היסודות שהובילו אותו להתאהב בכל הקשור באמצעי לחימה.
"אני זוכר נער היפראקטיבי, כזה שכל הזמן רץ", מספר אפי מור, שגדל איתו בשכונה וכיום הוא חבר מועצת העיר. "הוא תמיד ניסה לעזור לכולם, להיות קשוב".
שבתאי סיפר כי כשלמד בבית הספר היסודי, חטף לא מעט מכות מחבריו לכיתה, רק בגלל שהיה חייכן. זה השתנה בגיל 12, אחרי שהצטרף לארגון הנוער גדנ"ע קליעה, והביטחון שלו עלה. שלוש שנים אחר כך נרשם לחוג ירי במטווח העירוני, ובמקביל התנדב בתחנת גבעת ציון של המשמר האזרחי, הסמוכה לבית הוריו.
מור, שהתנדב איתו במשמר האזרחי כשהיו בני 15, מספר שהגיע לרוב המשמרות שלו לפני הזמן. "הוא רצה להתחכך כמה שאפשר בשוטרי הבילוש והיה מרותק לסיפורים שלהם. כל לילה יצא לפעילויות אינטנסיביות, שכללו מארבים ופשיטות על תחנות סמים. היה לו אומץ, הוא לא פחד מכלום".
מי שהתרשם מהילד הצנום והאמביציוזי היה מפקד תחנת המשמר האזרחי, גדעון בן חור ז"ל, שמאוחר יותר הפך את שבתאי למפקד בסיס ההפעלה הצעיר ביותר בארץ - עוד לפני שמלאו לו 18. באותה שנה הוא סיים תיכון, והחל ללמוד מכניקה עדינה בעתודה באורט סינגלובסקי בתל אביב.
"הוא נסע לשם בכל יום באוטובוס", מספר ראובן ג'מיל, בעל חנות באשקלון וחברו של אחיו הגדול של קובי, יצחק. "באותם ימים גם אני התחלתי להתנדב במשא"ז והתיידדנו, למרות שהוא צעיר ממני בשלוש שנים. קובי היה מין קפיץ כזה. כל הזמן היו לו רעיונות איך לקדם את הבסיס, אילו פעולות לעשות, איך לתפוס גנבים. למתנדבים המבוגרים יותר לא היתה בעיה איתו, כי הוא שידר בגרות והיה החלטי וסמכותי".
אליאן בן חור, אלמנתו של גדעון, מספרת כי בעלה טיפח את קובי וניבא לו קריירה מזהירה. "היה לו משפט קבוע: 'הילד הזה עוד יגיע להיות מפכ"ל'. הוא נהג לומר שיש לו שתי בנות ובן - ה'בן' התייחס לקובי. ב־2013, כשגדעון חלה בסרטן המוח וידע שזה הסוף, הוא ביקש מקובי לבוא לבקר אותו. קובי היה אז מפקד משטרת מרחב שומרון, ובא במיוחד מהשטחים כדי להיות לצידו. למחרת גדעון אמר לי שהוא רוצה שקובי יגיד עליו קדיש בהלוויה, והתקשר אליו כדי לבקש ממנו. אין לי ספק שקובי התרגש. אם גדעון היה יודע שקובי מונה למפכ"ל, הוא היה הכי מאושר בעולם".
ג'מיל נזכר באנקדוטה הקשורה לשבתאי כמפקד בסיס משא"ז, שהשפיעה על חייו עד היום. "באחד הימים נכנסה למשרד בחורה בריטית, שהגיעה לארץ לשנת שירות. היא הלכה ברחוב באשקלון, ומישהו חטף ממנה את התיק. קובי לקח ממנה תלונה, ואחר כך אמר לה 'יש לי מישהו להכיר לך'. ככה, מתוך אינטואיציה. הצעירה ההיא, בוורלי, היא היום אשתי".
ב־1982 התגייס שבתאי לצה"ל, עבר טירונות כללית והחל לימודי טכנאות מכונות במסגרת העתודה הטכנולוגית. אחרי פחות משנה עזב את המסלול הטכני ועבר לשרת כלוחם בצנחנים. אחרי קורס קצינים מונה למפקד מחלקה, ולאחר מכן שירת כמ"פ בגדוד 202. חמש שנים אחר כך השתחרר מצה"ל, בדרגת סרן, והתלבט לגבי המשך דרכו. בינתיים עסק בשיפוצים ובעבודות גינון, וגם לימד חקלאות בבית ספר בתל אביב.
ב־1989 התגייס לימ"מ. הוא עבר את כל הליכי המיון, כולל קורס ההכשרה, שנמשך שבעה חודשים. "זיהינו שמדובר באיש איכותי, ערכי מאוד ובעל מוטיבציה גבוהה", משחזר דוד צור, שהיה אז האחראי להכשרות ביחידה. "הוא מאלה שמכנים 'מורעלים'. טוטאלי, מחויב למשימות שהמפקדים הטילו עליו, לא כזה שמחפש הרפתקנות או תהילה.
"המדריכים שלו התעקשו שהוא פחות טוב דווקא באימוני הירי. היתה מחלוקת לא קלה לגביו. אני הייתי בין אלה שחשבו שהוא צריך להישאר בימ"מ, כי לא היה לי ספק שנושא הירי ישתפר, אבל המדריכים היו מאוד החלטיים. זה הגיע עד מפקד הימ"מ דאז, אליק רון, שהחליט שהוא לא ימשיך ביחידה. שוחחתי עם קובי ואמרתי לו: 'אני חושב שיש לך עתיד גדול מאוד'. משם הוא עבר להדריך ביחידת הלוחמה בטרור של מג"ב, וב־1992 הגיע ליחידת המסתערבים בעזה והפך למפקדה השני. שם הוא הבריק ועשה חיל".
ניצב בדימוס חסין פארס, שהיה באותה תקופה מפקד מג"ב בעזה, נזכר בשיחת הטלפון שקיבל מיצחק אהרונוביץ', אז סגן מפקד מג"ב. "הוא אמר לי: 'יש לי קצין טוב לשלוח אליך'. כבר במפגש הראשון התרשמתי ממנו. הוא נשמע לי יצירתי, איש שחושב מחוץ לקופסה, אמיץ, עם חוכמת חיים".
ביולי 94', בשבת האחרונה של שבתאי בתפקיד, הוא פיקד על כוח של יחידת המסתערבים במהלך התפרעויות במחסום ארז. השטח בער בעקבות ההחלטה להרחיב את הסכמי אוסלו, ונרשמו תקריות ירי רבות ויידויי אבנים מצד פלשתינים. שבתאי, אז רפ"ק, הבחין שלמקום נקלע בטעות אזרח ישראלי עם טנדר, ורץ לעברו. הוא הרים את מכסה המנוע, כדי שישמש לו הגנה בעת החילוץ, אולם בזווית העין הבחין בשוטר פלשתיני שיורה לעברו. אחד הכדורים פילח את כתפו. רק לאחר שחילץ את האזרח, הוא פונה לטיפול רפואי בשטח, וכשהבין שהקליע יצא מכתפו, חזר לפקד על הכוח.
פארס: "היה שם גיהינום. ראיתי את קובי עם חור בכתף ואמרתי לו להתפנות לאחור, אבל הוא סירב. שאלתי אותו אחר כך מדוע נשאר, והוא אמר: 'כשהלוחמים והמפקד שלי כאן, אין סיכוי שאני עוזב'. שירתתי הרבה שנים במשטרה, אבל אני לא מכיר מפקדים שמתנהגים ככה". על פעולה זו עוטר שבתאי בעיטור המופת של המשטרה.
"המפקדים שלו לא ידעו איך לאכול אותו באותם ימים", נזכר דובר מג"ב לשעבר, נצ"מ בדימוס יהושע באואר. "הם אמרו שאומץ הלב שלו גובל בטירוף, וחששו שהוא עלול לסיים שם את חייו".
מיחידת המסתערבים חזר שבתאי לבית הספר ללוחמה בטרור כמפקד. ב־1998 הקים את יחידת ברק של מג"ב במשטרת מחוז תל אביב, שסייעה לבלשים ולאנשי היס"מ במבצעים ביפו, בעיקר מול אוכלוסייה ערבית. שם הכיר את עמוס יעקב, גם הוא מפקד מג"ב לשעבר, ששירת אז כסגן מפקד מרחב מרכז. שניהם היו בדרגת סנ"צ.
"כבר בפגישה הראשונה שלנו, שעסקה בנושא בינוי ותקציבים, הוא נלחם על רווחת הלוחמים שלו ועל סביבת העבודה שלהם", אומר יעקב, היום ניצב בדימוס. "הוא רצה רכבים גדולים יותר, ביקש מועדון, והתעקש על מגורים נוחים. ראו עליו שהגיע מהמסתערבים. הוא ניסה להכניס לסמטאות של יפו את שיטות העבודה מעזה, מבחינת סיור, היטמעות בשטח וכדומה".
ב־2001 מונה שבתאי למפקד מג"ב בית לחם, וגם שם ראה את המוות מול העיניים. מטען בלון גז של 13.5 ק"ג התפוצץ באדמה מתחת לרגליו, במהלך היתקלות עם מחבלים. "לקח לי כמה שניות להבין שאני בחיים", סיפר בעבר. "הרגשתי ששורפות לי הרגליים, אבל למי אכפת. קיבלתי את החיים שלי במתנה. רק כעבור שעות הבחנתי שהרגליים שלי מלאות רסיסים, וטסתי לבית חולים".
כעבור שנה התמנה לקצין אג"ם של מג"ב צפון, ושוב מצא את עצמו בסכנת חיים. בינואר 2003 ניהל מרדף אחר חוליית מחבלים שחדרה ליישוב גדיש במועצה אזורית גלבוע, רצחה את סייר הביטחון ופצעה לוחמים ממג"ב ומגולני.
"אף אחד לא ידע איפה המחבלים, ושמענו יריות מכל הכיוונים", סיפר יעקב, שהגיע למקום במסגרת תפקידו כסגן מפקד מרחב התפר. "היו פצועים מסביב, וחובשי מד"א טיפלו בהם תחת אש. התחושה היתה שיש בגזרה כאוס מוחלט.
"ראיתי בשטח ג'יפ ממוגן של המינהל האזרחי, ונכנסתי אליו. אלי הצטרפו קובי, שישב לידי, ומאחור היו קצין המודיעין מאיר אליהו והלוחם אופיר סולימן. מאחר שאף אחד לא ידע היכן המחבלים, החלטנו לשים את עצמנו כפיתיון כדי שיתקפו אותנו וכך יחשפו את עצמם.
"התקדמנו בנסיעה עם פנסים דולקים בין הבתים. ליד מחסן מבלוקים ולולים יצאו שני המחבלים ממסתור וירו עלינו. ראינו להם את הלבן בעיניים. קובי היה קר רוח, הוציא נשק וניסה לפגוע בהם דרך חרך הירי בג'יפ. הם כיוונו רק אלינו. השמשה הממוגנת החלה להיסדק. אלה היו שניות שנראו כמו נצח. חיילי גולני חיסלו את אחד המחבלים, שהתקרב אלי לחלון הנהג.
"קובי הצליח לפצוע את המחבל השני, ואז שמעתי אותו אומר 'נפצעתי'. כדור חדר דרך החרך ופגע לו ביד. באותו רגע נתתי גז, לכיוון המחבל, וכמו בסרטים, הדבקתי אותו לקיר הלבנים. רגע לפני שקובי פונה לקבל טיפול רפואי, הוא אמר לי ששמח שהייתי איתו". על פועלם באירוע קיבלו ארבעת יושבי הג'יפ את עיטור האומץ של המשטרה.
"הפעם הבאה שנפגשנו היתה ב־2016, כשהוא החליף אותי כמפקד מג"ב", מוסיף יעקב. "בניגוד להרבה מפקדים שמתעלמים מפרויקטים שהחלו קודמיהם, הוא המשיך והרחיב את ההתנדבות של לוחמי מג"ב בעמותת 'גיבורים קטנים' לילדים עם מוגבלות שכלית".
במבט ראשון קשה לזהות אצל שבתאי את רוח הלחימה. קומתו ממוצעת, קולו שקט, ועל פניו נסוך כמעט תמיד חיוך מבויש. את המעבר ממג"ב למשטרה הכחולה עשה לראשונה ב־2005, כשמונה לפקד על משטרת עירון עמקים. ב־2010 הפך למפקד מרחב שומרון במחוז ש"י והתמודד עם פינוי מתנחלים מחוות גלעד בעזרת שימוש תקדימי בכדורי פלסטיק, צעד שהוביל למחאות ולהפגנות של מתיישבים נגד המשטרה וצה"ל.
ב־2013 הועלה לדרגת תנ"צ ומונה למפקד מרחב שרון. סמפכ"ל המשטרה באותם ימים היה ניצב בדימוס ניסים מור. "כבר בהתחלה קובי דיבר בהתלהבות על פיתוח אמצעים טכנולוגיים חדשים", הוא אומר. "שם עלה לו הרעיון לפתח את מערכת 'עין הנץ', היודעת לזהות לוחיות רישוי".
המערכת הייחודית, בעלת המצלמות החכמות, קיימת בצורות שונות גם במדינות אחרות בעולם, אולם שבתאי היה הרוח החיה מאחורי הפיתוח שלה, שנעשה במפא"ט, המחלקה לפיתוח אמצעים טכנולוגיים של משטרת ישראל. באותה תקופה התמודד מרחב שרון עם מכה של גניבות רכב. לפעמים הגנבים החביאו את המכוניות בחניונים בכפר סבא, ובחסות הלילה לקחו אותם אל מעבר לקו הירוק. המערכת החלה לפעול כפיילוט במרחב ב־2014, ושימשה בעיקר את יחידות התנועה ואת יחידת אתג"ר, העוסקת בגניבות רכב.
"במשטרה ידעו שקובי בוחן כל הזמן אמצעים טכנולוגיים ולפעמים מעדכן את המפקדים שלו רק אחרי שעשה ניסוי כלים", אומר קצין ששירת תחתיו. "למרות זאת ברור היה שכדי לבחון את יעילות המערכת, זה חייב להיות רק אצלו. כיום מותקנת המערכת ברוב הניידות בארץ. תוך כדי נסיעה, המערכת יכולה לזהות מספר רכב גנוב או כלי רכב שרשיונם פג ומייד להתריע על כך".
בפברואר 2016 חזר שבתאי למג"ב, הפעם כניצב וכמפקד החיל. ימים ספורים לאחר כניסתו לתפקיד שמע על מקרה זובור באחת הפלוגות, שבו נלקח לוחם למקלחת ושם התעללו בו 11 מחבריו עם שוקר חשמלי. הלוחמים טופלו משמעתית, אבל שבתאי הדיח את כל המפקדים, החל ממפקד המחלקה ועד למג"ד.
"הסיסמה פעם היתה שמי שמרביץ לערבים הולך למג"ב", אמר באותם ימים. "אחד שיגיד היום שהוא בא למג"ב כדי להרביץ לערבים, לא ידרוך אצלי. אנחנו מרקם של יהודים, נוצרים, דרוזים וצ'רקסים, ויודעים לכבד כל חג של כל מגזר. פה מדגישים את כבוד האדם".
המפכ"ל לשעבר, רב־ניצב משה קראדי, מספר כי "בתקופתו של שבתאי במג"ב קרו שני דברים משמעותיים. האחד - הוא בנה מערך חקירות במג"ב איו"ש, שמטפל בפשיעה לאומנית, בגניבות כלי רכב, בשוהים בלתי חוקיים ובפשיעה חקלאית. זה אחרי שבמשך שנים נדרש החיל להיעזר במשטרה הכחולה ובגורמי הביטחון. והשני - הוא הקים את היחידה הטקטית, שהיא בעלת אמצעי תצפית רבים, ממכ"מים ועד רחפנים".
את השינויים שעליהם מדבר קראדי הגה שבתאי עם כניסתו לתפקידו, בעיצומה של אינתיפאדת הסכינים. "באחת מישיבות המטה עם סגל הפיקוד הבכיר קובי דיבר על תפיסת ההפעלה בשטח, שאינה מותאמת לטרור היחידים", נזכר קצין בכיר. "הוא היה ניצב טרי והציע להקים בבסיס האימונים במעלה מכמש מתקן סימולציה לאימון נגד הסכינאים. כולם בחדר הסתכלו עליו כאילו נפל מהירח. מישהו אפילו סינן, 'עוד פעם קובי עם השיגעונות שלו'.
"אבל הוא לא ויתר. הוא רכש חממות חקלאיות מפלסטיק, ובנה בתוכן מדרגות וסמטאות, שנראו בדיוק כמו העיר העתיקה ושער שכם. הוא חילק את הלוחמים לשתי קבוצות, אחת מהן היתה לבושה כמו אזרחים, והשנייה דימתה טרוריסטים. ללוחמים הוא נתן רובי צבע, סיפר על שיטות זיהוי של מסתערבים ולימד אותם לזהות מחבלים לפי סממנים חיצוניים והתנהגות. ככה הם התאמנו שם במשך שבועות.
"כמה חודשים אחר כך, טרור הסכינים נעלם. אני חושב שלקובי היה חלק בזה: הלוחמים שלו למדו לעצור מחבלים.
"אני מודה, גם אני חשבתי בהתחלה שהוא פנטזיונר. אבל הבנתי שהוא אוהב לפרק בעיות כבר בתחילתן. בעיניו אין הבדל בין אוכלוסיות, להבדיל ממפקדים אחרים, שדגלו במשך שנים במדיניות ההכלה. למשל, קובי לא יאפשר למדינה לבעור במחאות אתיופים, כמו שהיה לפני שנה וחצי בתל אביב. הוא יגיע קודם להידברות, ואם זה לא יצליח, לא תהיה סלחנות כלפי המפגינים. אצלו הם לא יפגעו במכוניות של אזרחים".
אותו קצין נזכר בדרך שבה החליט שבתאי להכניס למשטרה את מערכת "להב אור", המיועדת ליירוט בלוני נפץ מגבול עזה. "זה היה רעיון שלו, והוא גייס והלהיב את מפא"ט. שוב היו קצינים שחשבו שהוא קצת נסחף בחלומות, אבל התברר שהמערכת הצליחה ליירט 95 אחוז מהבלונים שהופרחו לעבר הגזרה שבה הוצבה".
אל הרעיון של להב אור נחשף שבתאי ב־2018 בזכות שני היזמים שהגו אותו, פרופ' עמי ישעיה, מומחה ללייזרים, וד"ר אודי בן עמי, מומחה לאלקטרו־אופטיקה. "משרד הביטחון לא ספר אותנו בהתחלה", אומר פרופ' ישעיה. "ביקשתי מחבר ביטחוניסט לחבר אותי לגנרל בצה"ל, אבל הוא אמר שרק קובי מתאים. קובי היה היחיד שהקשיב לנו, האמין שהמערכת תצליח וליווה את תהליך הפיתוח. הוא נתן לנו גנרטורים, הקצה שטחי אימון ומטווחים ודחף להגדיל את הטווח של קרן הלייזר לכמה קילומטרים, ולא להסתפק במטרים בודדים. מדובר ביזם בנשמה. המשטרה השקיעה במערכת קצת יותר ממיליון דולר, והיום היא שווה מיליארד".
גם בסיוטיו הקשים שבתאי לא האמין שמערכת עין הנץ נגד גניבת כלי רכב, זו שהיתה עבורו מקור גאווה וגזלה ממנו אינספור שעות שינה, תהפוך לכלי ניגוח בדרך למינויו למפכ"ל.
ב־15 בדצמבר הודיע השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה כי שבתאי הוא המועמד שלו לתפקיד. כרגיל, הבחירה היתה כפופה לאישור ועדת גולדברג, המייעצת למינוי בכירים במגזר הציבורי, ולאישור הממשלה. כשבוע וחצי אחר כך נקרא הציבור להגיש התנגדויות לוועדה.
מי שהגיש חומרים נגד שבתאי היה עו"ד פיני פישלר, יו"ר ועדת המשטרה וחבר ועדת הביקורת בלשכת עורכי הדין. פישלר הוא מהמבקרים החריפים ביותר של המשטרה, ותלונתו סיכלה את מינויו של צ'יקו אדרי למפכ"ל לפני כשנתיים.
במכתב ששלח לוועדה טען פישלר כי ב־2019 הגיע אליו מידע, המייחס לשבתאי ולקצין בכיר נוסף התנהלות פלילית לכאורה. לדבריו, השניים ביקשו מפקודים שלהם לשלוף נתונים של מכוניות גנובות ממסופי עין הנץ, ואלה הועברו אל גבי גל, הקב"ט של חברת שלמה סיקסט. הנושא הועבר על ידי פישלר בעבר לבדיקת מח"ש, שלא מצאה שום חשד לפלילים והעבירה את הנושא לבדיקה של מ"מ המפכ"ל הקודם, ניצב מוטי כהן. כהן מינה קצין בודק, וזה המליץ לסגור את התיק.
למרות מכתבו של פישלר, החליטה ועדת גולדברג, ברוב קולות, להמליץ על שבתאי לתפקיד המפכ"ל. שלושה חברים - נציב שירות המדינה, פרופ' דניאל הרשקוביץ, פרופ' טליה איינהורן ומשה טרי - קבעו כי לא נפל פגם במעשיו של שבתאי.
"המידע שהועבר למערכת עין הנץ, שהיתה פרי יוזמתו, לא היה בעל רגישות מיוחדת", נימקו חברי הוועדה. "למשטרה היה אינטרס לשתף פעולה עם גורמים אזרחיים כדי לטפל באופן יעיל בגניבת רכבים. שבתאי ראוי לשבח, ולא לגנאי". הם ציינו כי שבתאי אף עבר בדיקת פוליגרף, שהעלתה כי לא מסר מידע שלא כדין לגורמים בלתי מורשים.
השופט אליעזר גולדברג, בדעת מיעוט, קיבל את תלונתו של פישלר. הוא ציין כי "בנסיבות האמורות לא ניתן לומר קטגורית כי לא נמצא פגם בטוהר מידותיו".
פישלר התאכזב. "אני כועס כי הוועדה לא הזמינה אותי להעיד בפניה", הוא מסביר. "אם היתה עושה זאת, היה בכוחי הדל לשכנע כי עמדת השופט גולדברג היא הנכונה. הרי אנשים פוטרו או עמדו לדין משמעתי ופלילי על דברים כאלה. אני חושב שחברי הוועדה עשו את זה משום שהם לא יכולים עוד לשאת על כתפיהם תקופה נוספת שלא יהיה מפכ"ל.
"אם וכאשר הממשלה תאשר את מינויו של שבתאי, אתן לו 100 ימי חסד. אחריהם אני פותח מבערים. מחכה לו רקב ארגוני, ולא אתן לו רגע של שקט. אני שמח שלפחות התלונה שלי הובאה בפני הציבור ופיקוד המשטרה".
קצין בכיר המעורה בפרשה יוצא נגד עמיתיו, שאחד מהם העביר את המידע לפישלר. "לצערי יש בארגון נטייה לחפש אנשים על דברים שלפעמים לא היו ולא נבראו. מהבחינה הזו מדובר בארגון נוראי, והתופעה בולטת במשטרה הרבה יותר מאשר בארגונים אחרים. הנושא נבדק על ידי מח"ש, והם לא מצאו חשד לעבירה פלילית. הם בדקו גם את הצד המשמעתי, שממנו לא עלה דבר.
"המפכ"ל לשעבר, רוני אלשיך, ניסה למגר את התופעה הזאת, שכל מי שמקבל מינוי או דרגה מוצא את עצמו נסקל באבנים בכיכר העיר. פתאום נשלפים סיפורים ישנים מהבוידעם, הכל לצורכיהם האישיים".
לא רק עו"ד פישלר נמנה עם המקטרגים נגד שבתאי. "הוא מעולם לא היה מפקד מחוז, אז עכשיו יהפוך למפכ"ל?" מתריס קצין בכיר. "זה כאילו מינית רמטכ"ל שלא היה מעולם אלוף פיקוד. אני גם לא בטוח שיש לו מספיק ניסיון בחקירות, בתקופה שבה שורה של פוליטיקאים חשודים בעבירות או עומדים לדין".
הטענות האלה אינן זרות לשבתאי. "הוא אומר שמי שטוען נגדו את הדברים האלה, לא מבין את הרקורד שלו", אומר אחד מקציני המטה. "זו פעם ראשונה שראיתי אותו נפגע ככה. לקחו מערכת שיזם לטובת הציבור, וניסו להפוך את פועלו למשהו שלילי. חוץ מזה, הוא לא לחיץ. כל מפכ"ל במדינה מונה על ידי פוליטיקאים, אין דרך אחרת. כמי שמכיר אותו כמה שנים, מדובר במפקד שיעמוד על העקרונות שלו לטובת מדינת ישראל".
"הטענות שהוא לא היה מפקד מחוז או חוקר מופנות כלפי כל מי שמתקדם מהיחידות המיוחדות", אומר ניצב בדימוס צור. "שוכחים שקובי בקי בסוגיות הבוערות, כמו הפשיעה החקלאית והמגזר הערבי".
רנ"צ בדימוס קראדי מסכים. "כמי שפיקד על מג"ב, שני מרחבים ותחנה, קובי מצויד בידע המקצועי הנדרש. גם אם לא היה מפקד מחוז, הוא עמד בראש חיל גדול".
ניצב בדימוס עמוס יעקב, מפקדו לשעבר של שבתאי, מגחך כשהוא שומע את הנימוקים נגדו. "מפכ"ל אינו חוקר, אינו מחליט מי ייחקר ואיך ייחקר. הוא רק מתווה מדיניות. לדעתי, קובי בכלל צריך להוריד את הפוקוס מיחידת 433. אני מציע לו גם להתנהל אחרת במעצרים המתוקשרים ולדאוג שלא תהיה תקשורת שתצלם כל חשוד מפורסם שמגיע לחקירה. זה לא עוזר למלחמה בשחיתות, אלא רק פוגע באמון של הציבור במשטרה.
"חוץ מזה, אלה חקירות שהן אחוז מאוד קטן מכלל עבודת המשטרה. כדי לשנות את תדמית הארגון צריך יותר שוטרים שיסיירו ברגל, ולא בניידות. הם אמורים ליצור קשר ישיר עם הציבור.
"עבודת המשטרה בתקופת הקורונה זקוקה לשינוי. זה לא תפקידה לרשום לאנשים דו"חות על מסיכות או לסגור חנויות, זו עבודה של הרשויות המקומיות. לו אני המפכ"ל, הייתי מתנגד לזה. המצב הזה רק השניא את המשטרה עוד יותר על הציבור".
כדי לשכנע שמדובר במפקד מזן אחר, מציג אחד מחבריו התנהלות שנעשתה לפני כחודשיים. שבתאי עצר את כל האימונים והקורסים במג"ב וחייב את כולם לצפות בתחקיר של תוכנית "המקור" על חמישה מג"בניקים שהואשמו בשוד ובאלימות כלפי פלשתינים, שניסו להיכנס לישראל למטרות עבודה. "מחובתנו לעקור תופעות פסולות מהשורש ולהבטיח כי כל חריגה תטופל ביד קשה ובאפס סובלנות", כתב באיגרת שהופצה במג"ב.
שבתאי עדיין שומר את תוכניותיו קרוב לחזה, בתקווה שתקדים מוטי כהן, שנאלץ לשרת שנתיים כממלא מקום, לא יחזור על עצמו. אחד ממקורביו מעריך כי תדמית השוטר תהיה במרכז פעילותו, וכי הוא יפעל להנגשת השירות לאזרח מבחינה טכנולוגית.
"מפריע לו שבארץ מתייחסים לשוטרים בזלזול", אומר קצין בכיר. "יורקים עליהם בהפגנות, מקללים אותם. איך זה ייתכן ששוטר צריך לבקש מאזרח במשך דקות ארוכות להציג את פרטיו? נראה אותם מתנהגים ככה מול שוטר בארה"ב.
"מצד אחד, קשה לקובי לראות את השוטרים שסובלים מהשפלות בהפגנות, שבוע אחר שבוע, והוא יודע שקשה לשפוט אותם. אבל בתור מי שהכניס למשטרה את מצלמות הגוף, כשפיקד על מרחב שומרון, אין ספק שהוא יבחן כל תלונה לגופה. שוטר שיחרוג במודע מהפקודות ומהנהלים ייתקל באפס סלחנות.
"נושא נוסף יהיה הפשיעה בחברה הערבית. שבתאי סייר בתקופה האחרונה בצפון והכניס סיוע של החטיבה הטקטית וצוותים של ימ"מ. אני מעריך שהוא יעשה שם מהפכה. מפריעים לו הירי בחגיגות, האלימות נגד נשים וסחיטת דמי החסות מחקלאים. במקביל, הוא ינסה ליצור גשר בין המשטרה לקהילה, כדי להגיע להבנות משותפות עם המנהיגים".
