"אני אעשה הכל כדי לא להתחסן, מסיבותיי האישיות, אף אחד לא יכול להכריח אותי. כל מי שאומר שזה לא אחראי, עדיף שלא יגיד כלום. אני לא אכניס לגוף חומרים שאני לא יודעת מה הם, ולא יודעת שהם בכלל עוזרים נגד הדבקה".
הדברים האלו, המתייחסים לחיסון נגד הקורונה, לא נאמרו על ידי מכחישי קורונה. הם גם לא נאמרו על ידי עובד במשרד סגור שלא בא במגע עם אנשים. מאחורי ההתנגדות החריפה עומדת גננת בגן טרום חובה, כזו שפוגשת את הילדים שלנו בכל יום, כלומר, כשאין סגר, שאמורה לחבק אותם ולהחזיק אותם על הידיים, שאמונה על ביטחונם ועל בריאותם למשך זמן לא מבוטל.
שבוע בלבד לתוך פתיחה חלקית של מערכת החינוך, וכבר נסגרים גנים וכיתות, וילדים רבים נשלחים לבידוד בשל תחלואה של אנשי סגל שבחרו לא להתחסן. מנהלי בתי ספר בערים רבות העבירו שאלונים בין המורים לגבי כוונתם להתחסן, הליך שלא עוגן באופן חוקי, אבל לטענתם נועד להגן על התלמידים ועל המורים ולמפות את המורים המחוסנים והלא מחוסנים.
בד בבד, באופן מדאיג, נפתחו קבוצות ודפי פייסבוק רבים שמאגדים אנשי חינוך היוצאים נגד הקריאה לחסן אותם ובעד זכויות מורים שבוחרים לא להתחסן. כשאלו החלו להיסגר על ידי הרשת החברתית שנלחמת במתנגדים לחיסוני הקורונה, נפתחו קבוצות בעלות אותה אג'נדה גם בטלגרם ובווטסאפ.
"זה ממש בושה", כתב חבר באחת מקבוצות המורים, בתגובה לנשות מקצוע שכתבו בעד החיסון. "כל אחד יבחר מה לעשות עם הגוף שלו. זה כמו שאנחנו נחייב את ההורים להתחסן, את כל הורי הגן ללא יוצא מהכלל, ואם לא - הילד לא יוכל להגיע לגן כי גם הוא יכול להדביק, וגם מי שחוסן יכול להידבק ולהדביק! בחירה של כל אחד מה לעשות עם גופו!"
בהודעה אחרת כתבה אשת חינוך: "לא חוקי למנוע את חזרתך לעבודה בגלל חוסר בחיסון. אם המצב קורה, צריך לפנות לעורך דין. וזכותך המלאה על גופך. ממליצה להתעלם מכל הלחץ מסביב ולעשות בחירה מושכלת".
מורה אחרת כתבה: "חשוב לשמור על אנושיות!!! זכות בסיסית של אדם היא לבחור להתחסן... כל אדם ושיקוליו הוא!... אנחנו הופכים למפלצות".
"קוראים לנו מתנגדי חיסונים, אבל אני מתנגדת רק לכפייה", אומרת מיכל, סייעת בגן ילדים רב־גילאי בצפון (כל אנשי ההוראה המרואיינים כאן מופיעים בשם בדוי, לבקשתם). "החיסון הוא טיפול בגדר יותר לא נודע מאשר נודע, כשאף אחד לא יודע בעצם מה ההשלכות שלו לטווח הארוך, ולכן אני בוחרת שלא להתחסן.
"מה שמטריד אותי הוא שמדובר בחדירה לפרטיות שלי ולתיק הרפואי שלי. זו כפייה ויש לזה השלכות חברתיות קשות. נוצר שיח אלים בגלל הטיפול הזה, שלדעתי לא תקין ולכן אני בוחרת שלא לקבל אותו".
כשאני מזכירה לה שמדובר בחיסון יעיל שנבדק מחקרית, מיכל נסערת. "אני אדם שנוטה לקרוא הרבה ולחקור הרבה, כמו לפני כל טיפול רפואי. ולפי המסקנות שלי, כל החיסון הזה 'סו קולד', זה לא חיסון כמו שאנשים קוראים לזה חיסון. אולי בעוד שנה אני אחליט אחרת.
"וזה בדיוק העניין, שזכותי לבחור אם לעשות פרוצדורה רפואית שבה מחדירים לי חומר לגוף, או לא. לי ולילדים שלי. איפה נשמע שעל מנת לעבור טיפול רפואי משחדים אנשים או שוללים את זכויות היסוד שלהם? הבן שלי לא הולך לבית הספר כי קראו לו 'רוצח' אחרי שהוא הוריד מסיכה כדי לשתות. אני עובדת עם פעוטות בגן, ומשתאה כמה הם מתרגלים כל כך מהר לחיים אחרים. המציאות משתנה לנגד עינינו, ולא לטובה".
עדן, מורה בכיתה א' בראשון לציון, לא מבינה מדוע היחס לציבור המורים שונה מהיחס לשאר האוכלוסייה. "למה לא קוראים לנו אזרחים?", היא שואלת בכעס. "אנחנו צריכים להיות המבוגר האחראי? אז יש לי סטטוס מורה, שמרוויחה גרוש וחצי, ולא מעריכים אותנו. גם אם רואים שהרבה בחרו לא להתחסן, צריך להיות סובלניים ולא לכפות ולא לבוא בהצהרות כמו 'לא יחזירו את המורים', כי זה גורם לאנטגוניזם יותר גדול אצל חלק מהמורים".
לטענתה, עוד לפני שהמורים קיבלו קדימות בתעדוף לחיסונים, מנהלת בית הספר שבו היא מלמדת העבירה בין המורים מסמך אלקטרוני ובו טבלאות עם נתונים לגבי מי מהם מחוסן, מי מעוניין להתחסן ומי אינו מתכוון לקבל את החיסון. "במקביל, יועצת בית הספר עברה בין המורות ושאלה מי מתכוונת להיכנס להיריון, כי ההמלצות בהתחלה היו לא להתחסן בתחילת היריון או לפני כניסה להיריון. וכל שבוע הסאגה חזרה על עצמה.
"פתאום כל הפרטיות הרפואית שלנו איננה. כל הצוות צריך לדעת אם התחסנתי או לא, והיועצת צריכה לדעת אם אני מתכננת היריון או לא. אני באמת בתחילתו של היריון, וגם אם לא הייתי בהיריון לא הייתי רצה להתחסן, כי החיסון הוא ניסיוני ולא אקח סיכון על הגוף שלי.
"תתייחסו אלינו כאל בני אדם. איפה האנושיות? כשיש לנו תלמידים שחולים בקורונה לא נותנים לנו את השמות שלהם בגלל סודיות רפואית. אז אני כמורה צריכה למסור הכל? כמו כל אזרח, גם לי מגיעה האופציה לשקול את העניין".
לא כל אזרח בא במגע יומיומי עם עשרות תלמידים שאינם יכולים להתחסן בעצמם.
"אני עושה את החישובים עם עצמי. אני מורה אחת ששומרת על הכללים, מול 30 תלמידים שאינם מחוסנים ולא מקפידים על ההנחיות. מה זה משנה אם אני מחוסנת כשכולם לא מחוסנים ולא מקפידים על מסיכות והיגיינה? את יודעת כמה אני מעירה על מסיכות? ילדים לא שמים מסיכות. אז מה זה משנה אם אני אהיה מחוסנת, כשכולם לא מחוסנים?
"התלמידים לא צריכים לדעת מה אני עושה עם הגוף שלי. כשאנחנו כופים על מישהו לעשות משהו בניגוד לרצונו, אנחנו מעבירים מסר לא נכון לתלמידים. אם המחיר של לא להתחסן הוא לעבור בדיקה כל יום־יומיים, אני מעדיפה לעבור את זה מאשר להתחסן".
לפי נתוני משרד הבריאות, שיעורי ההתחסנות בקרב המורים עדיין נמוכים יחסית לאוכלוסייה: כ־60 אחוזים מעובדי ההוראה התחסנו במנת החיסון הראשונה, ו־45 אחוזים בלבד גם במנה השנייה.
מכיוון שבראיית משרד הבריאות, תפקידם של אנשי חינוך הוא לא רק להקנות ידע ולשמור על בריאות התלמידים, אלא גם לאפשר את פתיחת מוסדות החינוך כחלק מתהליך החזרה לשגרה ופתיחת המשק - מנסים שם להילחם בתופעת הסרבנים בכל האמצעים.
"איש הוראה שלא מתחסן מפקיר את שלום התלמידים ומועל בתפקידו", צייץ השבוע שר הבריאות יולי אדלשטיין בטוויטר, והצהיר שלא יהסס לחייב אנשי חינוך שלא יתחסנו לעבור בדיקות קורונה בתדירות גבוהה.
עם זאת, מסקר שנערך בקרב 20 אלף עובדי הוראה על ידי הסתדרות המורים עולים נתונים קצת יותר מעודדים: לפי הסקר, 76.4 אחוזים מהנשאלים התחסנו, 18.5 אחוזים לא התחסנו, ו־5.1 אחוזים מחלימים מקורונה. מבין מי שהשיבו שלא התחסנו - 30.3 אחוזים הצהירו שאינם מתכוונים כלל להתחסן.
"אם המורים יידבקו בקורונה, גם הילדים וגם ההורים יישארו בבית ולא תהיה כלכלה", זעקה מזכ"לית הסתדרות המורים, יפה בן דוד, כבר לפני חודשיים, כשאיימה בשביתה אם המורים לא יקבלו תעדוף בקבלת החיסונים. "המורים אינם בייביסיטר", הוסיפה, "אנחנו בסיכון כמו צוותי הרפואה".
השבוע כבר הדגישו בהסתדרות המורים כי הם מאמינים שההיענות להתחסן בקרב עובדי ההוראה תעלה, ושבו וקראו לצוותי ההוראה להתחסן.
"עובדי ההוראה גילו אחריות לאורך כל תקופת משבר הקורונה, והיו הראשונים להתגייס לפרויקט הלמידה מרחוק ובכך הצילו את מערכת החינוך", מדגישה בן דוד. "אנחנו סומכים על עובדי ההוראה, ובטוחים שהם מגלים אחריות גם בעניין החיסונים. גם בסופו של תהליך, שיעור המתחסנים בקרב עובדי הוראה לא יפחת ואולי אפילו יעלה על שיעור המתחסנים באוכלוסייה הכללית".
האם זו לא חובתם של המורים לשמש דוגמה?
"האחריות של עובדי ההוראה כלפי התלמידים לא זקוקה להוכחה, והיא קיימת באותה מידה גם בימי שגרה וגם בימי משבר.
"אמרנו גם בעבר, אם המחוקק יקבע שכל עובדי הציבור מחויבים להתחסן, אנחנו נקיים את החוק".
גם בוועד הגנים הארצי ובהנהגת ההורים הארצית כועסים על החלטות חלק מהגננות לא להתחסן. "נתנו להן קדימות בחיסונים, ובסופו של דבר הן לא מתחסנות וזה מכעיס", זועמת סיגל שפיץ טולדנו, יו"ר ועד הגנים. "כרגע הילדים לא מתחסנים, מה שאומר שהצוותים מסכנים את הילדים, ואנחנו נתמוך בכל פעולה ממשלתית שתחייב צוותים חינוכיים להתחסן.
"אנחנו מכבדים את הפרטיות של צוותי הגנים, אבל הורים פונים אליהם באופן אישי ושואלים אם התחסנו. זה אולי לא ראוי, אבל רק כך הם יכולים להיות בטוחים שהילדים שלהם מוגנים. אנחנו מעודדים גם את ההורים להתחסן, אבל חשוב יותר שמי שעובד עם ילדים יתחסן.
"כבר שמענו על גננות שטוענות שאין להן מה לעשות עם אנשי צוות אחרים שלא מתחסנים. גם להורים אין מה לעשות במצב כזה, והם נשארים חסרי אונים ובחרדה יומיומית. זה חלק מהמקצוע, ואנחנו יודעים שאחרת לא נראה את הסוף של המגיפה".
"החיסון הוא אמצעי יעיל ובטוח, לא רק להגנה על עצמך אלא גם ככלי לחזרה לשגרה כמה שיותר נורמלית בימי הקורונה", מדגיש פרופ' נדב דוידוביץ', יו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור וחבר בקבינט המומחים של תוכנית "מגן ישראל".
"הדבר בוודאי חשוב בהקשר של מערכת החינוך. מנגד, אנחנו מתנגדים לחיסון בכפייה. צריך לדאוג להסברה ולתמריצים חיוביים עד כמה שניתן. מורים נמצאים בחזית, וחשוב שייתנו דוגמה אישית, אבל בד בבד חייבים לגבות את מערכת החינוך בכלים נוספים של תוכנית 'מגן חינוך', שמטרתה איתור מוקדם של תחלואה, למשל בדיקות, הוראה בקפסולות תוך תגבור במורים ויצירתיות, כולל הוראה בחוץ. מערכת החינוך היתה סגורה זמן רב מדי וצריך להשתמש בכל הכלים, כולל חיסון מורים, כדי להחזירה לשגרה".
אנשי אקדמיה מנסים גם הם להילחם בסרבנות החיסונים בקרב אנשי חינוך והוראה. "כפילוסוף וכאזרח ליברלי אני יכול לקבל את העמדה העקרונית שיש לנו זכות לבחור את מה שאנחנו מכניסים לגוף. אבל כפרופסור של הפילוסופיה של החינוך וכמנהל בית ספר לשעבר, אין ספק שעובדי משרד החינוך בבתי הספר ובגנים הממלכתיים וגם הפרטיים צריכים להתחסן", מדגיש פרופ' אריה קיזל, מהפקולטה לחינוך באוניברסיטת חיפה.
"מדובר בעובדי ציבור, שמבקשים לקבל כבוד מקצועי, למשל בדמות ענישה מוגברת למי שתוקף אנשי חינוך. לכן הכבוד צריך להגיע גם מהצד השני. ההתייחסות דומה גם לרופאים, שכעובדי ציבור היינו מצפים מהם להתנהג בדרך מסוימת.
"אין ספק שלמורים יש את החובה האתית להגן על עצמם ועל התלמידים שלהם מהידבקות. היום המורה לא רק נכנס לכיתה ומעביר לשיעור, אלא יש לעבודה שלו הרבה אלמנטים טיפוליים. מצופה מהם לתמוך רגשית בילדים, לדעת מה קורה בבית, להיות עם אוזן קשובה לפגיעות. מתוקף כך, הם מצפים שיתגמלו אותם ויתייחסו אליהם כמחנכים במובן הרחב של המילה. זה החוזה הבלתי כתוב שיש לנו עם המורים. והיום אנחנו, כציבור, יכולים לצפות מהם לכבד את צד השני של החוזה, שיהיו מוגנים ולא מידבקים".
הדרך הנכונה להסביר למורים את חשיבות החיסון, טוען פרופ' קיזל, היא על ידי הקמת ועדה ציבורית שמורכבת מאנשי ארגון והסתדרות המורים ואנשי רפואה ואתיקה רפואית, שיחד יגבשו מסמך המלצות למורים, כולל כיצד לנהוג במורה שלא רוצה להתחסן.
"המורים צריכים לקחת על עצמם מחויבות נוספת. נכון, אין קוד אתי למורים כמו שיש לעורכי הדין או לאנשי הרפואה, ולכן צריך לקיים שיח מכיל ומכוון. החשש מהחיסון נמצא אצל כולנו, ואפשר להבין את זה. אבל כל עוד לא מדובר במתנגדי חיסונים עקרונית, המורים נמצאים בחוד החנית של עבודה עם צעירים, וברגע שיכילו אותם ניתן יהיה להפיג את החששות שלהם. גם אני, כאיש הוראה, התחסנתי, למרות שאני לא עומד מול כיתות כרגע".
בממשלה מגבשים בימים אלה מתווה שלפיו לא יופעלו לחצים על אנשי חינוך להתחסן ולא יוטלו סנקציות, אולם עובדי חינוך שלא מוכנים להתחסן יעבדו מהבית, ככל שהדבר מתאפשר, או שיוצאו לחל"ת.
חלק מראשי הרשויות המקומיות לא מחכים למתווה, וכבר הודיעו שיפעלו בעצמם נגד אנשי החינוך שאינם מתחסנים. כך, למשל, ראש עיריית יבנה צבי גוב ארי הודיע כבר לפני שבועיים שעובד הוראה בעירו שלא יחוסן או יספק בדיקת קורונה שלילית בכל יממה - לא יוכל להיכנס למוסד חינוכי. גם בנשר יצאו בהודעה דומה, כשראש העיר רועי לוי הכריז שמורים שלא יתחסנו לא יורשו להיכנס לבתי הספר, ובמקביל הפציר בהורי התלמידים וילדי הגנים להתחסן בעצמם כדי למנוע תחלואה ובידוד.
נגד ההחלטה של כמה מראשי הרשויות יוצא עו"ד גלעד יצחק בר־טל ממשרד עורכי הדין קטן, לורנץ, בר־טל, טלמור, אשר, יחד עם עו"ד רותם בראון מייצג קבוצה של מאות אנשי חינוך שמבקשים לשמור על זכותם שלא להתחסן. חלקם, מדגיש עו"ד בר־טל, מחוסנים בעצמם ולא מדובר במתנגדי חיסונים באשר הם.
לפני שבועיים הוגשה בשמם בקשה ליועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, לפעול להפסקת הלחץ המופעל עליהם להתחסן. הם נענו על ידי המשנה ליועמ"ש, עו"ד רז נזרי, שכל עוד אין חוק בעניין - הרשויות המקומיות אינן רשאיות למנוע כניסה של עובדי הוראה, תלמידים או צוותי חינוך אחרים שלא התחסנו למוסדות החינוך.
"אנחנו מתמודדים בתקופה האחרונה עם ראשי רשויות ובכירים אחרים במשק שדורסים את חופש הבחירה ואת רצונם החופשי של אנשים רבים - דברים העולים לכדי פגיעה בחופש העיסוק", אומר עו"ד בר־טל. "היכולת של גורמים אלה להלך אימים על ציבור שלם היא מבהילה, והיא מדרון חלקלק לפגיעה בזכויות נוספות שלא לצורך. אנו עוקבים בדאגה רבה אחר ההתפתחויות האחרונות לגבי חוק החיסונים, וכבר מצויים בגיבוש עתירה לבג"ץ על מנת שתישמר לכל אזרח זכותו הבסיסית לבחור איזה טיפול רפואי לקבל, ואיזה חומר ייכנס לגופו".
הקריאה להתחסן מופנית לכלל הציבור, ולמורים כאוכלוסייה מיוחדת.
"היו אוכלוסיות נוספות שקיבלו תעדוף עוד לפני המורים, ולא ראינו שם מהלך של כפייה להתחסן. אין שום סיבה דווקא לתפוס את אוכלוסיית עובדי ההוראה, שהיא איכותית ומיוחדת, שבה נשים וגברים שבאו לרוב מתוך אידיאולוגיה של חינוך, ודווקא מעל ראשם לנהל את המאבק הזה. עלינו לתהות מדוע אין הכרח כזה כלפי עובדים במקצועות אחרים, לרבות רפואה או אוכלוסיות אחרות שבסיכון.
"המורים משמשים דוגמה חינוכית. זכותו של כל אדם לבחור את הטיפול הרפואי שהוא מקבל. נכון להיום, עמדת היצרניות וגם עמדת משרד הבריאות הרשמית הן שהחיסון לא מונע הפצת הנגיף אלא עוזר במניעת הסתבכות התחלואה אצל אותו מחוסן, ואמירות אחרות הן רסיסי מידע.
"לכן האמירה שעובד הוראה שייכנס לכיתה שבה הרוב לא מחוסנים עלול להיות גורם סיכון לכולם, אינה אלא דמגוגיה זולה. אבל השאלה היא יותר עקרונית, האם אנחנו כופים על אדם לקבל טיפול רפואי.
"המהלך של ועדי העובדים לייצר קדימות לציבור עובדי ההוראה באפשרות להתחסן היה חשוב ונכון, בהחלט מדובר בקבוצה ערכית, שדואגת לחינוך דור העתיד של ישראל ושיש מקום להיטיב עימה, ומי מתוכה שמעוניין להתחסן צריך לקבל את כל האמצעים לעשות זאת, אבל אין מקום להכריח את מי שלא מעוניין להתחסן.
"האוכלוסייה הזו מלמדת את הילדים ואת דור העתיד על פלורליזם, על קבלת האחר, על הדבר הכי פשוט - שהגוף שלהם הוא ברשותם. לצערי הרב, אנחנו רואים כיצד בתקופה האחרונה גוברות הקריאות שלא לכבד ערכי יסוד אלה, ומעציב לראות זאת".
אביגיל, מורה בבית הספר יסודי במרכז הארץ, היא אחת ממאות המורים שפנו לעו"ד בר־טל. לדבריה, הדרישה הראשונית של הסתדרות המורים לתת לעובדי ההוראה עדיפות במתן החיסונים היתה מוצדקת מאוד, אלא שמשהו השתבש בדרך.
"אני צעירה, ובריאה, פחות חוששת לעצמי, לכן לא מיהרתי. אבל מהר מאוד החיסון הפך להיות מעין תנאי להמשך עבודה. נוצר שיח בתקשורת, שבו אנשים בכירים מפילים את בריאות הילדים והעולם על כתפי המורים וההחלטות הרפואיות הפרטיות שלהם. משרד החינוך מורה למנהלי בתי ספר ולכל מיני מנהלי מחלקות בעירייה ובמשרד החינוך לאסוף מידע רפואי על המורים, ובעצם מעודדים ציד מכשפות.
"ברור שצריך לטפל במגיפה, אבל זה לא יכול להיעשות על חשבון ערכים חברתיים בסיסיים. כרגע לא יודעים להגיד אם החיסון טוב או לא, יש אינפורמציה כזו ואחרת, אבל כן יש כרגע מגיפה של שנאה ופילוג, ועל כך אנחנו מתרעמים".
מחקרים הוכיחו שהחיסון יעיל.
"כולם מדברים כאילו הם מינימום דוקטור לרפואה. אני מדברת על סמך ידע שמפרסמים גופים רשמיים כמו יצרניות החיסונים עצמן, שלפיו החיסון כנראה לא באמת מגן מהפצה של המחלה, אולי רק מקטין הפצה. מכניסים לנו פה רעל שלפי מה שאני רואה היום, הוא הרבה יותר גרוע מהקורונה.
"צריך לטפל במגיפה, ואנחנו מוכנים לשתף פעולה וגם שיתפנו עד כה, כששמרנו על חבישת מסיכות והסברנו לילדים את חשיבות השמירה על ריחוק חברתי והיגיינה. אבל הרי אנחנו לא חיים בבועה. הילדים יוצאים, והולכים לכל מיני מקומות, ואנחנו לא יודעים אם ההורים שלהם מחוסנים או לא.
"אני אשת חינוך, כשהרופא שלי ידבר איתי אני אשמח לשמוע ממנו. גם אם יתברר עם הזמן שהחיסון יעיל, הכפייה תגרום לחולי ולתמותה מוסרית.
"אנחנו מוכנים לקבל אחריות ומוכנים לשמש דוגמה אישית, אבל זה לא יכול להיות על חשבון זכויות יסוד. מאיימים עלינו שלא תהיה לנו פרנסה, שנהיה בשולי החברה. אנחנו מתויגים כמפיצי מחלות. איך זה הולך עם הרעיון של מדינה דמוקרטית וערבות הדדית וכבוד האדם? זו פשוט קטסטרופה חברתית".
בלי צוותי הוראה אין חזרה ללימודים ואין פתיחה של המשק.
"נכון, וכל אחד יכול להתבסס על האינפורמציה והידע הכללי שלו, ולבחור אם להתחסן ולשמור על עצמו או לא. אבל להתנות את המשך העבודה בהתחסנות, זה להתנות את זכויות היסוד בפעולה רפואית.
"אני מלמדת את הילדים שגופי הוא ברשותי, ושצריך לכבד את האחר. למה ממשלת ישראל שכחה את השיעור הזה, שלומדים בכיתה א'?"
אנשי חינוך שכן בחרו להתחסן, עשו זאת מתוך הבנה ברורה של תפקידם במערכת, והיו אף מי שהקדימו להתחסן - עוד לפני שקיבלו תעדוף.
"ברגע שאיפשרו לי להתחסן, הלכתי", אומרת גננת בפעוטון מאזור השרון. "אני בקבוצת סיכון כי אני מעל גיל 65, ועובדת כל היום עם ילדים קטנים שעליהם הכי חשוב לשמור. אני לא יכולה שלא לחבק את הילדים, לנשק אותם, זה הדבר העיקרי שהם צריכים ממני כגננת. לכן לא היתה פה שום שאלה, היה ברור שאקבל את החיסון, כשאני יודעת שיש לי אפשרות להגן גם על עצמי וגם עליהם.
"הסייעות שעובדות איתי התלבטו אם להתחסן או לא. זה לכאורה לא עניין שלי ויש להן זכות להחליט לבד, אבל זה כן משפיע על הילדים. אני מחוסנת ולא אצטרך להיות בבידוד במקרה שהן או אחד הילדים יתגלו כחולים, ולא הייתי רוצה שמישהי מהן או מהילדים יהיו בסיטואציה הזו.
"אחת מהן עדיין לא מתכוונת להתחסן, ואני לא יכולה להגיד לה שום דבר. זו הרגשה לא נוחה".
לימור היא מורה בבית ספר תיכון שהשתתף בתכנית "מגן חינוך", אשר במסגרתה נלקחו בדיקות קורונה דו־שבועיות מהתלמידים ומהמורים כדי לזהות חולים ללא סימפטומים.
"לא היתה לנו בעיה להשתתף בבדיקות", היא מדגישה. "הכל מתוך הבנה ערכית שאנחנו כאן כדי לשמש דוגמה וכדי למנוע הדבקה של תלמידים ומשפחותיהם, וכניסה לבידוד של תלמידי כיתות שלמות ובני משפחותיהם - הליך ששיבש את כל המערכת.
"לא ניתן לחייב את האנשים להתחסן, אבל נראה לי שמתוך דאגה לבריאות התלמידים, לבריאות הסביבה שבה אנו עובדים ולבריאות הצוות, חשוב להתחסן.
"רק הבוקר דיברתי עם אחד העובדים בבית הספר, בחור בן 40 שהתנגד לחיסון. הוא סיפר עד כמה לדעתו הקורונה היא פייק ניוז ולא יותר משפעת. הרגשתי צורך להסביר לו את החשיבות בחיסון והאחריות שלו כלפי הוריו המבוגרים, התלמידים והסביבה. הוא הקשיב, אמר שאולי בשביל הוריו הוא בכל זאת יתחסן. אני רואה בזה אחריות ציבורית שלנו, מתוך הבנת המקצוע ולא מתוך הכרח".
ממשרד הבריאות נמסר בתגובה:
משרד הבריאות נוקט פעולות במישורים רבים לעידוד הציבור להתחסן, ובכלל זה צוותי חינוך, באמצעות הסברה וסיוע אישי, ולא קביעת חובה להתחסן. המשרד יצא במבצע "חוזרים לחיים" במערכת החינוך כבר ב־12.1 מתוך הבנת החשיבות העצומה שיש לחיסון צוותי הוראה. המשרד נתן קדימות לצוותי חינוך והוראה בהתחסנות, גם לא לפי קבוצות הגיל.
בנוסף הפיץ השבוע המשרד הצעת חוק שתאפשר למשרד להעביר לרשויות ולמשרד החינוך מידע מזוהה על מי התחסן ומי לא, כדי לאפשר לגופים אלה לקדם את עליית ההתחסנות. כפעולה משלימה, המשרד פועל לחקיקת חוק שיחייב עובדים במקומות עם קהל, כולל מערכת החינוך, להציג תוצאות בדיקה שלילית בכל יומיים למסרבים להתחסן.
לגבי ההבדל בין נתוני המשרד לנתוני הסתדרות המורים: הגברת יפה בן דוד מציגה רק את נתוני העובדים השייכים להסתדרות המורים, המהווים רק 120 אלף מכלל עובדי משרד החינוך. הנתונים המוצגים על ידי משרד הבריאות כוללים את נתוני ההתחסנות של כלל הצוותים במוסדות החינוך, ולכן הפערים.
ממשרד החינוך לא התקבלה תגובה.