שום דבר במשרדים של SpaceIL לא מעיד שמסתובבים שם האנשים ששיגרו את החללית הישראלית הראשונה לירח, ושוקדים עכשיו על השנייה. ארבעת המשרדים וחדר הישיבות ממוקמים במסדרון צדדי בתוך סמינר לוינסקי, ושמה של העמותה מופיע אחרון על שלט ההכוונה הקטן, נחבא אל הכלים.
צניעות היא שם המשחק, וכך מתנהלים גם המייסדים - יריב בש, כפיר דמרי ויהונתן וינטראוב. אף אחד מהם לא התעשר, הם לא מפנטזים על מגדל מפואר עם נוף לים, וגם לא על תוכנית ריאליטי. בזכותם הפכה ישראל לפני שנתיים למדינה השביעית שהגיעה לירח, אם כי לא כמו שקיוו. החללית שלהם, בראשית, התרסקה על אדמת הירח לאחר שאחד מחיישניה הפסיק לפעול, ופקודת תיקון שנשלחה אליו הובילה לכיבוי זמני של המנוע. כל מה שנותר מהמשימה השאפתנית הוא סימני חריכה כהים ומכתש קטן, שהונצחו במצלמות של נאס"א.
אקורד הסיום קצת אכזב אותם, אבל לשלושתם היה ברור שהחזון שלהם נמצא רק בתחילתו. עכשיו הם מותחים את האתגר לגבולות חדשים ומורכבים יותר.
לפני שלושה חודשים, לאחר שנה של התחבטות בין הירח למאדים, הם הכריזו על פרויקט "בראשית 2", חללית ושתי נחתות, שישוגרו במחצית הראשונה של 2024. במקום נחיתה אחת, יהיו שתיים. ישראל תוביל את הפרויקט, אבל יצטרפו אליה עוד שבע מדינות; וזו תהיה הפעם הראשונה שתלמידים מרחבי העולם יוכלו לחקור את המידע המגיע מחיישני החללית.
"החללית המקפת תרחף מסביב לירח, ואליה יהיו מחוברות שתי נחתות, שהן החלליות הקטנות ביותר שנבנו עד היום", מסביר כפיר, המשמש משנה למנכ"ל ומטפל בענייני חינוך, קשרי קהילה ושיווק. "הנחתות ייפרדו מהחללית במקומות שונים מסביב לירח, ואחת מהן תנחת על הצד האפל, שלעולם אינו מפנה את פניו לכדור הארץ. עד היום רק הסינים הצליחו במשימה כזו".
יש חשש שגם "בראשית 2" תתרסק?
יריב: "ברור. אם הפרויקט היה בטוח וקל, כולם היו בונים חלליות ומטיסים אותן לירח".
כפיר: "חשש לא מוביל אותנו".
בחרתם בשתי נחתות כדי להגדיל את סיכויי ההצלחה בנחיתה?
יהונתן: "רצינו לעשות משהו שאף אחד לא עשה בעבר. נהיה הראשונים ששולחים מקפת ושתי נחתות, ולא אחת בלבד".
"הולכת מאיתנו לתמיד"
17 בינואר 2019 היה עבור כפיר (38) אחד הימים המכוננים בחייו. אחרי תשע שנות עבודה קשה על בניית החללית הישראלית הראשונה, הוא פסע על מסלול ההמראה בשדה התעופה בן־גוריון וליווה אותה, עטופה בשמיכה תרמית זהובה וספונה בתוך מכולה, בדרכה לאתר השיגור בקייפ קנוורל שבפלורידה.
"באותו יום ירד גשם, אז לקחתי איתי מטרייה מתקפלת כחולה ושמתי אותה בכיס המעיל", הוא נזכר. "הסתכלתי על המכולה, וזה היה הרגע שבו חלחלה ההכרה: אין עוד תיקונים, בעיות תוכנה, השלמות הנדסיות. בראשית הולכת מאיתנו לתמיד.
"שינעו את המכולה, והתהלוכה לצידה נראתה לי כמו סרט איטי. יריב היה לידי, ויהונתן היה בבית שלו בארה"ב. הייתי כל כך מרוכז, שלא שמתי לב שהמטרייה נפלה והמכולה דרסה אותה. בדרך חזרה מהמטוס, מישהו שאל אותי אם היא שלי. המטרייה היתה מעוכה ושבורה, אבל לא יכולתי לזרוק אותה. זה בא ממקום אמוציונלי, כאילו זו המזכרת האחרונה. עד היום היא שמורה אצלי ומסמלת את החוויות מאותה תקופה".
החללית שוגרה כעבור חודש, ב־22 בפברואר. כפיר ויהונתן (34) שהו בקייפ קנוורל, יריב (40) נשאר בארץ וצפה בהמראה מחדר הבקרה בתעשייה האווירית. בשבעת השבועות הראשונים חגה בראשית סביב כדור הארץ, במסע לא קל. מערכת עוקב הכוכבים שלה סונוורה מהשמש, ובאחד הימים המחשב אתחל את עצמו באופן לא מתוכנן. בכל פעם שהיא ביצעה תמרון - הדלקת מנועים כדי לבצע תיקון מסלול - שלושת היזמים החסירו פעימה.
"אין ספק שבראשית היתה טראבל־מייקרית מהרגע הראשון", צוחק כפיר.
יריב: "כי אנחנו היחידים ששלחנו חללית לירח במכה אחת, בלי להתאמן על שיגורים".
אחרי כמעט חודשיים בחלל, בערב 11 באפריל, שלחה החללית צילום סלפי עם דגל ישראל. לאחר מכן שיגרה תמונה של פני הירח, ואז נותק הקשר עימה. בגלל כיבוי המנוע איבדה בראשית גובה רב וצנחה אל הקרקע במהירות של 900 מטר בשנייה. מדינת ישראל החמיצה את ההזדמנות להפוך לרביעית שמנחיתה חללית על הירח, אחרי ארה"ב, רוסיה וסין.
"היתה בעיה עם אחד מחיישני התאוצה, 13 ק"מ מעל לקרקע, והחללית עברה לרכיב הגיבוי", מסביר כפיר. "בגלל תקלות קודמות הצוות בחדר הבקרה חשב שנכון לאתחל את החיישן, אבל הפקודה גרמה גם לאתחול המחשב. המחשב כיבה את המנועים שהיו אמורים להאט את החללית, ועד שהוא עלה, היה מאוחר מדי".
אז מדובר לא רק בתקלה טכנית, כפי שחשבנו בעבר, אלא גם בטעות אנוש?
כפיר: "מי שקיבל את ההחלטה עשה את הדבר הנכון לאותו רגע, למרות אירוע הנחיתה. בדיעבד התברר שאחד מצוותי חדר הבקרה היסס לגבי הפקודה, כי הוא עשה ניסוי שהצוותים האחרים לא הכירו. היום אנחנו יותר חכמים ויותר מנוסים. בפעם הבאה נוודא שיש זרימת מידע טובה יותר בין הצוותים ונדאג שיעשו יותר תרגולות".
יריב: "לצערי, כשאתה בונה מערכות כאלו, זה כמו גבינה שוויצרית. אם תערום מספיק פרוסות, כל החורים ייסתמו. כשאין לך מספיק כסף, אתה לא עורם מספיק שכבות, ולכן המערכת לא חסינה לחלוטין".
למה אתם מכנים את ההתרסקות "אירוע הנחיתה"?
יריב: "לי אין בעיה לומר 'התרסקות', אבל יש אנשים בעמותה שקשה להם עם ההגדרה הזאת. הם מעדיפים 'נחיתה קשה'. לפעמים, כשאני מדבר עם מהנדסים ואומר 'התרסקנו', הם מזכירים לי את הדבר החשוב ביותר: היינו הראשונים בישראל ובעולם, שבנו חללית פרטית והגיעו לירח".
"לא עושים השוואות"
מול דלת הכניסה בביתו של יריב בתל אביב מונח תיק בית ספר גדול, ועליו הדפס גדול של חללית אפורה. התיק שייך ליואב בש (6), ואביו חצי מתנצל: "זה הוא בחר מרצונו החופשי".
בבית אין זכר לעבודתו של יריב, שהקים בשנים האחרונות גם חברת רחפנים לשליחויות. ספות שחורות, שולחן זכוכית, מסך טלוויזיה גדול, ובצד פינת משחקים לילדים, משופעת במכוניות. רק במטבח נמצא דגם קטן של בראשית, נחבא בין קופסאות הדגנים, בקבוקי שתייה קלה וקפסולות לקפה. "אין לי הסבר למה זה כאן", מושך יריב בכתפיו.
הוא מהנדס אלקטרוניקה ומחשבים, נשוי לנועה, מנהלת רפואית, ואב ליואב ולאסף (4). לפני כארבע שנים וחצי נסע לחופשת סקי בצרפת, ובמהלך הגלישה עף באוויר ונחת על הגב. מאז הוא משותק בשתי רגליו ומתנייד בכיסא גלגלים.
כפיר יושב על הספה, לגופו חולצת טריקו שחורה עם לוגו גדול של SpaceIL. הוא מהנדס מערכות תקשורת ומרצה על יזמות, נשוי לדותן, מרפאה בעיסוק, ואב לאור (בן 7) ולמעיין (בת 4). הוא מתגורר בראש העין, ועד לאחרונה היה בעליו של סטארטאפ בתחום אבטחת המידע.
לשיחת מצטרף יהונתן, באמצעות הזום. הוא מתגורר בעיר מאונטן ויו שבעמק הסיליקון בקליפורניה עם אשתו הטרייה, גם היא בהייטק. הוא מהנדס חשמל ובוגר תוכנית לימודי החלל בנאס"א, מסיים את לימודי הדוקטורט באוניברסיטת סטנפורד ועוסק בפיתוח מכשיר ייחודי לגילוי סרטן העור בעזרת סריקה חיצונית.
גילוי סרטן יותר מלהיב מבניית חללית?
"אני לא עושה השוואות. בשני המקרים מדובר בטכנולוגיה חשובה, אבל אין ספק שבשנה האחרונה הבריאות עומדת במרכז העולם".
יריב שולח ליהונתן תמונה של אלפי חוטים זהובים, שנראים כמו מאות כדורי צמר אחרי צונאמי. "תראו", הוא מראה בהתלהבות גם לכפיר. "אלה הכבלים שמחברים בין כל המודולים בגשושית של נאס"א, שנחתה עכשיו על המאדים. זה מטורף ומורכב בצורה שלא תיאמן".
יהונתן: "זה מזכיר לי שכל הכבלים של בראשית היו בכחול לבן".
יש קנאה בהצלחה של האמריקנים במאדים?
יריב: "יש השתאות. כששחררו את הווידאו של הנחיתה היו לי דמעות בעיניים. ככל שחוקרים יותר את מערכת השמש, כך יותר טוב".
הרגשתם שבארץ התרחש "אפקט בראשית" כמו "אפקט אפולו", שהתרחש אחרי הנחיתה הראשונה של אסטרונאוטים על הירח?
יהונתן: "לא היה אפשר לפספס את האפקט אפילו כאן, בלוס אנג'לס. לפני שנה ישבתי בבר עם אשתי ולבשתי חולצה של SpaceIL. ניגשו אלי שני סטודנטים אמריקנים שזיהו את הלוגו, ואמרו לי, 'כל הכבוד על השיגור'. התרגשתי. אפקט בראשית חצה את ישראל".
"אתה בטוח שזה לא היה בר בפסדינה?", עוקץ יריב, מכוון למעבדה לפיתוח חלליות לא מאוישות של נאס"א. "אולי בגלל זה זיהו את הלוגו?"
יהונתן צוחק. "בטוח במאה אחוז. בעיניי, בראשית היתה הצלחה פנומנלית. הרי זו פעם ראשונה שעמותה פרטית הגיעה לירח, ועוד עמותה קטנה במדינה קטנה. תחום החלל בישראל מתחזק, ותלמידים ואוניברסיטאות שולחים לאטמוספרה לא מעט ננו־לוויינים. אנחנו התחלנו את הגל הזה. אמרנו שנתחיל משהו שיהיה גדול מאיתנו, והנה זה קורה".
כפיר: "אחרי אירוע הנחיתה של בראשית היה מספר שיא של נרשמים לפקולטה לאווירונאוטיקה וחלל בטכניון. לומדים שם היום סטודנטים, שהצטרפו לעמותה כילדים כשהיתה בתחילת דרכה, ושמעו הרצאות של מתנדבים שלנו.
"נכון שהעמותה הוקמה במענה לאתגר של גוגל להנחתת חללית על הירח, אבל המטרה המרכזית היא טיפוח הדור הבא של המדענים והמהנדסים. לפעמים אחרי ההרצאות הם ניגשים אלי ומבקשים חתימה. אני נפעם מזה. אני לא סלב, אני מהנדס. אנחנו בכיוון הנכון אם מהנדסים ומדענים הופכים מודל לחיקוי".
אתם מרגישים שאכזבתם את אותם ילדים כשהחללית התרסקה?
כפיר: "אני חושב שנתנו המון השראה".
יהונתן: "אני חושב שבראשית היא סיפור הצלחה".
יריב: "בראשית היתה השראה והצלחה, אבל ברור לי שהיתה גם אכזבה. זו מדליית כסף באולימפיאדה. מדליית כסף זו אכזבה או הצלחה?"
יהונתן: "אנשים לא האמינו שנצליח לשגר משהו".
יריב: "נכון. בכירים בתעשיית החלל הישראלית לא האמינו שהחללית תְתקשר איתנו במסלול. ברור שהייתי שמח למדליית זהב, אבל זו פעם ראשונה שישראל הולכת לאולימפיאדה כזאת, והיא חזרה עם מדליית כסף".
כפיר: "בראשית פתחה לילדים את הרעב. באוגוסט פתחנו קייטנת חלל מקוונת באינטרנט, והייתי בטוח שיירשמו 2,000 ילדים מקסימום. נרשמו 20 אלף בתוך שבועיים".
"מאדים נשאר ברקע"
הם ביחד עוד משנת 2010, שונים מאוד באופיים. יריב הוא הציני, כפיר הסנטימנטלי, ויהונתן האופטימי. יריב היה הראשון שחשב לשגר לאטמוספרה רקטה קטנה מפלסטיק ולקרוא לה "החללית הישראלית הראשונה". הוא התקשר ליהונתן וצירף אותו לפרויקט. באותו לילה העלה פוסט לפייסבוק ושאל מי מוכן להצטרף אליו לתחרות העולמית של גוגל וקרן XPRIZE, שהבטיחו 20 מיליון דולר למי שינחית חללית על הירח. כפיר ענה: "אני".
חודש אחר כך, במוצאי שבת אחת, מעל כוסות בירה, הגו השלושה את השרטוטים הראשוניים של בראשית. אלו נראו יותר כמו תכנון של בקבוק משקה קל.
"זוכרים מה קרה כששיגרנו רקטה ב־2011, כדי לבדוק מערכת אופטית לעקיבת קרקע?", צוחק יהונתן. "היא נראתה כמו טיל והיתה מורכבת מצינור פי.וי.סי, שעליו היה כתוב 'צינור ביוב'. אחרי שסיימנו את הניסוי וצילמו אותנו לטלוויזיה, שמתי את הרקטה בבגאז' וחזרתי הביתה לחולון. בדרך עצרתי בקניון, והמאבטח בדק את האוטו ושאל מה זה. בשיא הרצינות אמרתי לו שאני בונה חללית שתטוס לירח, והמאבטח היה בטוח שאני עובד עליו, כי היה כתוב שזה שייך לביוב.
"השארתי את הרקטה בבית של אמא שלי, וכמה חודשים אחר כך בא אליה אינסטלטור לפתוח סתימה. הוא ראה את הרקטה על הרצפה ושאל אותה אם זה צינור הביוב מהטלוויזיה. אין לי מושג איפה היא היום".
הדרך לבראשית נמשכה עוד שמונה שנים וחצי, וכללה הרבה מכשולים כלכליים ותכנוניים. לא מעט משקיעים ואנשי מקצוע סברו שהשלושה שוגים באשליות. למרות שהם, ושאר הקבוצות המתחרות, לא עמדו ביעד של גוגל - מארס 2018 - שוגרה החללית כמעט שנה אחר כך. XPRIZE העניקה להם על כך פרס בסך מיליון דולר.
איך עלה הרעיון של בראשית 2?
כפיר: "אחרי אירוע הנחיתה לפני שנתיים, היה ברור שאנחנו לא עוצרים את אפקט בראשית ושולחים עוד חללית. בשנה הראשונה לא היינו בטוחים מה לעשות. הירח הוא בדנ"א שלנו, אבל רצינו לעשות שוב משהו בלתי אפשרי.
"בזכות תרומות של 2 מיליון דולר מאנשי העסקים לן בלווטניק ופרדי סימון, וביחד עם מיליון הדולר שקיבלנו כפרס, הנענו שוב את פרויקט החללית. בהתחלה גייסנו מנכ"ל, תא"ל (מיל') שמעון שריג, שהיה ראש להק ציוד בחיל האוויר. הוא הציע בהתחלה לשלוח חללית מקפת עם ארבע נחתות. מבחינה פיזיקלית זה לא הסתדר, אז נשארנו עם שתיים. למעשה מדובר בשלוש חלליות".
יריב: "כבר אחרי ההתרסקות היינו מוכוונים לירח, אבל מאדים נשאר ברקע. בדקנו את הנושא, אבל מדובר במשימה ארוכה בהרבה, ובתקציב גבוה מאוד. אז החלטנו לעשות שוב את הירח, אבל טוב יותר. לכאורה נכשלנו עם חללית אחת, אז הפעם נעשה את זה עם שלוש, בשאיפה להישאר עם אותו תקציב, 100 מיליון דולר".
יהונתן: "היה חשוב לי שגם המשימה הנוכחית תהיה מעוררת השראה ופורצת גבולות. שתי הנחתות יהיו בגובה מטר וחצי, וכל אחת תשקול 120 ק"ג. כל השלוש ביחד ישקלו 630 ק"ג, רק 50 יותר מבראשית 1".
כפיר: "ככל שהמשקל יורד, כך הנחתות קטנות יותר, התקציב שפוי. אנחנו מקרבים את היום שבו תלמידים ומורים יוכלו לשלוח לחלל חלליות, ולא רק לוויינים".
יריב: "מסכים. חשוב רק שנהיה ראשונים במה שנעשה".
איך אתם שומרים על קשר חברי במקביל לעבודה?
כפיר: "יש בינינו ויכוחים, אבל למדנו להתפשר, כי ברור שהפרויקט הזה גדול מאיתנו. אנחנו עמותה, לא חברה, ואין לנו אחוזים או מניות. המטרה היא לעשות משהו טוב למען הציבור הישראלי".
יריב: "בשנים הראשונות היה קשה יותר, כי היינו פחות מנוסים. עם הזמן למדנו לעבוד יחד בלי לשתות את החמצן של האחר. חוץ מזה, לכל אחד מאיתנו יש גם חיים נפרדים ופרויקטים אישיים, שמהם אנחנו מתפרנסים".
"לא התמסחרנו"
בראשית 2 סיימה בהצלחה את שלב התכנון הראשוני, שבו נבדקה האפשרות הטכנית לבניית חללית מקפת עם שתי נחתות. עכשיו הם נכנסים לשלב השני - תכנון תתי־המערכות והרכיבים. "בודקים אילו סוגים קיימים בשוק, ואילו יכולים להתאים לנו", אומר כפיר. "בשלב השלישי נבדוק חלק מהרכיבים בסימולטור שייבנה עם התעשייה האווירית".
יריב: "יש לנו את תוכנות המחשב של בראשית, שחלק מהן ישמשו אותנו גם הפעם. אחד הדברים החשובים בעיניי הוא השקיפות, כדי שהציבור יוכל ליהנות מהמתרחש בחדר הבקרה. אחרי שהסתיימה המשימה של בראשית, גילינו שצוות הבקרה הרגיש שהפרטיות שלו נפגעה לאורך כל הדרך, כי הכל שודר כל הזמן בשידור חי באתר ובפייסבוק.
"מצד אחד, חשוב לי שהאנשים ירגישו משוחררים. מצד שני, התרחשות בחדר הבקרה מוסיפה עניין. אולי נאפשר לשמוע רק מספר מצומצם של אנשים, או שנכין את הצוות מראש ונעשה איתם תרגולות".
ההשקה של בראשית 2 התקיימה לפני ארבעה חודשים בבית הנשיא. כפיר עמד מול הנוכחים, הפעם בחולצה מכופתרת, שלא כהרגלו, וסיפר בהתרגשות על הדרך שעשתה העמותה. הטקס הועבר בשידור חי בזום וצפו בו תלמידים במצפה הכוכבים בגבעתיים, במרכז החלל בירכא, בישיבה דתית בירושלים, בבתי ספר במזרח ירושלים ובאשדוד, ובאוניברסיטת בן־גוריון.
על השולחן ליד הפודיום הונח דגם של החללית החדשה, מעין גליל המוקף בכדורים צבעוניים (מכלי הדלק), ולצידו שתי הנחתות, שיוטמעו בגוף החללית. יריב נכח בטקס, ויהונתן צפה בו מאוחר יותר ביוטיוב.
מה היה שונה בין ההשקה של בראשית לפני תשע שנים לזאת של בראשית 2?
יריב: "בראשונה אנשים אמרו 'בחייאת רבאק, איזה הזויים'. עכשיו יש המון התלהבות. אנשים כבר מבינים את האימפקט ואת הפוטנציאל".
במה אתם השתניתם?
יריב: "למדנו הרבה, אנחנו יותר ריאליים. אבל יש דברים שנשארו כמו בעבר. לא התמסחרנו".
למרות שיש להם דגם ראשוני מוכן, לא מעט מהפרויקט עדיין לוט בערפל. בינתיים עובדים עליו 15 מהנדסים, ובקרוב יורחב הצוות ויעבור למשרדים ביהוד, לא רחוק מהתעשייה האווירית. זהות השותפים שייקחו חלק במשימה עדיין פתוחה. שבע מדינות הביעו התעניינות, אולם השלושה מסכימים לחשוף רק את שמותיהן של שתיים - איחוד האמירויות ובחריין. כל השותפות יסייעו במימון ויבחרו ביחד את משימות המחקר.
כפיר: "יש התעניינות באירופה, באמריקה ובאפריקה. לא לכולם יש ניסיון בתחום החלל. בינתיים פתחנו לקהל את האפשרות להעלות הצעות לביצוע מחקרים בחלל ועל הירח. אפשר לפנות לדף הפייסבוק שלנו".
נתקלתם ברעיונות מקוריים?
כפיר: "הציעו לנו להפיק מים בחלל ולנסות לגדל צמחייה על הירח".
יהונתן: "היו גם רעיונות מצחיקים. מישהו הציע שבמקום להביא אבנים מהירח, כמו בשיר, נביא לירח אבנים. מישהו אחר שאל אם אפשר לקבל אבן ירח כדי לשבץ אותה בטבעת אירוסים".
על שתי החלטות הם לא מוותרים: נחיתה בצד האפל של הירח, ונגישות אינטראקטיבית של כל אדם בעולם למידע שיגיע מהחללית. "אנשים יישבו במדינות שלהם ויוכלו לראות את הנתונים", אומר כפיר. "למשל, לבדוק טמפרטורה, תנועה בחלל, תמונות של הירח. המידע יעמוד לרשותם. אם ירצו לעשות מדידות כלשהן, הם יגישו בקשה לחדר הבקרה, ושם יוחלט איך לבצע את זה ולהעביר להם".
כמה זמן תשהה בראשית 2 בחלל?
כפיר: "החללית המקפת תשהה שנתיים. בהתחלה היא תוריד את הנחתת הראשונה על הצד המואר של הירח, ואחרי כמה ימים תוריד את השנייה בצד השני. כל נחתת תחזיק מעמד בין שלושה לארבעה ימים, בגלל תנאי החום והקור הקיצוניים, ואז תפסיק לעבוד".
מה מיוחד בצד האפל?
יריב: "הוא מסקרן. יש בו הרבה יותר מכתשים, בגלל מטאורים שהתנגשו בו. סין ערכה שם תצפיות ב־2019 ובדקה את פני הקרקע באמצעות גשושית. אנחנו עדיין לא סגורים מה נחקור שם".
כפיר: "אפשר לחפש עדויות למים באדמה. זה אומר שייתכן שבעבר התקיימו אורגניזמים על הירח".
מסקרן אתכם להגיע גם לאזור שבו התרסקה בראשית 1 ולראות מה נותר ממנה?
יהונתן: "ההערכות הן שהיא התרסקה לגמרי".
יריב: "בטח נשאר רק בור".
כפיר: "אתה לא יכול לדעת. היתה שם התפרקות מכנית, לא פיצוץ".
יהונתן: "אני בטוח שקפסולת הזמן שרדה".
יריב: "אולי חתיכות שלה".
יהונתן: "אם היא שבורה, זה לא לרסיסים אלא לכמה חלקים בודדים".
כפיר: "בכל מקרה, אנחנו שולחים חללית נוספת למטרות מדע, לא כדי לאתר את הראשונה".
יריב: "זה גם לא שווה את המאמץ. יש הבדל בין נחיתה על הירח לבין נחיתה בנקודה ספציפית. המשאבים והמשמעות ההנדסית מורכבים מדי ומוסיפים סיכון".
מה תעשו עם החללית לאחר שנתיים?
יריב: "יהיה צריך להחליט אם מרסקים אותה או שולחים אותה להמשיך לרחף בחלל".
"רק שלא נביא משם וירוס"
עד כמה רלוונטית החללית בעידן של משבר כלכלי בעקבות הקורונה?
כפיר: "אני מקווה שעד השיגור, הקורונה כבר לא תהיה. אבל דווקא המשבר הבריאותי מלמד כמה חשובים המדענים. לולא הם, לא היה היום חיסון. צריך להזכיר לכולם שאפשר להמשיך לחלום, ובגדול".
יהונתן: "הרגשתי את הקושי בשיחה עם תורם אמריקני, שהיה מאוד בעניין ורצה לשים סכום רציני. כשהחלה המגיפה, הוא ביקש לעכב הכל עד שהמשבר העולמי יסתיים".
יריב: "זה לגיטימי. אלה אנשים ששמים מיליוני דולרים בשנה על תרומות. זה בסדר אם לא מתאים להם עכשיו חללית. לא כולם מסורים לנושא כמו התורם הראשי שלנו בעבר, מוריס קהאן".
חשבתם לשלב מחקר עם נגיפי קורונה בחלל?
יריב: "רק שלא נביא משם וירוס לכדור הארץ".
יהונתן: "את רוצה לקחת את הסיכון שהטיל יתפוצץ בשיגור והקורונה תתפזר לכל עבר? בואי לא נערב שמחה בשמחה".
חלמתם לטוס בעצמכם לירח?
כפיר: "כן. המחשבה שאפשר לטוס לחלל ולראות מקרוב את מה שראינו מהמצלמות של בראשית נשמעת מדהים".
יריב: "גם לי".
יהונתן: "גם אני הייתי שמח לטוס, אבל אשתי לא תרשה לי. היא תילחץ. אני מקנא באיתן סטיבה, שיטוס לחלל".
יריב: "כל טיסה כזאת, גם אם היא פרטית ובתשלום, מורידה את רף הגישה לחלל".
כפיר: "להגיע לתחנת חלל נשמע כמו חלום".
יהונתן: "יש תחושה שרק יחידי סגולה מגיעים לחלל, אבל זה הופך לנגיש יותר. תלמידים בונים לוויינים, אנחנו בונים חללית שנייה, ואנשים טסים באופן פרטי. זה נרטיב שמתפתח. בעתיד אנשים יוכלו לקנות כרטיסים לחלל, כמו שהם קונים כרטיס לחופשה בהוואי. אני גאה שזכינו להיות חלק מהמגמה".
