סצנת הפתיחה של העונה הנוכחית של "חתונמי" (קשת 12) הוקדשה לכלה מינדי ארליך. זאת שגדלה בבית חרדי, שנישאה בצעירותה בשידוך והביאה ילד לעולם, שעולמה התנפץ לה בפנים ושלח אותה לאסוף את השברים. גירושים וחובות כלכליים היו רק ראשית הדרך של מי שבחרה לצאת בשאלה ולחפש את דרכה בעולם, כזו שתימנע מלפגוע מקרוביה, וכזו שגם תילחם כדי להשמיע את קולה.
היא נולדה וגדלה בשכונת גאולה החרדית בירושלים, אחות בכורה מעשרה אחים ואחיות, שמונה בנות ושני בנים. משפחתה במקור מחסידות קרלין, ובהווה מחסידות ברסלב. "אבל לא של אלה שקופצים על הגגות", היא אומרת, "חסידות ברסלב המשתייכת לרב שכטר, חסידות מאוד שמרנית".
מגיל 20 היא אמא במשרה מלאה. העובדה שהיתה בת בכורה לאמה, שבממוצע אחת לשנה היתה בהיריון או ילדה, הניחה עול עצום על כתפיה - אך גם הכשירה אותה לחייה הבוגרים.
"אני זוכרת את עצמי בת 12 עומדת בבית על שרפרף ליד הגז, ואמא שלי, שנמצאת בחדר לידה בבית החולים, נותנת לי הוראות: שימי פפריקה, שימי מלח", היא מספרת. "אחרי שאני מסיימת לבשל אני מארגנת ושולחת את האחים שלי לבית הספר, ואז כותבת לעצמי 'פתק איחור'. היה עלי עול מטורף. לא העזתי להתלונן או להגיד שקשה, וכמובן לא ויתרתי לעצמי על הציונים הכי טובים.
"כשנתי הבן שלי היה בגן, הוא סיפר לגננת שנולדה לו דודה. הגננת תיקנה אותו שוב ושוב: 'נולדה לך בת דודה'. כשהגעתי לקחת אותו היא סיפרה לי על 'הטעות' של נתי, ואמרתי לה שזו לא טעות ושהוא צודק. אחותי הקטנה נולדה כשהייתי בת 24. כשאני ילדתי את נתי, אמא שלי בדיוק היתה אחרי לידה. המיילדת ביקשה ממני ללחוץ, ואמא שלי באינסטינקט של יולדת טרייה לחצה גם".
כאישה המגיעה מרקע חרדי ונושאת את הטייטל "גרושה פלוס אחד", האתגרים שעליהם היתה צריכה להתגבר לפני הפיכתה לכוכבת ריאליטי היו רבים ומורכבים. למעשה, עד לרגע ההשתתפות בתוכנית משפחתה של ארליך לא ידעה שהיא חיה אורח חיים שונה לחלוטין מזה שגדלה בו. אך הגיע הרגע שבו היא החליטה - הגיע הזמן להפסיק לחיות חיים כפולים, הגיע הזמן להפסיק להסתיר ולהסתתר. ואכן, כשהגיעה ל"חתונמי" בחרה מינדי במינדי, לא בחירה טבעית למי שעד לאותו הרגע קיבלה אחריות לכולם והעדיפה לוותר על עצמה כדי שאחרים לא ייפגעו. סוף־סוף המעגל נפרץ.
"כל השנים דחיתי את התוכניות ואת הרצונות שלי כדי להגן על המשפחה שלי. ידעתי שלכל בחירה שלי יהיה מחיר, כזה שהם לא בהכרח אמורים או רוצים לשלם", היא אומרת. "המשפחה שלי היא הדבר החשוב לי ביותר, הבנתי תמיד שהם השורשים שלי. אני רוצה שיהיה לי מקום לחזור אליו, והבנתי שאני לא אוותר עליהם בשום אופן. למרות הקשיים, כל עוד אחיי ואחיותיי היו בשידוכים, לא יצאתי לאור. דחיתי את יציאת 'פינק ליידי' (סרטה החדש שייצא לאקרנים בשבוע הבא, מ"ס) למרות שהוא כבר היה מלוטש ומוכן, ודחיתי עוד כל כך הרבה.
"כל השנים דחיתי את התוכניות ואת הרצונות שלי כדי להגן על המשפחה שלי. ידעתי שלכל בחירה שלי יהיה מחיר, כזה שהם לא בהכרח אמורים או רוצים לשלם. למרות הקשיים, כל עוד אחיי ואחיותיי היו בשידוכים לא יצאתי לאור"
ברגע שרוב אחיי ואחיותיי התחתנו, יצאתי עם הסרט והרגשתי מספיק מוכנה ללכת ל'חתונמי' בלי שהם ישלמו יותר מדי מחירים. יש לי אחות קטנה בת 14, אבל אני מנצלת את חלון ההזדמנויות הזה עד שהיא תהיה בשידוכים כדי ליצור ולהעז ולעוף קדימה".
ארליך מספרת ש־7 באוקטובר היה מנוע דחיפה משמעותי בהחלטה שלה. "פתאום המשפחות הגרעיניות שאני מכירה התכנסו סביב הקן החם שהן בנו לעצמן. אני חווה הרבה מאוד בדידות, שמועצמת עוד ועוד עם הימשכות המלחמה. אני גם מבינה כמה הכל שברירי, כמה הכל נזיל, שום דבר לא מובטח. ברגע אחד הכל יכול להתפרק, לא להיות יותר. אני רוצה ילדים נוספים, אני רוצה להתמסד, להגיע אל המנוחה ואל הנחלה, להספיק את הרכבת. ואני מקבלת החלטה להתגבר על השדים הכי גדולים שלי".
משידוך לשידוך
מפאת התחשבותה במשפחתה, מינדי רצתה בהתחלה להצטלם לתוכנית רק בחצאיות. "לא יצאתי אף פעם בשאלה באופן רשמי. לא רציתי לעשות שום דבר שיפגע במשפחה שלי. הצלחתי לשכנע את יעל (יעל דורון, הפסיכולוגית של התוכנית, מ"ס) בנחיצות העניין שאצטלם בחצאיות, מבחינת המשפחה החרדית שלי ובכלל. היא אפילו השתכנעה. אבל אז רגע לפני התוכנית הבנתי שנמאס לי מההסתרה ומהשקר, ואני הולכת עם מכנסיים כמו שאני מתלבשת ביום־יום. זו הפעם הראשונה שהם ראו אותי במכנסיים".
איך המשפחה שלך, השמרנית, החרדית מגאולה, קיבלה את העובדה שהבת שלהם הולכת להיות על מסך הטלוויזיה מול כל המדינה?
"לאמא שלי היה מאוד קשה והיא ניסתה להניא אותי מזה. היא פחדה ממה יראו. היא חששה איך האינטימיות תבוא לידי ביטוי במסך. אמרתי לה 'אמא, אני מבטיחה שאשמור על עצמי'. וזה קצת סיפור חיי. אני תמיד צריכה לשמור על אחד ולדאוג לאחר, ולא להגיד כך או אחרת. דווקא אבא שלי, שהוא אדם שמרן מאוד וקפדן, שלא צפה בטלוויזיה מימיו ומתנגד בכל תוקף לכל ביטוי או צורה של אינטרנט, ממש אסור להוציא לידו אפילו סמארטפון, דווקא הוא אמר בתמימות 'אז סוף־סוף ימצאו למינדי שידוך'".
כאישה חסידית שידכו לך את הבחור הראשון על "עיוור" כמקובל ונהוג. הניסוי כשל. מה גרם לך ללכת לפורמט הזה שוב, ועוד מבחירה? הרי "נפלת" כבר פעם אחת.
"עם הבחור הראשון ששידכו לי נפגשתי רק פעם אחת לפני החתונה. אבל 'חתונמי' זה שונה. זה לא שאומרים לי 'הנה בחור שהחלטנו שהוא מתאים לך' בלי לבדוק יותר מדי, בלי לראות אותי ובלי להקשיב באמת. תתחתני איתו וזהו. לא בודקים רק ייחוס או אם המשפחות מתאימות. להפך,
ב'חתונמי' יש צוות שלם של אנשי מקצוע שמקשיבים לי, לצרכים שלי, למה שאני מבקשת, ומנסים בצורה מקצועית וממוקדת להתאים מישהו. זה ממש שונה מפגישה ומחתונה חסידית. האמת שהייתי בטוחה שלא יקבלו אותי לתוכנית כי אני אמא. אפילו קצת קיוויתי לתשובה שלילית. אבל כמו שאת יודעת, התשובה היתה חיובית".
אחרי מסע ארוך שעברה מול עצמה, מול משפחתה ומול ההפקה, מינדי הגיעה לרגע החופה. "הלב שלי כמעט התפוצץ ממתח ומהתרגשות. כשראיתי את אסף משהו מזה מעט נרגע, למרות שהוא היה שונה מאוד מהטייפקאסט של הגברים שיצאתי איתם עד כה. למרות שבחיים עצמם אני אדם מאוד אסוף, מאוד אחראי, שבקושי משחרר, כאן הגעתי מתוך החלטה להתמסר ולסמוך על התהליך. ראו את הלב שלי על השולחן. אז למרות שזה היה שונה ממה שהכרתי, היתה ירידת מתח כשראיתי אותו. נרגעתי".
היתה סיבה מפתיעה נוספת שגרמה למינדי להירגע ולסמוך על הגבר ששידכו לה בהפקה. "כשאסף ואני הגענו למלון אחרי החתונה, אמא שלו שלחה לו תמונות של אחייניות שלי. מתברר שאמא של אסף ואבא של גיסי הם אחים. אני ואסף משפחה. הייתי צריכה ללכת עד 'חתונמי' כדי לקבל את מה שהיה לי מתחת לאף. וזהו, מאותו הרגע הרגשתי שאסף ואני משפחה. יצאנו לירח הדבש והרגשתי שאני יכולה לסמוך עליו".
אחרי הפרק הראשון, שאחריו הפכת לשיחת היום בכל מקום, די נעלמת מהמסך.
"זה די הקל עלי", היא צוחקת. "אחרי הפרק הראשון קיבלנו כל כך הרבה תגובות שגרמו לי להשתבלל ולהסתגר, למרות שהן היו חיוביות מאוד. המתח שהיה לי מול החשיפה מביא איתו הרבה אדוות. יש פרקים שמתפרסמים ומגיעים עד לשכונת גאולה בירושלים. בפורים, למשל, הגיע שיכור אל אחותי ושאל אותה: 'את אחות של מינדי שמופיעה בטלוויזיה?' היא היתה מאוד נבוכה מהסיטואציה.
"אבל זמן המסך שאת מדברת עליו קשור לעובדה שאנחנו היינו הזוג הראשון בעונה שמכילה שמונה זוגות. את כל הפיקנטיות והפלפל עוד תראו בהמשך. אנחנו רגע לפני מפגש הזוגות, שאחריו דברים תמיד נראים אחרת. אבל חשוב לי לציין שהצטלמתי כמו כולם ללא הנחות. 42 ימים. הייתי שם כל כולי".
"ילדתי את נתי בגיל 20. גדלנו וצמחנו יחד. הוא מקבל את המרחב שאני לא קיבלתי, ואני משתדלת לא לעשות את הטעויות שעשו איתי. הוא לא צריך לשקר לי על שום דבר. הוא יכול לספר לי על כל דבר. הוא לא מתחנך תחת משטר שבו צריך להסתיר"
אחד הכינויים שחוזרים על עצמם ביחס למינדי הוא "אנג'לינה ג'ולי הישראלית", ומתברר שגם יופייה גרם לה לא מעט בעיות בצעירותה - עד שהחליטה להתחיל להזניח את עצמה כדי לא למשוך תשומת לב מיותרת.
"העובדה שנראיתי טוב כנערה וכבחורה גרמה לזה שהתעללו בי בסמינר והציקו לי יותר מלבנות אחרות", היא אומרת. "אני זוכרת את היום שבו מרכזת הצניעות שלחה אותי הביתה בגלל איך שהתלבשתי. אבל זו היתה חולצה באמת צנועה, חולצת צווארון בצבעים דהויים של תכלת ואפור. אנמית ממש.
"כשניסיתי לומר לה שחברה נוספת לובשת את אותה החולצה, היא ענתה: 'לא שמתי לב, את אולי גם גיהצת אותה'. אני יודעת שזה נשמע הזוי ומופרע, אבל כן, שלחו אותי הביתה כי לבשתי חולצה מגוהצת. לא מזמן יצא לי להביט בתמונה הזו שלי בחולצה הזו כנערה, ופשוט הזדעזעתי. לא מצליחה להבין מה רצו ממני. אבל מספיק שתיראי טוב כדי שישימו עלייך עיניים ויציקו לאמא שלך. הבנתי את זה ובאופן יזום התחלתי להזניח את עצמי. העליתי חמישה קילו, התלבשתי בבגדים רחבים, הזנחתי את עצמי כדי לא למשוך את תשומת הלב של הצוות".
אילו תגובות נתי, הבן שלך, קיבל בזמן התוכנית?
"האמת היא שנתי לא היה אמור להשתתף בתוכנית", מפתיעה מינדי. "ההחלטה שהוא ישתתף בפרק הראשון התקבלה ברגע האחרון, בהחלטה משותפת שלי ושל אבא שלו. אבל הוא לא ישתתף בהמשך התוכנית, לא יראו אותו יותר. נתי ילד מאוד עסוק, מאוד עטוף ומוגן. הוא גם הולך לצופים, נמצא בהרכב מוזיקלי, מתחזק לימודים ובגרויות, ותכף מתגייס בעצמו. אחת מחברות הלהקה שלו פתחה לו טיקטוק לאחר פרסום הפרק והעלתה כמה סרטונים בכיכובו. הוא הופתע ממש לגלות עד כמה הוא פופולרי וכמה עניין יש סביב זה".
נראה שיש לכם קשר מיוחד.
"ילדתי את נתי בגיל 20, גדלנו וצמחנו יחד, אז אנחנו גם חברים. אבל חשוב לי מאוד לשמור על הגבולות ולתת לו אותי כאמא שמחנכת ומובילה. נתי מקבל את המרחב שאני לא קיבלתי, ואני משתדלת לא לעשות את הטעויות שעשו איתי. הוא לא צריך לשקר לי על שום דבר. הוא יכול לספר לי כל דבר - גם המביך והנורא ביותר. הוא לא מתחנך תחת משטר שבו צריך להסתיר".
לדבר יותר, לשתוק יותר
איך היה לך בהתחלה עם אסף? יש זוגות שמהר מאוד הגיעו לשלב הריבים.
"באופי הבסיסי שלי אני לא אדם וכחן. אם הגעתי להחלטה על משהו, זה אחרי מחשבה מעמיקה. ויכוחים לא יזיזו אותי מדעתי, אפשר כמובן לדבר וכו'. אני לא מאבדת את זה, אני לא אבכה בקלות מול מצלמה. כשחברות שלי שמעו שאני הולכת לתוכנית הן אמרו לי 'אנחנו סומכות עלייך'. ידעתי שאצא אני.
"אסף, לעומת זאת, שונה ממני. הוא מדבר הרבה יותר ממני והוא כן יתעצבן אם דברים לא נראים לו. הוא יביע את מורת רוחו ואת קשת הרגשות שלו. אני חושבת שאם איזנו אחד את השנייה, זה בכך שאני אולי לימדתי אותו יותר לשתוק, והוא לימד אותי יותר לדבר".
איפה התפוצצתם?
"היה יום אחד שאסף היה ארבע שעות במצטבר בכבישי תל אביב־ירושלים והרגשתי ש'הגיע לו עד פה' כמו שאומרים. המרחק בין ירושלים לתל אביב ומה שהוא הביא בעקבותיו היו לו קשים. בהמשך גם כולם ראו שהיה לאסף קשה שלא הסכמתי להתנשק איתו בפומבי. אבל אני חושבת שככל שהסברתי לו מאיפה זה נובע - שזה לא הוא, אלא הרצון לכבד את המשפחה שלי - כך הוא הבין יותר. שזה לא נגדו, זה בעד המשפחה".
אסף העלה סטורי שהוא מחפש חדר כושר בירושלים. האם זה מרמז משהו על המשך דרככם אחרי התוכנית?
"כן, שלחו לי את הסטורי. נכנסתי לתגובות וראיתי הרבה קונספירציות. היו שטענו שזה נשתל על ידי ההפקה כדי לטעת באנשים מחשבה בראש ולרמז שאנחנו יחד, מצד שני אסף אזכר בפוסט שמות של מקומות שאני לא חושבת שמישהו בהפקה היה עושה להם פרסום בחינם. אבל אני מבינה שזה מסעיר ומעסיק אנשים, ספקולציות וניחושים יהיו עד הסוף".
את יוצרת, עורכת דין ותסריטאית, אסף בהייטק. כמה תחומי עניין ושיח יש ביניכם?
"אסף מאוד חכם, אבל תחומי העניין שלנו מאוד שונים ברמה שאין אפילו שום ממשק חוץ מהספורט".
כשאת צופה בתוכנית, יש לך מחשבה על מישהו אחר מהגברים שהיה יכול להתאים לך?
"מכל הגברים שבתוכנית אסף הוא הכי מתאים. לא רציתי גבר אחר מהמשתתפים בתוכנית, ולא היו לי מחשבות שאולי מישהו אחר מהגברים שנראו על המסך יכול היה להתאים לי יותר".
"כשאסף ואני הגענו למלון אחרי החתונה, אמא שלו שלחה לו תמונות של אחייניות שלי. מתברר שאמא שלו ואבא של גיסי אחים. הייתי צריכה ללכת עד ל'חתונמי' כדי לקבל את מה שהיה לי מתחת לאף. וזהו, מאותו הרגע הרגשתי שאסף ואני משפחה"
את סומכת על הפסיכולוגים שראו אותך? יש הרבה ביקורת על גזלייטינג מצד הפסיכולוגים, על התאמה לצורכי רייטינג ולא כזו שרואה את המשתתפים.
"אם לא הייתי סומכת על הפסיכולוגים ועל אנשי המקצוע, לא היה טעם שאגיע. קיבלתי החלטה לשחרר, לסמוך, להתמסר, לתת צ'אנס ולתת את הלב. ואני חושבת שהם כן ראו אותי. זו סיבה נוספת שהגעתי לתוכנית. ההבנה שיישבו אנשי מקצוע, שזו העבודה ושזו המומחיות שלהם, יעשו סינון, יקשיבו, יתאמצו למצוא את המיועד. לא סתם שיטוט רנדומלי באפליקציה".
את והבנות בתוכנית שומרות על קשר?
"כן, יש לנו קבוצת ווטסאפ משותפת. המשתתפות בתוכנית עוברות מן הסתם טלטלות לא פשוטות עם כל חשיפה, זר לא יבין זאת. מי שלא היה בפנים ולא עבר את התהליך של 'חתונמי', לא יכול להבין עד כמה זה מטלטל ועד כמה קבוצת השווים שתומכת יכולה לשמש כתף. מן הסתם נוצרו גם חברויות בין הבנות, מי יותר ומי פחות".
כל האמת בפנים
בת 23 היתה כשהתגרשה ומצאה את עצמה בחובות גדולים, בלי השכלה. עורך דין לא היה לה, ומכיוון שהשופט לא הסכים שהצדדים יגיעו להסכם בלי שהיא תהיה מיוצגת משפטית, מי שייצגה אותה בהליך היתה לא אחרת מעורכת הדין של הגרוש שלה.
אז החליטה מינדי להירשם ללימודי משפטים. לימודי הקולנוע בערו בה תמיד, אך זה היה פריבילגי מדי. לאחר שעברה בהצלחה את מבחני הלשכה, נרשמה ללימודי תסריטאות בסם שפיגל. עמותת הלל, שמסייעת ליוצאות וליוצאים בשאלה בכל תחומי החיים, תמכה בה בתשלום לימודיה.
בסם שפיגל פגשה מינדי את הבמאי ניר ברגמן. החיבור הזה הוליד את הסרט הנועז "פינק ליידי", שלאחרונה קטף את פרס הבימוי הטוב ביותר בפסטיבל טאלין ושייצא לאקרנים בארץ בשבוע הבא.
במרכז הסרט, שאותו כתבה מינדי וביים ברגמן, אישה חרדית חסידית המתגוררת בשכונת גאולה, שמתמודדת עם גילוי שמטלטל את עולמה. בן זוגה ואב שלושת ילדיה נמשך לחברו הטוב יהונתן ומקיים איתו יחסים אסורים בסתר.
"במגזר החרדי נושא הלהט"ב לא קיים בשיח, לא הרבני ולא הפנים־מגזרי. כלום. אין לגיטימציה אפילו בהודאה שיש דבר כזה. ובדיוק לשם מינדי בוחרת להיכנס בעדינות, עם איזמל סופרים, לא עושה הנחות לאף אחד. האמת במערומיה, תרתי משמע. הסרט מוריד את הפרוכת ונכנס לחדר השינה של זוג שמנסה לקיים יחסים כאשר הגבר לא נמשך לאישה, ואסור לו לדבר על זה, והאישה, שמאמינה שהכל משמיים, מקבלת אחריות רוחנית על עצמה להיות זו שמצילה את בעלה.
"בהתחלה חיפשתי בגוגל 'איך כותבים תסריט'. כשלמדתי בסם שפיגל, אחד המרצים שלי היה הבמאי המוערך ניר ברגמן. הוא ראה אותי. אחרי שסיימתי את הלימודים הצעתי למפיקים שניר יערוך את הסרט, ומשם היה מאוד ברור שניר גם צריך לביים. למזלי הרב, הוא הסכים. עבדנו על התסריט במשך שנה. שייפנו כל אות, כל מילה ומשפט. מתוך 300 תסריטים שהגיעו לקו הגמר של קרן הקולנוע הישראלי וביקשו תקציב פיתוח, נבחרו שניים לקבל מימון. שלי היה ביניהם".
הסרט הוא הצצה למה שעברת כאישה חסידית?
"הגרוש שלי לא היה הומו. חוץ מזה כמעט הכל מבוסס על חיי. בתי, הדמות הראשית, לגמרי מגלמת אותי. בהתחלה התסריט עסק באישה חרדית שמגלה שבעלה מכור לפורנו, שזה גם משהו שכתבתי בעקבות חברה טובה שלי שגילתה זאת על בעלה, וכמובן קיבלה את כל האחריות והאשמה עליה. שהיא לא מספיק יפה או מושכת. היא היתה מבוהלת ממש.
"כשיצאתי מהחברה החרדית הכרתי קהילה של דתל"שים, ובה התוודעתי לראשונה לגברים שנמשכו לגברים והתחתנו עם נשים כחרדים. שמעתי מהם על תהומות הייאוש, הכאב, חוסר הקבלה, הזוועה שקיימת בלהיות הומו חרדי, ולדעת שעצם הקיום שלך הוא חטא שאין להעלות על השפתיים, שלא לדבר על עתיד ועל אהבה אמיתית.
"אבל ההשראה שלי לדמות הראשית הגיעה גם מחברה חרדית טובה, אמא לשלושה ילדים, שגילתה שבעלה נמשך לגברים והמשיכה לחיות איתו. הם גם המשיכו להוליד ילדים. כי 'ככה ה' רצה', ואם זה ניסיון שנשלח אליהם, היא חייבת לעמוד בו. לקחה על כתפיה הצרות את כל האחריות".
איפה מינדי בתוך הדמות של בתי?
"בתוך הנישואים שלי לא ראו אותי. לא הרגשתי יפה או נחשקת. ראיתי את אחיות שלי הנשואות, ואת האופן שבו הבעלים שלהן מתרגשים מהן. 'פוצי ומוצי'. ואני? כלום. אין חיזור, אין כמעט אינטימיות. חשבתי שאני אשמה.
"בתוך הנישואים שלי לא ראו אותי. לא הרגשתי יפה או נחשקת. לא היה חיזור, כמעט גם לא אינטימיות. הרבנים שהתייעצנו איתם אמרו שאני לא עושה מספיק. זרקו את הכדור בחזרה אלי. הציעו לי לקנות הלבשה תחתונה מפתה, או לרקוד מולו - ועליו"
"הרבנים שהתייעצנו איתם אמרו שאני לא עושה מספיק, שאני לא מתאמצת. זרקו את הכדור בחזרה אלי. מדריכת הכלות שלי הציעה לי לקנות הלבשה תחתונה מפתה, או לרקוד מולו - ועליו - בריקוד שאמור לגרום לו לחשוק בי. ואני, רציתי לשמור על הבית, על המשפחתיות, שזה לא יתפרק לי, והייתי מוכנה לעשות הכל. הכל. כדי להציל את הנישואים ואת הבית".
מעבר לכל דמיון
באחת הסצנות בסרט, בעוד בתי ובעלה מנסים לשקם את יחסיהם ו"לרפא" את הנטייה של בעלה, בתי מוצאת אותו ואת יהונתן מסתתרים בנגרייה. הגילוי הכואב הזה מוביל את בתי להחליף את המטפחת בפאה ורודה, שאולי היא מה שיעזור לה לגרום לבעלה להימשך אליה. בתי הולכת לשוק, עוצמת עיניים ומתחילה לרקוד, מופתעת לגלות שגברים רואים בה אישה אטרקטיבית. סצנה שרק החיים עצמם יכלו לכתוב.
"היה רגע שהכל סגר עלי", מינדי משתפת. "הבנתי שזה הולך לגירושים. שהתפרק לי. שלא הצלחתי להחזיק יותר. רציתי לא להיות במציאות, לא להרגיש, לא לחשוב. הלכתי לכיכר הדווידקה, נכנסתי לאיזה בר, שתיתי עד שהשתכרתי. אני זוכרת שפעם חבר של הגרוש שלי זרק לי איזו מילה, התחיל איתי. הפתיע אותי שאני אישה שמעניינת גבר".
אחד הלוקיישנים שחוזרים על עצמם הוא המקווה. את מראה שם סצנות לא פשוטות של אישה שחווה "ניתוקים" במקווה, בזמן שבלנית נוגעת בה בצורה חודרנית, שחופרת לה בכל אזור בגוף. זה קשה לצפייה.
"זו החוויה שלי מהמקווה במאה שערים פינת גאולה. היה לי חשוב להביא גם את האמת הזו לסרט. למרות שנשים חרדיות כתבו לי שהיום זה לא כך, שיש הרבה מודעות, שאפשר לבקש מרחק. אני יודעת שזה גם תלוי־מקווה. מקוואות במקומות סגורים מאוד עדיין מתנהלים כך".
איך מינדי שמפחדת להצטלם במכנסיים ב"חתונמי", כותבת סצנות סקס ועירום?
"קולנוע הוא אמנות ה־להראות. לא כתבתי ספר, גם לא הרצאה. כתבתי תסריט קולנועי. הבנתי שאני חייבת להראות אמת. אם ליבת הסרט עוסקת ביחסים - אז יראו יחסים. לא תהיה צנזורה. היתה לי מספיק צנזורה כל החיים. אם תשאלי את ניר, הוא יגיד שהוא חשב שיש סצנות שצריכות להיות אפילו נועזות יותר. הסברתי לו שהסצנות צריכות להצטלם בעיניים צנועות. בעיניים חרדיות. כלומר, חלק מהאמינות של הסרט הוא להראות גם את החלקים האינטימיים כפי שהם במציאות ובעיניים חרדיות. הוא הסכים איתי".
הזכרת נשים חרדיות שכתבו לך על הסצנה במקווה. אילו עוד תגובות קיבלת?
"נשים חרדיות שיצא להן לצפות בהקרנות המוקדמות סיפרו לי שהן בכו והזדהו עם חלקים רבים. היו שכתבו שהם שמחים שאני מנכיחה את נושא הלהט"ב בחברה החרדית. נשים חילוניות כתבו לי בעיקר תודה על כך שהנגשתי להן את האישה החרדית. שהיא לא איזה דמון או סטריאוטיפ מוזר, אלא אישה בדיוק כמוהן שרוצה להיות נחשקת ולאהוב ולהצליח עם המשפחה.
"צופים חילונים כתבו לי שהם הופתעו בקטע של טיפולי ההמרה מההבנה ומהחמלה היחסית של הרב לאיש של בתי. הם חשבו שהיחס שהוא יקבל מהרב יהיה קשוח יותר. לאחר ההקרנה בפסטיבל טאלין ניגשו אלי נשים מכל העולם, באמת מכל העולם, וכל אחת סיפרה לי כמה היא הזדהתה עם בתי ומצאה את עצמה בחלק מהמשפטים ומהסצנות. איך אישה קטנה משכונת גאולה גורמת לנשים רבות כל כך לבכות איתה ולהזדהות איתה".
היו גם ביקורות קשות על הסרט, של אנשים שאמרו שהוא נגד המגזר.
"אני לא רבנית ולא נבחרת ציבור ולא מובילת דעת קהל. אני תסריטאית ויוצרת. כאישה שגדלה בשכונת גאולה בירושלים, אני כותבת ומביאה את האמת שלי בצורה הכי מדויקת שיש. גם ככה לקח לי כל כך הרבה מאמץ וזמן להכיר לשחקנים ולבמאי את החיים שלי, את המקום שבו גדלתי.
"הבאתי אותם להתארח בסעודות. טיילתי איתם בשבילים ובסמטאות שנשאו אותי כל כך הרבה שנים. אז אני מעדיפה לעסוק באמנות מדויקת ואמיתית שאני יכולה להביא בצורה הטובה ביותר. הכי חשוב היה לי האמינות. הייתי מפקחת הצניעות על הסט, סורקת בקפדנות שכל שערה במקום, שהציצית בזווית הנכונה.
"הקש ששבר את גב הגמל היה כשהרגשתי שאני בבחינת צדיקה ורע לה. עשיתי הכל נכון. הכל לפי הסדר ולפי הספר. עשיתי הכל כדי להציל את הבית. התפללתי. לקחתי אחריות שאני לא צריכה לקחת. ובכל זאת חטפתי כאפה. שם נשברתי לחלוטין"
"אז מובן שאני מאמינה שיהיו גם תגובות פחות טובות כשהסרט ייצא באופן רשמי לאקרנים. אבל מבחינתי העיקר שיהיה שיח בחברה החרדית על נושא הלהט"ב. שיכירו בכאב, שיכירו בקרע. גם אם התגובות יהיו בחלקן רעות. אם ידברו על הנושא, זו כבר התחלה נהדרת. אני חושבת שהסרט מראה באופן ברור גם יתרונות רבים בחברה החרדית - את החמלה, את ההתגייסות המשפחתית והקהילתית, את האכפתיות".
"שאלות באמונה"
מצד אחד את אומרת שאת לא נבחרת ציבור ולא באת לחנך, ומצד שני מי כמוך מכירה את המורכבות, את קו השבר, את המרחק בין שני העולמות. את חושבת שיש סיכוי להתקרבות בין המגזר החרדי לחילוני?
"קודם כל כבר יש התקדמות. כבר יש יותר חרדים וחרדיות באקדמיה ובצבא, ואני צופה שזו מגמה שתלך ותתחזק. אני לא מכחישה שיש גם הקצנה, אבל יש גם התקדמות. באופן כללי יש יותר הכלה והבנה של דברים שבעבר היו טאבו. כיוצרת, אני חושבת שהתפקיד שלי הוא לנסות להנמיך את החומות ולאפשר שיח בין אנשים. בדיוק כמו שעשיתי עם בתי בסרט.
"אני יושבת עם המשפחה שלי ושומעת אותם, מרגישה כמה כואב להם שהם שנואים ושמסתכלים עליהם כמו על מפלצות, ושלא מבינים אותם ואת מה שחשוב להם. ואז אני יושבת עם חברים שלי בתל אביב ומבינה גם אותם, ומזדהה איתם ממש. אני מרגישה שפה אני יכולה להביא את המורכבות שלי ולספר סיפור על אנשים".
את מספרת בפרק הראשון של "חתונמי" שיצאת מהדת בעקבות בעלך לשעבר. לך לא היו שאלות?
"ודאי שהיו. הרבה שאלות באמונה. הקש ששבר את גב הגמל היה כשהרגשתי שאני בבחינת צדיקה ורע לה. עשיתי הכל נכון. הכל לפי הסדר ולפי הספר. הייתי הכי טובה והכי צנועה שיש. עשיתי הכל כדי להציל את הבית. התפללתי. לקחתי אחריות שאני לא צריכה לקחת. ובכל זאת חטפתי כאפה. שם נשברתי לחלוטין. אני לא קוראת לעצמי חרדית, וגם לא חילונית. לא רוצה שיגדירו אותי ויכניסו אותי לתבניות".
מה המסר שהיה לך הכי חשוב להעביר?
"שתמיד אנשים ידברו. אם תעשי ככה ידברו, ואם תבחרי אחרת גם ידברו. אם זו נקודת המוצא, שלפחות תבחרי בעצמך, תבחרי במה שמקדם אותך. כשהבנתי שתמיד ידברו עלי זה נתן לי את הדרייב ואת היכולת לבחור, אחרי כל כך הרבה שנים, סוף־סוף בעצמי, ולא רק באחרים".
"היו אנשים מהמגזר החרדי שכתבו לי אחרי שצפו בסרט שהם שמחים שאני מנכיחה את נושא הלהט"ב. נשים חילוניות כתבו לי תודה על כך שהנגשתי להן את האישה החרדית. שהיא אישה בדיוק כמוהן שרוצה להיות נחשקת ולאהוב"
איזו מינדי את רוצה שיזכרו כש"חתונמי" תסתיים?
"קודם כל עם ישראל עוד לא נחשף אלי באמת. בינתיים ב'חתונמי' נחשפו לצדדים יותר שקולים ומהוססים שלי. אבל יש עוד הרבה. החלק הגדול עוד לפנינו. אבל אני רוצה שיזכרו מינדי שטורפת את העולם, וכיף לה וטוב לה, והיא שמחה ומצחיקה לפעמים. כזו שלא תמיד לוקחת את עצמה כל כך ברצינות. אני מרצה עכשיו על הסרט, ואנשים ניגשים אלי ואומרים לי 'וואו, את שונה במציאות מ'חתונמי'. את מצחיקה וקולית'. זה משהו שעדיין לא נראה על המסך".
למינדי יש עוד הרבה חלומות ושאיפות להגשים. התסריט הבא שלה שכבר בעבודה עוסק, כמה מפתיע, בקשר של אם ובת מהמגזר החרדי. גיבורת הסיפור הפעם תהיה חרדית מודרנית וליברלית יותר, כזו שנהנית מהחיים. שוב דמותה העכשווית של מינדי מציצה מבין בשורות.
"אני זוכרת איך אני עומדת על הבמה ביחד עם הבמאי ניר ברגמן, בזמן שקיבלנו את הפרס היוקרתי בפסטיבל טאלין, וכל מה שעובר לי בראש זה 'זובי עלייך, המורה שהציקה לי, ועליך, הרב שהאשים אותי באחריות לכישלון בשלום בית, ועל כל מי שניסה לשים לי רגליים. הנה אני. כבשתי את העולם. הנה, הצלחתי. הצטיינתי. זכינו בפרס על יצירה שלי'".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו