רמטכ"ל לשעבר, איש עסקים מסתורי וכסף גדול: הסודות שמאחורי הישראלים בתעשיית הצבאות הזרים

בשלב מסוים מצא עצמו ערן (שם בדוי) על שפת האוקיינוס האטלנטי, במלון דירות מפואר של מדינה מערב־אפריקנית, כשהוא מאמן חיילים מקומיים בתרגילי פרט וחוליה. "בוא נגיד שלא מדובר בחיילים של יחידות מובחרות", הוא אומר. "אני אימנתי את גדודי החי"ר של הצבא, כלומר החיילים הקרביים בדרג הנמוך ביותר. המדינה שבה עבדתי מצויה במצב קשה, יש בה מיליוני פליטים והיא במלחמה מול מיליציות אסלאמיות, שבוזזות את אוצרות הטבע. בשביל להגן על הגבול המדינה הזו צריכה להכשיר כמה שיותר חיילים, כמה שיותר מהר, ולכן החומר האנושי בהתאם".

"כל סבב הכשרה נמשך חודש", ממשיך ערן, שרק לפני כמה שבועות חזר מאותה מדינה, לאחר שסיים בה את עבודתו כמדריך בפרויקט ישראלי פרטי, אחד מני רבים, שעוסק בהכשרת צבאות זרים. "בכל סבב כזה הכשרנו 500 חיילים לרמה של רובאי 07. האמת, הם הגיעו לרמה יותר טובה מזו של חייל צה"ל בטירונות".

למה?

"כי שם אין כל מיני הגבלות וחוקים של צה"ל, שמאוד מאיטים את קצב האימונים. החיילים סוגרים את כל משך ההכשרה בבסיס מבלי לצאת הביתה, ויש לנו כמה זמן שאנחנו רוצים ביום כדי לאמן אותם. אין מגבלה של תחמושת, ואין תשומת לב לת"ש (תנאי שירות - א"א). באימונים שם יש למשל ירי מהעומק, משהו שאין באימונים בצה"ל. בכל אופן, בתקופתי לא היו אירועי בטיחות.

"זו היתה הכשרה מאוד אינטנסיבית, ברמה גבוהה, בלי אירועי בטיחות ובלי עיכובים. נוסף על כך אנחנו מקבלים אותם אחרי טירונות, כך שהם כבר חיילים פיקס, ממושמעים. אנחנו בכלל לא מתעסקים במשמעת, אתה לא מבזבז על זה זמן. הם טסים קדימה ומסיימים ברמה גבוהה. ברגע שהם מוכשרים, שולחים אותם לגבול, לתפוס קו".

למעשה עזרת לבנות צבא. לא היתה לך בעיה לקחת ידע ישראלי ולהעביר אותו לגורם זר, ועוד במהלך מלחמה?

"לא חשבתי על זה באותו רגע, אבל חשוב להסביר שזה ידע מאוד בסיסי. אנחנו מתרגלים אותם עד לרמה של תרגיל פלוגה, ואין להם אמצעים. לא מכרתי להם רחפנים וכטב"מים. לכל לוחם יש קלצ'ניקוב, וסט, ומקסימום מא"ג. אין להם אמצעים לראיית לילה, ג'יפים. בעצם, הם עושים מלחמת שוחות. הם כובשים כיפה, חופרים בור ומקימים עמדה, ובגדול שומרים עליה עד שתיגמר המלחמה. מעבר לזה, התחום הזה מפוקח על ידי משרד הביטחון, ואני סומך על החברה שעבדתי בה. מהניסיון שלי, התחום הזה לא פרוץ".

עוד נגיע לשאלת הפיקוח על תחום אימון הצבאות הזרים, ולסוגיות הערכיות שהוא מעלה, אבל קודם לכן מעניין לגלות כיצד השפיעה המלחמה הנוכחית על התחום הזה, שמאז ומתמיד הילך בשוליה של תעשיית הנשק המקומית, תוך שהוא זוכה לעיתים למוניטין מפוקפק.

ערן (שם בדוי), מאמן חיילים: "אין שם כל מיני הגבלות וחוקים כמו בצה"ל, אין מגבלה של תחמושת, ואין תשומת לב לת"ש. בכל סבב הכשרנו 500 חיילים לרמה של רובאי 07. האמת, הם הגיעו לרמה יותר טובה מזו של חייל צה"ל בטירונות"

"לא אוהבים לדבר"

מאז שנות ה־60 נחשבת ישראל למעצמה של אימון צבאות זרים - ובתוך כך גם יחידות משטרה מיוחדות ויחידות לאבטחת אישים. במהלך תקופה זו הלך התחום והתמקצע, כשהוא נותר מתחת לרדאר של הציבור בישראל אך זוכה להערכה רבה מעבר לים.

מאז 7 באוקטובר נראה כי המניה הישראלית נסקה עוד יותר בקרב גנרלים וראשי מדינות באפריקה, באסיה ובדרום אמריקה: מה שהחל במחדל מערכתי קולוסלי נמשך במערכה קרקעית נרחבת, שגרמה השתאות בחלקים מסוימים של העולם, והוכיחה כי ללוחמי החי"ר הישראלים יש תעוזה, יכולות וטכניקות שניתן וכדאי ללמוד מהן.

ואכן, מתברר כי פרויקטים ישראליים לאימון צבאות, שנבלמו לרגע עם פרוץ המלחמה, חודשו לאחר כמה חודשי הפוגה ונמשכים כעת במלוא הקצב. גם האופק של התעשייה הזו נראה יציב, אפילו משגשג.

"היה במקביל אלינו פרויקט נוסף, שהעבירו אותו חיילים מצבא צרפת", אומר ערן. "אני יכול להגיד לך שהמקומיים הסתכלו עלינו כשהם יודעים שיש מלחמה בארץ, ואמרו לעצמם 'אלה אנשים עם ניסיון'. הגנרלים המקומיים התלוננו שלצרפתים אין ניסיון קרבי. תחשוב שאצלנו המדריכים הגיעו היישר משדה הקרב. הם מעריכים את זה".

תחום אימון הצבאות הזרים משך אליו מאז ומעולם גנרלים בדימוס, אנשי עסקים ובוגרי יחידות מובחרות. רובם ככולם העדיפו להצניע את פעילותם בתחום, שהיה ונותר דיסקרטי.

"אנשים לא אוהבים לדבר", מנסח זאת בפשטות גורם ותיק בתעשייה. ואולם מסע שערך "שישבת" בנבכי התעשייה הזו מגלה בכל זאת כיצד היא פועלת, איך הושפעה מהמלחמה, ומי הן הדמויות המסקרנות - ובהן רמטכ"ל לשעבר, ראש מוסד לשעבר ואיש עסקים מסתורי - שנוטלות בה חלק.
סיפורו של ערן ממחיש היטב את האופן שבו פועלת התעשייה, ואת האופן שבו השפיעה עליה המלחמה. הוא בן 24, איש קבע לשעבר ביחידה מובחרת, שהשתחרר לפני שלוש שנים. "אצלנו ביחידה זה מאוד ידוע, העבודות בחו"ל", הוא מספר. "בקבוצות ווטסאפ שלנו שולחים כל הזמן הצעות. היו לי חברים מהיחידה שהשתחררו לפָני, טסו לעבוד באפריקה ושמעתי מהם שהיו מאוד מבסוטים. ברגע שהשתחררתי הצטרפתי אליהם.

"עשיתי מיונים לארבע חברות שונות בישראל", הוא ממשיך. "אתה עובר ראיון אישי קצר, לא יותר מרבע שעה. ככל שאופי השירות שלך היה יותר קרבי, ככה יש יותר סיכוי שיקחו אותך - קודם יחידות מובחרות, אחרי זה סיירות החי"ר ובסוף גדודים. אין מבחן באנגלית, אבל בודקים אם האנגלית שלך סבירה, וגם אינטליגנציה וכריזמה".

לאחר המיונים נדרש לעבור אישור ביטחוני באגף הפיקוח על היצוא הביטחוני במשרד הביטחון (אפ"י, שעליו נרחיב בהמשך). "אבל אם אין לך עבר פלילי או בעיות בצבא, מאשרים אותך", הוא אומר. "ומאותו רגע אתה יכול לטוס ולעבוד".

יש בישראל ביקוש לעבודה כמדריך צבאי בחו"ל?

"מפה ועד תאילנד. בפרויקט שלי היו ארבעים מדריכים, והיתה רשימת המתנה של עוד עשרות מועמדים".

אפשר להבין את הביקוש הזה. לאחר שהתקבל לעבודה עבר ערן הכשרה של שבועיים כמדריך בארץ, ולאחר מכן טס לעוד שבוע וחצי של הכשרה במדינת היעד. בסך הכל הוא עבד כמדריך בפרויקט במשך כחצי שנה, וכל הזמן הזה חי בתנאי דה־לוקס. "גרנו במלון דירות, ליד בסיס האימונים, כשחיילים מהבסיס שומרים עלינו", הוא מספר. "חייתי בדירה עם עוד שני שותפים, אבל לכל אחד מאיתנו היה חדר פרטי עם מקלחת ושירותים. יש חדר אוכל עם שף ישראלי שמכין שלוש ארוחות חמות ביום, ומטבחון בדירה עם כל מה שאנחנו רוצים. חדר כושר צמוד, פלייסטיישן, סנוקר, אלכוהול. מבחינת תשתיות היינו מאה ממאה.

"שעות העבודה מאוד נוחות", הוא ממשיך. "עובדים ארבע שעות, מ־8 בבוקר עד 12:30, יוצאים להפסקה של שעתיים, ואז עוד ארבע שעות עבודה. בכל זמן פנוי שיש לך אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה. אני עשיתי קורסים אינטרנטיים ולמדתי שפות. יש שם ארגזים של זמן פנוי, וכל אחד מנצל את זה למה שהוא רוצה. ואגב, בכל חודשיים מטיסים אותך לחופשה של שבועיים בישראל. בתשלום כמובן".

והשכר?

"זה תלוי חברה ופרויקט, אבל אם אתה לוחם סטנדרטי, תרוויח 30-20 אלף שקל בחודש, נטו, במזומן. ואין לך הוצאות. אם זו היתה עבודה בארץ, הייתי נשאר בה כל החיים".

בדומה לפרויקטים אחרים בחו"ל, גם זה של ערן הופסק עם פרוץ המלחמה, אך חודש בהמשך. "ב־8 באוקטובר כל המדריכים עזבו וטסו לארץ למילואים", הוא אומר. "זה היה ברור שאנשים הולכים להילחם, כולם הרי מגיעים מרקע קרבי, לא היתה שאלה בכלל. אבל ברגע שהמלחמה נרגעה ואנשים השתחררו ממילואים, לאט־לאט מדריכים חזרו, ובהם גם אני. באזור חודש מארס 2024 הסגל התמלא מחדש".

ובכל זאת, המלחמה נמשכת. לא היתה התלבטות?

"היחידה שלי סיימה את שירות המילואים שלה ורק אז החלטתי שאני טס. אבל מה שהטריד אותי יותר היה שמישהו מהצוות שלי, או חבר אחר, ייהרג במלחמה. בחברה שהעסיקה אותי הבטיחו שבמקרה כזה אוכל לצאת להלוויה".

גורם בתעשייה: "יש תופעה נרחבת של קצינים לשעבר שמגיעים למדינות בעייתיות והופכים שם ל'מומחים' הישראלים לביטחון. בלא מעט מקרים, ישראלים שעובדים ללא פיקוח לקחו לנו פרויקטים. הם מוציאים שם רע לישראל ועושים נזק"

"בואו חזרה"

גם הפרויקט שמנהל כעת ניר שאול, הבעלים של חברת "נירטל" לייעוץ ביטחוני, עמד בסכנה עם פרוץ המלחמה. "אני מאמן עכשיו חטיבת קומנדו באפריקה, אבל הנשיא הספציפי של אותה מדינה מבקש כרגע להצניע את העובדה שישראלים מאמנים את הכוחות שלו, ולכן לא אחשוף את שמה", הוא אומר.

"ב־8 באוקטובר הודענו לכל המדריכים שלנו שמי שרוצה לעזוב למילואים יכול לעשות זאת, למרות שספגנו נזק פסיכי. 70 אחוזים מהם הסתכלו עלי עם דמעות בעיניים, ואז עלו על מטוס ונכנסו לעזה או ללבנון. הפרויקט לא הופסק לגמרי אבל הואט, עד שבשלב מסוים אמרתי לחבר'ה 'סיימתם את התמרון שלכם? בואו חזרה'".

עלו שאלות אם להמשיך באימונים בזמן המלחמה?

"לצאת מפה בזמן המלחמה היה קשה מבחינה רגשית, אבל משום שהחוזה כבר היה חתום לא היתה ברירה".

הוא בן 57, יליד מושב נטועה שהתחנך בכפר הנוער הדסים. הוא שירת כמדריך בבית הספר ללוחמה בטרור של צה"ל, השתחרר בדרגת רב־סרן והתגייס לימ"מ בראשית שנות ה־90. במהלך שירותו שם נפצע בקרב ואיבד חברים. "בשלב די מוקדם הבנתי שהקריירה המשטרתית פחות מתאימה לי, ושהדרכה ביטחונית זה הדבר הכי טוב שאני יודע לעשות", הוא אומר.

כבר תוך כדי העבודה בימ"מ פתח חברה פרטית, שהחלה לפעול מדירת שני חדרים ברמת גן. השבוע כבר נפגשנו בבניין בן שלוש קומות שבבעלותו במרכז הארץ. על המדפים מאחורי שולחנו מוצבים פסלי עץ שאסף משיטוטיו הרבים באפריקה. "הקורסים הראשונים שהעברתי היו ליחידות ה־Swat של אתונה ומקסיקו סיטי, בתקופת הקרטלים הקשוחה", הוא מספר. מאז פעל גם בלטביה, בולגריה, קזחסטן, גאורגיה ובכל רחבי אפריקה. "אימנתי הכל", הוא אומר, "מחטיבות וגדודים ועד ליחידות לפיזור הפגנות".

כמי שהגיע לתחום מתוך תשוקה להדרכה צבאית, שאול עבד כל השנים כקבלן משנה: זה שנשאר צמוד לשטח ולא מרחף בגבהים הפוליטיים. "אני לא זה שסוגר את העסקאות מול הלקוח", הוא אומר. "את ההילה והכסף הגדול אני משאיר לאותו איש עסקים או גנרל לשעבר, שמנהלים את הקשר האישי מול הנשיא או הרמטכ"ל. התפקיד שלי הוא לאבחן את הצרכים של היחידה הצבאית שאמורה לעבור אימון, ולהעביר את ההדרכה המקצועית בשטח. אני נמצא עם הלוחמים".

לדברי שאול, תחום האימונים הצבאיים משרת את תדמיתה של ישראל, ומועיל לכל העוסקים בעניין. "לפני שמונה שנים אימנתי גדוד קומנדו, כשבמקביל אלי חברה ישראלית מתחרה אימנה יחידה צבאית אחרת. היינו יחד באותו מתקן אימונים", הוא מספר. "תיאורטית, המתחרה שלי קיבל עבודה על חשבוני. אבל בפועל התפללתי ששנינו נצליח, שנבצע את המשימה טוב, שלא יהיו לנו תאונות אימונים ושנקבל פידבקים טובים מהלקוח – כי הצלחה שלו זו הצלחה שלי וההפך. זו הצלחה ישראלית".

"הקורסים הראשונים היו ליחידות ה־Swat של אתונה ומקסיקו סיטי, בתקופת הקרטלים הקשוחה", מספר ניר שאול. מאז פעל גם בלטביה, בולגריה, קזחסטן, גאורגיה ואפריקה. "אימנתי הכל. מחטיבות וגדודים ועד ליחידות לפיזור הפגנות"

"ישן טוב בלילה"

לאורך השנים פתח שאול חברות נוספות בעלות אופי ביטחוני, העוסקות באספקת ציוד קשר וציוד צבאי לחו"ל, וגם למשטרת ישראל. "קשה לחיות רק מאימונים צבאיים", הוא מסביר. "יום אחד יש לך פרויקט, ויום למחרת אין לך פרויקט. לכן חלק נכבד מההכנסה מגיע מציוד. אם אני מאמן עכשיו יחידה להגנת הגבול, אבל לאותה יחידה אין אמצעי ראיית לילה, אפודי קרב, מכשירי קשר וציוד הסוואה – אני מכין רשימה ואומר ללקוח שאת כל זה הוא צריך לקנות, ושאני יכול לעזור".

בעקבות המלחמה יש יותר עבודה בתחום האימונים?

"אם ישראל לא היתה מתאוששת מ־7 באוקטובר, ולא היינו מצליחים לשקם את ההרתעה, לא היה לנו מה למכור יותר. אימנתי בעבר יחידות לאבטחת אישים, ואחרי רצח רבין אנשים אמרו לי 'מי אתם שתלמדו אותנו?'. במקרה של הפרויקט הנוכחי שלי, ב־7 באוקטובר הלקוח לא אמר כלום, אבל מהר מאוד הוא ראה שהתחיל גרף השיפור של צה"ל, של פיתוח שיטות הלחימה וכו'".

צה"ל מפתח על בשרו טכניקות בעזה ובלבנון, ואז אתה הולך ומוכר את הידע הזה לחו"ל. זו לא בעיה?

"אלה לא אותן טכניקות. ההדרכות שלנו לא מגיעות לרמה גבוהה של לחימה. אין אצלנו מג"ד עם מל"ט מעל הראש ורחפן לכל מחלקה. אנחנו מלמדים פריצה לחדר, ובהיבט הזה לא המצאנו את הגלגל. אתה מלמד חטיבת ביניים ותיכון, לא תואר שני בטכניון".

ובכל זאת, אתה לא חושש שתעניק כלים לרודן, שאחר כך ישתמש בהם כדי לטבוח באזרחים?

"להפך, הדרכה נכונה מונעת טבח", הוא אומר, ומציג על מסך המחשב סרטונים מאימונים שהעביר לצבא ניגריה, שבהם ניתן לראות חיילים מתרגלים בקפדנות "טיהור כפר". "אני מלמד אותם כיצד לא לפגוע בבלתי מעורבים, איך להיכנס לבית ולחסל את המבוקש שלהם בלבד. דווקא כשאתה לא מאומן, אתה תבוא למשימה כזו בלי ביטחון, ואז רוב הסיכויים שכל הבית על יושביו וכל השכנים ימותו. ומעבר לזה - אם אני לא אאמן אותם, חברה אמריקנית תאמן אותם. אני ישן טוב בלילה".

"אינטרסים דיפלומטיים"

היקף היצוא הביטחוני מישראל עמד בשנת 2023 על כ־50 מיליארד שקל, שיא של כל הזמנים. מתוך סך היצוא הזה, תעשיית האימונים לצבאות זרים מהווה חלק זעום בלבד, ורובה מיוצאת למדינות עולם שלישי. ובכל זאת, מדובר בכסף גדול ובתחום שעשוי לפתוח דלתות לעסקים נוספים, בשל הקרבה שהוא מעניק למנהיגי מדינות אוטוריטריות.

"בהרבה מדינות באפריקה כוחות הביטחון מאורגנים על בסיס קווים אתניים", מסביר עו"ד איתי מק, שעוסק בזכויות אדם וחקר את התחום עמוקות. "בגלל שהשליט מפחד מהפיכה הוא מקים יחידת עילית שמאבטחת אותו ומשמרת את שלטונו, ומורכבת מבני השבט שלו. ביחידה הזו הוא בדרך כלל גם משקיע הכי הרבה משאבים, וביחידות האלה רוצים מאוד מדריכים ישראלים, בשל הניסיון הרב שלהם במלחמה בטרור ובאבטחת אישים. הרבה פעמים מי שמנהלים את חברות האימונים האלה יוצרים קשר מאוד צמוד לנשיא, והופכים לאנשי סוד שמתווכים עבורו בהרבה מאוד עסקאות, גם כאלה שלא קשורות לענייני ביטחון".

רוב הפעילות לאימון צבאות זרים נעשית כאמור באפריקה. אתיופיה, קמרון, טוגו, ניגריה, רואנדה, צ'אד, גינאה, טנזניה ואפילו סודן הן חלק מהמדינות שבהן העבירו בשנים האחרונות מדריכים ישראלים אימונים ליחידות צבאיות. פרויקטים ישראליים לאימון צבאות זרים התנהלו גם במדינות במרכז אמריקה ובדרום אמריקה, וכן במזרח אירופה ובאסיה. אחת המדינות באסיה שבהן מתנהל כעת פרויקט ביטחוני, הכולל גם אימונים צבאיים, היא אזרבייג'ן, דיקטטורה מוסלמית־שיעית החולקת גבול משותף עם איראן ומנהלת קשרים דיפלומטיים וכלכליים הדוקים עם ישראל.

על פניו, העברת אימונים צבאיים למדינה זרה, במיוחד כזו שיש בה שלטון אוטוריטרי או רוב מוסלמי, עשויה להישמע כדבר המנוגד לאינטרס הישראלי. בפועל, ההפך הוא הנכון. חלק מהעסקאות לאימוני צבאות זרים נחתמו באופן פרטי לחלוטין, אך אחרות נחתמו בתמיכה מלאה, ולעיתים ביוזמתה, של ממשלת ישראל, והן מהוות חלק מהמאמצים הדיפלומטיים לשימור מעמדה הבינלאומי של ישראל.

בכל המקרים, מי שמעבירה לבסוף את האימונים בשטח היא חברה פרטית בבעלות ישראלית. אך ל"שישבת" נודע כי כאשר ממשלת ישראל חותמת על הסכם מול ממשלה זרה, הכולל בתוכו גם מרכיב של אימון הצבא המקומי, התיווך בין הממשלה הזרה לבין החברה הישראלית המבצעת נעשה באמצעות האגף ליצוא ביטחוני במשרד הביטחון (סיבט). האגף הוא זה שממליץ לממשלה הזרה על החברה הפרטית שתבצע עבורו את האימונים.

ההמלצה של סיבט על חברה פרטית בישראל, שמשמעותה כסף רב, נעשית ללא מכרז. לעיתים קרובות, ובאופן לא מפתיע, זוכים בפרויקט הללו בכירים לשעבר במערכת הביטחונית.

"ברוב המכריע של המקרים, המדינות הזרות מאתרות בעצמן את החברות הישראליות בתערוכות וכו' ויוצרות מולן קשר", אומר בכיר לשעבר במשרד הביטחון. "אבל יש מדינות שחשובות לישראל, ואחרי שנחתמים איתן הסכמים צה"ל הוא זה שנותן את החסות הראשונית לפרויקט. הוא בודק מקצועית, כצבא לצבא, מה בדיוק אותה מדינה צריכה, ואז יחד עם משרד הביטחון מפנים אותה לחברות ישראליות שמתמחות בתחום. בדרך כלל זה קורה מול מדינות שיש סביבן אינטרסים דיפלומטיים".

"כולם רוצים לעבוד"

אחת החברות הישראליות הפעילות כרגע באפריקה היא "פורטרס משימות בינלאומיות בע"מ", שבראשה עומד ניר יתום, בנו של ראש המוסד, האלוף וחבר הכנסת לשעבר דני יתום. "לדעתי ניר לא ירצה לדבר איתך, מכיוון שבסוג כזה של פעילויות עדיף לא להתפרסם", אומר דני יתום השבוע.

חברה אחרת שפעילה מאוד בתחום היא A.S.I, שבראשה עומד אל"ם (מיל') חגי פלג, לשעבר מפקד יחידת אגוז, מפקד הימ"מ ומנכ"ל המשרד לנושאים אסטרטגיים והמשרד לביטחון הפנים. "אני והתקשורת לא חברים כבר הרבה שנים", אמר פלג כשפנינו אליו.

אדם נוסף שהיה מעורב עד לאחרונה בפרויקטים לאימון צבאות זרים הוא איש העסקים האמיד אביחי סטולרו, ששמו לא מוכר לרוב הציבור בישראל אך יש לו מהלכים ונכסים רבים בתעשיית הביטחון. סטולרו, שהחל את דרכו כמשקיע בבורסה ועשה הון ממכירת חברת הכטב"מים "אירונאוטיקס", רכש לאחרונה גם את השליטה בחברת "מי עדן", בהשקעה של כ־400 מיליון שקל. סטולרו ביקש שלא להגיב.

אך הדמות המסקרנת ביותר המעורבת בתחום האימונים הצבאיים היא זו של הרמטכ"ל ושר הביטחון לשעבר שאול מופז. מאז פרש מהפוליטיקה היקף עסקיו של מופז לא נחשף במלואו. בשנת 2020, בעקבות תביעה שהוגשה כנגד מופז ואחיו שלמה, גם הוא קצין בכיר לשעבר, התברר כי השניים ניהלו פרויקט ביטחוני בג'מייקה.

כעת אנו חושפים כי מופז פעיל בימים אלה בפרויקט ביטחוני נוסף, הכולל גם מרכיב של אימונים צבאיים, במדינה באסיה המנהלת קשרים הדוקים עם ישראל. חלק מהקשרים הללו טווה מופז בעצמו, בעת שכיהן כשר התחבורה. מטעמו של מופז נמסר כי הפרויקט שלו קיבל את כל האישורים הנדרשים וכי הוא מסווג.

שאול מופז פעיל בימים אלה בפרויקט ביטחוני, הכולל גם מרכיב של אימונים צבאיים, במדינה באסיה המנהלת קשרים הדוקים עם ישראל. חלק מהקשרים הללו טווה מופז בעצמו, כשר התחבורה. מטעמו נמסר כי הפרויקט קיבל את כל האישורים הנדרשים

תעשיית האימונים לצבאות זרים, או בשמה המכובס "הדרכות ביטחוניות", החלה להתפתח כאמור כבר בשנות ה־60, כאשר קצינים בצה"ל העבירו קורסי לחימה וצניחה ללוחמיו של הרודן הקונגולזי מובוטו ססה־סקו. בשנות ה־90 החלו גורמים פרטיים להיות מעורבים בתחום, תחילה בדרום אמריקה ובהמשך באפריקה. "זה התחיל עם כל מיני יוצאי יחידות מובחרות שאבטחו בעצמם אישיות במדינות עולם שלישי, והמשיך לבניית מערכי אבטחה ואימון יחידות משטרה שנלחמו בקרטלי סמים", מספר דוד פורטל, שעד לפני כעשור עבד כמדריך בתחום וצבר בו ניסיון רב. "משם התעשייה צמחה לאימון של יחידות צבא ויחידות מיוחדות".

מי האנשים שמובילים את החברות הישראליות בתחום הזה?

"יש שני סוגים. הראשון זה אנשי עסקים, לאו דווקא בעלי עבר צבאי, שמגיעים לעשות עסקים באותה מדינה. אבל שם, כשרואים ישראלי, אוטומטית רואים חייל ומבקשים לקשור אותו לפרויקט ביטחוני. סוג אחר של בעלי חברות הם גנרלים לשעבר שהם גם יזמים, כמו ישראל זיו או גל הירש. הרבה פעמים הקצינים האלה מגיעים למדינה בסיטואציה של משבר, ואומרים לשליט או למפקד הצבאי 'בדקנו את המדינה שלך, אתה במצב לא טוב. תן לנו לעזור'".

אנשי העסקים, סוחרי הנשק והגנרלים לשעבר, שרקמו את העסקאות הללו, נעזרו מאז ומעולם במשוחררים טריים מצה"ל, כדי שיאיישו עבורם את תפקידי ההדרכה. "כולם רצו לעבוד בזה", מספר פורטל. "היתרון בפרויקט הזה הוא שיש לך אפס הוצאות, ואתה מקבל הכל במזומן. יש לך אפילו קופה קטנה לבילויים. אמנם אתה קורע את התחת, אבל חי ברמת חיים גבוהה. כל פנטזיה שיש לך מהארץ מביאים לך בטיסה הבאה".

כשחיפשתי באינטרנט מודעת דרושים לעבודה מהסוג הזה, לא נתקלתי באחת.

"גם לא תמצא. אף אחד לא יפרסם מודעה 'דרוש שכיר חרב לאמן לוחמה בשטח בנוי'. זו ברנז'ה של יוצאי יחידות קרביות. מפקד פלגה יפנה לסמל שלו, חבר יגיד לחבר מחטיבת הקומנדו. זה פועל בשיטת חבר מביא חבר".

דוד פורטל: "האפריקנים שאנחנו עובדים איתם הם שטופי גזענות ואמונות טפלות. אתה יודע מה קורה שם להומואים או ללבקנים? כיהודי, גם אתה נחשב זר שהם שונאים. אבל הצורך שלהם ללמוד מהישראלים גדול יותר מהשנאה שלהם אליך"

העבודה הזו מעוררת בעיות ערכיות?

"בוודאי. הרבה פעמים הלקוחות הם לא חובבי ציון, ויש להם את היחס הכי אמביוולנטי בעולם כלפיך. מצד אחד הם מעריצים אותך. אתה יושב עם קצין זר שיודע לדקלם את מהלך צליחת התעלה של אריק שרון במלחמת יום הכיפורים יותר טוב ממך. מצד שני, כשאתה פוגש את הילד שלו, הוא תוהה למה אין לך קרניים וזנב. אלה חברות שיש בהן אנטישמיות בסיסית. זה לא האפריקני השמח שאתה רואה בסרטים, אלא אנשים שטופי גזענות ואמונות טפלות, ששונאים את כל מי שהוא לא הם. אתה יודע מה קורה שם להומואים או ללבקנים? אז גם אתה, כיהודי, נחשב בעיניהם זר שהם שונאים. אבל הצורך שלהם ללמוד מהישראלים גדול יותר מהשנאה שלהם אליך. הם יעמדו מולך כמו חיילים וישתו בשקיקה את כל מה שתיתן להם".

מה היתרון הישראלי בתחום הזה?

"גם האמריקנים, הצרפתים והבריטים שולחים את ידיהם בפרויקטים מהסוג הזה. אבל ממה שהתרשמתי, האימונים שלהם לא היו ברמה גבוהה. הייתי מתחקר את הקצינים המקומיים לגבי מה שהם למדו מהאמריקנים, והייתי רואה טכניקות לא מרשימות. אנחנו היינו עושים להם אימוני חישול, כמו מסעות, הקפצה באמצע הלילה וכו'. מבחינתם הם באים לבית ספר כדי ללמוד, ופתאום אנחנו מגיעים אליהם באמצע הלילה ומעירים אותם עם רימוני הלם. הלקוחות מבינים את היתרונות שלנו ולכן רוצים ישראלים. ועוד לא דיברתי על הניסיון הקרבי שהישראלים צברו לאורך השנים. עם כל הכבוד ליוצאי ה'נייבי סילס', צוות ההדרכה שלי היה מורכב מאנשי דובדבן, השייטת, אגוז וסיירת גולני. הכי טובים שיש".

"לידיים הלא נכונות"

כמו יתר הטכנולוגיות והידע הביטחוניים המיוצאים מישראל, גם תחום האימונים לצבאות זרים נמצא תחת פיקוח של האגף לפיקוח על היצוא הביטחוני במשרד הביטחון (אפ"י). האגף מאשר לחברות הישראליות לשווק ולמכור את השירותים שלהן למדינות ספציפיות בלבד, וגם אז תחת הנחיות ברורות והקפדה כי המוצרים לא כוללים ידע מסווג שעלול לזלוג למדינה זרה.

אחד ההיבטים המרכזיים של הפיקוח הוא לוודא שהמדינה שרוכשת את המוצרים הביטחוניים לא תעשה בהם שימוש לרעה, ושהמוצרים הללו לא ייפלו לידיים אחרות בעקבות הפיכה. בשנת 2022 הגביר אפ"י את הפיקוח שלו על היצוא הביטחוני, והתלה או ביטל יותר מ־3,600 רישיונות שיווק ויצוא ביטחוניים בעקבות שינויים שחלו במדינות היעד, בהיבטים של זכויות אדם ויציבות פוליטית.

עם זאת, משרד הביטחון סירב לבקשתנו לפרט היכן מתנהלים כרגע פרויקטים של אימון צבאות זרים, מה הידע שמועבר במהלכם ומי החברות הישראליות שמנהלות אותם. כל הגורמים שהתראיינו לכתבה טוענים שאכן, אפ"י מפקח באופן הדוק על תחום האימונים לצבאות זרים.

"לפני עשר שנים היה לי פרויקט שנעצר באיבו, כי היתה טלטלה כלשהי במדינה ואפ"י החליטו לבטל את הרישיון למכור לה מוצרים ביטחוניים", מספר ניר שאול. "התקשרתי למשרד הביטחון וניסיתי לשנות את ההחלטה, אבל נאמר לי 'אדוני, תתקפל'. איבדתי הרבה פרויקטים בגלל אפ"י, וזה בסדר. אני לא רוצה שהמוצרים שאני מוכר יגיעו לידיים הלא נכונות".

לדברי גורם לשעבר במשרד הביטחון שהיה מעורב בנושא, "לכל פרויקט כזה צריך לבקש רישיון, שבמסגרתו בוחנים את מי מאמנים, מה התכנים שמועברים וכו'. משרד החוץ גם מעורב בעניין, ואם יש סימנים להפיכה, למהומות או חשש לפתיחה של מלחמה, ביחד עם משרד הביטחון הם סורקים בתוך זמן קצר את כל מה שאושר לייצא לאותה מדינה, עושים הערכת מצב ומחליטים אם ממשיכים כרגיל או לא.

"במקרים מסוימים ממש עוצרים את האימונים ומחזירים את כולם הביתה. זה לא נדיר שעוצרים פרויקט, כי זה לא נדיר שיש תהפוכות. המערכת כל הזמן נמצאת עם היד על הדופק. לפני כשנתיים, למשל, התחילו מהומות פנימיות באוזבקיסטן. מייד כל הרישיונות נעצרו, כולל כאלה שהיו בקנה. היתה הקפאת מצב".

איך משרד הביטחון יכול לוודא שהידע והיכולות הצבאיים שנרכשו במהלך האימונים לא יועברו לגורמים בעייתיים או שלא ייעשה בהם שימוש בלתי חוקי, כפי שראינו לא פעם עם מוצרי סייבר התקפי ישראליים?

"זה משהו שהרבה פעמים ניתן לגלות רק בדיעבד. אבל אופן השימוש במוצר הוא מרכיב הכרחי ומרכזי בתוך תהליך הרישיון שאפ"י מעניק. אם מגלים שעושים שימוש בעייתי במוצר, חודלים את הפרויקט מייד".

עם זאת, חשוב להדגיש שאפ"י אינו מסוגל לפקח על ישראלים שמנהלים את עסקיהם במדינות זרות מבלי לדווח על כך. חלקם מקימים מראש חברות מחוץ לישראל, מה שמונע מהם את הצורך לפעול תחת פיקוח ישראלי. לדברי כמה גורמים בתעשייה שעימם שוחחנו, ישנם מקרים רבים של ישראלים שפועלים בתחום האימונים הצבאיים בחו"ל ללא פיקוח.

"אפ"י יודע לפקח רק על אלה שמדווחים לו", מסביר אחד מהם. "אבל יש תופעה נרחבת של קצינים לשעבר שמגיעים למדינות בעייתיות והופכים שם ל'מומחים' הישראלים לביטחון, ואפ"י לרוב אפילו לא יודע עליהם. נתקלנו בלא מעט מקרים שבהם ישראלים שעובדים ללא פיקוח אפ"י לקחו לנו פרויקטים שהתמודדנו עליהם. הם מוציאים שם רע לישראל ועושים נזק".

תחום נוסף שלא נמצא תחת פיקוח של אפ"י הוא אימונים שצה"ל עצמו מעביר לצבאות זרים, באמצעות ענף כלכלה ומכירות בזרוע היבשה (לשעבר ענף אימוני חו"ל). ענף זה נעזר בחיילים ובקצינים בסדיר ובמילואים כדי לתאם ולהעביר אימונים ליחידות צבאיות של מדינות זרות, כאשר חלק מהפרויקטים הללו מבוצעים במימון ישראלי. כאמור, אפ"י אינו מפקח על התחום, והוא נמצא בשליטתו הבלעדית של צה"ל.

בעתירה שהגיש עו"ד איתי מק לבג"ץ ב־2017 נטען כי נוסף על העובדה שהתחום אינו מפוקח על ידי גורם חיצוני, האימונים שצה"ל מעביר לגורמים זרים מהווים הפרה של חוק יסוד: הצבא, שכן תפקידו של צה"ל הוא לדאוג לביטחונה של מדינת ישראל בלבד. העתירה נדחתה.

עו"ד איתי מק: "שליטים באפריקה מקימים יחידות עילית מבני השבט שלהם, שמאבטחות אותם ומשמרות את שלטונם. הרבה ממי שמנהלים את חברות האימונים הופכים לאנשי סוד שמתווכים לנשיא עסקאות, גם לא בענייני ביטחון"

"ידע ביטחוני מפוקח"

ממשרד הביטחון נמסר בתגובה: "ידע המתייחס לכוחות ביטחון, למדיניות ביטחון, ללוחמה בטרור ולשיטות אבטחה הוא ידע ביטחוני מפוקח. חוק הפיקוח על יצוא ביטחוני מטיל חובה להירשם במרשם היצוא הביטחוני, ולקבל רישיון שיווק ורישיון יצוא מאפ"י לצורך יצוא של ציוד ביטחוני, העברת ידע ביטחוני ומתן שירות ביטחוני. בקשות להעברת ידע נבחנות בוועדה מייעצת ייעודית במשרד הביטחון, הממליצה לראש אפ"י בדבר מתן רישיונות. בוועדה חברים הגורמים הביטחוניים והמדיניים הרלוונטיים".

itayilnai@hotmail.com